ההקלטה האחרונה של עומר נאוטרה מצמררת גם לאחר שנתיים, כאילו השבת השחורה היתה רק אתמול. עומר מבקש סיוע, והחמ"ל משיב בתשובה מצמררת, שמזכירה את מה שהתרחש במלחמת יום הכיפורים: "כוחות בדרך אליך". אבל אין כוחות, והטנק מוקף במחבלים חמושים בכבדות, וצוות 3 בגדוד עז 77 ממשיך להילחם. כמעט בלי תחמושת, מול מאות מחבלים, בגבורה עילאית, כדי להציל אזרחים, עד הרגע האחרון.
טנקים בלב העיר עזה // צילום: השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
קטעים מסיפורם הבלתי ייאמן של לוחמי חטיבה 7 של השריון פורסמו בשנתיים האחרונות. שמענו על עידו סומך, שנלחם לאחר שכל הצוות שלו נהרג, הכרנו את בר זונשיין, שנאלץ לקבל החלטה קשה ולירות לעבר טנדר עם מחבלים, תוך הבנה שייתכן שיש בו חטופים. אך כך מעולם לא שמעתם אותם.
"ב־7 באוקטובר בשעה 10:00 בבוקר תפסתי את אחד המפקדים של החטיבה, באמצע הכאוס, ושאלתי מה תפקידי. הוא אמר 'עזוב אותי, יש מלחמה, כמו יום כיפור'. ואז הבנתי מה התפקיד שלי, זה מה שצריך לעשות, עכשיו כותבים מורשת", מספר רס"ם (מיל') אביחי ברג, קצין המורשת של חטיבה 7.
ברג הוא מורה דרך בבית הספר שדה שער הגיא ומומחה לקרב על לטרון במלחמת העצמאות, הקרב שבו הוקמה החטיבה. הפעם, הוא הבין, זו המשימה שלו. הפעם הוא זה שצריך לספר את הסיפור.
"שאלתי בפייסבוק מי יכול להשיג לי מכשירי הקלטה, ובתוך 24 שעות נחת אצלי רכב שהביא חמישה מכשירי הקלטה ושלוש מצלמות. ירדתי דרומה והתחלתי לרוץ אחרי המפקדים. ראיינתי אותם תחת אש. תמיד 30 שנה אחרי המלחמה נזכרים לראיין את הלוחמים בצורה מסודרת, ואין לזה הרבה ערך היסטורי. הפעם עשינו את זה תוך כדי. תיעדנו את ההיסטוריה בזמן שהתרחשה".
התוצאה, שמתפרסמת על דפים אלו לראשונה ומוצגת בסרט שהפיקו בחטיבה 7 (יוצרת: שי נוילנדר, צילום: רס"ר אריאל זנדברג, עריכת ראיונות: קרו צור) שיתפרסם בקרוב, בלתי נתפסת. 12 טנקים מול אלפי מחבלים, מעטים מול רבים, נלחמים עד הכדור האחרון ולאחר מכן משתמשים בזחלי הטנק כדי לרמוס את המרצחים. משמשים מגן אנושי, תוך הבנה שמשם הם לא ייצאו בחיים, כדי להגן על אזרחים. מזנקים כמו בסרט אל תוך הלהבות, רגע לפני שמחבלי הנוחבה מנצחים בקרב ומשנים את פני המערכה.
צוותים משני טנקים נחטפו לרצועה באותו יום נורא, ומתוכם בכל צוות יש לוחם שנותר בחיים - הטנק של עומר נאוטרה, שלחם בדרום העוטף, והטנק של דניאל פרץ, שלחם והותקף מול כפר עזה.
"זה התחיל אפילו טיפה לפני שבת בבוקר", מספר ב', שבאוקטובר היה מפקד מחלקה בפלוגת מלכות חרמון. "ביום שני התחלפה לי כל המחלקה. הגיעו לי צוותים חדשים לחלוטין. בחמישי בערב עשינו לנו ערב פויקה מחלקתי, ערב גיבוש ראשון עם מוזיקה וגיטרה, ואכלנו פויקה שעידו סומך הכין. למחרת עשינו ארוחת שישי במוצב, ארוחת שישי קסומה. קידוש, מברכים, יושבים. עשינו שיחה ואז הלכנו לישון".
"לפני 7 באוקטובר היו לנו שבועיים של הפרות סדר על הגדר. היינו בסיטואציה המתוחה הזו במשך שבועיים", מספר בר זונשיין, מפקד פלוגת וולקן. כמה ימים לפני השבוע הופסקו הצעדות, והלוחמים והמפקדים נהנו מהשקט, בדיעבד המדומה. בגלל החגים, האזור של ניר עוז תוגבר בטנק נוסף. "הצוות של נאוטרה לא היה אמור לסגור שבת".
12 טנקים בלבד ניצבו בגזרת גדוד עז 77 בלילה של 7-6 באוקטובר. פלוגה ח', מלכות החרמון, תפסה את גזרת החטיבה הצפונית, עד סביבות צומת רעים. פלוגה ו', וולקן, תפסה את השטח מצומת רעים עד גבול מצרים, תחת החטיבה הדרומית. התמונה במפה מפחידה - מול רצועת עזה, על כל שכונותיה המסועפות ושורצות המחבלים, ניצבו טנקים בודדים בלבד.
05:30
כוננות עם שחר
בשעות הבוקר המוקדמות התעוררו השריונרים ויצאו לעמדות במסגרת כוננות עם שחר. "לא הרגשתי שום דבר", משחזר אליעד יעקב, מפקד מחלקה בפלוגה ח', בסיור שערך באתרים השלווים שהפכו לזירת מלחמה. "לא היה שום דבר חשוד או מיוחד, בוקר רגיל בגזרה. בצוות שלי כולם בתוך הטנק כבר בעמדות, עם ציוד לחימה, נגמרת הערכת מצב ואני צופה בסדרה בטלפון".
"עלינו לכוננות עם שחר, פשוט נכנסנו לטנק והלכנו לישון. המפקד שלי היה בהאזנה", נזכר יהונתן פינטו מפלוגה ו', בטנק שעמד בסמוך לקיבוץ כרם שלום. "רגע לפני 6:30 אני מתעורר ומסתכל על המפקד שלי, ואני רוצה להציע לו שאחליף אותו או משהו כזה. הוא פשוט מסתכל עלי לדקה, ואז פתאום אנחנו שומעים בום!".
זונשיין, מפקד פלוגת וולקן, מבין שמשהו דרמטי מתרחש. "אני פשוט יוצא מהחמ"ל וקופץ לטנק לתל 147, שזה התל הקרוב", הוא מספר בסרט. "בדרך עולה מולי מפקד החטיבה, אסף חממי, והוא אומר לי: 'קו דיווח 163, אירוע מורכב בנירים. אנחנו במלחמה, תעשה הכל כדי להגיע'. זו היתה הפעם האחרונה שדיברתי עם חממי".
"כל הכלים כבר טעונים, אנחנו עם פגז בקנה, מקלעים מוכנים", מספר אליעד. בתיעוד בסרט נראה הטנק ב־7 באוקטובר, רגע לפני עלייה לעמדת אש, לפני הכניסה לקרב עם מחבלים. הטנק עולה לעמדה, ואז אליעד וצוותו מבינים לראשונה מה עומד מולם. לא מדובר רק ב"גשם סגול", הכינוי הצבאי לנפילת פצצות מרגמה ורקטות, אלא במשהו אחר לגמרי. "אנחנו מזהים המון מחבלים שמתחילים כבר לחצות את הגדר".
06:29
צוות עידו ליד קיבוץ סופה
צוות אליעד ליד כפר עזה
צוות ב' ליד קיבוץ בארי
ב־22 באוקטובר 2023 שוחחתי לראשונה עם סג"ם עידו ביטון. בתדרוך המוקדם אמרו לי שהצוות שלו הרג 120 מחבלים באותו בוקר ארור, אך הוא וצוותו ביקשו שאכתוב שהרגו "רק" 80 מחבלים, "שלא יחשבו שהגזמנו". מאוחר יותר יכתבו לי תושבי קיבוץ ניר יצחק שצוות הטנק הציל את חייהם ומנע פלישה קשה ביותר לקיבוצם. הקצין, שהיה אז הצעיר ביותר בפלוגה, סיים לא מזמן קורס מפקדי פלוגות.
"משחררים לשם פגז, מעיפים את הטנדר באוויר, ואתה רואה עוד שיירה של 70-80 מחבלים פשוט רצים עם נשקים באוויר. יורה, יורה, יורה, עד שכל השיירה הזו מתחילה לברוח בחזרה לתוך הרצועה", נראה עידו ביטון בסרט מצביע לכיוון חאן יונס. כשמאחוריהם שדות הפרחים של ניר יצחק ומלפניהם עשרות מחבלים, הם הבינו שמדובר במלחמה על חייהם. "בשנייה שאנחנו משחררים פגז, אנחנו חוטפים נ"ט ורחפן מטיל מעלי רימון. בזכות זה שהמדף היה סגור אני לא מת".
באותו הזמן, בצד השני של הגזרה הצפונית, גם הצוות של אליעד, לא הרחק מכפר עזה, נכנס ללחימה. בקשר הוא שומע את מפקד הגזרה, רס"ן שילה הר־אבן ז"ל, מורה לכוחות להגן על כפר עזה. בדרך הם נתקלים במחבלים ישירות מולם. יהב, הנהג, דורס אחד, השאר נורים במקלעי הטנק.
