בשבוע שעבר פורסם דוח ועדת המשפטים של הקונגרס האמריקני, שעל פיו, לכאורה, הועברו כ־900 מיליון דולר לכ־1,000 עמותות ישראליות שחלקן קידמו מדיניות שמאל והשתתפו במחאה נגד הרפורמה המשפטית.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
העובדה שכל הצדק ברחובות עלה כסף, והרבה, היתה ברורה לכל מי שיצא מהבית בימי הזוהר של המחאה. מוחות סקרנים תהו כמה עולים שלטי חוצות בנתיבי איילון, כמה עולות מודעות עמוד שלם בכל העיתונים, כולל עמודי שער, כמה כסף עלו הדגלים, החולצות הממותגות עם הסיסמאות המתחדשות לבקרים, שלטי הענק בהפגנות, מערכות ההגברה. מוחות חשדנים יותר שאלו גם מי משלם. לוועדת הקונגרס יש תשובה חלקית משלה: ממשלת ארה"ב, דרך קרן לסיוע חוץ ודרך עמותות וקרנות שקיבלו פטור ממס, בתנאי שלא יעסקו בפעילות פוליטית. אלה הזרימו לכאן במהלך השנים מאות מיליוני דולרים דרך צנרת מתחלפת, וייתכן - יחשדו החושדים - שחלק מהכסף הגיע לצומת הסמוך למקום מגורינו.
גם בלי דוח הקונגרס ניכרה ההשפעה של בעלי ממון על מה שנקרא "השיח". כסף אולי לא יכול לקנות ניצחון בבחירות, אבל הוא בהחלט יכול להתקוטט איתו. מספיק להתרשם מדבריו החדים של איש העסקים קובי ריכטר: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו, המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו. אנחנו הכלכלה. אנחנו לא הבעיה, אנחנו הפתרון". הבעיה היא כמובן הדמוקרטיה הישראלית, זו שנשענת על אנשים שכיסיהם עמוקים פחות משל ריכטר והשקפת עולמם שונה משלו. עד כמה שונה? בבחירות האחרונות הצביע ריכטר לרשימה המשותפת והוא תומך בהקמת קואליציה עם המפלגות הערביות. צריך הרבה כסף כדי לקדם אג'נדה כזאת, אך בעלי האמצעים יכולים להרשות לעצמם לחלום בגדול ולהפגין בגדול.
בפברואר 2023 ניסתה יפעת ארליך מ"ישראל היום" להתחקות אחר מקורות המימון של המחאה. בין היתר, פנתה גם אל ריכטר, שנתקף חשאיות. הוא סירב לומר אם הוא תורם למחאה או שמא שומר את כוחו הכלכלי למטרות אחרות: "מה זה חשוב? אני עושה כל מה שאני יכול כדי לבטל את המזימה להרוס את הדמוקרטיה בישראל. כל מה שאני יכול אני עושה". ייתכן שתרומתו הסתכמה בתרומת כמה אלפי דגלים, אבל מהיכן הגיע כל השאר? מימון המונים עממי?
התקשורת התגייסה למחאה כי רובה מורכבת מאנשים שתפיסתם הדמוקרטית דומה לזו של ריכטר, וגם כי כמו ריכטר, שקמה ברסלר, שופטי בג"ץ, היועמ"שית - הם חשים את עצמם כחלק מאליטה נקייה, שפויה ויפת תואר, שמצאה את עצמה תקועה על אי ירוק וריחני בלב אגן חמצון. המחאה ושותפיה המוסדיים הביטו סביבם והתחלחלו מרוב גועל. מה שווה הדמוקרטיה אם הם לא יכולים לשלוט בתוצאות הבחירות? וכל זה בעודם הכלכלה, והביטחון, והתרבות, והמשפט והתקשורת.
מתברר שכסף הוא מרכיב הכרחי בדמוקרטיה, וגם בתחום הזה יש למחנה הנכון עדיפות משמעותית. לא תמיד יש צורך בתרומות של מיליונרים ושל הממשל האמריקני. לפעמים כספי המדינה מופנים כנגד בחירת הציבור. למערכת המשפט יש משאבים כספיים בלתי מוגבלים, ולכן היא יכולה להוציא מיליוני שקלים על משפט נתניהו בעודה מונעת ממנו לגייס כסף או לקחת הלוואה לצורכי מימון הגנתו.
אין צורך להתחסד. כבר אמר (אולי) גראוצ'ו מרקס: "הייתי עני והייתי עשיר, ועשיר יותר טוב". כסף יכול לקנות לא רק הגנה משפטית טובה, אלא גם השפעה. זו דרכו של העולם, והאלטרנטיבות לא בהכרח מוצלחות יותר. כסף יכול לקנות איכות חיים, מעמד חברתי, השפעה חברתית ופוליטית ומידה רבה של חופש. והרבה כסף יכול לקנות חופש של אחרים. למשל, את החופש של אזרחים לקבוע את צורת השלטון והאופי של המדינה שבה הם חיים. מדינות שונות תמיד ניסו להשפיע על מדינות אחרות, אך במקרה של ישראל נראה שמדינות זרות ואזרחים זרים עסוקים זה שנים בניסיונות לקנות מדינה שלמה ולסכל את רצונם הדמוקרטי של אזרחיה.
כסף זר הוא שותף במימון עתירות לבג"ץ בכל נושא לאומי: טיפול במסתננים, תנאי הכליאה של מחבלים, הריסת בתים ועילת הסבירות. האיחוד האירופי, האו"ם, מדינות אירופיות - כולם טומנים את ידם בצלחת הישראלית ומקדמים בכסף גדול מדיניות שסותרת את רצונם של אזרחי המדינה, אלה שיצטרכו לחיות עם תוצאות ההתערבות הזו, שיש לה השפעה על בית המשפט, על האקדמיה ומתברר שגם על החסימות בצומת קפלן.
ישראל היא לא המדינה היחידה שבעלי ממון וקרנות ממשלתיות מנסים לשנות את אופייה מבחוץ. ג'ורג' סורוס ניסה לעצב את הונגריה מולדתו על פי השקפת עולמו, וקטאר קנתה לא רק קבוצות כדורגל אלא גם דריסת רגל משמעותית בדמוקרטיות מערביות. היא התורמת הגדולה ביותר לאוניברסיטאות בארה"ב - יותר מאשר סין; שני מיליארד דולר רק בארבע השנים האחרונות. כך מבטיחה קטאר את הטון הנכון של מרצים וסגל ואספקה שוטפת של אנטישמיות ותמיכה בחמאס במוסדות מכובדים כמו הרווארד, ייל וקולומביה. ואלה הם רק הסכומים שדווחו כחוק, וחלק קטן מהכסף הקטארי שזורם למערב ומניב מעמד בינלאומי מכובד למדינה קטנטונת בשטח ובאוכלוסין אך יצואנית של אידיאולוגיית האחים המוסלמים והמארחת של ראשי חמאס גם בימים אלה. אפילו טראמפ מכבד את הכסף הקטארי, והסכים עקרונית לקבל מהם במתנה מטוס נשיאותי.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
מראשיתה היתה מחאת קפלן הפיכה של העשירונים העליונים נגד העם. הכסף לא הספיק לניצחון בבחירות, ולכן יצאו האריסטוקרטים לרחובות. גם זה לא הספיק: היה צורך גם בגל של סרבנות מילואים ביחידות העילית. הדוח של הקונגרס מגביר את החשד שהמחאה היא גם חלק מתנועה רחבה יותר, של עשירי העולם ומדינות שוחרות רע שפועלים נגד ריבונות העם היהודי בארצו וחותרים להשית עליו לא רק דמוקרטיה מהותית בראשות בג"ץ, כפי שרוצים אנשי קפלן ומערכת המשפט, אלא שלטון זר, שמתחבא מאחורי עמותות צינור ופנקסי צ'קים ומטרתו העיקרית הוא קניית המדינה היהודית כנכס לגריטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו