בא לי אינדונזיה: מה מחפשת בישראל המדינה המוסלמית הגדולה בעולם?

כשמדברים על אינדונזיה, רוב הישראלים בוודאי חושבים על באלי, אי הנופש הקטן והיפה שמושך אליו מיליוני תיירים מדי שנה, ושמשול לעיתים לגן עדן עלי אדמות. אחרים, שמעורים יותר באג'נדה החדשותית, ייזכרו בדיווחים על הסירוב החוזר והנשנה של הרשויות באינדונזיה להתיר לספורטאים ישראלים להיכנס לתחומה לתחרויות. הקורבנות התורנים הם ארטיום דולגופיאט וחבריו לנבחרת ההתעמלות, שכנראה לא יוכלו להשתתף באליפות העולם הנפתחת בסוף השבוע הזה.

למעט הידיעות האלה, אינדונזיה נותרת בגדר "טרה אינקוגניטה" (ארץ לא נודעת) עבור הישראלי הממוצע. על כן, כששמה עולה שוב בהקשר של שלום עתידי וכינון יחסים תקינים עם המדינה היהודית, רק מעטים יכולים להבין ולהעריך נכונה את הפוטנציאל העצום הגלום בפריצת הדרך של צירופה האפשרי להסכמי אברהם.

"אינדונזיה היא מדינה מאוד חשובה - הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם, ואחת הכלכלות המובילות והצומחות באסיה", קובע יוסף (יוס) רוזן, עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ומייסד חברת Solaris Global Partners לייעוץ אסטרטגי גיאו־פוליטי. רוזן, ששירת כמנהל אסיה והפסיפיק במטה לביטחון לאומי, עסק באינדונזיה ובקשר עימה בתפקידו הממלכתי, ולא מסתיר את התלהבותו נוכח הזינוק במעמדה העולמי.

אינדונזיה היא המדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בעולם - 88% מ־280 מיליון תושביה מזוהים עם האסלאם. לפחות 10% נוספים משתייכים לכנסיות נוצריות שונות, ואף שמספר הנוצרים גדל בתקופה האחרונה, במיוחד בקרב הקהילות הסיניות של אינדונזיה, מעמדו של האסלאם בה לא מוטל בספק.

השטח הכולל של 17,508 האיים שמרכיבים את אינדונזיה מציב אותה במקום ה־14 בעולם במונחים של טריטוריה. רק כ־6,000 מהאיים מאוכלסים, ולא פחות מ־56% מאזרחי המדינה מתגוררים באי אחד - ג'אווה. הצפיפות באיים המרכזיים הטרידה את קברניטי אינדונזיה עוד מימי העצמאות הראשונים, והם הגו תוכנית להעברת האוכלוסייה מן האיים המאוכלסים בצפיפות אל האיים השוממים. עד ראשית המאה הנוכחית, לא פחות מ־5.5 מיליון איש הועברו ממקום למקום.

חברים של כולם

"את ההתפתחויות באינדונזיה בעשורים האחרונים מכנים 'נס כלכלי', וזאת לא הגזמה", מזכיר רוזן. המספרים אכן מדברים בעד עצמם: בתוך 20 שנים בלבד, בשנים 2000-2020, התל"ג של אינדונזיה גדל מ־165 מיליארד דולר ליותר מטריליון דולר. בחמש השנים הבאות נוספו לנתון הזה עוד חצי טריליון דולר.

עוד לפני כן, בשלהי המאה ה־20, שיעור העוני קטן מ־64% ל־11%. המדינה עברה במהירות מחברה אגררית מיושנת לתיעוש שהוביל להשקעות מוגברות בתשתיות, בבריאות ובחינוך ולעלייה ברמת החיים. גם הכלכלה הדיגיטלית של אינדונזיה צומחת מהר, הרבה בזכות מעמד הביניים הגדל. כתוצאה, היא כבר מדורגת במקום ה־16 בין כל מדינות העולם במונחים של תל"ג. המומחים של גולדמן זקס חוזים שאם המגמות הנוכחיות יישמרו - בשנת 2050 היא תהיה הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, לפני גרמניה, יפן, בריטניה והשאר.