כשהם מגיעים לקיבוץ, הלוחמים מנסים להבין מה מתרחש. "הוא סורק ואנחנו לא מזהים יותר מדי, אפילו לא עשן". בר שואל: "אתה בטוח שיש פה משהו?", ואליעד משיב: "ככה אני מבין מהקשר". הכוח לא מבין שהמחבלים כבר בפנים, ומתחיל בקרב בלימה. הם מחסלים עשרות מחבלים על הגדר, אך לא מבינים שיש מחבלים בתוך הקיבוץ שמבצעים טבח נורא.
לא הרחק משם, מפקד מחלקה נוסף, יותם ב', מוביל צוות קרב מחלקתי. "משנה כאן שתיים, תחילת תנועה לעבר משימותינו", הוא מורה לכוח. "שי לוינסון (סמל המחלקה; ח"ג) מצדיע לי שהוא קיבל את הפקודה ומתחיל לנוע. אני זוכר שאני צורח לו בקשר החוץ 'לוינסון, תפעיל מעיל רוח!'. הוא פשוט מסמן לי בהצדעה שהוא קיבל אותי. ביציאה מהמוצב הוא עוקף אותי, חותך את השדות של החקלאים, ואני רואה את הטנק נעלם לי בתוך היער. זו הפעם האחרונה שראיתי את צוות 2ב'".
ב' נכנס לתוך היער ועולה לעמדה. "אני מצודד לכיוון ימין, והדבר הבא שקורה זה שאני שומע פיצוץ מטורף, מרגיש את הטנק רועד". בדיעבד, הקצין למד מסרטון של חמאס שרחפן הפיל טיל נ"ט על הצריח. "אני רואה ענן אש מטורף, הטנק מתחיל לבעור. בקשר החוץ צרחות של תצפיתניות, צרחות של מפקדים, צרחות של כדורים, אנשים נשרפים בחיים. כל התצפיתניות בוכות בקשר כל מיני מילות קוד שלנו בגזרה. 'הוריקן, הוריקן, הוריקן!' (מחבל ודאי מתקרב לגדר; ח"ג). ואני חושב שאני בסרט, אני חושב שאני עדיין ישן, ושזה סיוט שבעוד כמה דקות אני אתעורר ממנו בבהלה. אני צובט את עצמי ביד".
הצוות של ב' מתחיל לירות פגזים, בזמן שהנהג מצליח להניע את הטנק. "אני באטרף ויש דממת אלחוט, כי הרוב כבר מתים, מתברר, ואין מי שינהל את הכוחות. ואז הנהג של הסמל שלי עולה מולי בקשר החוץ בצרחות: 'שתיים, כאן עגלון 2ב', כל הצוות שלי נפגע. אני היחיד שנשארתי. יש אש בצריח'".
צוות לוינסון | ליד קיבוץ רעים
עידו סומך, הנהג של טנק 2ב', הוא הלוחם היחיד ששרד מהטנק, ויש לו אחד מסיפורי הגבורה הנועזים ביותר מאותו יום. הצוות של לוינסון מעולם לא היה בטנק יחד קודם לכן, אך המפקד לא נתן לעובדה הזו להפריע להם. "תירה, תירה, תירה, אש־אש־אש!", נשמע לוינסון צועק בקשר. "דרוס אותם, תותחן בצע ירי. קדימה!", הוא פקד בקור רוח.
במשך 20 דקות נלחם הטנק מול עשרות מחבלים חמושים בכבדות, ואז הטנק נפגע. קולות הקשר שנשמעים לראשונה בסרט מצמררים. "מישהו יורה עלינו! אר.פי.ג'י! בן ז... שמאלה, חזק!", צורח לוינסון על המחבלים. "רימון מימין! נהג עצור, כולם בסדר? אחחח!!!". טיל נ"ט פגע בחלק האחורי של הטנק. שי לוינסון ז"ל נהרג מהפגיעה, נחטף לרצועה וחולץ בפעילות מבצעית ביוני האחרון.
"אני לא זוכר את הפיצוץ, אני זוכר שאחריו נחנקתי מעשן", מספר סומך. התותחן, אריאל אליהו, נהרג מהפגיעה. את הטען, אופיר טסטה, הוא לא ראה בשום מקום. "אני רואה אש בצריח והכל עשן. מבחינתי אני לבד בטנק באותו הרגע, ואני מבין שאני חייב לעוף משם". משתעל ובקושי נושם, הוא דיווח למפקדו, ב', שהוא היחיד שנותר. המפקד ניסה להרגיע אותו: "תנשום עמוק, תירגע, תפתח גוגל בטלפון. תתרחק מהגדר כמה שיותר".
