בנימין נתניהו היה בטוח שמצא מהלך מבריק: במקום למנות לראש שב"כ איש אמון פוליטי, הוא הפתיע במועמד בלתי צפוי - אלי שרביט, בכיר מחיל הים. ההחלטה היתה אמורה להעביר מסר ברור לבג"ץ ולציבור: שיקוליו ענייניים, והוא בוחר במועמד המתאים ביותר, גם אם אינו חולק איתו אותה תפיסת עולם.
אלא שהקריסה הגיעה במהירות. בליכוד, וכנראה גם בביתו, לא קיבלו את המינוי, וככל שנברו בעברו של שרביט, כך נמצאו יותר התבטאויות שלא עלו בקנה אחד עם עמדות הממשלה. בין היתר, התגלה כי רק לפני חודשיים מתח ביקורת על דונלד טראמפ - מהלך שסיים את הסאגה סופית.
כמה מיועציו של נתניהו הציעו לו להתעקש ולחכות להכרעת בג"ץ, אך הוא סירב. באותו בוקר כבר דלפו מסרים שלפיהם הוא בוחן מחדש את המינוי. במקביל, בסביבתו הפנו אצבע מאשימה כלפי בכירי הממשל האמריקני וטענו שהם מפעילים לחצים כבדים לטרפד את המהלך - טענה שרק חיזקה את הביקורת על ניהול התהליך. מה שאמור היה לקרוץ לבג"ץ על טוהר התהליך הפך לפרטאץ' שרק מעיד על קלקלתו. אם בג"ץ ישאיר בכוח את בר, יוכל נתניהו להאשים בעיקר את עצמו.
גם מקורביו מודים כי זה היה כישלון. מעבר לפגיעה המיידית, יש לכך השלכות על מינוי ראש שב"כ הבא, שיידע כי לא היה הבחירה הראשונה. זו אינה הפעם הראשונה שבה נתניהו מוצא את עצמו במצב כזה. מנדלבליט, למשל, גילה שנתניהו - אחרי שתמך בו - מחפש אחרים במקומו. תומכיו של ראש הממשלה מתוסכלים מהדפוס החוזר: שוב הוא ממנה אדם שאינו מזוהה עם עמדותיו, ושוב הוא מוצא עצמו מול אופוזיציה פנימית מבית.
נדמה שמערכת אכיפת החוק הצליחה הפעם לשים את ידה על הדג השמן באמת. אולי הגדול ביותר מאלה השוחים ליד ראש הממשלה: יונתן אוריך, שזוכה לקרבה מיוחדת לנתניהו, כזו שאיש לא זכה לה מעולם. אין פרט אחד בחייו של נתניהו שאוריך לא מעורב בו, או לכל הפחות מודע לו. ראש הממשלה יודע למדר ולהפריד, ושומר כל אחד מיועציו בתחומו. מאז חקירות תיקי האלפים הוא גם יודע להיזהר מעוזרים וממקורבים, מהקלטות אפשריות או מתכתובות לא אחראיות. אבל לא מאוריך. ממנו נתניהו לא נזהר. אבל עכשיו הוא בידיים שלהם.
ההצעה להיות עד מדינה נגד נתניהו כבר נזרקה ברמיזה בחלל חדר החקירות, כפי שאמר עו"ד עמית חדד לשופט בדיון הארכת המעצר. גם חיפוש אחר נקודות תורפה כבר החל. אצל ניר חפץ היתה זו בחורה. אצל ארי הרו, פרשה פלילית אחרת. אצל אוריך זו בינתיים בתו התינוקת, שנולדה אחרי שנים לא מעטות של ציפייה ואכזבות, ושהפכה לתכלית חייו. אתה יכול לראות את בתך כבר הערב אם תעשה את ההחלטה הנכונה, אמרו לו, על פי חדד, באותן שיטות חקירה נפסדות שלא טופלו מאז התגלו בתיקי נתניהו.
למרות הלחצים ואולי העינויים שיעבור אוריך, הסיכוי שיהפוך לעד מדינה נגד נתניהו קלוש עד אפסי. גם אם יחליף עורך דין, עניין שהחוקרים והפרקליטים עוסקים בו בלי הרף, ביודעם שכל עוד חדד שם אין סיכוי שזה יקרה. מה שהחוקרים מפספסים זו העובדה שנתניהו עבור אוריך הוא לא רק בוס קרוב, או דמות נערצת, אלא דמות אב. אוריך אוהב את נתניהו אהבת נפש. בהיותו יתום מאב בעצמו, מצא נחמה בקרבתו של ראש הממשלה. הוא לא יפנה לו עורף, וכפי שאמר אחד הבכירים בלשכת ראש הממשלה השבוע: "אם העינויים יהיו קשים מנשוא, יעדיף לפגוע בעצמו מאשר לפגוע בנתניהו". עד כדי כך.