ואם כל זה לא מספיק, אינדונזיה היא מדינת מפתח בארגון ASEAN, איגוד מדינות דרום־מזרח אסיה. אמנם כשמדובר במסגרות אזוריות ישראל רגילה להשליך את יהבה בעיקר על האיחוד האירופי, אך ככל שכובד המשקל במאזן הגלובלי - במיוחד הכלכלי - נוטה מזרחה, לכיוון אסיה והפסיפיק, החשיבות הסגולית של ASEAN עולה משנה לשנה וחברותיו מחוזרות על ידי כל המעצמות. אוכלוסיית מדינות ASEAN גדולה כבר כעת מאוכלוסיית אירופה. בפסגת ראשי מדינות ASEAN, שתתקיים בסוף אוקטובר, תצטרף אל האיגוד מדינה מספר 11, מזרח טימור. חשוב אף יותר, בפסגה יתארחו בו־בזמן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומנהיג סין שי ג'ינפינג. היכן עוד תמצאו את שני היריבים האלה ביחד?

כאן טמון אחד הפרדוקסים של אינדונזיה: היא עובדת עם כולם - האמריקנים, הסינים, האירופאים, הרוסים. "באופן מסורתי, זאת מדינה שנהגה במדיניות של אי־הזדהות, כלומר בחרה לא להצטרף אל המחנה הסובייטי ולא אל המחנה הדמוקרטי, ואף היתה בין המייסדות של גוש המדינות הבלתי מזדהות", מסביר רוזן. "מאחורי הגישה הזאת עמד הרצון המוצהר לפעול לטובת השגשוג של כולם, בלי קשר לאידיאולוגיה כזו או אחרת".

חיבור מוסלמי־ישראלי

לרצון הזה, כמובן, היה חריג אחד - העוינות לישראל. כיצד המנהיגים האינדונזים תירצו אותה? "מאז ראשיתה של אינדונזיה העצמאית, שהשתחררה מעול הקולוניאליזם האירופי רק במחצית השנייה של שנות ה־40, היא תפסה את המלחמה הערבית נגד ישראל כמאבק של ילידים ששואפים להשתחרר מכבלי הקולוניאליזם המערבי. זאת תפיסה מעוותת, כמובן, כי הרי ישראל היא התגשמות השחרור של העם היהודי, העם הילידי בארץ ישראל, מהקולוניאליזם הערבי, הטורקי והבריטי. אבל באינדונזיה השתרש הדימוי המוטעה שלפיו דווקא הערבים הפלשתינים מייצגים את ההתנגדות לקולוניאליזם, שעימה כל כך קל לאינדונזים להזדהות. משכך, תחת מפלגת שלטון לאומנית, אינדונזיה הצעירה תמכה בנרטיב הערבי".

אתה בעצם אומר שלעמדה האנטי־ישראלית של אינדונזיה לא היה מניע דתי שמקורו באסלאם?
"נכון. למעשה, הנשיאים שהגיעו מתוך תנועות מוסלמיות דתיות הם אלה שפעלו הכי הרבה למען התקרבות ונורמליזציה הדרגתית עם ישראל. לעומתם, דווקא המנהיגים אינדונזים שצמחו במפלגות לאומניות, לכאורה חילוניות, וקרובות לבריה"מ הקומוניסטית, היו תקיפים הרבה יותר בעוינותם לישראל ובתמיכתם בפלשתינים".

