הלוויות ההרוגים הדרוזים בהסלמה בדרום סוריה // צילום: רשתות ערביות
האירועים בדרום סוריה, שהחלו כעימות מקומי, הידרדרו במהירות לעימותים רחבי היקף בין מיליציות דרוזיות לשבטים בדואיים, תוך כדי מעורבות אלימה של כוחות המשטר הסורי. מאות נהרגו, ועדויות קשות על טבח והשפלות פורסמו, והזירה הבינלאומית נדרכה.
גם הפעם, כפי שקרה בסוף אפריל, ישראל התערבה ותקפה בגל תקיפות אוויריות נגד משטרו החדש של אחמד א-שרע. אמנם הושג מאז הסכם להפסקת אש, אך הדינמיקה נותרה שברירית ונפיצה.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
מוקדם להסיק מסקנות חד-משמעיות, אך כבר כעת עולות שאלות קריטיות הנוגעות לאסטרטגיה הישראלית בסוריה.
התקיפות הישראליות הוצגו כהגנה על הדרוזים, בעקבות לחץ כבד מצד בכירי העדה הדרוזית בישראל לנוכח הטבח שמתחולל נגד אחיהם, וכן כתגובה להפרת הדרישה לשמור על דרום סוריה מפורז. המהלך הוביל לתוצאה מורכבת: מחד גיסא, הדרוזים הם אזרחים נאמנים, והחובה המוסרית כלפיהם היתה ברורה.
מנגד, ההתערבות עוררה ביקורת נגד ישראל, בטענה שהיא שואפת לפלג את סוריה מבפנים ולפגוע במאמצים הבינלאומיים והאזוריים לייצובה. היא גם הקנתה לדרוזים בסוריה — שחלקם אף הביעו חוסר עניין בתמיכת ישראל — תדמית של "גיס חמישי".
ציפו ליותר
יתרה מזאת, המהלך הישראלי, שבעיני רבים מקרב הדרוזים בישראל לא היה מספק, עורר ציפייה למעורבות נרחבת יותר, לרבות פלישה קרקעית לסוריה. הוא גם הוביל לאלפי דרוזים שחצו את הגבול. התקיפות הצליחו אמנם לבלום את כוחות המשטר, אך בהיעדרם גברו העימותים האלימים בין הדרוזים לבדואים. כך נוצרה תפנית שהובילה להסכמה ישראלית לאפשר את חזרת כוחות המשטר למרחב - מהלך שנתפס כזגזוג, וייתכן כי באמצעות לחץ אמריקני על א-שרע היה אפשר להשיג תוצאה דומה בלי להיגרר למעורבות צבאית ישירה.
האירועים פגעו במעמדו של א-שרע, שהחל לצבור לגיטימציה אזורית ובינלאומית, במיוחד לאחר "החיבוק" האמריקני וההחלטה ההיסטורית להסיר את הסנקציות מעל סוריה. אין זה אירוע הדמים הראשון מאז עלייתו לשלטון, והברוטליות שנקטו כוחותיו מעלה שאלה קריטית: האם מדובר באסטרטגיה מכוונת לביסוס שליטה באמצעות טרור אתני, או בחוסר שליטה ממשי בשטח - אפילו בכוחותיו שלו?
יש לזכור כי א-שרע מינה את עצמו לנשיא רק לפני שבעה חודשים, ועדיין לא הצליח לבסס שלטון ריכוזי או להקים צבא ממושמע ובמדינה המתנהלת במציאות של מלחמת אזרחים עקובה מדם זה למעלה מעשור, כל אירוע מקומי עלול להצית אש אזורית.
לכן, ישראל נדרשת לשקול היטב אם נכון לה להתנהל מול משטר ריכוזי עם פוטנציאל להתייצב, או להתמודד עם כאוס בלתי נשלט שעלול לזלוג לתחומה.
האיזון העדין והנפיץ
כל עוד נמשכת ההכרה הבינלאומית בא-שרע והנכונות לסייע לו לייצב את סוריה, נכון יהיה לישראל לחדש את השיח עימו ולנצל את עמדת הכוח שהשיגה. עליה להציב תנאים ברורים: שמירה על ביטחון הגבול, הגנה על מיעוטים, ענישת האחראים לטבח, ולחץ על וושינגטון להתנות כל התקדמות ביחסים ובסיוע הבינלאומי לסוריה בהתנהלות תקינה של המשטר, ובפרט כלפי מיעוטים.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
ישראל חייבת לאזן בין אחריותה הלאומית כלפי בני העדה הדרוזית, לבין אחריותה המדינית הרחבה. עליה לפעול בזהירות, בתיאום עם וושינגטון, ולתמוך במאמצים הבינאומיים להרגעת הזירה. אחרת, יש סכנה שהמעורבות תהפוך משיקול מוסרי – לכישלון אסטרטגי.
הכותבת היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית סוריה במכון
