השבוע נחלקה ישראל. במחנה האחד: ילדי הגן שעודדו את הילד שהפנה לחי ברזל למי שניסה לסטור לו - להשיב לו כגמולו. במחנה השני הבינו כי מלחמת הכוכבים של מוצאי השבת יצרה הזדמנות לכמה הישגים אסטרטגיים בעזרת הממשל האמריקני, המבקש מאיתנו שלא נשחק לידי המעוניינים בהמשך מעגל האלימות בין ישראל לאיראן.
כמובן, אסור לזלזל בחומרת התקדים האיראני, ואכן, זכותה המלאה של ישראל להודיע כי תגמוֹל על כך בשעת כושר - אבל אסור גם לאפשר לקנאים הפרימיטיביים ביותר בישראל, שכמה מהם יושבים, להוותנו, בממשלת נתניהו, להוביל את כולנו באסטרטגיית גן הילדים, ולוותר בכך על היתרונות שישראל עשויה להשיג עכשיו אם לא תשיב סטירה. מתקפת מאות הטילים של איראן על ישראל בין שבת לראשון, והדיפתה המדהימה, מעניקות לישראל אפשרות למנף את הניסיון האיראני הכושל לערער אותה כדי לממש הישג הומניטרי־ביטחוני־מדיני.
המהירות הצינית שבה הפך רוב העולם את גבו אלינו לאחר רגע הסולידריות ב־7 באוקטובר חייבת לעמוד מול עיניו של כל מקבל החלטות סביר, ולגרום לו לא לשוב להחמיץ את רגע החסד הנוסף שקיבלנו השבוע.
כל מי שאין לו תוכנית לוותר על המדינה היהודית־דמוקרטית ולהכניס את כולנו למלחמת גוג ומגוג מטורפת, צריך להיזהר מהתגובה האינסטינקטיבית שאיראן בוודאי מצפה לה כדי להנציח את מעגל הדמים באזור. אין פירוש הדבר שעל ישראל להכריז כי היא מוותרת על זכותה לתגובה על ירי הטילים אל שטחה.
נכון, אחרי 7 באוקטובר לא היתה שום אפשרות לא להגיב. ברור גם כי אילו נזק מתקפת הטילים היה חמור - לא היו בידינו אפשרויות רבות חוץ מפעולת תגמול מיידית. אבל המצב שנוצר מול איראן, בבוקר שאחרי, מאפשר לנו לשקול היטב את צעדינו ולא להיחפז. כרגע איננו צריכים להוכיח לאיש את העובדה שידנו על העליונה, והמשכו של עימות אלים בינינו לבין איראן עלול להסיט את תשומת הלב שלנו מהאתגרים האמיתיים שבפנינו, ולהרחיק אותנו מידידינו.
לעומת זאת, ניצול שובו של רגע החסד מול הבית הלבן והעולם עשוי לגרום להגברת המאמצים האמריקניים להשיב את החטופים, להביא להסדר מדיני בצפון שירחיק את חיזבאללה מהגבול, ולהחזיר לבתיהם את התושבים שהתבקשו לצאת מהם. הוא גם יוכל להקל על הבית הלבן להקים את הקואליציה בהנהגתו ובהשתתפות סעודיה, ישראל, איחוד האמירויות, ירדן ומצרים, שתהווה ברית הגנה אזורית. במוצאי השבת ראינו שהדבר אכן אפשרי.
אלא שאת המאמץ הזה יוכל לעשות רק ראש הממשלה הבא, משום שהקמת הברית תהיה כרוכה בהסכמה ישראלית למו"מ עם אש"ף על פתרון שתי המדינות. כשתקום ברית כזו, היא תוכל למלא תפקיד מרכזי בהחלפת חמאס כגורם המנהל את הרצועה ולסייע לרש"פ להקים בה את המוסדות שיוכלו לממש זאת, עד להקמת מדינה פלשתינית.
קושיות בהקשר הירדני. זוכרים את הסכם השלום עם ירדן? אותו ההסכם שעקרונותיו נחתמו בבית הלבן, במקרה לגמרי יום לאחר החתימה על הסכם אוסלו? זוכרים שזהו הסכם שמעניק לישראל 95 אלף קמ"ר של מרחב אסטרטגי? זוכרים עד כמה זלזל נתניהו בחשיבות הממלכה ההאשמית, ועד כמה נמנע מלהעניק תשומת לב למלך עבדאללה השני, עד כדי קרע איתו? זוכרים שהקרע הזה גרם לכך שישראל נאלצה לוותר על שתי המובלעות שחכרה מירדן בהסכם השלום מ־1994? שמתם לב לשקט שבו יירטה ירדן חלק מהטילים שביקשו לעבור דרכה בדרך לישראל (למרות האיום האיראני עליה שלא תעשה זאת)?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו