עשור ויותר לפני שאיראן התקדמה, ולאחרונה טסה, עם פרויקט הגרעין שלה, המנהיג העליון שלה עלי חמינאי תכנן את סופה של מדינת ישראל באמצעות נוסחת "מצור ההתשה".
המשנה הסדורה של האייתוללה בן ה־86, שישראל וארה"ב עסקו השבוע בשאלה אם טוב להן יותר איתו או בלעדיו, התפרסמה לראשונה בפרסית ואחר כך באנגלית, בהוצאת משמרות המהפכה, בספר "פלשתין": קובץ מאמרים, נאומים והצהרות של המנהיג, שהיה אחד מאנשי סודו של חומייני (מנהיג המהפכה) לפני 46 שנה, ושמוביל את איראן מאז מותו כבר כמעט ארבעה עשורים.
מעט בדומה לבעלי בריתו ושלוחיו, הפלשתינים שבתוך ישראל וסביבה, חמינאי מצטייר שם כמי שמפעיל נגד ישראל תוכנית שלבים מסודרת וניחן בסבלנות רבה, אך היעד הסופי שלו מוגדר היטב: חיסול המפעל הציוני וקץ המדינה היהודית.
חמינאי, מעט בדומה לערפאת, ויש שיאמרו גם בדומה לאבו מאזן, תכנן עבור מדינת ישראל סוף איטי, ולא מהיר, שמבוסס על הגירה וגירוש של רוב יהודי מדינת ישראל אל ארצות המוצא של אבותיהם. הטרור שאיראן עמדה ועומדת מאחוריו לאורך השנים נועד להאיץ את התהליך הזה, כדי לדחוק את היהודים החוצה. "הפתרון", כותב חמינאי, "הוא נוסחה של מדינה אחת, פלשתין, שתהיה תחת שלטון מוסלמי אך תאפשר ללא־מוסלמים, כולל יהודים ישראלים שיוכלו להוכיח שורשים אמיתיים באזור, לגור בשטחה ולהישאר בה כמיעוטים מוגנים" (במעמד די'מים - נתינים בעלי זכויות מופחתות; נ"ש).
כבר לפני עשור ויותר, חמינאי מדבר על 8 מיליון פלשתינים שיחיו במדינת פלשתין החדשה, ועל כ־2 מיליון יהודים בלבד שיישארו בה (מתוך כ־6.5 מיליון שחיו אז בארץ). עשרת המיליונים הללו יחיו במשך כשנתיים תחת מנדט האו"ם, ואז ייערך משאל העם שיביא לקיצה של המדינה הציונית.
מי שמבקשים להיכנס לראשו של חמינאי וקוראים מחדש את 416 עמודי הספר בימים אלה, לא מבינים טוב יותר רק את דרך חשיבתו בנוגע לישראל ולבעיה הפלשתינית, אלא גם את ההתלהבות של הפלשתינים מהפגיעות האיראניות בעומק ישראל, הגם שהן נקודתיות ומוגבלות. הפלשתינים ביו"ש ובעזה שוב רקדו השבוע על הגגות וחילקו סוכריות ובקלאוות בכל פעם שטיל איראני נפל במרכזי האוכלוסייה האזרחית שלנו וזרע כאן מוות ונזק כבד, בדיוק כפי שעשו בעבר לא מעט פעמים.
כדי להביא לסופו של "הגידול הסרטני" - כך חמינאי מכנה את ישראל - המנהיג האיראני תכנן להשתמש לא רק בחמאס ובחיזבאללה, כפי שעשה בעשור שחלף, אלא גם ב"כוח דמוי חיזבאללה" שיוקם בשטחי יהודה ושומרון, ויהפוך את חיי היום־יום של היהודים בארץ לבלתי נסבלים, עד שיגרום להם להגר לאירופה ולארה"ב.
חמינאי מבסס את התוכנית שלו על הנחת עבודה משלו, שלפיה רבים בארץ מחזיקים באזרחות כפולה (ההערכה כיום היא שמדובר בכמיליון איש), וגם על הלך רוח שהוא מזהה בקרב יהודי הארץ: "רבים מאלה שבאו לפלשתין כדי לחיות בה חיים טובים חושבים כעת לחזור למקומות שמהם באו, ויש גם רבים שבפועל חוזרים. אין להם תקווה במדינה שאליה באו. הם שואפים לעתיד טוב יותר מחוץ לאותה מדינה... ומי שעדיין לא חושבים לעזוב, האיומים היומיומיים שאנו מייצרים מדרום ומצפון (חמאס וחיזבאללה; נ"ש) ידרבנו אותם לכך. הם יעדיפו להגר לחו"ל ולחיות שם בביטחון".
התבטאויות דומות להפליא, אגב, רשומות גם על שמותיהם של ערפאת, אבו מאזן ומנהיגים פלשתינים נוספים.
השואה - "תעמולה"
על פי חמינאי, לישראל "אין זכות קיום כמדינה". לדבריו, זו אינה גישה אנטישמית, שהיא בכלל "תופעה אירופית", אלא "גישה שמבוססת על עקרונות האסלאם". כמנהיג דתי, חמינאי מגדיר את ישראל כמקרה מיוחד, ומונה שלוש סיבות ששוללות ממנה זכות קיום: "הישראלים שנלחמו נגד מוסלמים בכל רחבי העולם הפכו עצמם בכך ל'כופרים עוינים', ולא רק ל'כופרים רגילים'. הם נאמנים לשטן האמריקני, שמתכנן להשתלט על האומה המוסלמית ולדחוק את האסלאם מארצו ומארצות רבות נוספות ברחבי העולם, ונוסף על כך - הם מחזיקים ומטמאים בנוכחותם את ירושלים, המקום השלישי בקדושתו לאסלאם".
כמעט מילה במילה כמו חמאס ופלשתינים רבים, חמינאי מסביר: "אסור להתפשר על העיקרון שלפיו אדמה שבעבר היתה תחת שלטון מוסלמי - דאר אל־אסלאם - לא תחזור לעולם לרשותם של לא־מוסלמים, אפילו אם הם הרוב במדינתם.
"הם, הציונים, אספו אנשים רעים ורשעים מכל העולם, והקימו משהו שאותו הם מכנים 'האומה הישראלית', אך האם זאת אומה? היהודים הרשעים שהתקבצו לכאן הם רוצחים וגנבים רודפי בצע".
חמינאי בא חשבון עם יאסר ערפאת ואבו מאזן ה"מתונים מדי", לטעמו, שבעבר התפשרו עם ישראל על אדמה קדושה. לעומת זאת, בדומה לרבים בהנהגה הפלשתינית, הוא מכנה את השואה "תכסיס תעמולתי", ממעיט בהיקפה, מציב סימני שאלה סביב שאלת התרחשותה, וקובע שהיהודים "העצימו את סיפור השואה המפוקפק, והשתמשו בו כדי לצבור לגיטימציה להקמת מדינה משלהם על שטחי האסלאם הקדושים", וכן שיש "עדויות שלציונים היו קשרים הדוקים עם הנאצים". האם הוא קרא את עבודת הדוקטורט של אבו מאזן על השואה, שם מופיעים ביטויים ותובנות כמעט זהים?
חמינאי סבר שהתפקיד המעשי של חיסול ישראל מוטל על הפלשתינים, ולא על גורמים מדינתיים (בינתיים, על פי נאומיו בעשור האחרון, דעתו השתנתה), ובעניין זה הוא כותב: "מאבק מיליטנטי הכולל 'מות קדושים' (פיגועי התאבדות)", יהיה הכלי העיקרי לפגיעה בישראל. "אסור לאומה האסלאמית לשכוח את החובה שלה למאבק כזה... וכשאדם, גם אם הוא לגמרי לבד, לא מפחד מהמוות ומוכן להקריב קורבנות בדרך האלוהים כדי למלא את חובתו - הוא הופך לאיום הגדול ביותר על המטריאליסטים (ישראל וארה"ב)...
"מי יגנה פעולות התאבדות כאלה? מי ינסה להקטין את הערך ואת הגדולה של הפעולות האלה? מות קדושים הוא שיא ההתנגדות... מעשיהם של הפלשתינים אינם משימת התאבדות בהשראת רגשותיהם - אלה מעשים בהשראת אמונתם באסלאם, יום הדין והחיים הבאים" (תרגום קטע זה לקוח ממגזין "אפוק").
לדברי חמינאי, עם ישראל הוא "האנשים שגזלו את הבתים, את המולדת, את העסקים ואת האדמות של הפלשתינים. עם ישראל הוא שהפך מכשיר שמשמש את הציונות להשגת מטרותיה", ומכאן ההיתר לפגוע בעם ישראל ולמרר את חייו. חמינאי מגדיר את סוגיית פלשתין "הנושא החשוב ביותר בעולם המוסלמי", וקובע שישראל "חייבת להיעלם". הוא מדגיש: "כל הקרקעות שהיו בחזקת מוסלמים קודם שהוקמה מדינת ישראל חייבות לחזור לבעליהן המוסלמים. ישראל לא תוכל להמשיך להחזיק אפילו לא בחלק קטן מהן".
אסטרטגיית ההתשה שחמינאי שרטט בספרו "פלשתין" מאפיינת במידת מה את ההתנהלות האיראנית גם במלחמה הנוכחית, לאחר מכת הפתיחה המוחצת של ישראל שהפתיעה אותו ואת חבריו, האיראנים עדיין היו מסוגלים לירות בבת אחת הרבה יותר מאשר כמה עשרות טילים בלבד - אך הם העדיפו לפזר את הירי ולפרוס אותו למנות, כדי להתיש את ישראל ואת אוכלוסייתה.
מי שמבקשים לסגור מעגל צריכים לשוב לאוקטובר 2023 ולהיזכר: מסמכי שלל שנתפסו בעזה תיעדו קשר שוטף של כמה שנים בין איראן לחמאס סביב המתקפה, שבסופו של דבר יצאה אל הפועל ב־7 באוקטובר. הקשר התעצם לאחר מבצע שומר החומות (2021), ונמשך עד קיץ 2023 ואף מעבר לכך. מצד חמאס הובילו את הפגישות והתיאומים יחיא סינוואר, סלאח עארורי ואיסמעיל הנייה. מולם, מהצד האיראני, עמד סעיד איזדי, המכונה "חאג' רמצ'אן", ראש ענף פלשתין בכוח קודס של משמרות המהפכה, לשעבר סגן ראש אגף המבצעים ומפקד כוחות היבשה של משמרות המהפכה.
בתרחישים שנבחנו בפגישות אלה יועד תפקיד גם לערביי ישראל ולערביי יהודה ושומרון, בדיוק כפי שתכנן חמינאי בספרו. על פי המסמכים, איזדי יידע בקשר הזה בכירים יותר בהנהגה האיראנית, וביניהם את המנהיג העליון, חמינאי. חמינאי ידע אפוא שחמאס מתכנן מתקפה רחבה על ישראל, אך לא שותף בעיתוי.
אנטישמיות במסווה
גם אם תשימו לרגע בצד את תוכניות הגרעין המטורפות של האייתוללה חמינאי ותזכרו שהיה שותף סוד, מממן ותומך של מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר - הרי האיש בהחלט זכאי לסוף "מפואר", בדיוק כמו הסוף שלו זכו (מידי ישראל) רבים ממפקדי צבא איראן וכוח קודס במהלך השבוע האחרון. רק על הקשר שלו ל־7 באוקטובר מגיע לחמינאי מוות מהדהד ומנומק, למען יראו וייראו. שאלת הנזק והתועלת שבמותו/חיסולו היא שאלה שאחרי מעורבותו, אפילו ברמת הידיעה, בתוכניות המתקפה החמאסית - היא בגדר מותרות. במילים אחרות: זה קצת לא מוסרי לא לחסל גם את חמינאי.
ב־2022, במסגרת אירועי יום ירושלים באיראן, איסמעיל קאאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, חזר על אחד המוטיבים המרכזיים במשנתו של חמינאי: עריכת משאל עם בין הפלשתינים בארץ ובפזורותיהם בעולם, "תושביה המקוריים והאמיתיים של פלשתין", כהגדרתו של חמינאי, שלאחריו תוקם פלשתין, זו שממנה יוגלו רוב היהודים וישובו אל ארצות מוצאם.
קאאני, כשלצידו עומד חמינאי, המליץ ליהודים למכור את רכושם ב"שטחים הכבושים" ולשוב לבתיהם במדינות אירופה בטרם יהיה מאוחר מדי. באותו המעמד, חמינאי הבהיר שאיראן רואה בתמיכה בפלשתינים חובה, ותסייע להם בכל דרך אפשרית. "אני מקווה שהצעירים יחזרו בשחרור פלשתין ויתפללו בירושלים", אמר חמינאי. הוא הבהיר, כמו בספרו, כי "השמדת המשטר הישראלי היא הפתרון לסוגיית פלשתין. אל תגידו שזה לא אפשרי. אין דבר בלתי אפשרי ביקום".
גם בספרו, ואחר כך בנאומים ובכתבים נוספים, חמינאי מפריד לכאורה בין היהודים, שעימם יש לנהוג בסובלנות, לבין הציונים, שבהם יש להילחם. על פי חמינאי היהדות אינה לאום, אלא דת, ולכן היהודים לא זכאים למדינה שלהם, אלא רק למקום מחיה - אך לא על אדמות שמקודשות לאסלאם.
אלא שהאבחנה הזאת שחמינאי עורך היא מלאכותית, מכיוון שאיראן ומנהיגיה, כולל חמינאי עצמו ואמצעי התקשורת האיראניים, לא עומדים בה. לעיתים תכופות איראן ומנהיגיה נוקטים לשון אנטישמית ועושים שימוש במוטיבים אנטישמיים, ללא כל הבחנה בין יהודים לבין ציונים.אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפרסום החוזר בעיתונות האיראנית של "הפרוטוקולים של זקני ציון". דוגמה נוספת היא מאמר שפורסם בעיתון "כיהאן" (העיתון של חמינאי) ביום השואה לפני מעט יותר משנה, אשר הצדיק את היטלר, כינה את היהודים "עכברים וחיידקים" וקבע שהיטלר היה "חכם שנפטר מהיהודים". כותב הרשימה, מוחמד האדי שחרי, מסביר שהיהודים ספגו השפלה וזעם מאלוקים מכיוון לא האמינו בסימניו, לא צייתו להוראותיו והרגו את הנביאים שלהם בלא צדק. הוא מאשים את ישראל ואת משטרה הציוני בכך שהם מתכננים לכבוש את כל העולם, לאחר שאספו אנשים שהיגרו לשם ממקומות רבים וגזלו את אדמת הערבים, ועתה הם מתכננים כיבושים נוספים בפלשתין, במצרים, בסוריה, בירדן, בלבנון, בעיראק, באפריקה ובדרום אמריקה - באמצעות הונם הרב.
היטלר, האמיץ והחכם ביותר מכל מנהיגי אירופה הנוכחיים - כך קובע עיתונו של חמינאי - פעל בהיגיון כשגירש אותם מגרמניה, אך היטלר הודח, ומדינות אירופה נאלצו לתמוך במיתוס השואה כדי לתרץ את הפחדנות וההשפלה שלהם.
רבים מהדברים שפרסם שחרי ב"כיהאן" הם הדהוד היסודות שפורס חמינאי בכתביו, וגם בספרו "פלשתין". חודשים אחדים אחרי טבח 7 באוקטובר, חמינאי עצמו סיפר כי באחד ממפגשיו עם קציני משמרות המהפכה, היה זה אללה שדיבר מגרונו ושם דברים בפיו - פן נוסף, אם תרצו, של המנהיג העליון, שרואה בעצמו ובפלשתינים את עושי דברו של אללה, שתפקידם הוא לממש את חזון ההתשה מול ישראל, לפזר מחדש את היהודים ברחבי העולם ולהביא לקיצה של ישראל.