מה קודם למה - ביולוגיה או אידיאולוגיה?

ישנם שני סוגים של מערכות יחסים - קשרי רעות וקשרי אחווה.

קשרי הרעות, הידידות והחברות, אלו מערכות יחסים הנתונות לבחירה. בכוחו של אדם לבחור מי יהיו חבריו וממי ינתק את הקשר, ודרך העולם היא כי קשרי ידידות משתנים ומתחלפים לאורך השנים. מי שטוב ונעים לי בחברתו יהיה לי לחבר, ומי שלא טוב בעיניי - לא יהיה. שונים מהם קשרי האחווה שבין איש לאחיו, קשרי המשפחה קבועים לאדם מרגע לידתו ועד פטירתו מהעולם ואינם נתונים לשיקול דעתו. האדם אינו יכול לבחור את אחיו, את הוריו או את ילדיו. הוא אמנם יכול לבחור עד כמה להיות בקשר עם אחיו, אך לעולם לא יוכל לגרום לאחיו לחדול מלהיות בן משפחתו.

התרבות המודרנית מקדשת את הבחירה האישית והחופשית. התפיסה הרווחת בעולם המערבי ממעטת בחשיבותם של נתונים מולדים ומעצימה את מקומן של בחירות אישיות. בניגוד לעולם העתיק שבו נתוני הלידה של אדם היו קובעים עבורו היכן יגור, במה יעסוק, עם מי יתחתן וכיצד יחיה, הרי שהעולם המודרני מעודד כל אדם לחיות ולפעול כרצונו. בכוחו לבחור כל פרט ופרט מסיפור חייו - ממקצוע ועד בן או בת זוג, מתפיסה דתית ועד זהות מינית. בעולם שכזה אך טבעי לצפות שקשרי הרעות הניתנים לבחירה, יהיו חזקים ואיתנים יותר מקשרי האחווה הגזורים על האדם מלידה. אך באופן מפתיע, גם בעולמנו שלנו, קשרי האחווה חזקים ויציבים מקשרי הרעות.

דם סמיך ממים, וקשרי אחווה חזקים וחשובים מקשרי רעות. גם כאשר אחים בוחרים להיפרד זה מזה, הקשר ביניהם אינו בר ניתוק. גם כאשר הסיבה לריחוק היא מריבה על משאבים, הזיקה אל האח יקרה מכל חמדת הקניינים

יחסיהם של אברהם אבינו ואחיינו לוט עולים על שרטון. כמו שקורה לצערנו בהרבה משפחות, גם אברהם ולוט מסתכסכים בגלל ענייני רכוש ומשאבים. כדי להימנע ממריבה הם מחליטים להיפרד זה מזה - "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ... הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית י"ג, ח'-ט'). ואכן, לוט בוחר לשבת בסדום ואברהם מתיישב בחברון. בשנה החולפת שמענו לא מעט את הציטוט "אנשים אחים אנחנו" כקריאה לאחדות ולחיבור. נראה שהמצטטים שכחו שאת המילים הללו אומר אברהם ללוט דווקא כנימוק מדוע עליהם להיפרד זה מזה. ואכן, אברהם ולוט נפרדים במטרה להימנע מסכסוך ממוני - "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" (שם, ו'). אך כדרכה של אחווה, אף שבחרו להיפרד זה מזה, מערכת היחסים שבין אברהם ולוט אינה מתנתקת.

בפרק שלאחר מכן מספרת התורה על "מלחמת העולם הראשונה" - מלחמתם של ארבעת מלכי הצפון נגד חמשת המלכים שבאזור ים המלח. כצפוי, הקואליציה הצפונית הגדולה והחזקה יוצאת מן המערכה כשידה על העליונה - "וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ. וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ" (בראשית י"ד, י"א-י"ב). לשמע בשורת נפילתו של לוט בשבי, נחלץ אברהם מייד למשימת ההצלה. הוא מגייס צבא, רודף אחרי האויב, מכה בו בחוזקה ומחלץ את לוט מידי שוביו. בחזרתו כמנצח מהמלחמה מציע מלך סדום לאברהם לקחת לו את הרכוש כשלל מלחמה, אך אברהם מסרב נחרצות לקחת לעצמו אפילו "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל". זאת אף שהרכוש והסכסוך הממוני היו הסיבה המקורית לפרידה שבין אברהם ללוט, וממילא ניתן היה להעלות על הדעת שאברהם ירצה לקחת לעצמו מרכוש סדום.

גם אנחנו, כמו אברהם אבינו ולוט בן אחיו, הסתכסכנו והתרחקנו. גם אנחנו, כמוהם, חשבנו שלא נוכל יותר לשבת יחדיו ואמרנו "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה". אך מתברר שהאחווה שאינה מסורה לבחירתנו חסינה מכל מריבה

דומה שזה כל עניינו של הסיפור בעיצוב דמותו של אברהם ובלקח שאותו אנו נדרשים ללמוד ממנו לדורות. דם סמיך ממים, וקשרי אחווה חזקים וחשובים מקשרי רעות. גם כאשר אחים בוחרים להיפרד זה מזה, הקשר ביניהם אינו בר ניתוק. גם כאשר הסיבה לריחוק היא מריבה על משאבים, הזיקה אל האח יקרה מכל חמדת הקניינים. כשאחיינו נלקח בשבי, מגייס אברהם כל כוח אפשרי כדי לחלצו משם. באומץ ובגבורה, תוך סיכון עצמי אדיר, ללא שום שיקול תועלת ורווח אישיים.

"מעשה אבות סימן לבנים", אמרו חז"ל. גם אנחנו, כמו אברהם אבינו ולוט בן אחיו, הסתכסכנו והתרחקנו. גם אנחנו, כמוהם, חשבנו שלא נוכל יותר לשבת יחדיו ואמרנו "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה" - ונפרדנו לימין ולשמאל. כבר חשבנו לרגע שהרעות עם שותפינו להשקפה חזקה מהאחווה שאליה נולדנו. אך מתברר שהביולוגיה חזקה מהאידיאולוגיה, והאחווה שאינה מסורה לבחירתנו חסינה מכל מריבה. כששמענו שאחינו נפלו בשבי, נחלצנו בגבורה לרדוף ולהכות, ללא שיקולי תועלת ובלי לחשוב על התמורה. מחכים ומתפללים שכמו בימיו של אברהם אבינו, גם כוחותינו ישיבו בשלום את אחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה, מעוטרים בעטרת ישועה, וכתר ניצחון על ראשם. באחווה ננצח.