לפחות מבחוץ, האסלאם האינדונזי נראה כמכיל ומתון בהרבה לעומת מקומות אחרים בעולם המוסלמי.
"כן ולא. קיימים באינדונזיה גורמים אסלאמיסטיים אגרסיביים וקיצוניים ביחסם לישראל, במיוחד אחרי טבח 7 באוקטובר. לעומת זאת, תנועת ה־NU (Nahdlatul Ulama), שמונה כ־100 מיליון חברים, נחשבת הארגון המוסלמי הגדול בעולם ומייצגת את הקו המרכזי של האסלאם במדינה, מפגינה פרגמטיות. מבין כל הנשיאים של אינדונזיה, דווקא הנשיא לשעבר עבד א־רחמן וחיד, שהיה יושב הראש של ה־NU ואיש הדת הראשון שכיהן כראש המדינה, עשה יותר מכולם כדי להתקרב לישראל ולארה"ב. הוא קידם הרבה צעדים בכיוון הזה באופן פומבי - פתיחת כלכלה, עידוד שיתופי פעולה עסקיים וכדומה - מתוך ראייה דתית של מתינות וסובלנות כלפי כל הדתות, ומתוך אמונה שבני כל הדתות יכולים לחיות בהרמוניה. אחריו שלטה באינדונזיה מגוואטי סוקרנופוטרי, הבת של 'אבי האומה' הלאומן סוקרנו, והיא היתה מאוד אנטי־ישראלית, אף על פי שלא היתה מוסלמית אדוקה".

כאן טמון אחד המפתחות לנורמליזציה?
"בניגוד לטענה של רבים, האלמנט הדתי אינו מכשול בנורמליזציה עם ישראל, וזה מגובה בניסיון העבר. יושב הראש הנוכחי של ה־NU ביקר בישראל ונפגש עם רה"מ נתניהו, מה שמעיד שהנתיב לנורמליזציה עם אינדונזיה יכול לעבור רק דרך התנועות הדתיות של האסלאם המתון ושל השמרנות מימין. המכשול העיקרי הוא דווקא אותם גורמים לאומניים הקרובים יותר לשמאל הפוליטי באינדונזיה, שיש להם מסורת של קרבה לגוש הסובייטי ושורשים של אנטי־מערביות. ישראל נתפסת בעיניהם כשלוחה קולוניאליסטית וכחלק מהמחנה המערבי. בל נשכח גם את המיעוט הנוצרי באינדונזיה, שבניו שואפים להגיע לישראל כארץ הקודש ולעלות לרגל אל המקומות הקדושים. הם מהווים ערוץ נוסף בעל פוטנציאל לנורמליזציה".

הכוח העולה במדינה

כיאה למשטר נשיאותי וריכוזי, מפתח נוסף מצוי בידיו של מי שמכהן כנשיאה של המדינה. מאז אוקטובר 2024 זהו פרבואו סוביאנטו, הנשיא השמיני, שנשוי לבת של סוהרטו, הנשיא השני של אינדונזיה ושליטה במשך יותר משלושה עשורים.

"פרבואו סוביאנטו הוא דמות מעניינת: בן למשפחה מיוחסת (אביו ייסד את הבנק הלאומי של המדינה), בוגר תיכון בריטי, גנרל לשעבר ושר הביטחון בממשלה הקודמת", מספר רוזן. "כשר הביטחון, הוא לא התבייש לקיים פגישות עם גורמים ישראליים רשמיים. ולא בפרופיל נמוך, לא בחדרי חדרים, אלא בפומבי. הוא מבין את הערך שבקידום היחסים עם ישראל ואת הפוטנציאל של שיתופי פעולה בשלל תחומים, החל מביטחון וסדר ציבורי, דרך הסייבר והפינטק וכלה בטכנולוגיות חקלאיות. בהיעדר יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, אין תשתית הסכמית בין הממשלות, כזו שנועדה ויכולה לסייע לממש את הפוטנציאל הגדול הגלום בשילוב של הידע הישראלי והגודל האינדונזי".

פרבואו שירת בכוחות המיוחדים של אינדונזיה, ועל רקע זה מספרים על הידידות שלו עם עבדאללה מלך ירדן. פעילותו כמפקד התאפיינה בתעוזה ובחשיבה מחוץ לקופסה, וגם במידה גדולה של קשיחות. ארגוני זכויות האדם האשימו אותו באכזריות, והביאו לכך שכניסתו לארה"ב נאסרה לזמן מה.

