פיצוץ ענק במתקן הגרעין פורדו באיראן
לפני פחות משנתיים, בסמוך לטבח 7 באוקטובר, עלה לישראל דמיטרי קובצ'גין, יועץ בתחום הגרעין ומומחה לתעשיית הגרעין הרוסית. מאז, כמו כולנו, הוא חי את המלחמה, אך במהלך המתקפה של ישראל על מתקני הגרעין של איראן הוא חי גם את תחומו המקצועי.
התמחותו של קובצ'גין נוגעת לביטחון גרעיני ולמניעת הפצה של נשק גרעיני. במשך 20 שנה שימש יועץ למינהל האמריקני לביטחון גרעיני לאומי (NNSA), ותמך במאמציו לשפר את הביטחון בתחום זה ברוסיה, באוקראינה ובבלארוס. קובצ'גין עבד גם עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והשתתף במספר רב של פרויקטים מחקריים בשיתוף עם מוסדות מחקר וארגונים מהמובילים בארה"ב, כגון יוזמת האיום הגרעיני (NTI), אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת פרינסטון ואחרים. הוא בקיא בשיתוף הפעולה הגרעיני שהתקיים בין איראן לרוסיה, ומהזווית הזו הוא גם יודע להעריך את מה שנמנע בזכות הפעילות המוצלחת של צה"ל והמוסד.
"אם ישראל לא היתה מפציצה את מתקני הגרעין של איראן, רוסיה היתה עלולה, בסבירות גבוהה, לתמוך במרכיבים מסוימים של תוכנית הגרעין האיראנית, כמו העשרת האורניום, כור המים הכבדים באראכ או הכשרת מומחים בתחומים שעד כה רוסיה נמנעה מלעזור בהם", קובע קובצ'גין, וניגש לפרט את תולדות הקשר הגרעיני בין שתי המדינות.
"שיתוף הפעולה בין איראן לבין רוסיה התקיים והתפתח במשך השנים. הן איחדו כוחות בעיקר בתחום של הפקת אנרגיה גרעינית ומחקר גרעיני לצרכים אזרחיים. בשנות ה־90, כאשר שיתוף הפעולה הזה היה בראשיתו, היו ניסיונות מהצד הרוסי להציע שיתוף פעולה גם בתחומים רגישים יותר, כמו העשרת האורניום, המרת האורניום המועשר ועיבוד הדלק הגרעיני, אשר עלולים לתרום לתוכנית הגרעין הצבאית של איראן".
ההצעות באו דווקא מן הצד הרוסי?
"בדיוק. המצב ברוסיה, בעיקר בהיבט הכללי, היה באותה העת כזה שגורמים מסוימים ניסו למכור את כל מה שניתן למכור. בענף הגרעין הרוסי, שנוהל אז תחת המשרד לאנרגיה אטומית, היו אנשים - לרבות אחד השרים - שהיו מוכנים להתעסק ב'יזמות גרעינית' - כלומר, להפוך את הנכסים ואת הידע של הענף ברוסיה לעסק מכניס. האנשים האלה נבלמו די מהר. בסוף שנות ה־90 ובתחילת שנות האלפיים הכריחו אותם להתיישר, במיוחד משום שהאמריקנים הביעו חוסר שביעות רצון מכיוון פעולתם. ההנהגה הרוסית קבעה שערכו של שיתוף הפעולה עם ארה"ב גובר על ערכו של שיתוף הפעולה עם איראן. מאז, שיתוף הפעולה הגרעיני עם איראן התמקד בהקמת הכור לצורכי הפקת חשמל בבושהר ובהכשרת הסגל האיראני שיטפל בו. אבל בגדול, היקף שיתוף הפעולה של רוסיה ואיראן הושפע ממצב היחסים בין רוסיה לארה"ב".
במילים פשוטות, ככל שהיחסים בין רוסיה לארה"ב הורעו, כך גדלה הנכונות הרוסית לספק לאיראן טכנולוגיות שיכלו לשמש את האיראנים בתחומים שאינם אזרחיים?