ויש סיבה נוספת - אוריך מתעב אותם. את החוקרים, את המשטרה, את הפרקליטות. בעוד אחרים מוציאים הודעות לעיתונות נגדם או תוקפים אותם בראיונות רק כדי לרצות את הבוס, אוריך חושב כך באמת. מבחינתו, לעבוד איתם זה לעבור צד. לצד של הרעים.
פלדשטיין בשולי הדברים
האמת היא שנתניהו לא באמת מכיר את אלי פלדשטיין. הוא יודע מי הוא יהיה תיאור מדויק יותר. הוא לא היה יועצו, ובטח שלא מקורבו. פלדשטיין היה חבר של אוריך, ואחרי שעזב את משרד ראש הממשלה עבד בלשכתו של המנכ"ל יוסי שלי והמשיך להסתובב בלשכה, ממלא חורים פה ושם, ובעיקר מחפש תעסוקה ופרנסה.
בחודש יולי הציע ישראל איינהורן, בעל חברת ייעוץ אסטרטגי בינלאומי, המבוקש בעצמו לחקירה בפרשת המסמכים, לפלדשטיין לעבוד עבורו בקמפיין גדול של החברה, ולעבור לצורך כך לגור חודש בגאורגיה. פלדשטיין קפץ על המציאה וביצע את העבודה. באותו הזמן נטען שהיה "דוברו הצבאי" של ראש הממשלה. בזמן מלחמה, כשהוא אמור להיות עסוק 24/7 בלי דקה לנשום. זו לא עבודה שמאפשרת נסיעה של חודש לחו"ל, אבל פלדשטיין נסע. הוא מעולם לא השתתף בדיון ביטחוני, ולא רק משום שלא היה לו הסיווג המתאים, מעולם לא השתתף בהתייעצות עם ראש הממשלה, לא היה שותף בכתיבת נאומים, ניסוח הודעות, ושום דבר שכרוך בעבודה צמודה עם נתניהו.
עצמאי בשטח
מגוחך היה לראות באולפנים השבוע את הפרשנים יוצאים מגדרם להסביר מדוע הקמפיין אשר נטען שאוריך היה מעורב בו - להאדיר את קטאר בעניין עסקת החטופים ולגמד את חלקה של מצרים - היה קמפיין מסוכן ואולי בוגדני כלפי ראש הממשלה. הרי זה בדיוק מה שהסבירו אותם פרשנים בזמן אמת כשהשיחות בקטאר החלו. את כולם תדרך אוריך? או שהיו גורמים נוספים, כמו בתוך צוות המו"מ, שהדליפו בלי סוף, שחשבו בדיוק אותו הדבר.
אוריך לא עובד לשכת ראש הממשלה, מעולם לא היה, אפילו יום אחד. הוא גם לא עובד הליכוד, אלא בעל עוסק מורשה בתחום הייעוץ האסטרטגי והתקשורתי, שעובד תחת חוזה חודשי עבור הליכוד. מותר לו שיהיו לו הכנסות אחרות מלבד העבודה עם ראש הממשלה, והכנסתו תחת הגדרת "עובד ציבור" תיתקל בקושי משפטי לא קטן.
כמוהו יש עוד עשרות שהיו יועצים קרובים של ראש הממשלה, ישבו בפורומים המצומצמים והקריטיים ביותר, קיבלו החלטות פוליטיות, ביטחוניות ומדיניות עוד לפני הפורומים הרשמיים, הקבינט והממשלה, אבל את פרנסתם קיבלו ממקום אחר בכלל. כאלה היו פרסומאים, אנשי עסקים, נדל"ניסטים, עורכי דין. חלקם מועסקים בשכר, כעצמאים, חלקם גם זה לא. הם הקיפו את אהוד אולמרט, אריאל שרון, שמעון פרס ורבים אחרים. אצלם לא התעוררו בעיות ושאלות את מי הם מייצגים ואם היתה להם נאמנות כפולה (או משולשת, או מרובעת). שאלות כאלה שמורות רק לאוריך ולמקורבי נתניהו.
כעצמאי עבד אוריך כמה פעמים עבור איינהורן. לא כי הוא קשור לנתניהו, אלא למרות זאת. לא פעם הפוזיציה שבה הוא נמצא דווקא מפריעה. לא כל הלקוחות של איינהורן מעבר לים היו שמחים לדעת שעובד עבורם אדם שהוא גם יועץ של ראש הממשלה הישראלי. לכן חלק מהעבודות נשמרו בדיסקרטיות. אין בזה שום עבירה פלילית - כך עובד המקצוע, כל עוד הכספים שנכנסים מדווחים ומשולמים עליהם מיסים כנדרש.
