"כיפה אדומה" לרפורמה: כך הצליחה האופוזיציה לתפור את ראש הממשלה

בקואליציה הורד הדגל לחצי התורן. פרק נוסף בסאגת הרפורמה המשפטית הסתיים, שוב, בכישלון צורב. אחרי שהתעקשו, מול נתניהו, דרעי ואחרים, שלא להעניק פרס לאופוזיציה בדמות נציגה מטעמם בוועדה לבחירת שופטים, קיבלו בסוף היום את שליחתו של יאיר לפיד היישר לפרצוף. והכל - בזכות סייענים מבפנים, שאלמלא תמכו במועמדותה של קארין אלהרר, לא היתה יכולה לנצח.

רק בחדר אחד בכנסת האורות עוד דלקו בשעות שאחרי ההצבעה. יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, ממחוללי הרפורמה, דווקא שמח נוכח התוצאה. אנשים לא מבינים את האירוע, הוא אומר. זו לא המחאה ואלה לא ההפגנות. היה לפתחנו איום אחד. אקדח אמיתי על השולחן: כינוס הוועדה לבחירת שופטים באופן כפוי על ידי בג"ץ. זו היתה התוכנית של האופוזיציה מלכתחילה. לכן חיכו ליום שבו תבחר הכנסת את נציגיה. בזכות העובדה שלא נבחר נציג מהקואליציה, האיום הזה הוסר. לפחות לחודש הקרוב. אולי ליותר.

לכן, לדבריו, באופוזיציה דרשו שתהיה ועדה. לכן הם הודיעו על פיצוץ השיחות, אף שנציגתם נבחרה. הסיטואציה שבה אין ועדה לבחירת שופטים מונעת מהם להוציא את כוונתם לפועל, לעתור לבג"ץ, לדרוש כינוס מיידי של הוועדה לבחירת שופטים, ולחייב את יריב לוין לנהל דיון והצבעות על מינוי שני שופטי עליון ובחירת הנשיא הבא. ללוין אין רוב בוועדה. בכל הצבעה בה היה מפסיד.

כעת, לאחר ההצבעה, נותר לנתניהו לבחור בין שתי אופציות שאחת יותר רעה מרעותה. הראשונה היא לנסות לשמור על השיחות בבית הנשיא מכל משמר, להניע מיידית בחירות חדשות לנציג הקואליציה, להקים את הוועדה ולחדש את השיחות. הבעיה היא שזה סיפור של לפחות שבועיים וחצי, שלושה שבועות. על פי תקנון הכנסת, צריך להודיע על המועמדים בהתראה של לפחות שבועיים. בסוף יולי יסתיים מושב הכנסת. אין שום סיכוי שבזמן הקצר שנותר גם יגיעו להסכמות עם האופוזיציה וגם יצליחו להניע חקיקה עד לתום המושב.

ויש לו האופציה השנייה. רבים יראו בה אופציה נהדרת, לא נתניהו: לחדש את החקיקה באופן חד־צדדי. להודיע שהשיחות בבית הנשיא הסתיימו סופית ולהניח על שולחן הכנסת את חוק עילת הסבירות וחוק היועמ"שים - אותם חוקים שהיו קרובים להסכמות עם האופוזיציה בשיחות בבית הנשיא. נתניהו כבר הוכיח כי הוא לא מעוניין בדרך הזאת. כעת היא שוב מונחת לפתחו. על כל המשמעות של חידוש ההפגנות, הסרבנות, השביתות וכל מה שניצב אל מול עיניו לפני חודשיים, כאשר החליט ללחוץ ברגע האחרון חזק על הברקס.

אם ילך לכיוון הזה, תצטרך הקואליציה להרחיק שוב את איום הכינוס הכפוי של הוועדה לבחירת שופטים, וייתכן שתפעל לשנות את תקנון הכנסת כך שלא תיאלץ לבחור בתוך 30 יום את נציג הקואליציה, אלא זמן ממושך יותר. כל עוד אין ועדה, אין עתירה.

החוק לשינוי שיטת בחירת השופטים נעצר והקואליציה איבדה את הרוב עם בחירתה של אלהרר, ולכן כניסתו של יצחק עמית לתפקיד נשיא ביהמ"ש העליון על פי שיטת הסניוריטי נראית כמעט בלתי נמנעת

הזעם בסיעת הליכוד עשוי לדחוף את נתניהו לכיוון האפשרות הזאת. האווירה במפלגת השלטון קשה. מאז ההתנתקות הסיעה לא היתה מפוצלת יותר ממצבה היום. בעוד חברי כנסת מדברים בגלוי על הצורך לתקן את החרפה באמצעות העברה חד־צדדית של סעיפי הרפורמה כבר במושב הנוכחי, אחרים עמדו מאחורי הפרגוד ושלשלו את הפתק של קארין אלהרר. מניתוח התוצאות התאמת החשש שכנראה היה המניע המרכזי של נתניהו לבלום את החקיקה רגע לפני יציאת הכנסת לפגרת האביב - אין רוב אמיתי בקואליציה להעביר את הרפורמה המשפטית.