"אפשר לסכם זאת כך, אלא שבפועל מתחילת המילניום הרוסים לא עשו זאת. אפילו אחרי שארה"ב יצאה מהסכם הגרעין עם איראן, ואחרי שארה"ב ורוסיה נכנסו למסלול של התנגשות בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, אין עדויות לכך שהרוסים מסייעים לאיראן לפתח נשק גרעיני. זאת, בשונה מהרבה עדויות שמאששות כי שיתוף פעולה ביניהן מתקיים בנושאים צבאיים אחרים".
עד כמה משמעותי חלקה של רוסיה בהכשרת האישים שהיוו את לוז תוכנית הגרעין האיראנית?
"הכשרה היא עניין של טווח ארוך, וביתר שאת כעת, אחרי שהאיראנים ספגו אבידות כבדות בקרב מדעני הגרעין שלהם. אם המשטר האיראני יקבל עכשיו החלטה להמשיך לפתח את תוכנית הגרעין הצבאית שלו, דבר לא ימנע מהרוסים להזמין סטודנטים ומומחים איראנים ללמוד ברוסיה ולרכוש ידע שנחוץ אך ורק למי שמכוון לפתח יכולות גרעיניות צבאיות. עד כה, זה כמעט לא קרה. אמנם אם בוחנים את קורות החיים של מדעני הגרעין האיראנים, כולל אלה שחוסלו כעת, מוצאים ביניהם כאלה שלמדו ברוסיה או עשו בה דוקטורטים, אולם זה לא מעיד על שיתוף פעולה מערכתי בהכשרת כוח אדם עבור תוכנית גרעין צבאית, כי הרי מצב שבו סטודנטים לומדים מחוץ לארצם אינו יוצא דופן בימינו.
"בכל הקשור לשיתוף פעולה מערכתי בדרג מדינתי, הרוסים הכשירו בעיקר מומחים לתפעול הכור בבושהר, שנבנה על ידיהם. בסך הכל הוכשרו בין 1,000 ל־1,500 מומחים כאלה. עם זאת, לא ניתן לשלול שכמה סטודנטים בודדים מאיראן נקלעו במהלך לימודיהם ברוסיה לתחומים רגישים באמת שקשורים למרכיבים של תוכנית הגרעין הצבאית, אלא שזה לא נעשה באופן מערכתי ומכוון. אני חושש שעכשיו הסיכון לשיתוף פעולה מערכתי גדל".
הרווח כולו של רוסיה
החשש של קובצ'גין מוביל באופן בלתי נמנע לשאלה המרכזית, שהעסיקה ושעודנה מעסיקה רבים וטובים: האם רוסיה מעוניינת שאיראן, שותפתה לציר האנטי־מערבי, תהיה בעלת יכולות גרעיניות צבאיות, או שמא תסריט כזה דווקא אינו תואם את האינטרס הרוסי, כי צמיחתה של מעצמה גרעינית אסלאמיסטית בגבולה הדרומי תסכן בהכרח גם אותה? קובצ'גין מודע לדילמה של רוסיה ומזכיר כי שירות ריגול החוץ הרוסי הגדיר כבר באמצע שנות ה־90 את הפיכתה של איראן לגרעינית כמסוכנת עבור רוסיה. לכן הרוסים גילו איפוק ונמנעו מלעזור לאיראן בתחומים רגישים, הוא טוען. אבל בעקבות הרעת היחסים בין רוסיה למערב, הסיטואציה הזו עלולה להשתנות. אין זה אומר שהרוסים ימהרו לסייע בנושאים מובהקים, כמו נשק, אבל די שהם יחליטו לאמץ מדיניות של עצימת עיניים כביכול, או יעבירו ידע רגיש לסטודנטים איראנים.
אם איראן גרעינית מנוגדת לאינטרס של רוסיה, עצימת עיניים מן הסוג הזה תפגע גם בה.
"נכון, אבל היו בתולדות רוסיה לא מעט דוגמאות להתנהלות כזו של לירות ברגל של עצמך בכוונה להזיק לאחר. האיבה לארה"ב עלולה להוביל את רוסיה למעשים אשר יפגעו גם בה".