בשנת 1998, בעקבות הסתלקותו של חמיו מהגה השלטון במדינה, פרבואו שוחרר משורות הצבא ויצא לגלות מרצון בירדן. אחר כך שלח את ידיו לעסקים יחד עם אחיו, ועשה חיל. על פי הצהרת ההון שמילא, הונו באותה העת עמד על 150 מיליון דולר.

לאחר שגם הפסגה העסקית נכבשה, פרבואו שם את פעמיו לפוליטיקה. בשתי מערכות הבחירות לנשיאות הוא לא ניצח, אבל ידע למנף את ההפסד כדי להתחזק ולבנות את כוחו. במערכה השלישית, לפני כשנה וחצי, הוא כבר ניצח באופן משכנע, לא מעט בזכות העובדה שהציע את תפקיד סגן הנשיא לבנו של הנשיא הקודם, שלו הפסיד פעמיים.

כנשיא אינדונזיה, פרבואו מנהל מדיניות חוץ פרגמטית, כך משוכנע רוזן: "זיהיתי שינוי משמעותי של הפרשנות שפרבואו נותן לאותו סעיף בחוקה האינדונזית שעוסק במאבק בקולוניאליזם, לעומת הנשיאים הקודמים. הסעיף המדובר קורא להתנגד בתוקף לכל ביטוי של קולוניאליזם, ובמשך שנים הנשיאים פירשו אותו כאסמכתא לתמיכה בפלשתינים, שכן ישראל נתפסה בעיניהם ככוח קולוניאליסטי. בניגוד אליהם, פרבואו אותת במעשיו שהתמיכה בפלשתינים לא חייבת לבוא בכריכה אחת עם ההתנגדות לישראל. בפעם הראשונה יש נשיא אינדונזי שלא רואה בסוגיה הפלשתינית משחק סכום אפס. על כן, הרבה צעדים שנקט הלכו בכיוון הזה.

"הוא לא ויתר על תמיכה בפלשתינים כלפי חוץ: למשל, הוא קידם הצנחה של 800 טונות של סיוע הומניטרי בשמי עזה, וכדי לעשות זאת הוא כמובן נדרש לתיאום עם ישראל ומצרים; והביע נכונות לשלוח כוחות לרצועה כדי לשמור על הסדר בה וגם לתרום כספים לשיקומה. הוא אפילו הציג תוכנית משלו לרצועת עזה, שכללה פינוי זמני של תושבי הרצועה. אך במקביל, הוא לא מפסיק לדבר על הצורך להכיר באינטרסים הביטחוניים של ישראל ועל הצורך לחיות בשלום עימה. הנאום שלו בעצרת הכללית של האו"ם גילם את שתי המגמות. הוא פרס בפני הקהילה הבינלאומית את המשנה שלו, שעיקרה לחיות בשלום עם כולם, כולל עם ישראל, וחתם את הנאום במילה 'שלום'. זה לא היה מעשה ספונטני או מפתיע, אלא מתוכנן ועקבי. אני מאמין שעם סיום הלחימה בעזה נפתח הסיכוי להתקדם בתהליך הדרגתי אל עבר נורמליזציה פורמלית, אך גם בלעדיה יש הרבה צעדים בשטח שניתן לברך עליהם".

ניתן בכלל לצפות שאדם אחד, דומיננטי ככל שיהיה, יוכל לשנות באחת את התפיסות האנטי־ישראליות של ההמונים?
"פרבואו הרבה יותר פעלתן בזירת החוץ מאשר קודמו בכס הנשיאות, אך הוא עדיין חייב לאזן את גישתו הפרגמטית. שידורי 'אל־ג'זירה' מרעילים את תודעתם של אזרחי אינדונזיה. מהשידורים האלה הם שואבים את היחס כלפי הסכסוך והמלחמה בעזה ואת העוינות לישראל. כחלק מהצורך לאזן, ניתן לראות מחוות פומביות כמו איסור הכניסה לספורטאים ישראלים. אני מאמין שהצעדים האלה נעשים במטרה להרגיע את ההתנגדות הפנימית, אך ככל שיהיה ברור יותר שהמלחמה הסתיימה, וככל שגם סעודיה תלך בכיוון ההתקרבות - נראה פחות ופחות צעדים מאזנים נגד ישראל. בסך הכל אני די אופטימי".

בניגוד לאיחוד האמירויות ולסעודיה, באינדונזיה יש בחירות, והבוחרים הרי חונכו שישראל היא התגלמות הרוע.
"הייתי מזקק את זה לשלושה דברים. ראשית, הסוגיה הכלכלית תופסת מקום מרכזי באינדונזיה, כפי שנראה היטב במערכת הבחירות האחרונה. בשורה התחתונה, לאזרחי אינדונזיה אכפת יותר ממצבם הכלכלי מאשר מהפלשתינים. לכן, אם צעדי ההתקרבות כלפי ישראל יועילו לכלכלה האינדונזית, וזה יתורגם גם לשיפור בחיי האזרחים - הדבר יתקבל יפה.

"שנית, אכן קשה לשנות דעת קהל שהתעצבה במהלך שנים רבות. לכן יש להשקיע בשינוי התפיסה שלפיה ישראל היא כוח קולוניאליסטי, ולמקד את ההסברה בכך שישראל מסמלת את השחרור מהקולוניאליזם. זה המכנה המשותף בינינו: כפי שאינדונזיה השתחררה מהקולוניאליזם ההולנדי ובונה את אומתה - כך גם ישראל.

"שלישית, יש לצמצם את ההשפעה הקטארית, בין היתר באמצעות 'אל־ג'זירה', ולחזק את ההשפעה האמירותית או האמירותית־סעודית באינדונזיה. לחזק את הברית של האסלאם הפרגמטי. זאת משימה מורכבת למדי, משום שתוכנית טראמפ מעניקה עוצמה גדולה גם לטורקיה ולקטאר".

כיצד ישראל יכולה לתרום להתקרבות, בלי לעורר עליה ועל הנשיא של אינדונזיה זעם ציבורי?
"ישראל יכולה לשפר ולהקל את משטר הוויזות בין המדינות. ישראל נהגה ביד מקילה, בעיקר ביחס לצליינים מאינדונזיה שרצו לבקר בירושלים ובגליל. זאת דרך נכונה, ויש להמשיך בה, על אף הפער לעומת דרך החתחתים שצפויה לישראלים החפצים באשרה לאינדונזיה".

עושה שלום

בינתיים, פרבואו הפעלתן לא שוקט על שמריו, ומנווט את דרכו בין המצרים של חברה משתנה. בין יעדיו השאפתניים - להביא את הצמיחה הכלכלית ל־8% בשנה, ולהשלים את העברת עיר הבירה מג'קרטה הצפופה אל העיר נוסנטרו, שנבנית באי קלימנטן. נשמע יומרני? אולי, אך ניסיון העבר שלו בתפקיד הקודם מוכיח כי הכל אפשרי. כשפרבואו עמד בראש משרד הביטחון, עלה בידו לשדרג את כוחות המילואים, להזניק מאמץ הצטיידות מרשים ולשפר את היכולות המבצעיות של צבא אינדונזיה. הוא אפילו הצליח לשכנע את הקונגרס האמריקני לאשר את המכירה לארצו של מטוסי F-15 משופרים. לא רע עבור מישהו שהיה בכלל מנוע כניסה לארה"ב רק כמה עשורים לפני כן.

סיפור אחר, מימיו של פרבואו כשר הביטחון, יכול להמחיש את גודל האמביציות של הנשיא האינדונזי, את רוחב ראייתו ואת גישתו הפרגמטית. בשנת 2023, כשנה וקצת לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, הוא התייצב לוועידת הביטחון הבין־ממשלתית השנתית בסינגפור כשבאמתחתו לא פחות מ"תוכנית לסיום המלחמה" פרי עטו. פרבואו הציע לפתור את הסכסוך בשלושה צעדים: לנצור באופן מיידי את האש, להסיג את כל אחד משני הצבאות למרחק של 15 ק"מ ולהקים בתווך אזור מפורז, ולקיים בשטחים שבמחלוקת משאל עם בחסות האו"ם, שיקבע את גורלם.

