עם פתיחת מבצע "עם כלביא", כשחיל האוויר הישראלי החל לנטרל את יכולות התקיפה של משטר האייתוללות באיראן, וכל העיניים הופנו אל המתרחש בטהרן, בתבריז ובאספהאן, ליבו של רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון של פרס, התמלא תקווה. זה אולי יישמע אידיאליסטי מדי, אבל במקום שבו אחרים ראו הפצצות והפגזות - פהלווי זיהה שחר של יום חדש, שעשוי להביא מזור לארצו הדוויה.
"העם האיראני אינו רק מאוחד נגד הרפובליקה האסלאמית, אלא חשוב מכך - הוא שואף לעתיד טוב ומשגשג יותר, עתיד שנגזל ממנו בידי המשטר הנוכחי", מצהיר פהלווי (64) בשיחה בלעדית עם "ישראל היום" ממקום מושבו בוושינגטון. "עתיד משגשג זה יכול לצמוח מתוך אחדות סביב עקרונות משותפים של דמוקרטיה, זכויות אדם, ממשל חילוני וכבוד לאומי. באמצעות קידום אידיאלים אלו נוכל לגשר על הפערים, לאחד שורות ולעבוד יחד למען עתיד שהאיראנים ראויים לו".
פהלווי הוכרז כיורש העצר של אביו עוד בשנת 1967, כשהאב, מוחמד רזא שאה פהלווי, עלה לשלטון. בימים של המהפכה האסלאמית הוא שהה באימוני טיס בארה"ב, ובן־רגע הפך לגולה. מאז הוא עסוק בפעילות פוליטית, שמטרתה הפלת המשטר הקיצוני שהשתלט על מולדתו. יש להודות שבמהלך רוב התקופה הזאת, המטרה נראתה כחלום רחוק, כמעט בלתי ניתן להשגה. אלא שבשבוע האחרון הכל השתנה. פהלווי משוכנע שהמכות שישראל הנחיתה על משטר האייתוללות זעזעו את אחיזתו במדינה.
האם לדעתך נשבר מחסום הפחד של האוכלוסייה האיראנית?
"טבעי הוא שלאחר שראו זוועות שהמשטר ביצע בבני העם האיראני, נותר פחד מסוים - אך האומץ גובר מיום ליום. כפי שראינו בכל גל מחאה חדש, עוד ועוד איראנים יוצאים באומץ נגד הדיכוי, משום שהתקווה לעתיד חופשי גוברת על הפחד מתגובת המשטר. מהצד השני, ככל שהמשטר ומנגנוני הדיכוי שלו נחלשים מיום ליום - כך העם הופך לנועז יותר. דינמיקה זו יוצרת מעגל חוזר, שבו הפחד הולך ופוחת".
להשתחרר מן העריצות
בעיני פהלווי, נקודת האל־חזור כבר נמצאת באופק: "נקודת מפנה מכרעת תהיה גלי עריקות נרחבים בקרב כוחות הביטחון, לצד שביתות והפגנות מתמשכות ברחבי המדינה. כשהמשטר לא יוכל עוד לאכוף ציות או לדכא מחאה, הוא יאבד באופן בלתי הפיך את הלגיטימיות ואת האחיזה שלו בשלטון".
משטר האייתוללות הצליח לשרוד במשך יותר מ־45 שנים. מה היו הסיבות לכך?
"ההישרדות הזו הרי לא התבססה על תמיכה אמיתית של העם האיראני. היא הושתתה על דיכוי אכזרי, על צנזורה שהקיפה הכל, על ניצול אסטרטגי של חילוקי הדעות הבינלאומיים ועל מדיניות קצרת־רואי של כמה שחקנים בינלאומיים, שבחרו לפייס את משטר האייתוללות. כעת אנחנו רואים כיצד המציאות עושה את שלה - תופעה שכבר ראינו לא אחת לאורך ההיסטוריה, כשמתברר שלפייס זאת גישה שגויה".
מהי ההערכה שלך באשר לשיעורי התמיכה האמיתיים של המשטר? כמה איראנים באמת מוכנים למות בשבילו?
"הרוב המכריע של העם האיראני מתנגד למשטר המדכא הזה. על אף הסיכונים, הם ממשיכים להשמיע את קולם - דבר שמהווה הוכחה לעומק ולרוחב של ההתנגדות. מעטים בלבד מוכנים באמת להקריב את עצמם למען המשטר. שיעור נמוך נהנה ישירות ממנגנוני השחיתות והדיכוי שלו, ומתוכו רק מיעוט קטן באמת דבק באידיאולוגיה הקיצונית של המשטר".
בל נטעה - רזא פהלווי היה ועודנו דמות שנויה במחלוקת, במיוחד בתוך איראן עצמה. ככל הנראה יש לא מעט איראנים שמתגעגעים לשנות שלטונו של אביו - אבל יש גם הרבה אחרים שמקשרים את שושלת מלכי פרס לשחיתות ולדיכוי. עם זאת, ברור לגמרי שלעומת פשעי האייתוללות - כל מגרעות השלטון הקודם נראות בטלות בשישים.
משוכה אחרת שעלולה לעמוד בדרכו של רזא פהלווי בחזרה אל כס השליט של איראן (או לפחות לתפקיד הסמל של איראן החדשה אחרי עידן האייתוללות), כרוכה בעובדה ששני דורות של איראנים נולדו אחרי המהפכה וגדלו על ברכיה ובצילה המאיים. הם לא זוכרים את מה שהיה, והשאלה הגדולה היא אם יקבלו בזרועות פתוחות את מי שהעביר את השנים הקשות הרחק מהסבל שהיה מנת חלקם, ונראה בעיניהם כזר.
"תמיד חשתי חיבור עמוק עם אחיי ואחיותיי למולדת שבתוך איראן", אומר פהלווי. "המחויבות העקבית שלי לחירות ולדמוקרטיה נובעת מהשאיפות המשותפות לי ולאיראנים במולדת, שמביעים שוב ושוב את האמון ואת הסולידריות שלהם, הן בתקשורת ישירה והן בדרכים עקיפות".
כשיורש העצר האיראני מדבר על הקשרים עם המולדת, שאותם הוא מתחזק מהגולה האמריקנית, ראוי לזכור שהוא בחן דרכים שונות להציב חלופה לברבריות האסלאמיסטית ששטפה את איראן. הוא ניסה שיטות סמליות: בשנת 1980, בטקס רב־רושם שנערך בארמון בקהיר, הוא הכריז על עצמו כמלכה החדש של איראן. המהלך לא ממש עבד, כי הממשל הדמוקרטי של נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קרטר, מיהר להתנער ממנו ולהכריז כי ארה"ב מכירה בלגיטימיות של הממשלה החומייניסטית באיראן.
בחסות תוארו, פהלווי ניסה גם לכנס קואליציה רחבה של כלל הכוחות הגולים המתנגדים לפונדמנטליסטים בטהרן, ולהקים מעין ממשלת גולה שתשאף להחליף את משטר האייתוללות. במסגרת זו, הוא הרבה לנסוע ברחבי העולם, להרצות על המציאות העגומה באיראן ולקרוא למדינות העולם לא להשלים עם משטר הרוע.
על פי כמה עדויות, בשלבים מסוימים נשקלו גם דרכי פעולה תקיפות יותר. אחד מהסיפורים ייחס לפהלווי ולנציגים ישראלים, שהוסמכו על ידי רה"מ מנחם בגין, תוכנית מעשית להפיכה שתחזיר אותו לשלטון. למרבה הצער, התוכנית הזו מעולם לא יושמה.
בשנים האחרונות פהלווי השתדל להדגיש שאמנם הוא קורא לחילופי שלטון באיראן - אבל מכוון רק לשיטות שאינן צבאיות. נוסף על כך, הוא חזר שוב ושוב על כך שלא יתעקש על חזרה אל כס המלכות. "אני רק רוצה לעזור לעם האיראני להשתחרר מהעריצות ולצעוד אל הדמוקרטיה", הדגיש בפני כל מי שרצה לשמוע.
אם שואלים אותו על מידת מעורבותו בניסיונות להפיל בכוח את משטר האייתוללות, פהלווי מתחמק ומסתפק באמירה כללית ודיפלומטית עד שיעמום, שלפיה הוא "פועל באופן מתמשך לקידום ולתמיכה ביוזמות שקטות ודמוקרטיות, שמטרתן להוביל מעבר ממשטר הדיכוי הנוכחי אל עבר איראן חופשית ודמוקרטית". האם מאחורי המילים הדיפלומטיות מתחבאת ההבנה שמשטרים אכזריים מהסוג שמושל באיראן לא מפנים את מקומם סתם כך, בלי שיסייעו להם? סביר להניח שכן.
ובכל זאת, גם כעת, בשעה שההתקפות הישראליות על מוקדי המשטר האיראני נמשכות ביתר שאת, פהלווי נצמד אל הקו הזהיר והמחושב. כשהוא מתבקש לתאר את מה שהרגיש עם תחילת המבצע הצבאי נגד האייתוללות - הזהירות, ואולי גם ההבנה שהתשובה תגיע גם לאיראנים המבועתים שנמצאים ברגעים אלה תחת ההפצצות, גוברות על כל דבר אחר.
"כל הסלמה שמובילה לעימות ולסבל מכאיבה לי עד עמקי נשמתי, שכן תמיד החפים מפשע הם אלה שמשלמים את המחיר הכבד ביותר", אומר פהלווי. "עם זאת, חשוב להבהיר: האחריות האמיתית מוטלת על עלי חמינאי ועל חוג ההנהגה הכושלת והעבריינית שסביבו, שגררו את העם האיראני בפזיזות לסכנה ולחורבן. זוהי מלחמה נגד עלי חמינאי ונגד הרפובליקה האסלאמית, והיא תוצאה ישירה של מעשיהם. ליבי עם בני עמי, שרווחתם וחירותם עומדים בראש סדר העדיפויות שלי".
פרויקט השגשוג הגדול
רצונו של פהלווי לדבר בשם בני עמו מובן, אך "העם האיראני" הוא מושג חמקמק. גם בסיס התמיכה של המשטר הוא חלק מן העם הזה, וספק אם רצונותיהם חופפים לתקוותיו של פהלווי. הטלטלה שעוברת על איראן עשויה לחדד גם את ההבדלים האתניים של האוכלוסייה המגוונת שלה. אם החירות עומדת בראש סדר העדיפויות, איראן עוד עלולה להיפרד מן המיעוטים הרבים שמאכלסים את מחוזותיה. האזרים בצפון־מערב, הערבים בדרום־מערב, וכמובן הכורדים - בתסריט של התפרקות, כל אלה יכולים לחפש את הדרך החוצה.
מאידך, הגולים האיראנים היו ונשארו כוח משמעותי, ופהלווי מבין זאת היטב. "מדובר בקהילה של יותר מ־8 מיליון איש", הוא מסביר בכובד ראש. "מה שהופך את הפזורה האיראנית לייחודית יחסית זה העובדה שרבים מהם לא עזבו את איראן מרצונם, אלא נאלצו להימלט מאכזריותו של המשטר הנוכחי. כמוני, רבים מהם מעולם לא חדלו לחשוב על איראן ולהתגעגע אליה, ומחכים להזדמנות להפיל את המשטר ולשוב הביתה. אני בטוח שרבים, בהשראת חזון של מולדת חופשית ומשגשגת, ישובו כדי לתרום להתחדשותה של איראן. אני עובד עם המוצלחים והמשפיעים שבהם על פרויקט 'שגשוג לאיראן' - תוכנית לשיקום ולבנייה מחודשת של מדינתנו".
כדי שיהיה מה לשקם, לבנות ולחדש, צריך תחילה להיפטר מהגידול הפונדמנטליסטי שאכל כל חלקה טובה באיראן ובאזור. ובשביל זה - צריך את ישראל. עד כה שותפים פוטנציאליים אחרים בעיקר הכזיבו. רק לפני ארבעה חודשים, מארגני ועידת הביטחון במינכן מנעו מיורש העצר לנאום בה, אחרי שהם עצמם שלחו לו הזמנה להשתתף. הפחד מפני האייתוללות וחוסר החשק להתמודד איתם הדביקו רבים בעולם המערבי.
הקשרים של יורש העצר האיראני עם המדינה היהודית אינם רק נחלת העבר. באפריל 2023 הוא הגיע לארץ יחד עם אשתו, בהזמנת השרה גילה גמליאל, ונפגש עם רה"מ בנימין נתניהו. התוכנית כללה אז התייצבות מרגשת באתרי חובה, כמו הכותל המערבי ויד ושם, וביקור ניחומים מרגש לא פחות אצל הרב ליאו די, שאיבד את אשתו ושתי בנותיו בפיגוע טרור בבקעת הירדן. "לשלום, לחופש, לביטחון, כבוד האדם, לחיות ביחד. אני מברך את אנשי איראן וישראל", כתב הבן של השאה בספר האורחים של הכותל.
הקשר המיוחד של פהלווי עם השרה גמליאל נמשך גם אחרי טבח 7 באוקטובר. את הטבח פהלווי גינה במילים קשות ביותר, והטיל על המשטר של עלי חמינאי את האחריות לרציחתם הברברית של 1,200 ישראלים.
האם שכבות האוכלוסייה הרחבות של האיראנים מתייחסות לקשרים ההדוקים שלך לישראל כאל יתרון, או שמא הן רואות בהם בגידה?
"העם האיראני שואף לדו־קיום בשלום ולקשרים מועילים עם כל אומות העולם, ובכלל זה עם ישראל ועם שכנינו הערבים. כל קשר אחראי ושקוף, שמבוסס על כבוד הדדי ושתורם לביטחונה העתידי של איראן ולשגשוגה, ייתפס בסופו של דבר על ידי האיראנים באור חיובי".
מהו החזון שלך לעתידה של איראן?
"החזון שלי הוא איראן דמוקרטית וחילונית, המבוססת על זכויות אדם, שוויון, שגשוג ושלום, אומה שזוכה לשותפות ולכבוד מצד הקהילה הבינלאומית, ושנשלטת על פי רצון העם האיראני".
אילו יחסים ראוי שיתקיימו בין איראן לבין ישראל בעתיד?
"איראן וישראל יכולות וצריכות לטפח יחסים של כבוד הדדי ושל תועלת משותפת, שיהיו מבוססים על דיפלומטיה, שיתוף פעולה כלכלי, יציבות אזורית ודו־קיום בשלום. נשאף גם ליחסים דומים עם כל שכנינו בעולם הערבי - מערב הסעודית, דרך ירדן ועד לאיחוד האמירויות". √