אמנם אין להשליך מתוצאות הצבעה חשאית על הצבעה גלויה, וייתכן שברגע האמת כל חברי הליכוד והקואליציה היו מיישרים קו ומצביעים בעד כשהם יודעים שהמתפקדים וחברי המרכז בוחנים את מעשיהם, אבל במיני־משאל חשאי שהתקיים השבוע מאחורי הפרגוד, התוצאות היו אחרות.

הקואליציה הזאת פשוט לא מנוהלת, רטן באכזבה אחד מהח"כים החרדים אחרי היוודע התוצאות. היו כל כך הרבה דרכים למנוע את הכישלון המהדהד הזה. אחד מהמפסידים הגדולים של ההצבעה, לצד נתניהו, הוא אריה דרעי. יו"ר ש"ס הגולה (מהממשלה) באמת חשב שבעוד רגע יוכל לקבל את חזרתו לתפקיד על מגש הכסף מהאופוזיציה. הרי בכל מתווה עילת הסבירות מתמתנת ודרכו חזרה תיסלל. ועוד בתמיכת המחנה הממלכתי ויש עתיד. לכן הסכים ללכת עם נתניהו לכל פשרה. העיקר שהשיחות בבית הנשיא יימשכו.

התוצאה השבוע הבריחה את נציגי האופוזיציה מהשיחות, ואם לא יחזרו בהם, תישאר לדרעי רק אופציית החקיקה החד־צדדית. אבל את האופציה הזאת יכול היה לדרוש מנתניהו מזמן ולהתמנות לשר כבר לפני חודשיים. ההמתנה, התברר, לא שירתה אותו, אלא להפך. בלי חקיקה חד־צדדית יישאר עוד הרבה זמן מחוץ לממשלה, עד אחרי חגי תשרי, שאז תחזור הכנסת מהפגרה. עם חקיקה חד־צדדית יהיה חשוף, שוב, להחלטת בג"ץ שתמנע את שובו.

הרע במרעו

בשבועיים האחרונים טעה נתניהו בכל צומת שאליו הגיע. כך גם בתוצאה: כל תוצאה אחרת היתה טובה יותר מזו הנוכחית. אם היה ממנה נציג קואליציה ונציג אופוזיציה, היה שומר על שיחות בבית הנשיא. אם היה ממנה שניים מהקואליציה, היה מאבד את בית הנשיא אבל היה מרוויח את הבייס. כעת נותר בלי שיחות בבית הנשיא ועם בייס זועם ופגוע. הדרך שבה הלך הובילה אותו היישר לשם.

כבר לפני שבועיים דרשו באופוזיציה הודעה ברורה מנתניהו כי ימונה נציג מטעמם בוועדה. בשלב הזה יכול היה ראש הממשלה להציב תנאים. למשל, לתחום את השיחות בבית הנשיא בדד־ליין. או לדרוש כי הנציג מטעם האופוזיציה יהיה ממפלגות הימין שבאופוזיציה, כמו מתן כהנא, פנינה תמנו שטה או זאב אלקין. זה לא קרה, ומי שנבחרה היתה קארין אלהרר, מהאגף היותר שמאלני באופוזיציה.

אחרי שכבר החליט כי יתמוך בנציג אופוזיציה, נמנע נתניהו מלהודיע על החלטתו בפומבי. מה שגרם לאופוזיציה להתאחד מחשש לפיצול קולות, ולהסרת כל המועמדים פרט לאלהרר. בשלב הזה גם לו רצה נתניהו לדרוש נציג מתון יותר או לערוך דיל עם המחנה הממלכתי, כבר לא יכול היה לעשות זאת.

במהלך כינוס ראשי הקואליציה לפני ההצבעה שמע נתניהו תרחישי בלהות על מועמדותה של טלי גוטליב שעשויה לטרוף את הקלפים. ראש הממשלה זימן את גוטליב וניסה להניא אותה מהמהלך. היא סירבה. נתניהו חשש שהרצת שני מועמדים מטעם הקואליציה תביא לבחירתם ולפיצוץ השיחות. עד שבא רוטמן עם סעיף עלום בתקנון הכנסת שקובע כי אם הכנסת לא ממנה את נציגיה, יתקיימו בחירות חדשות בתוך 30 יום.

האפשרות שבה לא נבחר נציג רלוונטית רק אם יש שני מועמדים ואז אפשר להצביע "נגד" בטופס ההצבעה. אם יש שלושה, אין הצבעת "נגד" ובוודאות ייבחרו שניים. לכן היה צריך להסיר את מועמדותו של יצחק קרויזר, נציג הקואליציה על פי ההסכם הקואליציוני עם עוצמה יהודית. בן גביר סירב. אחרי שניתנו לו ערבויות והבטחות הסכים. נותרו רק גוטליב ואלהרר.

