תוכנית מציאות: עכשיו הזמן לחשוב קדימה על שינוי התפיסה הישראלית

1.

ביום חמישי שלפני חג הסוכות, כלומר שבוע ויומיים לפני המלחמה, זומנתי לפגישה עם קצין בכיר בצה"ל. בימים אלה אותו הקצין ממלא תפקיד מרכזי במלחמה. תוך כדי דיון בינינו על הקשרים שבין התקשורת לצה"ל, סיפרתי לו על הספקנות ארוכת השנים שיש לי כלפי מערכת הביטחון בכלל, והמודיעין בפרט.

בין היתר, ציינתי שגם בצוק איתן, גם בשומר החומות וגם בהזדמנויות אחרות, ההערכה הצבאית והמדינית היתה ש"חמאס מורתע ולא רוצה עימות", אך די מהר התברר שהמציאות הפוכה, ושהצד שלנו קרא לא נכון את חמאס. תהיתי אם אין זו החמצה קבועה של הבנת היריב.

הקצין השיב שהחשש מנפילה לתוך קונספציה שגויה מטריד אותו באופן אישי, את המטכ"ל ואת הרמטכ"ל. הוא, כמובן, כן חשב שההערכות של צה"ל נכונות לאותה העת. אבל כדי לשכנע אותי עד כמה הוא והאחרים בודקים את עצמם, הוא קם לרגע מהכורסאות שבהן ישבנו, ניגש לשולחנו והביא לי את הספר שבדיוק התחיל לקרוא, "פרל הארבור - התרעה והחלטה".

וכך מספר תקציר הספר, "בבוקר 7 בדצמבר 1941 זיהו שני טוראים אות חריג על מסך המכ"ם. השניים דיווחו זאת לחמ"ל, שפקד עליהם להתעלם. בשעה 07:55 תקף הגל הראשון של הכוח היפני את הכוחות האמריקניים בנמל פרל הארבור, והסב לו אבדות קשות. ההפתעה הרבה שבה הייתה מצויה ארצות הברית לאחר ההתקפה הקטלנית נשמרה בזיכרון הלאומי האמריקני, ועיצבה אותו במידה רבה עד ימינו".

בין פרל הארבור לפיגועי 9/11, שהפתיעו אסטרטגית את האמריקנים, עברו 60 שנה. בין מלחמת יום כיפור למלחמת שמחת תורה אצלנו עברו 50.

מתברר שאפילו כשמודעים לבעיית הקונספציה, אנשים ומדינות אינם חפים מטעויות. שום רחפן, מצלמה תרמית או תוכנת בינה מלאכותית לא יכולים למנוע את הנפילה למלכודת השגיאה. הנה, גם אותו קצין ניסה - ונכשל.

2.

אך הבעיה גדולה יותר. גם אם אותו קצין היה מזהה את הקונספציה לא היה לו סיכוי להילחם בה. הסיבה לכך היא שצה"ל באופן שיטתי נלחם במי שחושב אחרת. אבינועם אמונה, עופר וינטר, אפי איתם ויצחק בריק, הם רק חלק מהקצינים שהמערכת הפרישה הצידה, ולעיתים נאבקה בהם משום שלא הלכו בתלם, ובדרך כלל היו לוחמניים מדי לטעמה. המסר לאחרים היה ברור. יציאה נגד הקונספציה תעלה לך בקריירה.

אבל לא רק בצה"ל מדובר, אלא בכל מוקדי הכוח שאינם הממשלות הנבחרות. מערכת המשפט, התקשורת ובעלי ההון, שהכתיבו תפיסות ועולם מושגים, קראו גם הן באופן שגוי את המציאות.

מה שהאליטות הנ"ל לא הבינו עד השבת השחורה הוא שכאשר המונחים לפענוח המציאות שגויים, אי אפשר להבין אותה לאשורה. אם מבינים שהמוני ערבים בארץ ישראל, חמאסניקים, פת"חניקים או בעלי אזרחות ישראלית, הם הרוע המוחלט, הם הנאצים החדשים, שקמים לכלות את היהודים העתיקים, מתנהגים בצורה אחת.

אם מייפים ומזייפים את המציאות, מניחים הנחות מופרכות ש"מצבם הכלכלי", "הכיבוש", "הדיכוי", "הנכבה", ושאר הבלים גורמים להם להיות מי שהם – מתנהגים בצורה אחרת. כמובן, זה לא כולל את כולם, ויש ערבים רבים שוחרי שלום. אבל מרוב רצון להאמין ששוחרי הטוב הם השיקוף של החברה, לא שמנו לב עד כמה יש בקרבם שוחרי רע.

קחו דוגמה קטנה להמחשת הפער המושגי השגוי. כאשר ערבי יוצא מהבית עם סכין קצבים במטרה לבצע פיגוע, האם הוא מעוניין לרצוח "ישראלי" או "יהודי"? בהודעות הרשמיות של המדינה ושל אמצעי התקשורת, משתמשים במונח "ישראלי". זו טעות. לוּ מטרת המפגע היתה "ישראלים", היינו רואים אינספור פיגועים מצד "פלשתינים" נגד ערביי טייבה, נצרת ואום אל פחם, שהרי גם הם ישראלים.

