בסוף הסרט שיתפרסם בקרוב ושגולל לראשונה באופן מלא את הקרבות ההרואיים של לוחמי חטיבה 7, מובאת פקודת הקשר של מפקד החטיבה, אל"ם אלעד צורי, בפתח התמרון. זו, אולי, מכניסה להקשר הרחב ביותר את העבר והעתיד של מדינת ישראל.
שיירת המחבלים נכנסת לקיבוץ בארי // מצלמות אבטחה
"50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים אנחנו נמצאים כאן בפתחם של שערי עזה", הוא נשמע אומר בקשר ללוחמיו. "בבוקר שמחת תורה פרצו מחבלי חמאס ליישובי העוטף וביצעו טבח מחריד בתושביו. נלחמנו בגבורה להגן על התושבים, וחלקכם אף חירפתם נפשכם. חטיבה 7 כאן קודקוד, פקדה אותנו השעה. נראה לאויב כי כאן שהתה חטיבת המחץ, נשמיד אותו בכל מקום אליו יפרח עד לניצחון. אש, סוף".
בפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר תתפרסם ביום שישי הקרוב כתבה מקיפה על מה שהתרחש באותה השבת בחטיבה 7. הכתבה מתבססת על סרט שהפיקה החטיבה, שיעלה בקרוב לצפייה באתר "ישראל היום" לציון שנתיים למלחמה.
בזה אחר זה פורסים הלוחמים והמפקדים בפני קצין המורשת של החטיבה, אביחי ברג, וצוותו את הלחימה ההיא. הקצין שנפצע בידו אך התעקש להמשיך להילחם למרות שצרח בכל טעינת פגז; הנהג שנאבק בידיו מול מחבלים והציל מבלים בנובה; והקלטות הקשר של עומר נאוטרה ודניאל פרץ ז"ל, שגופותיהם נחטפו לרצועה.
"רגע אחד הייתי מח"ט ורגע אחד הייתי לוחם", הגדיר זאת המח"ט צורי. בסרט מובא לראשונה, לצד גבורת לוחמיו ב־7 באוקטובר, גם קרב המפקדים בבארי - הקצינים שנכנסו לבארי וניהלו קרב כדי לחלץ פצועים ותושבים מתוך הקיבוץ המותקף. סיפור זה, כמו יתר הכתבה, מבוסס על הסרט ועל הראיונות שערך ברג עם צוותו לאחר 7 באוקטובר.
"ביום פתיחת המלחמה הייתי במיטה בבית", מספר כארם נבואני, סגן מפקד החטיבה. "ב־6:40 אשתי העירה אותי ואמרה שיש בלגן בדרום"
"ב־7 באוקטובר אני בבית, במושב בוסתן הגליל בצפון", משחזר צורי. "התקשר אלי רומן גופמן ואומר לי: 'אתה מכיר את התקפת נוח'בה שיש אצל שמעון?' (פוטרבני, מג"ד 77; ח"ג). לא הכרתי. התקשרתי לשמעון שאמר לי: 'פושטים בכל מקום'. המח"ט מבקש לבצע שיחת ועידה חטיבתית. אותה הוא עושה כבר בנסיעה דרומה".
"ביום פתיחת המלחמה הייתי במיטה בבית", מספר כארם נבואני, סגן מפקד החטיבה. "ב־6:40 אשתי העירה אותי ואמרה שיש בלגן בדרום. תוך כמה דקות התקשר צורי המח"ט וחיבר אותי לאירועים. מנסים לתפוס את שמעון ללא הצלחה ומחליטים שצורי ייסע דרומה כדי לחבור לגדוד ולראות איך אפשר לעזור".
באותו הזמן מגלה גם גלעד מילס, מג"ד 603, גדוד ההנדסה של החטיבה, על הבלגן. הוא מוצב עם לוחמיו בגזרת יהודה ביו"ש, אך כשהוא מבין מה מתרחש הוא מארגן צוות קטן, מחתים אותם על רימוני רסס, ועושה את דרכו אל נתיב העשרה, שם נמצא מג"ד 77, שכמו לוחמיו עסוק בקרב נגד המחבלים, מנסה לקבל תמונת מצב על מה שמתרחש ולחלק משימות, בהצלחה חלקית בלבד בגלל התמוטטות מערכות הפיקוד והשליטה בגזרות.
לפגוש את התופת
צורי מנסה להגיע מבאר שבע לצומת יד מרדכי כדי להיפגש עם שמעון, אך שם נתקל בחוליית מחבלים. "ביחד עם עוד כוחות מחסלים שם שלושה מחבלים ושובים שניים", מספר צורי. הוא חובר למילס, והשניים הופכים לחוליה, מתקדמים יחד לנתיב העשרה, שם האירוע היה לקראת סיומו. נבואני, שחבר לכוח בצומת מפלסים, משחזר את מה שראה: "עשרות רכבים עם אזרחים הרוגים, רכבים שהתהפכו, מראות מאוד קשים".
בהוראתו של מפקד האוגדה, דדו בר כליפא, יוצאים כמה ג'יפים לכיוון קיבוץ בארי. לא מעט מהנוסעים בהם הם קצינים - לצד צורי, מילס ונבואני עולה על אחד הרכבים גם קצין האג"ם של החטיבה, רב־סרן בנג'י טרקניסקי.
בכניסה לבארי החוליה המאולתרת הופכת ליחידת חילוץ. "נכנסנו רגלית עם הג'יפים מאחורינו. אנחנו לא יודעים כלום - איפה אזרחים, איפה מחבלים. רק למג"ד 603 היה אמצעי ראיית לילה והוא היחיד שראה משהו", מספר נבואני.
החוליה עוברת מבית לבית בקיבוץ, שבו מתנהלת לחימה פעילה. "היתה לנו היתקלות עם מחבל באחד הבתים, ואחד הלוחמים חיסל אותו. היה המון ירי בקיבוץ, לא רואים כלום, אין אור, מים זורמים, גופות מוטלות בכל רחבי הקיבוץ, ואנחנו עוברים בית־בית", מספר המח"ט.
"היה המון ירי בקיבוץ, לא רואים כלום, אין אור, מים זורמים, גופות מוטלות בכל רחבי הקיבוץ, ואנחנו עוברים בית־בית", מספר המח"ט על האירועים
כשיצאו בפעם השלישית הורה להם בר כליפא לנוע לטנק שפעל באזור גני הילדים, מול מרפאת השיניים, שלידו נהרג קצין מהחפ"ק שלו. יחד עם אל"ם אחסן דקסה, מפקד עוצבת עקבות הברזל (401), וקצין מסיירת מטכ"ל הם נעים לטנק ומנסים לאגף מחבלים שהתבצרו במקום. "הטנק עלה על צינור מים והיה מלא בוץ בשטח. ולילה, חושך, בוץ, מחליקים, מתקדמים", מספר צורי.
לפתע נפתחה אש תופת משני כיוונים. "יורים עליך", צועק נבואני למילס, ושנייה לאחר מכן הנשק של האחרון ספג אש. "הכל נפגע מסביבי, מלא עשן, ואני, חצי יושב חצי שוכב, כי נפלתי לאחור, מכוון את הנשק לחלון ויורה, מפרק מחסנית", מתאר מילס.
החוליה של קצין ההנדסה נפצעה כולה, ומילס הפצוע יורה לעבר החלון עד הגעת פינוי. באותו הזמן החוליה של נבואני סופגת אש כבדה. "הם חוטפים שם, שומעים צרחות 'חייבים חובש', צעקות של שדה קרב, כמו בסרטים. קרב, קרב קשה", אומר מילס.
"הבנתי שאני מדמם"
רימון התפוצץ מתחת לרגליו של נבואני, וסגן מפקד החטיבה מבין שנפגע. "הרגשתי את הבטן מתנפחת, הבנתי שיש לי דימום פנימי מאסיבי ושחטפתי בבטן. הלכתי איזה עשרה מטרים לאחור, רציתי להיות צמוד למישהו כדי שהטנק לא ידרוס אותי. נשכבתי על הרצפה, לא יכולתי לעמוד. היו שני חבר'ה מאחורי קיר בצד השני, רצתי אליהם, נשכבתי לידם ואמרתי להם שאני פצוע".
בקרב נהרג בנג'י טרקניסקי, ורוב חוליית המפקדים נפצעה. בדיעבד התברר שהיתה שם חוליה של 16-8 מחבלים. מכל הכוח המקורי נותר רק המח"ט, צורי, ושלושה קצינים מחטיבה 7.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו