בזירה מאתגרת יותר מאיראן: המהלך שהביא לתפנית במלחמה נחשף

בשעה 07:03, 7 באוקטובר, הופיעה הודעה בקבוצת הווסטאפ המשותפת לקציני המילואים של מטה פיקוד הדרום. את ההודעה כתב האלוף יוסי בכר, סגן מפקד הפיקוד, ומי שבאותה עת נלחם מול מחבלים בביתו שבקיבוץ בארי. "התקפה משמעותית בגזרה, תגיעו", כתב בכר בפשטות.

אחד הראשונים להתייצב במפקדה בבאר שבע היה תא"ל (במיל') טל חרמוני, לשעבר מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה ומי שמכהן בשנים האחרונות במילואים כמפקד העורף המבצעי של הפיקוד. "הייתי בטוח שאני אראה את החניה מלאה במכוניות", הוא אומר. "מצאתי אותה ריקה לגמרי".

השעות הראשונות למלחמה היו קשות וכאוטיות. אבל כבר במהלך 7 באוקטובר עצמו, החלו בכירי פיקוד הדרום לחשוב על הצעד הבא – צבירת כוחות החי"ר, השריון וההנדסה בשטחי הכינוס מסביב לרצועה, לקראת הכניסה הקרקעית שבוא תבוא.

חרמוני, שמתוקף תפקידו אחראי על היערכות הכוחות מחוץ לשטחי הלחימה, ידע היטב שקיימות תוכניות מקיפות, שגם תורגלו לאחרונה, לשלב הראשון של צבירת הכוחות. לדברי חרמוני, תוכנית ההיערכות בוצעה כפי שתוכננה, בהתאם לייעודה, ובמשמעת מבצעית מרשימה בהובלת מפקדי האוגדות והחטיבות. "זו אופרציה מטורפת בגודל שלה, ג'ונגל שכולל עשרות גדודים", מצטרף תא"ל (במיל') רועי אלקבץ, ראש מטה הפיקוד במילואים. "מדובר על עשרות אלפי חיילים שצריכים להתייצב בזמן קצר. אבל התוכניות לכך היו מוכנות מראש ולכן מרגע שהופעלה התוכנית לא היתה מבוכה. כל יחידה ידעה בדיוק לאן היא צריכה להגיע".

אלא שגם אם בתוך יממות בודדות כבר הוכנה התשתית לכניסה הקרקעית לרצועה, לאיש מהמפקדים בשטחי הכינוס עדיין לא היה מושג מה הן תוכניות ההתקפה בפועל. אחת הסיבות לכך היא שכאשר בפיקוד הדרום פתחו את המגירה שבה הייתה אמורה להימצא התוכנית לכיבוש עזה והכרעת חמאס, הם מצאו אותה ריקה.

לדברי גורם שהיה מעורב בנעשה בפיקוד באותם ימים, "ב-7 באוקטובר לא היו תוכניות מתורגלות שעשו להן בניין כוח לכיבוש הרצועה או הכרעת חמאס. מה שכן היה זה תוכנית לתמרון מוגבל בעזה, שמבוסס בעיקר על החטיבות הסדירות". הצרה היתה שגם בתוכנית הזו לא היה ניתן לעשות שימוש מלא: מפות ופקודות התוכנית נפלו בידי חמאס, לאחר שהמחשבים של מפקדת מנהלת התיאום והקישור במחסום ארז (מת"ק ארז) נגנבו במהלך הפשיטה.

בכוח האלתור

בלית ברירה נאלצו בכירי הפיקוד לעשות את מה שקצינים בצה"ל עושים הכי טוב בעולם - לאלתר. בהובלתו של קצין התכנון של הפיקוד תא"ל (במיל') ארז וינר, שנעזר גם בתא"ל (מיל') צ'יקו תמיר, ובדחיפתו העיקשת של אלוף הפיקוד ירון פינקלמן, הם חזרו אל שולחן השרטוטים ופעלו בזריזות – למרות שעדיין היה ספק גדול שבמטה הכללי ובדרג המדיני יסמכו ידיהם על תוכניות הפיקוד להתקפה.

כמה ימים אחר כך כבר יצא צה"ל, בהובלתו של פיקוד הדרום, לתמרון הקרקעי ברצועת עזה. עם כל הכבוד להצלחות הצבאיות בלבנון, סוריה ואיראן, זירת עזה היתה למאתגרת ביותר עמה התמודדו כוחות היבשה של צה"ל. לאחר 40 שנים שבהן לא תמרן בשטח האויב, רק בעזה יצא הצבא למהלך קרקעי אמיתי, כזה שנשען על "צבא הפרשים" וכלל כיבוש של שטחים נרחבים לאורך זמן. הוא עשה זאת בתנאי פתיחה גרועים – מאות קילומטרים של מנהרות תת-קרקעיות ונוכחות של חטופים בשטח הלחימה הצפוף ביותר בעולם – ומול אויב שניצל בציניות את האוכלוסייה האזרחית, ניהל מלחמת גרילה שבה הכרעה היא מושג פלואידי, והתחפר באדמה - תרתי משמע - תוך שהוא מסרב להניף דגל לבן.

"למלחמה מול איראן ולבנון היינו מוכנים ברמה של 90 אחוזים", אומר גורם בפיקוד הדרום. "לעזה היינו מוכנים ברמה של 20 אחוזים, במקרה הטוב. התחלנו במקום כל כך נמוך, שחלק מההתאוששות דרשה תעצומות נפש לא רק כדי להילחם, אלא כדי לפתח יכולות ותורות לחימה תוך כדי תנועה".

פיקוד הדרום הפקיר את הגבול עם עזה ואת תושבי הנגב המערבי, והוא אחד האחראים המרכזיים למחדל 7 באוקטובר. ואולם אותו פיקוד ממש, הוא גם זה שקם כעוף החול. שיחות עם גורמים בהווה ובעבר בפיקוד הדרום משרטטות את השנתיים האחרונות, שבהן הוביל הפיקוד את המלחמה בעזה, הקשה והממושכת בתולדות מדינת ישראל. "מהרגע הראשון, ידענו שזה עומד להיות ארוך", אומר קצין לשעבר בפיקוד.

הכתבה המלאה - בסוף השבוע ב"ישראל השבוע"