אבל הטרוריסטים מחפשים דם יהודים, ולא דם ישראלים, ולכן ההתנסחות "פיגוע נגד ישראלים" לא מתאר נכונה את העובדות. וכך, בתהליך בן עשרות שנים המושגים "יהודי" ו"ערבי", נמחקו מהשיח הציבורי והמדינתי. עד שבמרוצת הזמן שכחו אותן אליטות מי האויב ומי האוהב, תיארו את המתנחלים כ"נאצים" במקום את חמאס, האשימו את הגרעינים התורניים ואת בן גביר בליבוי מהומות, במקום את מי שיוצר אותן. או בקיצור, התבלבלו בין מציאות לבין שאיפות לב.

דוגמה נוספת היא ביטול הפרימטר – מרחב הביטחון – שהיה ליד גדר הגבול בעזה. עו"ד אורי קרוב, בכיר לשעבר בפרקליטות המדינה, סיפר השבוע לאיילה חסון שעתירה לבג"ץ נגד הוראות הפתיחה באש, הבהילה את הצבא, והובילה לכך שהעזתים יוכלו להגיע עד הגדר, לפוצץ אותה ולשוב הביתה בשלום.

אלה בעיות יסוד ששום ועדת חקירה לא תפתור. גם אם כל הצמרת הפוליטית וכל המטכ"ל ילכו הביתה, שום בעיה לא תיפתר אם תפיסות היסוד ומושגי היסוד לא יתוקנו. פה נדרש חשבון נפש לאומי שרק מוקדי הכוח בעצמם יוכלו לעשות אותו.

3.

אם בצבא התיישרו לפי הקונספציה, במערכת הפוליטית נמצאו כמה צדיקים. בישיבה הדרמטית של הקבינט בזמן ההסלמה בנובמבר 2018, השרים דאז ליברמן, ארדן, אלקין, שקד ובנט התנגדו להצעת ראש הממשלה להפסקת אש מול חמאס. נתניהו, מערכת הביטחון ורוב שרי הקבינט תמכו, והסבב התורן נגדע באיבו.

היה מתנגד נוסף לרפיסות מול חמאס: יו"ר תקווה חדשה, גדעון סער, שהצטרף כעת לקבינט האחדות עם גנץ ואיזנקוט. ב־2014, תוך כדי מבצע צוק איתן, סער אמר: "היעד הלאומי שלנו, שהוצג גם על ידי ראש הממשלה, הוא פירוז רצועת עזה. זה יעד נכון, וליעד זה יש לחתור בנחישות".

אך משנגמרה המלחמה והיעד לא הושג, הוא מתח ביקורת על נתניהו ועל שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, ואמר בממשלה: "אני לא הייתי מאלה שיצאו פומבית בתקשורת ואמרו שצריך למוטט את שלטון חמאס, אבל היום אני אומר כאן שזה היה צריך להיות יעד המבצע".

ב־2021, לפני הקמת ממשלת בנט־לפיד, הוא תקף את תנאי הסיום של מבצע שומר החומות: "הפסקת הלחימה בחמאס באופן חד־צדדי תהיה פגיעה קשה בהרתעה הישראלית כלפי חמאס, ולא רק כלפיו. הפסקת הפעילות הצבאית של ישראל, ללא הטלת מגבלות כלשהן על התעצמות חמאס והתחמשותו ובלי החזרת החיילים והאזרחים המוחזקים בעזה, תהיה כישלון מדיני שאת מחירו נשלם בריבית בעתיד".

הפוזיציה לא שינתה את גישתו. בזמן ממשלת בנט־לפיד, סער היה היחיד שהתנגד להכנסת הפועלים מעזה - צעד שהתברר לאחר מעשה ככלי ריגול רב ערך עבור חמאס. "חידוש הכנסת הפועלים מעזה לעבודה בישראל בעת הזאת - אינו צודק ואינו נכון. את סינוואר ואת חמאס, שעוסקים בהסתה ובטרור ללא הפסקה, יש להוציא מאזור הנוחות שלהם", כתב סער. יש לקוות שהנחישות תלווה אותו כעת בישיבות המכריעות של הקבינט.

4.

תיקון התפיסות השגויות לא יכול לחכות ליום שאחרי המלחמה, שכן יש אתגר שכבר מושלך לפתחנו, הנשען על הנחות מוטעות. מי שמציבים אותן הם נשיא ארה"ב ביידן, נשיא צרפת מקרון ומנהיגים מערביים אחרים, שבאו לישראל להביע תמיכה והזדהות. "חמאס לא מייצג את העם הפלשתיני", טענו חברינו הטובים בעולם - והם בוודאי כאלה ביחס למזכ"ל האו"ם גוטרש או לנשיא הטורקי ארדואן.

ההצהרות הללו הן הרבה יותר מנאיביות. לצד התמיכה המלאה בישראל, ביידן ומנהיגי המערב האחרים מפנזטים על כינון מדינה פלשתינית בגבולות 49', מייד אחרי שתסתיים מלחמת עזה. כשהם אומרים "חמאס לא מייצג", הם מתכוונים לומר: "אבו מאזן כן מייצג, והוא ישלוט בעזה ביום שאחרי". לכן ביידן ואחרים, לצד תמיכה בישראל, מזכירים את רעיון שתי המדינות.

שם נוסף שעולה הוא מוחמד דחלאן. מאז שחמאס תפס את השלטון הוא חי באמירויות - מודל למדינה ערבית מתקדמת, בעלת אינטרס למנוע התפשטות של האסלאם הקיצוני ולהגדיל את השפעתה

ישראל לא מתווכחת כרגע עם האמריקנים, מה שמאפשר לשקר לחלחל. אבל לשתיקה יהיה מחיר כבד ברגע שהמהלך הקרקעי העיקרי ימוצה, כלומר בתוך כמה שבועות. מה שישראל צריכה לומר הוא שאין שום הוכחה לטענה ש"חמאס לא מייצג את הפלשתינים".

אדרבה, חמאס ניצח, כזכור, ברוב גדול ובבחירות לגיטימיות ב־2006. ב־17 שנות שלטונו מעולם לא פרץ מרד נגד סינוואר או קודמיו, ולהפך, המוני עזתים הריעו ברחובות לזוועה. חמאס פופולרי בכל סקרי דעת הקהל הפלשתיניים, ומקבל רוב באגודות הסטודנטים ביו"ש. מי שטוען שחמאס לא מייצג את הפלשתינים צריך לנמק את עמדתו, ולא להסתפק בסיסמאות.

שנית, האם יש הבדל גדול בין הרש"פ לחמאס? הרשות, על פי חוק, משלמת קצבאות טרור לרוצחים ולבני משפחותיהם. היא צפויה לעשות כן גם לאלפי המתועבים שהשתתפו ברצח העם ביישובי העוטף. וכמובן, אבו מאזן ואנשיו מחנכים את צאצאיהם לטרור ולשנאת יהודים מגיל ינקות. כך שלישראל ולכל אדם שוחר שלום אין שום סיבה להחליף פושע בגנגסטר. זו הקונספציה המוסרית והאסטרטגית שישראל צריכה לדבוק בה.

5.

אם לא הרש"פ תשלוט בעזה, אז מי כן? בשלב זה מוסכם על חברי הקבינט שלא יהיה זה חמאס. האפשרויות האחרות הן משטר בינלאומי, או מצרי, או פטנט אחר שטרם נמצא. שם נוסף שעולה הוא זה של מוחמד דחלאן, שנוא נפשו של אבו מאזן.

דחלאן הוא עזתי במקור, וניצל בעור שיניו על ידי ישראל כשחמאס תפס את השלטון ב־2006. מאז הוא חי באמירויות - מודל למדינה ערבית מתקדמת, בעלת אינטרס למנוע התפשטות של האסלאם הקיצוני, לדחוק את רגלי יריבתה קטאר ולהגדיל את השפעתה. ובכן, מי שלא יהיה בעזה, ישראל חייבת להתעקש לא רק על טיהור ביטחוני של הרצועה, אלא גם על סילוקה של אונר"א ממנה. אונר"א מספקת תשתית לטרור, מחנכת את הדורות הבאים לשנוא יהודים ומנציחה את הבעיה הפלשתינית.

6.

כדי שהתיקון יקרה, מי שחייב לשנות גישה מן היסוד הוא רה"מ נתניהו. אחרי הכל, המפלצות של חמאס, אונר"א, משכורות הטרור ופעילות הרש"פ נגדנו בעולם צמחו כולן מתחת לאף שלו. נתניהו הצדיק את ההתעלמות מהן במאבק בגרעין האיראני, אבל גם בחזית הזו קשה לומר שנחל הצלחה גדולה.

אם לשפוט לפי הרשמים שהותיר אצל אנשים ששוחחו איתו, נתניהו לא הפנים את גודל השבר. איך יודעים? הקבינט החליט במפורש על שלילת היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס, אבל בהצהרותיו הפומביות נתניהו עדיין משחק עם המילים. לכן לא רק הציבור הרחב, אלא גם חברי הקבינט שלו לא משוכנעים שהוא מחויב עד הסוף לסילוק חמאס.

שנית, הוא סבור שיוכל להמשיך בתפקידו ביום שאחרי. הוא אמנם מתבייש, ממש כך, במכה הנוראית שניחתה על ישראל במשמרת שלו, אבל כשהוא אומר: "כולם יצטרכו לתת תשובות, גם אני" - כוונתו היא שלפחות אותו התשובות הללו מספקות. אם זה אכן המצב, הרי נתניהו לא קורא נכון את המציאות.