הקמתה של תחנת הכוח הגרעינית מדרום־מזרח לעיר בושהר היתה עד כה גולת הכותרת של שיתוף הפעולה הגרעיני בין רוסיה לאיראן. "עבור רוסיה זה היה בעיקר עניין כלכלי, אם כי היו מעורבים בו שיקולים של יוקרה", קובצ'גין מסביר. "בניית המתקן החלה עוד לפני המהפכה האסלאמית ובוצעה על ידי חברה־בת של סימנס הגרמנית. בעקבות סירוב גרמניה להמשיך בבניית המפעל אחרי מלחמת איראן־עיראק, הרוסים נכנסו לתמונה, והחוזה להקמת תחנת כוח גרעינית נחתם בין איראן לבין המשרד לאנרגיה אטומית של רוסיה בשנת 1995. הכור הופעל בשנת 2010. הרוסים לא הרוויחו הרבה בפרויקט הזה, אבל בשנות ה־90 אפילו רווח קטן היה בעיניהם משמעותי מאוד.
"למעשה, נוצרו להם כמה מקורות הכנסה - תשלום על בניית התחנה, תשלום על הדלק הגרעיני, תשלום על הוצאת הדלק בתום עיבודו והטיפול בו, וכן תשלום על הכשרת כוח האדם האיראני לתפעול התחנה. כך או אחרת, לכור אין כל משמעות לתוכנית הגרעין הצבאית של איראן. באופן תיאורטי, אפשר להוציא את הדלק המוקרן מן הכור הזה כדי להפוך אותו לפלוטוניום, אמנם ברמת העשרה נמוכה, במטרה להשתמש בו לייצור נשק גרעיני, אלא שהרוסים, כחלק מן העסקה, התחייבו להוציא מאיראן את כל הדלק ששימש להפקת חשמל, והם עומדים בה. הראיה לכך היא שהאמריקנים נתנו אור ירוק להקמת הכור".
לדברי קובצ'גין, גם אם אין ודאות מוחלטת שכל הדלק המעובד מבושהר הוצא לרוסיה, יש הסתברות של 99 אחוז שזה המצב. כאשר הוא נשאל אם תוצרי פעילות התחנה בבושהר בכל זאת עלולים לשמש לייצור "פצצה מלוכלכת" - מתקן נפץ רגיל שיכיל חומרים רדיואקטיביים - הוא משיב בחיוב, אבל מסייג את תשובתו: "ניתן לייצר 'פצצה מלוכלכת' גם מחומרים לגיטימיים אחרים, קלים יותר להשגה, בלי להזדקק לדלק מוקרן מכור גרעיני. לדוגמה, אפשר לנצל למטרה כזו איזוטופים רפואיים, כמו קובלט 50 שמשמש במכשירי רנטגן, או סטרונציום 90, שמשמש דלק בגנרטורים תרמואלקטריים. מגוון החומרים שעלולים לשמש לייצור 'פצצה מלוכלכת' רחב מאוד".
מה קרה לאורניום המוברח?
סמוך לפתיחת המערכה נגד איראן, הדוברים הרשמיים של רוסיה מיהרו לצאת בהצהרות תקיפות שהזהירו את ישראל מפני פגיעה אפשרית בתחנת הכוח שליד בושהר, אף על פי שאיש בצד הישראלי לא התכוון לתקוף אותו. בכור בבושהר מוצבים כמאתיים עובדים רוסים, וסיכון חייהם הטריד כנראה את הנציגים של מוסקבה. "אין כל צורך לתקוף אותו", מציין קובצ'גין, "וההשלכות של תקיפה כזו, מבחינת הזיהום הרדיואקטיבי והשפעתו על האוכלוסייה באיראן, עלולות להיות קשות ביותר, הרבה יותר קשות מההשפעה של השמדת מתקני הגרעין שישראל וארה"ב תקפו. גם אם בעקבות השמדת המתקנים בפורדו ובנתנז נוצרה דליפה של אורניום, לא מתלווה לכך סכנה ממשית. אם יפציצו את בושהר, התוצאות תהיינה דומות לאסון צ'רנוביל".
משמעות הדבר היא שראשי השלטון האיראני עלולים לחשוב כי הכור בבושהר מעניק להם חסינות מפגיעה, וכי ניתן להקים בחסותו מרכיבים של תוכנית גרעין צבאית?
