בחסות טורקית: הכינוס שמעודד עוד טבח נגד ישראל

תכירו בבקשה את האמנה בעלת השם המעט מפוצץ: "אמנת אנשי הדת של האומה בנוגע ל'מבול אל־אקצא' והשלכותיו". כתב השטנה הזה נולד בטורקיה. הנשיא ארדואן אירח שם בסוף החודש שעבר מאות אנשי דת מרחבי העולם המוסלמי, רבים מהם מקטאר.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

התוצאה היא חומר חובה להבנת השכונה שלנו - מכון ממר"י חשף, תרגם וביאר - לא רחוק בחשיבותו משני מסמכים חשובים אחרים: "האמנה הפלשתינית", המסמך המכונן של הארגון לשחרור פלשתין (אש"ף) שהוקם ב־1964, ו"אמנת חמאס", מסמך היסוד של הארגון מקיץ 1988.

האמנה החדשה־ישנה הזאת של אנשי הדת המוסלמים מתקפת מחדש מבחינות רבות את שתי קודמותיה. היא אמורה, לכאורה, לפקוח את עיניהם של מסיתים ותועמלני כזב ברחבי העולם; אלה שכבר חודשים רבים הופכים את היוצרות, מתארים את ישראל כמי שמבצעת פשעי מלחמה, ו"שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ..." אך גם לפקוח את עיניהם של ראשי ממשלה ושרי ביטחון לשעבר (משלנו), שלאחרונה איבדו את זה, המירו את דעתם, ואימצו מינוחים משפת האויב; דמויות כמשה יעלון, שמאשים את מדינתו־שלו בביצוע "טיהור אתני", או אהוד אולמרט, שמשווה בין רעיון העיר ההומניטרית בעזה למחנה ריכוז.

"אמנת אנשי הדת של האומה", שנחשפה על ידי ממר"י, טוענת ש"זכות השיבה" אינה ניתנת לביטול מתוקף התיישנות, וש"פלשתין", מראש הנקרה ועד אילת, היא אדמה אסלאמית - ומי שמוותר עליה הוא בוגד

350 אנשי דת מרחבי העולם המוסלמי, רבים מהם חברים בכירים ב"איחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים" שקטאר מארחת ופורשת עליו חסות, ועוד 39 ארגונים ואגודות של אנשי דת, קובעים כי "מבול אל־אקצא", כלומר הטבח, הוא חוליה בשרשרת רצופה של ג'יהאדים הגנתיים, וש"אסור להטיל ספק בג'יהאד הזה או למתוח עליו ביקורת". האמנה מגדירה אפשרות של פירוק חמאס מנשקו כ"בגידה באללה"; מציינת ש"השגת כוח על כל צורותיו היא חובה הלכתית", ומבהירה ש"פלשתין - מהים ועד הנהר, מראש הנקרה בצפון ועד אילת בדרום - היא אדמה אסלאמית, ומי שמוותר על שעל ממנה הוא בוגד".

אליבא דאנשי הדת המוסלמים, "קיומה של 'הישות הציונית' (קרי ישראל) הוא חסר תוקף מבחינה הלכתית", כמו גם כל החלטות האו"ם בנוגע אליה והסכמי השלום עימה, שנחשבים בגידה באסלאם. על פי האמנה החדשה, ליהודים אין שום זכות על "פלשתין" או על חלק ממנה, ושלטונם ב"שטח פלשתין" נחשב כיבוש של אויב כופר, שהג'יהאד נגדו הינו חובה הלכתית.

"זכות השיבה" כדת

י. יהושע, ונ. מוזס, שתרגמו וביארו את הדברים בממר"י, מסבירות שהאמנה החדשה נועדה להעניק הכשר הלכתי לעמדות חמאס, לאור הביקורת הרבה שנמתחה עליו בעולם הערבי והמוסלמי. הצדק עימן, אלא שהאמנה עושה משהו הרבה יותר רחב מזה: היא מלמדת ששיתוף הפעולה הטורקי־קטארי אינו רק טקטי־מבצעי, אלא גם אידיאולוגי עמוק. היא מבהירה שוב שמנקודת המבט הדתית־אסלאמית, המלחמה בישראל היא מלחמת נצח, הג'יהאד נגדה הוא חובה, ומי שמתכחש לכך או פועל אחרת הוא בוגד. היא גם מצופפת שורות לצד הרשות הפלשתינית, חמאס והפזורה הפלשתינית, שהפכו גם את "זכות השיבה" לדת, וטוענים שלא ניתן לבטלה לעולם: "חזרת תושבי פלשתין לאדמתם ולאדמת אבותיהם ואבות־אבותיהם שהוצאו ממנה, היא זכות וחובה שאינה ניתנת לביטול מתוקף התיישנות, ולא ניתן לוותר עליה או לקבל פיצוי עליה בשום מקרה..."

מאות אנשי הדת הבכירים, מעשרות מדינות, אינם מתרגשים מהמחיר הכבד שמשלמים תושבי עזה. הם רואים בו "מימוש של שבועת האמונים הכנה שלהם לאללה", ו"הוכחה לצדקת האמונה ולהקרבה העצומה שלהם". הם גם מבהירים ש"מבול אל־אקצא" כוון לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד ארה"ב ובריטניה, שתי מדינות שאפשרו ל"כובש הציוני" להתבסס בארץ במאה השנים האחרונות.

רק השבוע התברר לגורמי ביטחון שקטאר מאפשרת לחמאס לגייס לשורותיו טרוריסטים משורות קורס האימון לשוטרי הרש"פ שמתקיים בתחומה. שניים כאלה רצחו בשבוע שעבר את שלו זבולוני בצומת גוש עציון. בשכם סוכלה לאחרונה עוד חוליית טרור שהוכוונה מטורקיה. אין זה מפתיע לכן שהמניפסט החדש שנוצר על ידי אנשי דת מקטאר, מטורקיה וממדינות נוספות, מעניק לגיטימציה למתקפת הטרור שבה פתח חמאס ב־7 באוקטובר, וקובע שפסקי ההלכה בעניין זה צריכים להיות מבוססים על הקוראן, הסונה של הנביא והקונצנזוס של אנשי הדת הבכירים, וכי אסור שהם ישקפו מאוויים של שליטים, או בחינת מאזן ההפסד מול התועלת. האמנה משבחת את "לוחמי הג'יהאד למען אללה", שביצעו את חובתם בשם האומה האסלאמית, וקוראת "...לסייע להם, לשבחם, לפרסם את מעלותיהם, ולהדוף את החשדות שמעלים אנשים בורים או מגמתיים".

קריאת השכמה

קשה שלא לראות באמנה שעוסקת ב"מבול אל־אקצא" מתן הכשר למעשים הנוראים שבוצעו בשמחת תורה תשפ"ד - האונס, כריתת הראשים והאיברים, רצח נשים, ילדים, זקנים ותינוקות, מעשי החטיפה וההתעללות. מכל אלה אין מילת הסתייגות אחת באמנה, ולהפך: האמנה מבססת את ההכשר ההלכתי המוסלמי למתקפת 7 באוקטובר וקוראת לשליטים לאפשר לנתיניהם "לתמוך באחיהם לוחמי הג'יהאד ובסביבתם", ואף "לאפשר את הכשרת הדור הצעיר לג'יהאד, ולגייס את הצעירים לג'יהאד למען אללה ולשחרור המקומות הקדושים לאסלאם". "השליטים" גם נקראים "להימנע מכבילת ידיהם של אנשי הדת והמטיפים הנאמנים, מלבצע את חובתם לחנך את האנשים לג'יהאד..."

בפועל, האמנה החדשה מיישרת קו עם אמנת חמאס שקובעת כי "אללה הוא מטרתה... הקוראן חוקתה; הג'יהאד נתיבה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה", ועם סעיף 6 באמנת חמאס הקובע ש"תנועת ההתנגדות האסלאמית פועלת להניף את דגל אללה על כל שעל מאדמת פלשתין".

אנשי הדת החדשה מזכירים, ש"האסלאם הוא הזהות של פלשתין וירושלים, ולכן כשכופר כובש אותה, הקוראן, הסונה והאיג'מאע (קונצנזוס של אנשי הדת הבכירים), מחייבים לנהל נגדו ג'יהאד", כלומר מלחמת קודש.

כדאי לתת את הדעת על חלק מהחתומים על האמנה. ביניהם נמצאים: אחמד אל־חליליה, שמשמש גם המופתי של עומאן, שתומכת לכאורה בנורמליזציה בין ישראל לאמירויות; בכירי "איחוד חכמי הדת" מקטאר, הפטרונית של חמאס, והמתווכת בעסקאות החטופים; המופתי של לוב, צאדק אל־ר'ריאני; איש חמאס נוואף תכרורי; ושלושה בכירים מהפקולטה לשריעה באוניברסיטת קטאר הממשלתית.

למרות, ואולי בגלל, הסכמי השלום והנורמליזציה, רבים מאנשי הדת המוסלמית ומוסדותיה ממשיכים לשלול את עצם קיומה של ישראל בגבולות כלשהם, וחותרים לחיסולה. יתרה מזאת: הסכסוך הלאומי עובר הדתה. הג'יהאד הדתי נגדנו כבר אינו נחלה בלעדית של תנועות כחמאס, ג'יהאד אסלאמי או חיזבאללה. הוא מחלחל גם לרש"פ, והופך להיות חלק ממנה. כך תמכו שם רבים - מההנהגה ומהאוכלוסייה - בטבח 7 באוקטובר, ואף אימצו מושגי יסוד שאופייניים דווקא לאנשי הדת, מחברי האמנה החדשה: "טיהור אתני", "גירוש", ולו רק היה ביכולתם, גם "מחנות ריכוז חדשים".

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

לעיתים, כך מתברר, נזקקת אומה דווקא לשונאיה כדי להבין מחדש את המציאות כהווייתה. כדאי להתייחס לאמנה החדשה כעוד קריאת השכמה עבורנו.