מי מעז להפריע ללביא ולביאה

1

עם יצא ממצרים בדרכו למולדת אבותיו. אויביו פוחדים מפניו, לא רק בשל האיום הפיזי על שלמות ארצם וריבונותם, אלא גם בשל הבשורה הרוחנית והמוסרית החדשנית שהוא נושא. מלך מואב ער למעמדו המתחזק של העם החדש, שעד לפני רגע לא הכירו אותו, ומעייניו נתונים להחלשת מעמדו ותדמיתו בדעת הקהל העולמית. כדי לשכנע את עמו ושכניו להילחם בנוודים האלה, עליו לשבור את מחסום הפחד ולהפוך אותם לדמון המסכן את האנושות כולה.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

לשם כך שכר את שירותיו של נביא קדמון - במונחי ימינו: אינטלקטואל על - הידוע ביכולתו הרטורית, בכוח השכנוע ובהשפעתו המכריעה על דעת הקהל. צבאות האזור יתכוננו להסתער על העם החונה לא רחוק מהם מייד לאחר נאום ההסתה, שלא נשמע כמותו עד אז נגד אומה שלמה.

2

האם באמת משנה מה אומרים עלינו? יש לא מעט בתוכנו הסבור, שבכל מקרה איננו יכולים להילחם מול מיליונים רבים הפועלים נגדנו ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת, בקמפוסים, בפרלמנטים השונים ובתוך הממשלות שאינן פוסקות מלהתבטא נגדנו בחומרה חסרת תקדים. מדינת ישראל אינה משקיעה כמעט דבר בקרב על התודעה העולמית, בעוד אויבינו מפיצים תעמולת שנאה נגדנו ללא הפסקה וחושפים את הציבור במדינות השונות לשקרים המציגים את ישראל כמוקד הרע העולמי וכסיבה העיקרית לאי־היציבות במזרח התיכון, מה שמשפיע על המהומות נגדנו ברחבי הגלובוס.

3

כך מנוסחת בקשת המלך בלק: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה (קלל) לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה - כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי - אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. כִּי יָדַעְתִּי: אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ - מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר (תקלל) - יוּאָר (יקולל)" (במדבר כב, ה-ו). כדי להביס את העם הזה בשדה הקרב, להכות בו ולגרשו, דרושה השפעה על התודעה. קללת בלעם אמורה לכרסם בתחושת הצדק של עם ישראל מצד אחד, ולערער את ההרתעה שיצר בקרב העמים באזור מצד אחר, ובכך לנסוך בהם עוז להאמין שהם יכולים לעשות מה שהאימפריה המצרית לא הצליחה בו: לחסל את המטרד.

בלעם נענה לאתגר מיגורה של הסכנה המאיימת על עמי האזור, וגם עליו עצמו, שכן בשורתו הרוחנית של עם הנוודים היא אמונה באל אחד שאינו מושפע מקסמים ומניחושים. העם הזה אף מעז להתנגד למוסכמות התרבותיות והמוסריות של התקופה. עצם קיומו הוא התרסה, בהיותו עדות חיה לחלופה רוחנית ותרבותית אחרת מהמקובל. בלעם מוזמן למוקד התקשורת העולמית, לשכנע את דעת הקהל שהמשימה המוסרית העליונה של כל בן תרבות היא להשמיד את העם הזה, המאיים בקיומו על שלום העולם. הוא יעצור את התהליך ההיסטורי המסוכן של שיבת העם הזה לארצו ההיסטורית.

4

יותר מ־3,000 שנה חלפו מאז, ורבים הלכו בעקבותיו של בלעם, בבקשם לעצור את התהליך ההיסטורי של שיבת העם היהודי הביתה לציון. העולם מלא סכסוכים עקובים מדם, עצומים לאין שיעור במספר קורבנותיהם לעומת קורבנות הסכסוך של ישראל עם שכניה, ועדיין תשומת הלב העולמית נתונה בעיקר לערביי עזה. דווקא ההשוואה המקוממת של היעדר תשומת הלב העולמית ביחס לסכסוכים אחרים מלמדת, שלא הפלשתינים מעניינים את תומכיהם, אלא ישראל. אם עד לפני כ־80 שנה הם פעלו לעצור את שיבת ציון, כיום הם פועלים בגלוי, ובאופן לא מודע, לעצור את התהליך ההיסטורי של התבססותנו בארצנו, במיוחד את שיבתנו אל לב הארץ, ערש לאומיותנו, החבלים הגיאוגרפיים של התנ"ך, שבהם עמדו נביאי ישראל ובישרו לעולם שיש תקווה לאחריתו.

לא בכדי קיימת התנגדות עזה גם בקרב מדינות ידידותיות להכרה בריבונות ישראלית בירושלים. חזרת ישראל למקומות האלה היא החייאתה של רוח התנ"ך ובשורת הגאולה המוסרית לעולם כולו. ראו במי תומכים המתנגדים, הביטו על בשורתם המוסרית כפי שבאה לידי ביטוי בזוועות 7 באוקטובר, והבינו מדוע הם מתנגדים לעצם קיומה של ישראל כמדינת הלאום היחידה של העם היהודי. אין עוד אומה שמתקיימים עליה דיונים בהיכלי התרבות, באקדמיה ובתקשורת לא ביחס למדיניותה, אלא על שאלת קיומה. ההתנגדות העזה, המאחדת ציבורים מגוונים המנוגדים זה לזה, מלמדת על המקום המכריע של ישראל באנושות.

5

"וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ... לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ..." (דברים כג, ו). הדרך מביתו של הנביא הקדמון עד לזירת ההתרחשות סיפקה די זמן לעשות את חשבון נפשו ועולמו ולתהות מה שורש השנאה כלפי אותו עם, ומדוע קפץ על ההזדמנות להסית נגדו כדי להביא להשמדתו המלאה. המחשבות גרמו אצלו לקונוֶרסיה, המרת הלב, שינוי תודעתי שזרע ספק בביטחונו העצמי. וכשהוא מגיע למקום ורואה את העם ממרחק, מושלם השינוי המתחולל בתוכו, והוא מפתיע את העולם. ברגע האמת, כשעיני העולם נשואות אליו, הוא מוציא מפיו את המילים הנצחיות: "מָה אֶקֹּב (אקלל) לֹא קַבֹּה (קילל) אֵל, וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'" (במדבר כג, ח). מי אני שאקלל את העם המיוחד הזה? המלך בלק החמיא ליכולותיי לברך ולקלל, אבל אני רואה שיש פה תופעה היסטורית גדולה ממני. "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ (אראה אותו): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (לא ייספר)" (שם, ט). המסלול ההיסטורי של העם הזה כבר מסומן: מחוץ למחזור החיים הרגיל של האומות. אנחנו מכירים אומות הנולדות, צומחות, משגשגות ומתפשטות על פני המרחב, ולאחר שהן עוברות את שיאן ומשלימות את תפקידן, הן קמלות וגוועות ואז נעלמות מהבמה העולמית, ואחרות באות במקומן. אבל לאומה הזאת החונה מולנו נועד תפקיד היסטורי תמידי. לכן היא לא נספרת יחד עם האחרות, אלא תעשה את דרכה הנפתלת בגיא צלמוות של עמים ולאומים, מלחמה ושלום, חורבן וגאולה. היא עשויה להיחרב ולגלות מארצה, אבל תוסיף להתקיים בניגוד לחוקי ההיסטוריה הרגילים. גם בהיותה בגלות היא תמשיך לתרום לאנושות, ובסופו של תהליך היסטורי תשוב הביתה. ובלעם מסיים בבקשה כנה: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (שם, י). אני רוצה לעמוד לצד ישראל, להיות מאלה שעוזרים לו להתבסס בארצו ולהביא ברכה לאנושות, וכך להתברך מברכתו.

6

בלעם המשיך לדבר באומץ רב בזכות ישראל, למרות מחאות המארחים ועזיבת חלק מאמצעי התקשורת. לקראת סוף דבריו הביע נבואה סתומה: "אוֹי, מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל!" (שם כד, כג). רבי יוחנן, האמורא הארץ־ישראלי בן המאה השלישית, שחי תחת שלטון האימפריה הרומית לאחר החורבן, ראה במילים האלה עיקרון היסטוריוסופי, וכך פירש: "אוי לה לאומה שתימצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון (גואל) לבניו; מי מטיל כסותו (מעז להפריע) בין לביא ללביאה, בשעה שנזקקים זה עם זה?". ישמע העולם: עם ישראל חזר הביתה, ובניו ובנותיו ממשיכים לשוב לציון מארבע כנפות הארץ, ואוי למי שיתנגד לזה. החשבון ההיסטורי לא תם.