סומך דהר לכיוון עוטף עזה, ולאחר שהבין שהצליח להתחמק מהמחבלים - הוא עצר. אז שמע לראשונה את טסטה, שהצליח להיתלות על הטנק מבחוץ, קורא לו: "הוא היה שרוף, אבל הצליח לתפקד", משחזר סומך.
טסטה, שנכנס לטנק, עולה בקשר, וניכר בקולו כי הוא פצוע. "כאן 2ב', המפקד לא בטנק, התותחן שלנו מת, טען פצוע. אנחנו לא יודעים מה מיקומנו". השניים מתקשים להבין היכן הם נמצאים, ומחליטים לנסוע מזרחה, לכיוון השמש. לבסוף הם מגיעים לאתר שבו התנהלה עד לא מזמן מסיבה. אתר הנובה.
"לא ידענו שיש פה מסיבה", אומר סומך. "אנחנו מחליטים לחסום אותם עם הטנק. בעצם נעמדים בין שני הצדדים". אחד המאבטחים מבקש מאופיר טסטה להוציא אליו נשק, אך כשאופיר יוצא החוצה - הוא חוטף קליע ונהרג במקום.
מכל צוות הטנק נותר רק סומך. "אני לבד בטנק ומבין שגם אני הולך למות, שאין לי איך לשרוד את זה. אני מחליט לא להיחטף. אני טוען כדור, יוצא לאזור של הטען, מכוון את הנשק לכיפה ומחכה. באמת מגיע מחבל, הוא רואה אותי ונבהל, ומהבהלה זורק את הנשק. אני יורה בו. שאר המחבלים מתחילים לזרוק לי רימונים לתוך הטנק, ואני מתחיל להשתולל עם הטנק, עד שלבסוף הוא נעצר".
בתיעוד יוצא דופן שפורסם לפני כשנה, נראה הטנק דורס מכוניות בכביש 232 בניסיון להרחיק את המחבלים. "הייתי חייב לדרוס את חלקם כדי להתקדם קדימה", מסביר סומך. לבסוף הטנק נבלם ומפסיק לנסוע.
בסמוך לטנק פוגש עידו שני אנשים שביקשו להימלט עם הכלי המשוריין, ולאחר שהוא מסביר שהכלי תקול, הם מגיעים לרכב שאיתו הגיעו, מזיזים את הנהג שנהרג ומנסים לעבור בכביש. הם מתחבאים בשטח, מתחזים למתים, אך שני מחבלים חמושים בסכינים מתקרבים, וסומך יורה באחד מהם. המחבלים תוקפים אותו בסכינים ובאבנים, אך בזכות הקסדה הוא ניצל. שני הישראלים שהיו עימו נרצחו שם, במקום. הוא מתחבא בשיח נוסף עם שני מבלים, כשהוא מעולף רוב הזמן כתוצאה מפצעיו. ב־17:00 הוא מפונה לביה"ח סורוקה.
צוות חיון | ליד קיבוץ ארז
הצוות של מפקד המחלקה, גיא חיון, היה חדש לחלוטין בבוקר 7 באוקטובר, רק כמה ימים בתפקיד. אך כל זה לא עניין את המחבלים, שפתחו במתקפה בצד הצפוני של עוטף עזה. את הפיצוצים הוא שמע מרחוק, אך כשהרכיב את הג'נטקס, קסדת השריונר, הוא הבין שמשהו נורא ואיום מתרחש. "אני לא מפסיק לשמוע את התצפיתניות מדברות על זיהויים שלהן. מלא דיווחים. בשלב כלשהו אני שומע את אחת התצפיתניות אומרת שיש מחבלים בעמדה, ואני מחליט לנסוע עם הצוות".
בשלב מסוים, תוך כדי לחימה, הטנק ספג טיל אר.פי.ג'י שחדר פנימה ופגע במערכת אספקת הפגזים. המחבלים ניסו להצמיד מטען לדלת האחורית של הטנק, אך הנהג הצליח להיחלץ מהמקום. הכוח ניסה לפגוע במחבלים, אך התקשה לזהות אותם בשל מצב הכלי. "אני מבין שאני לבד־לבד, אני לא יודע כמה מחבלים יש סביבי, ואם הטנק הזה יעצור - אני לא אסיים בטוב".