במהלך הישיבה הציג רוטמן לנוכחים את כל האפשרויות: אפשרות אחת היא ששתיהן לא ייבחרו - זו האופציה הרצויה ביותר וגם התכלית של כל המהלך. האפשרות השנייה היא שייבחרו גוטליב ואלהרר, השיחות בבית הנשיא יימשכו והבעיה היחידה שיצטרכו לפתור תהיה מול בן גביר. אפשרות שלישית היא שאחת תיבחר והשנייה לא. היתרון, הסביר להם, הוא שבינתיים אין ועדה ואי אפשר לעתור לכנס אותה. נתניהו החליט שהוא הולך על זה. הוא לא ידע שבאופוזיציה כבר שבועיים מתכננים תרגיל כיפה אדומה.

ציידי העריקים

מירב בן ארי, זאב אלקין וחילי טרופר מהמחנה הממלכתי היו החיילים שנשלחו למשימה. לגייס עריקים מהקואליציה שיתמכו במועמד האופוזיציה גם במקרה שנתניהו יחליט למנות שניים מהקואליציה. עבור אלקין מדובר במשימה לא חדשה. הוא כבר הוביל מהלכים כאלה בהצבעות חשאיות בעבר. כמו בחירתו של אורי אריאל כנציג הוועדה לבחירת שופטים על חשבון רוני בר־און, ובחירתם של שני מבקרי מדינה - כולל זה הנוכחי. אז עשה זאת בשירות נתניהו. כעת עשה זאת נגדו.

ההתחלה היא במיפוי המועמדים הפוטנציאליים לעריקה. אי אפשר לשכנע חבר כנסת להצביע נגד מפלגתו אלא רק לחזק אותו אם יש לו אינטרס מסוים לעשות זאת בכל מקרה. לאופוזיציה אין תיקים להציע ולא תפקידים. ועם מעט הכלים האלה צריך לעבוד.

תוך כדי הליך הספירה, ועוד הרבה לפני פרסום התוצאות, סימס אלקין למישהו שיש ארבעה וחצי חברי קואליציה שהצביעו בעד אלהרר. החצי הוא חבר כנסת אחד שידע שנמנע. אלקין לא ידע אם הנתון הזה מעניק ניצחון או לא, כיוון שאם יש עריקים בצד שלו - כלומר, חברי אופוזיציה שיצביעו נגד אלהרר. מהתוצאות עולה שלא היה אפילו חבר כנסת אחד כזה. מבחירה של פנינה תמנו שטה כנציגת האופוזיציה בוועדה למינוי דיינים עולה שהיו אפילו יותר עריקים - כשישה. וכך גם לאלה שהצביעו לגוטליב - לפחות חמישה מהם מהקואליציה, למרות ההחלטה שלא להצביע לה.

גם במינוי הקאדים התחוללה דרמה לא קטנה, כאשר נציגי הסיעות הערביות הפסידו בעיקר בשל מרד של ישראל ביתנו. ליברמן אמנם לא הודיע מראש שכך יעשה, אולם טופסי ההצבעה של חברי מפלגתו קלים מדי לזיהוי: כולם תמכו באלהרר ובגוטליב, והתנגדו לאחמד טיבי ולמנסור עבאס.

התנהלות הקואליציה מעוררת ספקות גדולים לגבי יכולתה למנוע את מינויו של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון למשך שנתיים החל מהסתיו הקרוב. בעוד החוק לשינוי שיטת בחירתם של השופטים נעצר רגע לפני הקריאות השנייה והשלישית, וכנראה גם לא יוחזר, ובעוד הקואליציה איבדה את הרוב עם בחירתה של אלהרר ביום רביעי - כניסתו של עמית לתפקיד על פי שיטת הסניוריטי נראית כמעט בלתי נמנעת. למרות התנגדותו החריפה של לוין, יהיה קשה לעצור זאת.

הקרב הבא הוא על נציגי לשכת עורכי הדין, קרב שיוכרע בשבוע הבא בבחירות למועצת הלשכה ולעומד בראשה. למרות ההפסד השבוע על בחירת נציגי הכנסת, עשויה להיות משמעות לבחירות גם בלשכה על היכולת לתפקד בוועדת מינוי השופטים הקיימת. אם אפי נוה ייבחר ותשוב הברית בין הקואליציה לשני נציגי עורכי הדין, כפי שהיה בימיה של איילת שקד, יהיו לרשות הקואליציה חמישה נציגים: שני שרים, חבר כנסת ושני עורכי דין. זה לא מספיק כדי למנות שופטים, אבל כן כדי למנות את נשיא העליון הבא.

עד כה מעולם לא התפצלו קולותיהם של שלושת השופטים בוועדה, אולם שם אחד עשוי לשנות זאת: השופט יוסף אלרון. אם נציגי עורכי הדין, יחד עם הקואליציה, יחליטו למנות אותו, כל יחסי בית המשפט־כנסת־ממשלה עשויים לעבור תפנית גם בלי רפורמה. יחד איתו אפשר היה גם למנות שופטים ברוב של 7, אם היו שני נציגי קואליציה. זה כבר לא יקרה.