"אולי, אבל אני לא חושב שזה היה השיקול בהחלטה האיראנית להקים אותו. ברור שהתנהגות כזו מצידה של איראן תהיה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ההומניטרי ושל דיני מלחמה. רוסיה עושה ככל הנראה דבר דומה בכור זפוריז'יה, שנכבש על ידיה באוקראינה - היא ממקמת שם את חייליה מתוך הנחה שהאוקראינים לא יעזו לתקוף את המתקן מחשש לאסון גרעיני. לא ניתן לשלול את האפשרות ההיפותטית שהאיראנים עלולים לחשוב בכיוון, במיוחד עכשיו, כאשר פקחים מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אינם נמצאים בתחנת הכוח בבושהר.
"לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לא היו טענות כלפי הכור בבושהר, בין השאר משום שפקחיה השגיחו על הנעשה בו ווידאו שלא מתבצעות שם פעולות שאינן צריכות להתבצע. בכל מקרה, לא ניתן למקם בו מתקן להעשרת אורניום. אולי ניתן למקם שם מעבדה רדיו־כימית להפקת פלוטוניום, אבל האיראנים הלכו עד כה על המטרה של רכישת גרעין צבאי בנתיב אחר".
הנתיב האחר של האיראנים אל פצצה גרעינית, שעליו קובצ'גין מדבר, עובר דרך העשרה של אורניום, והמתקנים שבהם האיראנים עשו זאת הושמדו מן האוויר במהלך השבועיים האחרונים. האם זה אומר שכולנו יכולים להיות רגועים לגמרי? "אני מוטרד מהאפשרות שנוסף על המתקנים שנחשפו בפורדו, באספהאן ובנתנז, היו לאיראנים מרכיבי העשרה נוספים במקומות אחרים", אומר קובצ'גין בדאגה, "היו דיווחים על מחסן כלשהו בטהרן שהכיל ציוד רלוונטי, ועל כך שהציוד הזה נעלם ממנו בשלב כלשהו. השאלה המרכזית בשבילי כעת היא אם עלה בידי האיראנים להחביא משהו בשנים האחרונות באתר שטרם נחשף. זה האתגר הראשי".
מה בנוגע לתהייה שמא האיראנים הספיקו להוציא חלק מן האורניום המועשר מהאתר בפורדו לפני שהותקף על ידי ארה"ב?
"גם זאת שאלה מטרידה. מבחינה טכנית, אפשר היה לעשות זאת. התוצר של פעילות המתקנים בפורדו ובנתנז הוא גז. מאחסנים אותו בחביות תחת לחץ. הממדים הסטנדרטיים של חבית כזו לאורנים מועשר ברמות נמוכות אינם גדולים - קוטר של 1 מ' ואורך של 3 מ'. כאשר מדובר באורניום מועשר ברמות גבוהות יותר, הממדים של החבית קטנים אף יותר משיקולי בטיחות, ולכן קל יותר לשנע את החביות מבלי להתגלות. אפשר להעמיס חביות כאלה על משאית ולהוציא אותן למקום אחר".
לקובצ'גין אין ספק שלפני התקיפה האיראנים היו קרובים מאוד לפצצה. בראשית יוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית פרסמה את הדוח האחרון שלה ביחס לתוכנית הגרעין של איראן, והממצאים היו קודרים במיוחד. "דיוויד אולברייט, מומחה אמריקני בעל שם עולמי בתחום הגרעין שחוקר את פעילות האיראנים במשך 30 השנים האחרונות, העריך על סמך הדוח הזה שאיראן מסוגלת להעשיר את האורניום החסר לה לייצור פצצות גרעין בודדות בתוך ימים, לכל היותר בתוך שבוע-שבועיים", מזכיר קובצ'גין.
"נכון ל־13 ביוני, הם היו במצב שבתוך כמה חודשים היה עלול להיות בידיהם ארסנל של עשר פצצות. מה אם אחרי תחילתה של המתקפה הישראלית הם קיבלו החלטה להתקדם ולהעשיר את האורניום לרמה של 90 אחוז, ואז הוציאו אותו למקום אחר? עברו עשרה ימים עד לתקיפת המתקן בפורדו בידי האמריקנים. זה הרבה זמן, ואין לשלול את האפשרות שבמהלכו הם יכלו להוציא ממנו חבית של אורניום מועשר לרמות גבוהות שמתאימות לייצור של פצצה".
מה ניתן לעשות בחבית כזו?
"זאת שאלה נכונה, כי כולם מדברים על העשרה ושוכחים לשאול מה ניתן לעשות בגז הזה, תוצר ההעשרה. את הגז הזה נחוץ להמיר בחזרה למצב מוצק, למתכת. המתקן באספהאן נועד למטרה הזאת, והוא הותקף. אבל מי יודע אם היו להם מתקנים נוספים? אני יודע שהיו מעבדות שביצעו פיילוטים בתחום, אבל מי יודע כמה הן היו ומה היה היקף ההמרה האפשרי בהן? לא ניתן לשלול שגם לפני 13 ביוני עלה בידיהם לבצע את ההמרה בדרך כלשהי במקום סודי, ושיש בידיהם כמות כלשהי של החומר המומר".
אתה רומז שייתכן שסוס או שניים כבר ברחו מן האורווה?
"בעיניי הבעיה העיקרית עכשיו היא לחפש את הדברים שעלולים להוות סכנה. אין בידי כמובן המידע שמצוי לנגד עיני גופי המודיעין הישראליים, ואני מקווה שהמידע הזה מלא ומקיף. כך או כך, חייבים להתעסק בתסריט שהעליתי ובהתמודדות עימו, ולהתיר את הספק".
עובדת החיסול של 17 אנשי מפתח של תוכנית הגרעין האיראנית אינה מוטלת בספק. עד כמה זו פגיעה משמעותית? כמה קל להחליף אותם?
"לא ניתן להחליף אותם מהר. אמנם יש דברים שסטודנט מוכשר או דוקטורנט מצטיין יכול לדעת ולהבין באופן תיאורטי, אלא שהמימוש של תיאוריה הלכה למעשה זה כבר סיפור אחר. כל אחד ממדעני המפתח שחוסלו בידי ישראל עסק בפרויקט הגרעין במשך עשרות שנים. הידע המעשי והניסיון שהיו צבורים אצלם ייחודיים ואינם ניתנים לשחזור. שום צ'אט GPT לא מחליף את זה, גם לא בתוך שנתיים-שלוש. קצב הפיתוח הטכנולוגי מואץ כל הזמן, אך האנשים האלה עסקו בפרויקט בידיהם ממש, היתה להם תמונה רחבה, עדכנית ומלאה של פרויקט הגרעין.
"ויש עוד מרכיב משמעותי. לצורך הצלחת הפרויקט הגרעיני והשלמתו, מלבד הידע והניסיון, צריך גם כישורים ארגוניים. בזמנו, לבריה"מ היה את לברנטי בריה, שניהל את פרויקט הפצצה הסובייטית בשלהי שנות ה־40. לאיראן היה את פרופ׳ מוחסן פח'רי־זאדה, ראש תוכנית הגרעין האיראנית שחוסל בשנת 2020. היו כמה מומחים אחרים, אשר שילבו את הכישורים המדעיים עם כושר ניהול. אני מניח שאם נבחן את רשימת המחוסלים במהלך מבצע 'עם כלביא', נגלה את כולם בתוכה. יש להניח שנותרו לאיראנים כמה עשרות של דוקטורים ועוד כמה מאות מומחים מוכשרים בתחומי ידע רלוונטיים, אך הם לא האנשים שיכולים לייצר את הפצצה כאן ועכשיו. הם לא מסוגלים לפתור את הבעיות העומדות בפני האיראנים בדרכם לפצצה. אני סבור שהפגיעה הזו רבת־ערך אף יותר מהשמדה של המתקנים בפורדו ובנתנז".