הטנק נחלץ לאחור, והלוחמים מנסים לתקן את מערכות הנשק שלו. מפקד מחלקה מגולני יוצר איתם קשר, ומבקש מהם חיפוי בקרב במוזיאון המים של ניר עם. בדיעבד, מדובר באחד הקרבות המשמעותיים ביותר ביום ההוא. "הוצאתי את הראש וראיתי עשרות מחבלים שהגיעו במיניוואנים. נסעתי אחורה מהר, אני לא יודע כמה מהם דרסנו. ניסיתי להבין מה קורה שם, ואז בום! חטפתי שניים־שלושה נ"טים בו־בזמן, הכל קרס, כל המערכות הלכו. הייתי בטוח שזהו, הם הולכים לשלוף אותי. לא הרגשתי באותו הרגע, אבל חטפתי כוויות בפנים ובידיים".
חיון מבין שהוא לא יעיל, ומחליט לנווט באמצעות גוגל לכביש 232. בצומת שער הנגב הוא רואה זוועה. "משפחה נרצחה, והכל טרי". הכוח פורק, והטען פונה על ידי רכב של חילוץ והצלה לאחר שלקה בהלם קרב קשה. בסביבות השעה 11:00 הוא מקבל פנייה מלוחם משוחרר שאוסף את הצוות ללא הטנק בסוזוקי סוויפט קטנטנה למחנה יפתח. "ראינו מלא גופות בדרך, גם שלנו, גם שלהם, זה היה הזוי". בהמשך היום הוא חזר לטנק, בפיקודו של מפקד הפלוגה, והשתתף בהשתלטות המחודשת על מעבר ארז.
06:29
צוות זונשיין ליד קיבוץ כיסופים
צוות נאוטרה וצוות זפולסקי ליד קיבוץ נירים
לבר זונשיין, מפקד פלוגה ו', לא היה שמץ של מושג איזו דרמה מתנהלת בחטיבה הצפונית. ב־6:29 הוא היה במוצב מארס, בין קיבוץ כיסופים לקיבוץ עין השלושה. בהתאם לפקודת מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם אסף חממי ז"ל, רגע לפני שנפל בקרב, הוא דוהר לכיוון נירים ומנהל קרב מול עשרות מחבלים.
הבעיה הגדולה ביותר בחטיבה הדרומית היתה קריסת הפיקוד והשליטה, שכן רוב המפקדים הבכירים בשטח נהרגו או נפצעו. מי שניהלו את הקרב היו כמה מפקדי פלוגות ומחלקות. זונשיין פנה לחמ"ל החטיבתי וביקש "רק תגידי לי איפה יש חדירה" - אך זו מתחילה למנות 22 נקודות חדירה.
זונשיין בדילמה עצומה לאן להגיע, ומחליט לעזוב את אזור נירים ולנסוע לאזור שבין קיבוץ כיסופים לניר עוז. בדרך הוא מחסל לא מעט מחבלים. ליד עין השלושה הוא מצליח לקלוט לראשונה את אחד הצוותים שלו בקשר. היה זה אייל זפולסקי, מפקד טנק 3ב'. "הוא היה מט"ק של נאוטרה".
זפולסקי יצא כמה שעות קודם לכן ממוצב "בית לבן", לא הרחק מנירים, יחד עם מפקד המחלקה, עומר נאוטרה. כששני הטנקים מגיעים לציר בורמה, הציר שעל הגדר, נאוטרה מורה לזפולסקי לפנות צפונה, ואילו הוא פונה דרומה.
שניות לאחר שהטנק של זפולסקי מגיע לגדר, הם מזהים שני מחבלים מתעסקים עם הגדר ויורים לעברם. "ואז, בערך דקה אחר כך, אנחנו שומעים בום ענק בתוך הטנק". זפולסקי עף בתוך הטנק ומבין שהם ספגו טיל נ"ט. הוא מפנה את הטען שלו, אך מסרב להתפנות בעצמו, אף שנפצע בצווארו. "סימנתי לחובש 'לא' עם הראש, וסגרתי אחריי. עלינו למעלה והורדנו את שני המחבלים שהיו שם על הגדר".
בשלב זה אביחי ברג קוטע אותו, ושואל מדוע הוא לא התפנה. "האמת היא שחשבתי שהאירוע ייגמר בעוד שנייה וחצי, שזה אירוע של שעה וסיימנו, ואני יכול להחזיק את השעה הזאת. יש לי את הצוות שלי, שאני לא יכול פשוט להפקיר באמצע שטח קרב. יש לי שתי ידיים, שתי רגליים, עשר אצבעות בכל מקום, אני מרגיש שאני יכול להמשיך".
בצעד יוצא דופן, זפולסקי פיקד על טנק ללא טען. "דילגתי. הייתי מזהה מטרות בעמדת מפקד, מדלג לעמדת טען, טוען את הפגז, חוזר לעמדת מפקד, ואז אומר לתותחן שלי לאן לירות". כשהוא טען את הפגז הראשון הוא גילה שכף ידו נשברה, אך זה לא עצר אותו לרגע. צוות זפולסקי חיסל 70-50 מחבלים ליד נירים. אחד מלוחמיו העיד לאחר מכן שהמפקד צרח מכאבים בכל פעם שטען פגז.