התוכנית זכתה לביקורת מהאוקראינים ומהאירופאים, אך התקבלה יפה על ידי הסינים. כמו כן, התברר שהיא נהגתה והוצעה על ידי פרבואו באופן אישי, ללא ידיעתו של נשיא אינדונזיה דאז, ג'וקו וידודו. כך או כך, המהלך צבע את פרבואו, שלפני כן היה פחות מוכר בזירה הגלובלית, כמדינאי בעל חזון ואומץ. בשנה שלאחר מכן, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כבר ביקש לפגוש אותו באופן אישי בשולי הוועידה בסינגפור, ומיהר להזמינו לוועידת השלום שנפתחה ביוזמתו.

מאידך, גם הרוסים הגבירו את החיזורים אחריו. אינדונזיה הצטרפה ל־BRICS, ארגון בינלאומי בהובלה רוסית־סינית שמצטייר כאלטרנטיבה ל־G7 המערבי. פרבואו הוזמן שוב ושוב אל הקרמלין, ובמהלך הביקור האחרון שלו זכה למחווה מרגשת מצד המארחים: חיבורו בן שני הכרכים "אמנות המנהיגות הצבאית" הוצא לאור בשפה הרוסית באופן חגיגי. ככה זה כשאתה נשיא שאפתן של מדינת ענק בעלת תיאבון הולך וגדל.

אמביציות הצמיחה והשינוי של פרבואו רק עולות. נאמר עליו שהוא רואה במוסטפא כמאל אטאטורק, אבי החילון והמודרניזציה בטורקיה, מודל לחיקוי. האסלאם באינדונזיה הוא במקור תרבות זרה שאותה המקומיים אימצו, כך מזכיר רוזן, ולכן, לטוב ולרע, לאוכלוסייה באינדונזיה קשה להבין תהליכים שקורים במזרח התיכון הערבי. אם תרצו, זהו עוד פרדוקס: האינדונזים הרחוקים ממוקד הסכסוך הערבי־ישראלי לא מבינים איך מדינות ערביות מוסלמיות פתאום מקדמות את הסכמי אברהם ואת השלום עם ישראל, ודווקא הם, שאינם ערבים, נשארים הרחק מאחור, בשוחות ההתנגדות למדינה יהודית. עם זאת, אינדונזיה מושפעת פחות מהשיח הפנים־ערבי, ולכן שינוי דעת הקהל בה עלול לקחת יותר זמן. שינוי ספרי הלימוד במדינה וסילוק התכנים האנטישמיים שבהם, כפי שנעשה בשנים האחרונות, הם בוודאי התחלה טובה.

לצד זאת, קשה לא לשים לב לניסיון האינדונזי לגבש זהות שמושתתת על לאומיות יותר מאשר על אסלאם. בהקשר זה, סוגיית מכירת האלכוהול משקפת היטב את האופן שבו פרדוקסים שונים, שמתנגשים לכאורה, מתיישבים במדינה אחת. ברוב האזורים הקוסמופוליטיים של אינדונזיה תוכלו לקנות משקאות משכרים ללא כל בעיה, אם כי במחיר גבוה יחסית, בגלל מיסוי יתר. לא בכדי הבירה בינטנג, היורשת של היינקן ההולנדית, נכללה ברשימת 50 המותגים החזקים ביותר של המדינה. לעומת זאת, אם תנסו לעשות זאת במחוז אצ'ה, הפרובינציה המערבית ביותר של אינדונזיה, אתם צפויים לקבל עונש מלקות.

זהו פרגמטיזם בהתגלמותו נוסח אינדונזיה: במקום כפייה של גישה אחידה, מגלים רגישות ומוצאים פתרון דיפרנציאלי. ימים וחודשים יגידו אם גמישות מן הסוג הזה תאפשר למצוא מתכון להסדרת היחסים עם ישראל, בלי לעורר גלי התנגדות חזקים מדי.