גרעין - לא רק על טיל
אם רציתם לשחרר אנחת רווחה, אל תמהרו. קובצ'גין מחבב כנראה את האמרה "אשרי אדם מפחד תמיד", ועל כן הוא מעלה תסריט נוסף שאמור לעמוד לנגד עיניהם של שירותי הביטחון והמחקר של ישראל: "האיראנים הלכו עד כה בנתיב שמתאים לדרך חשיבה ופעולה של מדינה שרוצה לרכוש יכולות גרעיניות צבאיות. במה הדברים אמורים? הם שאפו לפתח פצצה גרעינית שיהיה אפשר להציב בראש קרב של טיל, כדי שהטיל הזה יעבור באוויר בבטחה יותר מאלף ק"מ ויפגע בדיוק בזמן ובמקום שיבחרו. כדי לממש שאיפה כזו, נחוצה רמה טכנולוגית גבוהה מאוד - הן השאיפה והן הרמה אופייניות למדינות, ולא לשחקנים שאינם מדינתיים.
"אני חושש שאחרי חיסול תוכנית הגרעין שלהם, האיראנים ישקלו ללכת בדרך אחרת, שמוזכרת לרוב בהקשר של סכנה הנשקפת מגורמים לא־מדינתיים, כמו ארגוני טרור שהפעילו גם קודם לכן כדי להרחיב את מעגל ההשפעה שלהם במזרח התיכון ומעבר לו. האיראנים עלולים ללכת בנתיב של ייצור כלי נפץ גרעיני פשוט, שאינו ראש קרב ושלא נועד להרכבה על טיל. משכך, הוא יכול להיות גדול־ממדים יחסית, אבל ניתן להעמיס אותו על משאית או על כלי שיט, להבריח אל קרבת היעד ולפוצץ. כדי לפתח התקן פשוט כזה, אין צורך במדענים גאונים".
וכאילו לא די בכל אלה, הרי נשיא רוסיה לשעבר דמיטרי מדבדב העלה השבוע בגלוי תסריט בלהות אחר, שבו איראן פשוט תקבל ראשי קרב גרעיניים מוכנים ממדינה אחרת. דבריו המחרידים העלו את קצפו של הנשיא טראמפ, שכן נשמעו יותר כאיום מאשר כהערכה של צופה ניטרלי מן הצד.
"אני חושב שאלה היו דברי רהב ריקים, ושרוסיה לא תנקוט מעשה כזה במצב הנוכחי", מרגיע קובצ'גין, "בין המחזיקות בגרעין יש כמובן גם צפון קוריאה ופקיסטן, אך באשר לרוסיה, לא הייתי בוחן אפשרות כזו באופן רציני".
במקום תסריט דמיוני של העברת ראשי קרב גרעיניים מרוסיה, קובצ'גין מציע למקד את המאמצים בשלילת איומים קונקרטיים ומוחשיים יותר, וחולק עוד אפשרות מטרידה: לא מן הנמנע שהאיראנים הביאו בחשבון סיכוי שתוכנית הגרעין שלהם תופצץ בשלב כזה או אחר, וחשבו כיצד לשמר את הישגי הביניים שלה.
"ייתכן שבכל שלב של ההתקדמות שלהם לכיוון הפצצה הם דאגו להטמין את תוצרי הביניים שלהם - לכל מקרה שלא יבוא - מתוך מחשבה שאם ישראל או ארה"ב יפציצו וישמידו את המתקנים, לא יצטרכו להתחיל את הדרך המחודשת אל הגרעין הצבאי מאפס. אנחנו יודעים שכבר לפני זמן מה הם היו מסוגלים לייצר התקן נפץ גרעיני פרימיטיבי, כזה שלא רצו להסתפק בו כי הם רצו ראש קרב אמיתי. בהחלט יש אפשרות שיחד עם הניסיונות להתקדם לראש קרב הם יצרו משהו פשוט והחביאו, ואחר כך עברו עוד כברת דרך טכנולוגית קדימה ויצרו עוד התקן, הפעם מתקדם יותר, אם כי עדיין רחוק מהתוצר הרצוי בעיניהם. ברור שזאת רק השערה, אבל בהתחשב ברקורד של המשטר האיראני ובנכונותו לשלוח את ידו בפעילות טרור באמצעות פרוקסיז, זאת השערה מדאיגה".