בשעה 10:30 מגיע הצוות של זפולסקי לניר עוז. "אני מבין שאם בנירים יש מחבלים, כנראה הם נוגעים גם בניר עוז. אז אני נוסע לשם עצמאית, הכוח הראשון שמגיע לניר עוז. אנחנו מגיעים לשער הצהוב של הקיבוץ ורואים שם תמונה מאוד מוזרה. מבחינתי הקיבוץ נראה מוגן לחלוטין - אנשים על אופניים, אנשים עוברים על קלאב קר". מה שזפולסקי וצוותו לא יודעים הוא שמדובר במחבלים ובבוזזים.
בשלב זה זונשיין עולה מול זפולסקי בקשר. המ"מ מעדכן אותו על מצבו ועל המחסור באיש צוות. "הוא שואל אותי אם אני כשיר להילחם. אני משיב בחיוב, והוא אומר לי לנסוע אחריו לכיוון הגדר". בקו דיווח 179 נחשפים שני צוותי הטנקים למראה מזעזע. הטנק של נאוטרה עולה באש. "לוקח לי חצי שנייה להתאפס, להבין מה אני רואה מולי", מספר זפולסקי.
בהקלטה מצמררת שמתפרסמת לראשונה בסרט, עומר נאוטרה נשמע ברגעיו האחרונים, עד שההקלטה נעצרת. המחבלים פשטו על הטנק ורצחו שלושה אנשי צוות. גופותיהם של נאוטרה, שקד דהן ועוז דניאל ז"ל נחטפו לעזה. נמרוד כהן עדיין נמצא בשבי חמאס.
זונשיין וזפולסקי ממשיכים להילחם, אך התחמושת אוזלת. בגבורה יוצאת דופן, גם כשהתחמושת של הטנקים אוזלת, הם לא נעצרים, ובאומץ עילאי ממשיכים להילחם - ללא כדורים, באמצעות דריסת המחבלים.
"אנחנו מזהים עוד חדירה של כ־150 מחבלים לשטח הארץ. מתחילים לנסוע אחריהם, לירות במי שאנחנו מצליחים. כשנגמרת התחמושת אנחנו מתחילים לדרוס את מי שאנחנו מצליחים לדרוס. היה אופנוע שנסע לכיוון הרצועה. נתנו לו מכה קטנה והוא נפל, ופתאום נעמדה מולנו אישה שמחזיקה שתי ילדות קטנות", מספר זפולסקי.
"בדיעבד אנחנו מבינים שזו תושבת קיבוץ ניר עוז, בת שבע יהלומי, והבנות שלה, ובעצם באותו הרגע חילצנו אותה מהשובים שלה". "זה לא ממלא אותך באושר?", שואל ברג, וזפולסקי שותק. "אי אפשר להיות מלא באושר ביום הזה". "בכל זאת, הצלת אישה ושני ילדים", מתעקש ברג. "היא לא היתה אמורה להגיע למצב שצריך להציל אותה", מחזיר זפולסקי.
לקראת השעה 17:00 בערב הטנק שובק חיים מחוץ לקיבוץ מגן, לאחר שחטף לא פחות משמונה טילי אר.פי.ג'י. במשך שלוש שעות ממתין הצוות, עד שכוח הגיע לחלץ אותו. בבית החולים התברר שזפולסקי ספג שבעה רסיסים, והגידים והעצבים שבידו נפגעו קשות בעקבות טעינת הפגזים באמצעות היד הפגועה. השבת של 7 באוקטובר היתה אמורה להיות השבת האחרונה של זפולסקי לפני השחרור. מי היה מאמין שכך הוא יסיים את שירותו הצבאי.
צוות שווימר | כרם שלום
הטנק של יהונתן שווימר היה הטנק היחיד בגזרת כרם שלום, הקצה הדרומי של עוטף עזה. "זיהינו נחילים על גבי נחילים של טנדרים ואופנועים. הייתי המון על התל הדרומי ביותר, הכרתי אותו בעל פה, בחיים לא ציפיתי לראות דבר כזה שם".
סגן מפקד סיירת נח"ל, רס"ן עידו שני, עלה בקשר. "להשמיד אויב בגזרתכם!", פקד. רבע שעה מאוחר יותר הוא נהרג. הטנק של שווימר ספג עוד ועוד טילי אר.פי.ג'י. לאחר מכן, בעקבות דיווח על היתקלות של מחבלים בבסיס אמיתי, החליטו להתקדם למקום. "כששמעתי את זה הבנתי את סדר הגודל של האירוע. אם מחבלים הצליחו להגיע לשם - זה רציני".
הכוח הגיע למחנה אמיתי והחל לירות לעבר הטנדרים. המחבלים הסתערו לעבר הטנק, שניים נדרסו על ידי הנהג, אך אחד הצליח לעלות על הטנק. "הוא ישב לנו על הצריח במשך עשר דקות, וקצת היינו חסרי יכולת בנוגע להתמודדות עם זה. זה היה אולי השלב הכי מפחיד. ראיתי את הידיים שלו מחזיקות באפיסקופים (חלונות קטנים שמהם יכול המפקד להסתכל החוצה; ח"ג). נסענו אחורה וקדימה, ניסינו לצודד את התותח, לנסות להעיף אותו. הוא החזיק חזק. בסוף מה שהעיף אותו היה טיל אר.פי.ג'י שירו לי על הטנק".
הטנק טיהר את מחנה אמיתי ממחבלים, ולאחר מכן סגן־מפקד פלוגה מסיירת נח"ל, הקצין הבכיר ביותר שנותר בחיים באזור, עלה על הכלי המשוריין, ויחד הם יצאו בחזרה לקיבוץ כרם שלום. המערכות של הטנק החלו לקרוס. "ניסינו להמשיך, אבל הרגשנו את הכוח של המנוע לסחוב יורד ויורד. בשלב שהגענו, כיתת הכוננות של כרם שלום, שתפעלה את האירוע שלה בצורה מדהימה, טיהרה את הקיבוץ. התמקמנו מול הפרצה בתוך הקיבוץ". שם נותר הכוח, בטנק התקול, עד סביבות 16:00, ולאחר מכן הם עלו לטנק של קצין שהוקפץ מהבית והגנו על מוצב סופה.
צוות ב' | ליד קיבוץ בארי
עשן שחור עלה מעל השדות הירוקים של קיבוצי צפון העוטף. בבארי, בכפר עזה, בעלומים וברעים חדרו מחבלים וביצעו זוועות. על הגדר ניסה הצוות של יותם ב' לעמוד בגבורה אל מול הנחילים שהגיעו מולו. אך אחרי ספיגת כמה טילי נ"ט, המצב של הטנק היה בכי רע. התותח הפסיק לעבוד, וכך גם המנוע.
ב' זיהה שיירה של עשרה טנדרים והורה לתותחן לירות על אחד מהם. המצברים החלשים לא אפשרו הגבהה של התותח מכנית, והלוחם הגביה אותו באופן ידני. "הנהג רואה את הטנדר עף באוויר, כמות נכבדה של מחבלים נופלים כמו זבובים".
לבסוף מפקד המחלקה קיבל החלטה אמיצה והורה לצוות לנטוש את הטנק הפגוע. "אני מבין שאם אני לא עושה את זה, זה עניין של זמן עד שחוליית מחבלים מגיעה אלי לטנק והורגת אותנו". הוא הורה ללוחמים לדרוך את הנשק ולהתכונן לרוץ לקיבוץ בארי. "החיילים שלי בשוק היסטרי, אין לי הם מושג איפה הם נמצאים, כי הם רק הגיעו לגזרת עזה. ספק אם הם יודעים מה זה קיבוץ בארי בכלל, או איפה הוא נמצא".
ב' וחייליו מתחבאים בנקיק, ובינתיים הוא מבצע שיחות טלפון ודורש חילוץ. "אם לא מגיע לפה חילוץ", הוא אומר למפקדיו, "יש פה עניין של כמה דקות עד שהמחבלים באים וחוטפים פה עוד ארבעה חיילים. אין לנו איך להגן על עצמנו, אין לנו תחמושת". הלוחמים מתחילים לשמוע דיבורים בערבית, 15 מטרים מהם, ובאותו הזמן בני משפחה דואגים מתקשרים לבדוק מה מצבו. "אני שולח לאמא שלי הודעה: 'אמא הכל בסדר, חלאס לשלוח לי הודעות, אני עסוק'". ואז המ"פ, דוב לנג, מדווח לו - אליעד בדרך אליך.
הטנק של אליעד יעקב בעצמו לא במצב טוב. פגז שנתקע בקנה התנפח והתותח יצא מפעולה, ואחד מהקנים של מקלע המאג יצא גם הוא משימוש. "אני זוכר שבר אמר לי 'יש פה מישהו עם אר.פי.ג'י'. אמרתי לו 'תהרוג אותו', ובר קצר אותו עם המאג. זה היה ברמה של מי יורה ראשון. בגלל שבר היה מקצוען, ומעיין לא הפסיק לתפעל את המאג ולשמן אותו ולעשות כל מה שצריך כדי שהטנק ימשיך לירות - רק בזכות זה אנחנו בחיים". לבסוף מצליח הטנק של אליעד לחלץ את הצוות של ב'. האחרון הציע - "בואו נעלה על כביש 232".
