דוהרים לעבר אפוקליפסה: המחאה מסכנת את החטופים

השר בן גביר: אני רוצה לדבר על הפקרת ראש הממשלה ורעייתו. במשטרה עובדים קשה נגד פורעי קיסריה ועוצרים אותם לא פעם, דבר שגורר שיימינג על מפקד המחוז המוצלח, אבל איפה אתם בשב"כ?

ראש השב"כ רונן בר: אנחנו מאבטחים אותו. היתה טענה שהבית שלו וציר הגישה אליו נחסמו. זה לא נכון.

השר בן גביר: זה לא מתחיל ונגמר באבטחה. יש הסתה עצומה כלפיו ברשת, קריאות לרצח שלו.

ראש השב"כ: הציוץ ברשת זה של בוט טורקי. אנחנו לא עוצרים בטורקיה.

השר בן גביר: ציוץ אחד? פוסט אחד? אתה באמת כל כך לא מחובר? הרי כשזה היה בנט עצרתם אישה מבוגרת במעצר עד תום ההליכים.

ראש השב"כ: תשלח לי חומרים?
(ישיבת קבינט, 28 במארס 24', דיווח בערוץ 14)

ובכן קוראים יקרים, כפי שכולנו יכולנו להיווכח בליל שלישי בירושלים, היו אלו בוטים טורקיים שהשליכו לפיד על שוטרים ופרצו את כל מעגלי האבטחה. אולי צריך לשלוח לרונן בר חומרים? הארון של הציונות, סמל הקאדילק, נתניהו על המרפסת בכיכר ציון, נראים כמו פרק ב"בוב הבנאי" לעומת מצעד הלפידים הפשיסטי בירושלים.

"החזיר מבלפור יקבל 1,400 נוחבות ב־XXX בהרדמה מלאה שיגרום לו בקע במוח", צייצו בטוויטר ערב ניתוח הקילה שעבר ראש הממשלה. "אמן ולא יתעורר". ובעיתון "הארץ" חגגו הטוקבקים הלועגים, המגדפים, השונאים. זרם תודעה של שנאה צמיגית. וזו רק דוגמית משלל התגובות לניתוח שעבר בהצלחה.

ביבי מתלוצץ עם רופאיו, אבל שונאיו ממשיכים לשנוא עצמונית. ככל שהמצב יותר רע, כך הם יותר דלוקים. ראש השב"כ, שבליל 7 באוקטובר לא טרח לעדכן את ראש הממשלה בפוטנציאל האסטרטגי, כנראה לא רוצה להבין מה קורה לאנשים בשבט שלו.

בואו נודה על האמת. דמו של נתניהו הותר מזמן, אבל לאחרונה הוא עובר דיאליזה של פסיכוזת המונים. השנאה המשתוללת, ההסתה הפרועה, המילים שכוהני השמאל מרשים לעצמם להוציא מהפה. כל זה לא מתרחש באיזה טקס פולסא דנורא, אי־שם מעבר להרי החושך, אלא ערב־ערב, על מסך הטלוויזיה. להזכירכם, מספיק רק משוגע אחד שייקח את הדברים ברצינות.

לפני שבוע התגאה עמי דרור, אחד ממנהיגי המחאה, במפה שפרסם לפני ההפגנה בקיסריה. בית ראש הממשלה בקיסריה סומן בעיגול אדום. השבוע הוא כבר הוביל את ריצת הלפידים באירוע הקפיטולי. היו גם ארבעה מצנחים ממונעים, שחגו בשבת כמה מאות מטרים מבית ראש הממשלה בקיסריה.

תחליפו את מי שישבו בארבעת הטרקטורונים בארבעה נערי גבעות שחגים מעל הבית של גנץ, לפיד או אהרן ברק. רק דמיינו כיצד היו נפתחות מהדורות החדשות. דמיינו את הבהלה במחלקה היהודית בשב"כ (שבזמן ממשלת השינוי הזהירה שהשיח הרעיל ברשת עלול להוביל לאלימות), את ישיבות החירום בפרקליטות.

שלחתי שאילתה לשב"כ, הם ענו לי: "המטס בוצע בגזרת הים במרחק שלא יצר סיכון ביטחוני לאישיות. לנוכח האמור, לא נדרשה מעורבות גורמי ביטחון. ככל שהיה מתעורר סיכון כלשהו, כוחות הביטחון היו ערוכים בשטח, באמצעים גלויים וסמויים, לתגובה מיידית להסרת האיום". וואלה, ואם הרוח היתה סוחפת מישהו מהם מעל בית ראש הממשלה? היו יורים בו?

לא משנה מה. התקציב, ממשלת הבוזזים, חוק הגיוס, דוכני תפילין. הם בקריז ביבי. צועדים כמו זומבים עם הדגל ביד. חייבים את המנה שלהם, עכשיו. בכל פעם תירוץ אחר: צוללות, קורונה, שוחד, מרמה והפרת אמונים. מכיכר גורן לכיכר החטופים, דרך כיכר הבימה, כיכר השבת, בלפור וקפלן.

הם יותר אדוקים מביביסטים הכי ביביסטים. כל ישותם סובבת סביב אדם אחד. אחים לנשק, בונות אלטרנטיבה, חופשי בארצנו. הם לא ארגונים אזרחיים. מדובר בחסידיות פנאטיות עם מאפיינים נוקשים. דוגמה מוחלטת. השנאה שלהם לנתניהו כל כך יוקדת, שבשם הדאגה כביכול לחטופים הם מזיקים להם באופן בלתי נתפס. הם מנצלים את משפחות החטופים האומללות ודוהרים עם כולנו לעבר אפוקליפסה בטירוף משיחי.

ולא, אין לי טענה כלפי חלק ממשפחות החטופים ששותפות למחאה. אני מבין אותן, הן חיות בגיהינום, ויעשו הכל כדי להחזיר את יקיריהן. אני מאשים את אלו שמשתמשים בכאב שלהן, שרוכבים על הסבל שלהן, שעושים סיבוב ציני על הצער שלהן.

כי צריך להבין. ככה - לא תהיה עסקה. אני אסביר לאט. ח"כ יואב סגלוביץ', למשל, התראיין לרדיו בעניין העסקה. נניח בצד את הגידופים לנתניהו. בעניין עצמו סגלוביץ' טען: "צריך להגיע לעסקה גם במחירים קשים מאוד. ולדעתי - גם במחיר הפסקת הלחימה. אנחנו נדע לחזור ולהילחם כשנצטרך".

אין לי שום טענה כלפי חלק ממשפחות החטופים ששותפות למחאה. הן חיות בגיהינום, ויעשו הכל כדי להחזיר את יקיריהן. אני מאשים את אלו שעושים סיבוב ציני על הצער שלהן

זה גם מה שאומר מנהיג מפלגתו החרוץ (מקום 115 בנוכחות בכנסת). זו בעצם הדרישה המוחלטת של המוחים, בחירות ועסקה עכשיו. או שסגלוביץ' אוויל או שהוא ציניקן עלוב. כי הדילמה האמיתית אינה רק המשך הלחימה ברפיח, ולא חזרת העזתים לצפון רצועת עזה, אלא סביב המילה "כולם".

משמעות העסקה כרגע, אם תתקיים, היא חזרתם של חלק מהחטופים תמורת ויתור על אלו שנשארים מאחור, החיילים והגברים הצעירים האחרים.

צריך להדגיש שההתעקשות הישראלית, כביכול של "נתניהו הרשע", על שמירת האופציה להמשיך במלחמה, אינה לצורך המלחמה לשמה, אלא לצורך הבטחה שגם אחרוני החטופים, לפחות החיים, יוחזרו הביתה. העסקה המוצעת עכשיו היא ח־ל־ק־י־ת. אם בעקבותיה נפסיק את הלחימה, באופן המוחלט שחמאס וארה"ב מעוניינים, איך נחזיר את שארית החטופים?

בשלושת החודשים הראשונים אחרי הטבח גזרתי על עצמי להתרחק מהימים שלפני 6 באוקטובר. בהתחשב בהתנהגות הברסלרים, ייתכן שטעיתי, שהפקרתי את הזירה. הנה, קהלת חוסלה. אנשים שצווחו "דמוקרטיה" סתמו להם את הפה, וזאת בזמן שאנשי קהלת נלחמו במלחמה. והבולשביקים מתגאים בזה.

לא פעם ולא פעמיים שאלתי את עצמי מה היה קורה אם הטבח לא היה מתחולל בעוטף עזה, אלא ביו"ש? האם היינו עדים לכזו סולידריות מצד המחנה השני? האם היינו עדים לסיפורי גבורה של תושבים מתל אביב, שטסו ברכב ליו"ש כדי להציל את אחיהם?

בהתחלה האמנתי שכן. שלנוכח האימה, אפילו הפלג הקפלניסטי הקיצוני ביותר היה שם בצד את המחלוקות ורץ לעזור לאחיו מעבר לקו הירוק. היום אני לא בטוח. הם לא רואים בנו אחים.

חגי לובר הצדיק, אביו של יונתן הי"ד, סיפר שכשהוא ראה את השתוללות השנאה במוצ"ש, הוא הרגיש אתמול כאילו זו עוד דפיקה בדלת. לא הספיק לכם שהנאצים מחמאס שרפו את הדרום, אתם רוצים לשרוף עכשיו את כל המדינה? חבל מאוד. אם יש משהו ש־7 באוקטובר לימד אותנו, זה שהאויב האמיתי לא מבחין בין התנחלות בעוטף שכם להתנחלות בעוטף עזה.