התורה מצווה את האדם לומר אמת. כמה וכמה ממצוות התורה מזהירות את האדם מפני אמירת שקר: בעשרת הדיברות קראנו רק בשבוע שעבר על האיסור "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יג), שעיקרו החובה המוחלטת לא לשקר בעת מתן עדות בבית הדין. במקום אחר תזהיר התורה מפני האיסור להישבע לשקר: "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יב). איסור שבועת השקר נתפס כאיסור כה חמור, עד שבקרב יהודים שמקפידים במצוות מקובל להימנע באופן גורף מלהישבע, כדי שחלילה לא יגיע האדם לידי שבועת שקר. אך לא רק במסגרת עדות או שבועה אוסרת התורה לשקר, אלא כל שקר באשר הוא: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (שם, יא).
לא פחות משלוש מצוות "לא תעשה" מפורשות מקדישה התורה לאיסור לשקר, ולכן לא לגמרי ברור מה מוסיפה המצווה המופיעה בפרשת "משפטים": "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). במה שונה הציווי להתרחק מן השקר מהאיסור הפשוט להישבע לשקר, להעיד שקר או סתם לשקר?
חכמים עסקו בהרחבה בשאלה זו, והגמרא לומדת מהחובה להתרחק מן השקר כעשר החמרות והקפדות הנדרשות מן הדיינים ומבעלי הדין, כדי שחלילה לא יסתבכו בשקרים. ככלל, נראה שלדעת חז"ל "אם יש ספק - אין ספק", ובמציאות שבה לא ברור לחלוטין מה הדין ומה המציאות, ובאזורים האפורים הניתנים לפרשנות רחבה ולהטיה לאחד מהצדדים, נדרשת תזכורת מיוחדת שיש להתרחק מן השקר ומן הדומה לו.
מאז התחילה לשגשג בעולמנו תעשיית הפייק ניוז, תיאוריות הקונספירציה ושלל שמועות השווא, המצווה להתרחק מדבר השקר קיבלה משמעות חדשה ואקטואלית מתמיד. הקלות הבלתי נסבלת של הכתיבה ברשתות החברתיות, המהירות שלא תיאמן שבה יכולות שמועות להתפשט בעולם, הזמינות של תמונות מכל המינים ומכל הסוגים, והיכולות המתקדמות של עריכה ויצירה של תכנים ויזואליים, הפכו את צריכת החדשות האמינה למשימה כמעט בלתי אפשרית.
לאדם הפשוט הנכנס לרשת החברתית ורואה בה תמונה או פיסת מידע, אין כמעט שום דרך להעריך אם התמונה אותנטית ואם המידע מאומת. אפילו הגורם המדווח כבר מזמן אינו משהו שניתן לסמוך עליו. רובנו כלל לא יודעים מיהם המקורות של המידע שאנחנו קולטים, ואפילו מפיצים. בעולם של קבוצות ווטסאפ וערוצי טלגרם, אמינותה של ידיעה נתפסת כנגזרת מהפופולריות שלה - אפילו שאין בכך שום היגיון, ותיתכן בהחלט ידיעה נפוצה שהיא שקר גמור.
באנרכיית המידע המצויה אצלנו, נוצר מצב אבסורדי שבו כל אחד מאמין למה שיכול היה להיות אמת לדעתו, או למה שהוא היה רוצה שתהיה האמת. כך נובטות להן תיאוריות קונספירציה שטופלות האשמות חמורות על אנשים מ"הצד השני", ומידע שגוי וחסר שחר שתואם את השקפת עולמי זוכה לתשומת לב מיוחדת ולהפצה נרחבת. כל אלו הם שקרים גמורים ומפורשים, ואף שלא פעם קשה להוכיח זאת - הם נכנסים בקלות בהגדרה הפשוטה של האיסור לשקר.
אך בחודשים האחרונים התחוור לי מדוע היתה צריכה התורה להקדיש מצווה נפרדת לחובה להתרחק מן השקר. משום שלצד כל שקרן מכוער שמפיץ פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה חסרות אחריות, עומד בדרך כלל איזשהו פוליטיקאי ושותק. פוליטיקאי כזה, בדומה למקובל בעולם הפשע, לעולם לא מלכלך את ידיו. הוא לא משקר בעצמו, לא מפיץ ידיעות כוזבות וגם לא שותף באופן מפורש לשום תיאוריית קשר. את השקרים, מכל הסוגים, הוא משאיר לשקרנים המקצועיים שלצידו.
חטאם הנורא של אותם הפוליטיקאים הוא בכך שהם עומדים לצד השקרנים. אם הם יישאלו על כך מפורשות, הם כמובן יכחישו כל קשר, ואולי אף יבכו על כך שכמאמר הנביא, "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת" (ישעיהו נט, טו). אך למרות ההכחשות, הם יקפידו לעמוד מספיק קרוב אל השקר, כדי ליהנות מהתועלת שהוא עשוי להביא להם. הם יעמדו בסמוך מספיק למידע הכוזב שיטיל רפש על מתנגדיהם, ויהיו בדיוק במרחק הנכון מכל קונספירציה על יריביהם - המרחק המושלם שלא יסבך אותם בתביעות דיבה, אך יגביר את התמיכה בהם בקרב מי שאולי בכל זאת יאמינו לקונספירציה. הם לעולם לא ייצאו בפה מלא נגד השקרנים, ואף פעם לא יתייצבו ללא כחל וסרק לצד מי שהשקרים הכפישו. הם לא משקרים. הם רק השכנים של השקר.
כנגדם מצווה התורה באופן חד וברור: "מדבר שקר תרחק". גם העמידה מן הצד תיחשב עבירה. גם ההנאה מהשקרים גורמת לנהנה שידבק רבב השקר בבגדו. מתברר שעל פי התורה, אפשר להיחשב שקרן גם אם לא שיקרת מעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו