השתמטות החרדים הפכה לסכנה קיומית

כמעט 700 יום חלפו מאז פרצה המלחמה הנוראה הזו. עשרות מאחינו עדיין מוחזקים בידי אויב נורא, יישובים נעקרו ונחרבו ועוד רחוקים משיבה ומשיקום. מאות אלפי חיילים וחיילות משרתים בחזית ובעורף, ועול שירות המילואים העצום, המעיק, המחריב משפחות וחלומות, עבודה ולימודים, נופל שוב ושוב על כתפי אותם משרתים.

גם בדמיונות הפרועים והמטורללים ביותר לא העליתי בדעתי שאחרי שנתיים מלחמה עוד יהיה צורך לכתוב את הדברים הללו. אני אוהב את עמי אהבה עזה ומתאמץ לראות כל אדם בעין טובה ולדונו לכף זכות. לכן לא האמנתי שגם אחרי כל הדם, היזע והדמעות שנשפכו כאן כחול הים, עוד תהיה בישראל קבוצה מאורגנת של יהודים שמסרבת בתוקף להיות חלק מהנשיאה בעול הנורא הזה, שהממשלה הרשמית שלנו תשתף עם זה פעולה במרץ ושמפלגת השלטון תתגייס לסלק מתפקידו חבר כנסת סורר שסירב לקדם זאת.

פרשת מטות מספרת כי לאחר המלחמה שבה כבשו בני ישראל את עבר הירדן המזרחי מיד סיחון ועוג מלכי האמורי, ביקשו בני השבטים ראובן וגד להתנחל ממזרח לירדן ולא להיכנס לארץ. תגובתו הזועמת של משה לאותה בקשה עודנה מהדהדת כבר אלפי שנים - "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" (במדבר לב, ו).

פרשנינו הקדמונים הציעו כמה הסברים לשאלה הרטורית של משה. רובם הסבירו שמשה מבקש להדגיש את העוול שבהצעה של בני גד וראובן, העוול הנגרם מהפער העצום שבין שני שבטים אלו לאחיהם הנלחמים בארץ כנען. כך למשל כתב המלבי"ם: "מצד היושר והצדק הכי ראוי שאחיכם... יצטרכו לבוא למלחמה ולעמוד על המשמר ולשאת כובד טורח המלחמה, ואתם תשבו במנוחה ולא תשתתפו במשא אחיכם?"

אך רבי עובדיה ספורנו הציע פירוש אחר, מעורר מחשבה ומאיר עיניים - "אין ספק שאינכם חושבין שיעלה זה בידכם ואין זה אלא להניא את לב אחיכם". לדברי הספורנו, דרישתם של בני גד ובני ראובן שלא להשתתף במלחמה על כיבוש הארץ יחד עם שאר השבטים היא כל כך בלתי סבירה, עד שלא ייתכן שזו היתה כוונתם האמיתית. קצפו וזעמו של משה יצאו לא על ההשתמטות מעול המלחמה, וגם לא על הניכור והאטימות כלפי שאר העם. משמעותה האמיתית של הדרישה להשתמט ממלחמת המצווה של כיבוש הארץ היא ניסיון למנוע את ההתנחלות בארץ. כך גם עולה מהמשך דבריו של משה אליהם - "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ" (שם, ז).

בתוך כל הדיונים על הפטור החרדי מגיוס, מישהו עוד עלול לשכוח על מה הדיון באמת. בניגוד לכל הדיונים שהתנהלו כאן בעשרות השנים האחרונות, הסיפור כבר מזמן אינו "שוויון בנטל" או "צדק" בחלוקת המשימות הלאומיות. במציאות הנוכחית כל הדיבורים על שירות אזרחי או על אפיקי תרומה מקבילים לטובת הציבור הם הבל גמור. כל פתרון שאינו גיוס מלא של כלל החברה החרדית, הן לשותפות בצבא והן לשותפות בתעסוקה ובכלכלה, פירושו חורבן של מדינת ישראל בתוך שנים לא רבות.

כמו בפירוש של הספורנו, כך גם במציאות חיינו - מי שמוכן להעלות על הדעת במציאות הנוכחית את המשך ההשתמטות החרדית, את המציאות של "אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה", לא תומך רק בעוול נורא, אלא גם מקדם בלי משים את השמדתה של מדינת ישראל, חס ושלום ותצלינה האוזניים - אם בגלל מחסור בחיילים, אם בגלל התרסקות כלכלית ואם בגלל השבר החברתי. כאז גם עתה, הבעיה היא לא שאתם לא תשתתפו במלחמה, אלא שאי־ההשתתפות פירושה כישלון במלחמה כולה. הדיון אינו על עוול וצדק, אלא על השאלה הפשוטה אם נהיה כאן או לא בעוד חצי דור.

בסוף השבוע הבא ייצאו בני הישיבות לחופשת "בין הזמנים". שלושה שבועות בחודש אב, שלושה שבועות בחודש תשרי ועוד חודש שלם בניסן, בסך הכל חודשיים וחצי בשנה נמצאים בחורי הישיבות ש"תורתם אומנותם" בחופשה. פי שלושה או ארבעה ממקביליהם החיילים, שזכאים ל"רגילה" פעם בארבעה חודשים - שהם, במקרה הטוב, שלושה שבועות בשנה. "לימוד התורה של בני הישיבות הוא מה ששומר באמת על עם ישראל" מבטיחים לנו העסקנים והרבנים החרדים, אבל איש מהם לא יעלה בדעתו לבטל את אותן חופשות ארוכות. מתברר שדי בתשעה וחצי חודשי לימוד תורה בשנה כדי להגן עלינו כראוי. "תורה" שאותו פסוק מהדהד שאמר משה, כנראה נמחק ממנה.

החופשה הזו מדגימה את גודל האבסורד. את הרעיון שפשוט לא יכול לעלות על הדעת, ולא ייתכן שיימשך ולכן רק "מניא את לב אחיו" אם להשתמש בלשונו של הספורנו. בני גד וראובן הבינו את המסר החד־משמעי של משה - הם הכריזו כי לא ישובו לביתם "עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ" (שם, יח). כשהגיעה עת המלחמה הם יצאו חלוצים ולחמו בגבורה כתף אל כתף עם אחיהם. כך יהיה גם עם אחינו החרדים. זה כל כך פשוט וברור, שאין שום אפשרות אחרת.

כל מה שצריך זה מנהיג כמשה, שלנוכח דרישת ההשתמטות לא מתרפס, מתחנף ומנסה לרצות את המשתמטים. לא שולח שליחים עלובים להדיח את ראש ועדת החוץ והביטחון, אלא דופק על השולחן ושואל בעוז שאלה רטורית אחת פשוטה - "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"??