איינהורן, אגב, אכן מבוקש לחקירה, אבל לא זו הסיבה שאינו חוזר לארץ. כבר שנתיים שהוא משמש יועץ לנשיא סרביה ושם מרכז חייו. שם הוא חי את חייו, עם אשתו, שם רשומים ילדיו ללימודים (השלישית נולדה ממש לאחרונה), ושם ממוקם המטה האירופי העיקרי של החברה המייעצת לקמפיינים רבים של מועמדים ביבשת (כ־30 לקוחות לחברה, רובם המוחלט בחו"ל).
קשה היה שלא להבחין שהמערכת כולה התגייסה כאחוזת דיבוק. קטאר הפכה ברגע לאויבת העם. עיתונאי בכיר נחקר על עבודה עיתונאית בסיסית ביותר על "מגע עם סוכן זר" על ידי אלה שנתמכו בידי אלה שהזהירו שעודף הכוח של הממשלה עוד יביא לחקירת עיתונאים. נראה כאילו משימת השארת ראש שב"כ בתפקידו הפכה למשימת חייהם. אפילו ראש הממשלה הובא במהירות לתשאול, שכנראה לא הניב את התוצאה המיוחלת. אבל הניסיונות, אין ספק, יימשכו.
תופס כיוון
רבים ראו בהחלטתו של בנט לקרוא למפלגתו החדשה בשם "בנט 2026" הודאה בכישלון. אחרי שניסה לגנוב קולות לליכוד בהצבעה על התקציב וכשל, הבין גם הוא, באיחור, שהבחירות יתקיימו במועדן. שגם הוא הבין כי אין עוד סיכוי להפיל את הממשלה בעיתוי הנראה לעין, אלא רק במועד הקבוע בחוק, או סמוך לו, באוקטובר 2026.
זה לא שם מקרי. גם עיתוי רישום המפלגה השבוע לא. בנט אכן מבין שאת ההזדמנות האחרונה להפיל אקטיבית את הממשלה פספס עם אישור התקציב, אבל אין זה אומר שהבחירות יתקיימו דווקא במועדן. הוא מעריך שזה אכן יקרה ב־26' אבל לאו דווקא במועדן החוקי בסוף השנה, זה יכול לקרות גם הרבה קודם.
הבחירה בשם "בנט 2026" היא איתות. השנה היא תפיסת מרחק. יש הצהרת כוונות, יש רישום מפלגה, אבל אין עוד הכרזה או תחילת קמפיין. ההופעות המדודות של בנט, שכוללות לפי שעה ציוצים בטוויטר, הופעות בתקשורת הזרה והרצאות בפני בני נוער וקהלים שונים, יימשכו כפי שהן. ההימנעות מהתבטאויות בנושאים הבוערים שעל סדר היום כמו עסקת חטופים, המלחמה בעזה, שחרור רוצחים וכו' - תימשך גם היא. כל אלה מגולמות בציון השנה שאליה בנט נערך, 2026. לא עכשיו. יש עוד זמן.
המילה הראשונה בשם, בנט, קשורה לעיתוי שבו נבחר רישום המפלגה. שבוע של כאוס. חקירות ומעצרים של בכירים בלשכת ראש הממשלה. סאגת ראש שב"כ שהופכת לפארסה. בנט הוא התקווה. זה שאומר: תירגעו, אני בא לסדר הכל.
אחרי שלא היה לו ברור בעצמו לאיזה בייס לפנות, ולאיזה קהל יעד יכוון הקמפיין, הדברים הולכים ומתגבשים. ליועץ אסטרטגי שכר את נבו כהן, שהיה יועצו של איתמר בן גביר. אדם שיודע להביא ימניים ומחזיק בעמדות ימין בעצמו. אחרי סקרים ומחקרים מקיפים הגיע בנט להבנה שיש יותר ימניים שלא רוצים את ביבי מאשר אנשי מרכז־שמאל שיעדיפו אותו על פני מועמדי השמאל הטבעיים כמו גנץ, איזנקוט, לפיד ויאיר גולן. זה הקהל שאליו הוא מכוון. שם נמצא מה שהוא מזהה כמאגר הגדול שלו.
אגב, מתוך יותר מ־20 מנדטים בסקרים שיש לו כיום, כ־70% מגוש המרכז־שמאל, מהם בנט כנראה ייפרד, מתוך כוונה להביא מספר גבוה יותר מהצד השני. הוא יודע שבליכוד ינסו להדביק אותו למחנה השמאל וכבר נערך למתקפת נגד. הוא גם יודע שלא משנה כמה שינסה לעקוף את נתניהו מימין - תמיד יצביעו על הקואליציה האפשרית היחידה שלו, הכוללת את כלל מפלגות השמאל, אולי אפילו הערביות, ונערך גם לזה.
בכוונתו של בנט להכריז כי לא יישב בממשלה שבה לא יהיו 61 מנדטים של מפלגות ציוניות. הוא יבטיח גם את מיטוט חמאס והשלמת המלאכה בעזה, מה שלא ניתן לעשות עם שותפים ערבים ברשימה. הוא יבטיח - אם יאמינו לו או לא, זה כבר סיפור אחר