הסצנה הבאה כאילו לקוחה מתוך סרט מלחמה, אך זו היתה המציאות ביום הזוי זה. באותן דקות, חברי כיתת הכוננות של קיבוץ סעד היו בלחימה בלתי אפשרית. תא"ל (מיל') סולומון הספיק להתריע בפניהם ולומר להם להתחמש, מכיוון שהבין כבר ב־6:29 שמדובר בפלישה, אף שלא ידע את ההיקף, ולכן הקיבוץ היה מוכן מוקדם מיישובים אחרים, אך כמות המחבלים העצומה שחדרה מאזור כפר עזה, בארי ועלומים איימה להכניע אותם.
באותו הזמן, הטנק של אליעד וב' עולה על כביש 232, בסמוך לאתר הנובה. "יש פה מלא רכבים", צועק יהב, הנהג. "יש שם אנשים?", שואל אליעד, וכשיהב משיב בשלילה עונה אליעד: "סבבה, אז תדרוס אותם".
קרב קשה ביותר ניטש בכיכר סעד, והמחבלים כמעט הצליחו להביס את אנשי כיתת הכוננות, ואז הגיח הטנק. "הטנק דוהר. בר ואני מזהים כמה מחבלים בשיחים, ואני נותן פקודת אש. אחרי שתקפו את כפר עזה, התחילו להסתנן לפה מחבלים שמטרתם היתה לפלוש לקיבוץ סעד, ואנחנו רואים את כיתת הכוננות מנהלת קרב יריות מולם".
המחבלים רואים את הטנק דוהר לעברם ונהדפים אחורה. השעה 12:30 בצהריים, מכלי הדלק של כלי הרק"מ אוזלים, אך מבחינת אליעד היה זה אחד משיאי היום המטורף ההוא, מכיוון שזמן קצר מאוחר יותר החלו כוחות צה"ל להגיע למרחב. "זו היתה הפעם הראשונה שראיתי עוד כוחות צה"ל פועלים במרחב".
אפילוג
הסיפור של 12 הטנקים שהובא מעל דפים אלו אינו שלם, רחוק מכך. אלפים רבים של מילים ושעות רבות של הקלטות אספו אנשי צוות המורשת של חטיבה 7, בפיקודו של אביחי ברג. חלק מאנשי הצוות שלחמו ב־7 באוקטובר לא נכנסו לכתבה זו בהיעדר מקום. אחרים נהרגו או נחטפו, מותירים את הסיפור לא שלם.
"יש פה חטיבה שעשתה היסטוריה", אומר ברג. אמנם הוא חי"רניק בשירות המילואים שלו, אך חטיבה 7 נמצאת בדמו. "לא האמנתי בחיי שאני אשב ואתעד את הסיפורים האלו. יש כאן אירוע לדורות, ואני גאה להיות זה שמתעד אותו כקצין מורשת. אני לא קצין היסטוריה, אני לא מתעניין בשאלה אם היה צריך לתמרן משמאל או מימין, אלא אני מתעסק במורשת, בגבורה. בסוף יהיו כאן דורות שיתחנכו על הגבורה של האנשים האלו. היו כאן 12 טנקים מול 5,500 מחבלי נוחבה, חמושים בטילי אר.פי.ג'י, ברימונים ובנשקים, ולמרות השבר והכישלון - אנשים צריכים לדעת שהלוחמים האלו לחמו בשיניים".
שני טנקים הוזכרו בסרט, אך צוותיהם לא רואיינו. הטנק של עומר נאוטרה ז"ל והטנק של דניאל פרץ ז"ל נפגעו קשות באותו היום, וצוותיהם נחטפו, רובם לאחר שנהרגו. מתן אנגרסט ונמרוד כהן עדיין חטופים בעזה. בהקלטה מצמררת נשמע צוות פרץ ברגעיו האחרונים, נלחם בעשרות מחבלים בין מוצב נחל עוז לבין גדר המערכת.
19 לוחמים מחטיבה 7 נהרגו בקרבות ההרואיים ב־7 באוקטובר, ומי יודע כמה חיים ניצלו בזכות עמידתם של השריונרים, מעטים מול רבים. המחדל הוביל לכך שלא היו די כוחות על הגדר, ולהפקרת הקיבוצים, אך אלו שעמדו מול אלפי המחבלים עשו כל מה שהם יכולים, בקרבות בלתי נתפסים, כדי להגן על אזרחים. הסרט, שעל בסיסו נכתבה כתבה זו, מביא את סיפורם של חלקם בהרחבה, כולל חלקים שלא נכנסו לכתבה זו מפאת חוסר במקום. כל שנייה באותו יום היתה אקט של גבורה מופתית נגד כל הסיכויים.
