כשבועיים לאחר הטבח בדרום ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, נחתה על שולחנו של בג"ץ עתירה בהולה מטעם עמותת "רופאים לזכויות אדם". העמותה הוטרדה מהאפשרות שצה"ל יפציץ את בית החולים אל־קודס שבעזה, שכמו בתי החולים האחרים ברצועה משמש גם מטה פיקוד ומאגר נשק של חמאס. ככזה, הוא מהווה מטרה לגיטימית לא רק בהתאם לאינטרס ההישרדותי של מדינת ישראל, אלא גם לפי הדין הבינלאומי, שמרבים לנפנף בו מולנו בכל פעם שבה אנחנו עומדים על חיינו.
הרופאים הרחמנים התכוונו להתריע על "היעדר אפשרות פינוי בבית החולים, המטפל במונשמים, בפגים ובמאות חולים ופצועים", ומי אם לא בג"ץ מוסמך לדון בתוכניות ההתקפה של צה"ל על מטרה צבאית כזו או אחרת, מתוך דאגה לרווחת האויב.
שלושה שופטים דנו בעתירה: דפנה ברק־ארז, רות רונן וח'אלד כבוב. מובן שלא עלה בדעתם לדחות אותה על הסף, אך לאחר דיון קצר הם עשו זאת משני טעמים: האחד - "העתירה נעדרה מתחילתה תשתית עובדתית מינימלית, והיא לא יכולה להוות תחליף להתנהלות לפי כללי הדיון הבסיסיים. זאת, לא מטעמים פורמליים גרידא, אלא משום שללא פנייה כזו אין תשתית עובדתית המאפשרת בחינה ודיון, והמקרה שבפנינו יוכיח".
הטעם השני - מכתב מראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית שהוגש לבית המשפט, שבו צוין כי בדיקה דחופה שנערכה העלתה ש"נכון לעת הזו, אין כוונה לתקוף את בית החולים אל־קודס שבעיר עזה". השופטים לא מצאו לנכון לפסוק הוצאות. אולי לא רצו להעמיס על תקציב העמותה, שבשנת 2022 עמד על כ־15 מיליון שקלים. ואולי התרשמו מכוונותיו הטובות של הארגון, שמטריח את עצמו לעתור לבית המשפט של המדינה שהטילים מאל־קודס מכוונים אליה ואל אזרחיה.
כמובן, זו לא הפעם הראשונה שבה בג"ץ מתערב וכופה על צה"ל שיטות לחימה לפי ערכיו המוסריים, ובעיקר לפי אמות המידה שמציגים בפניו שלל ארגונים מהקצה הפרו־פלשתיני של הספקטרום.
"רופאים לזכויות אדם" היא רק דוגמה אחת לשקר שנקרא "ארגוני חברה אזרחית". כלומר, היא בהחלט מייצגת חברה אזרחית כלשהי, אבל לא של ישראל. 67.4% מתקציב "רופאים לזכויות אדם" מגיע מחו"ל, חלק מהכסף מישויות מדיניות זרות: האו"ם, האיחוד האירופי, בריטניה, גרמניה כמובן, וגם שווייץ. לכולן יש זכות עמידה בבג"ץ, אף שהן לא מייצגות את האינטרס הישראלי ולא נהנות מתמיכת אזרחי ישראל. ובכל זאת, הן נהנות מגישה לבית משפט שעמדותיו לא מייצגות את הציבור, שרואה את עצמו רשאי לדון בכל עניין שהוא מוצא לנכון לדון בו, ושלעיתים אף פוסק בניגוד לשיקולים הביטחוניים של המדינה.
העובדה שצה"ל בכלל משיב לעתירת הסרק הזו היא אנומליה שקשה לתפוס את ההיגיון שעומד מאחוריה. האם צה"ל אמור לחלוק עם שלושה שופטים ועם עמותה אנטי־ישראלית את תוכניות הקרב שלו? לפי בית המשפט העליון וצה"ל - בהחלט כן. במו ידינו הרשינו לסוכן זר להגיש עתירה, שאפילו בית המשפט עצמו קובע שהיא נעדרת תשתית עובדתית ולא פועלת לפי סדרי הדין, ובסופו של דבר פוטר אותו מהוצאות הדיון ומשית אותן עלינו.
האם צה"ל אמור לחלוק עם שלושה שופטים ועמותה אנטי־ישראלית את תוכניות הקרב שלו? לפי בית המשפט העליון והצבא - בהחלט כן
במערכת הישראלית הכל אפשרי, ומתרחש כבר שנים רבות. ארגונים שממומנים על ידי אזרחים זרים ומדינות זרות הגישו עתירות בנוגע למדיניות ההגירה של ישראל, תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים, הריסת בתי מחבלים, גירוש מחבלים, מתן טיפול רפואי לאויבים מעזה, נוהלי פתיחה באש, אישור כניסה לפלשתינים לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי - בשם מי הוגשו העתירות הללו, ומדוע נידונו בכלל בבית המשפט הישראלי?
"רופאים לזכויות אדם" היא לא עמותת הקצה היחידה שהצליחה להשיג אחיזה בהגה המדינה, בשלום ובמלחמה, בחסות בג"ץ ובהסכמה שבשתיקה מצד ממשלות ישראל לדורותיהן, מימין ומשמאל. שני צידי המתרס הפוליטי הניחו למדינות זרות ולמיליונרים זרים לבחוש בענייניה של מדינת ישראל ולפגוע בריבונותה.
ולא רק בבית המשפט: קרן וקסנר האמריקנית חינכה את הצמרת הפקידותית והביטחונית, מיועמ"שים ועד לאלופים. הקרן פעלה באוניברסיטת הרווארד, שהמלחמה חשפה אותה במלוא קלונה האנטישמי. יוזמות אברהם מחנכת את המשטרה (79.3% כסף זר, חלקו מגרמניה, משווייץ ומהאיחוד האירופי), וקרן היינריך בל הגרמנית אומצה על ידי היוהל"ם כדי להנחיל פמיניזם בצה"ל.
גם המכון הישראלי לדמוקרטיה נכנס לצבא (80% מתקציבו מגיע מחו"ל), ובין היתר עסק ב"השפעת העימות המתמשך על עמדות הציבור הישראלי וההשלכות על מרחב הלגיטימציה הציבורית של צה"ל", בהשתתפות פרופ' תמר הרמן, לשעבר חברה במועצה הציבורית של "בצלם" (95% מהתקציב מכסף זר, בין היתר של גרמניה, של נורבגיה ושל האו"ם).
ומה שלא הולך בשתדלנות, בסמינרים ובכנסים - מגיע לבג"ץ, שדלתו פתוחה תמיד. הוא דן בעתירות של "יש דין", "שוברים שתיקה", "עיר עמים", "עדאלה", "המוקד להגנת הפרט" - כולם ארגונים אנטי־ישראליים, שניזונים מכסף זר ומאינטרסים עוינים בשיעור ממוצע של 90%. רוב הארגונים הללו מקבלים מימון גם מהקרן החדשה לישראל, שהיא קרן אמריקנית, ובמקום להיבעט החוצה - מתקבלים בכבוד, כאילו היו חלק ממרקם החברה הישראלית, ולכן זכאים למעמד של שומרי סף מוסריים ומבצעיים.
לפני שבועיים הודיעה ממשלת שווייץ על השעיית המימון של 11 "ארגוני זכויות אדם" ישראליים ופלשתיניים, לצורך "ניתוח מעמיק של מידת ההתאמה של הארגונים המדוברים לקוד ההתנהלות המקובל על משרד החוץ השוויצרי". נראה שאפילו השוויצרים התחילו לחוש אי־נוחות לנוכח ה"זכויות" וה"אדם" שבהם תומכים הארגונים הללו. גם "רופאים לזכויות אדם" ברשימה.
אך רוחה של "רופאים לזכויות אדם" לא נפלה. השבוע התייצבה נציגת העמותה בוועדת הכנסת, קבלה על הרעת התנאים לאסירים הביטחוניים, שאותם כינתה "אנשים במשמורת, אנשים פגיעים", ואף הזכירה את הדין הבינלאומי - שבנוהל חל רק על ישראל, ולעולם לא על אויביה. עד שזכות העמידה לא תישלל מהם - נחכה לעתירה הבאה מטעמם, ולפסיקת בג"ץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו