ד"ר שי בר
ארכיאולוג
מנהל סקר הר מנשה, המכון לארכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה. המביא לדפוס של הספר "כפות רגלי האל" (הוצאת ספריית שיבולת)
ד"ר שי בר, אתה ארכיאולוג. לפני שנתחיל לדבר על המחקר שלך, מעניין אותי לדעת מה משך אותך מלכתחילה אל התחום הזה.
"ארכיאולוגיה היתה תחביב ילדות שלי. נהגתי לטייל בארץ באתרי עתיקות מגיל צעיר, ותמיד סקרנו אותי החיים והתרבויות בעת העתיקה. אחרי שירות קבע ארוך וניהול פרויקטים בתעשייה הביטחונית, החלטתי לחזור לאהבתי הישנה והתחלתי ללמוד ארכיאולוגיה כקריירה שנייה. הרגעים הכי מרוממי נפש במקצוע שלי הם ימי המחקר בשטח. בכל רגע נתון אתה חושף, תרתי משמע, נדבך נוסף מהמורשת של האנשים והתרבויות שחיו בחבל הארץ הזה בעבר".
השיחה שלנו מתקיימת על רקע צאת הספר "כפות רגלי האל" (הוצאת ספריית שיבולת), המתכלל לראשונה פרקים חשובים במחקר בשומרון ובבקעת הירדן של פרופ' אדם זרטל ז"ל. מדוע בעצם נקרא כך הספר, ומהן על פי התורה ונביאי ישראל אותן כפות רגלי האל?
"הספר מתעד את גילויה של קבוצת אתרי מתחם, מבנים בעלי מתאר מעוגל, מתקופת הברזל 1, כלומר המאות ה־12 עד ה־10 לפנה"ס; תקופת 'ההתנחלות והשופטים' לפי הכרונולוגיה המקראית, שצורתם החיצונית מזכירה מתאר כף רגל אנושית. זרטל הציע שהאתרים האלה הם אתרי הגִלגל המופיעים בטקסט המקראי, שהיו מרכזי הכינוס והפולחן של עם ישראל הקדום בשובו לכנען לפני המעבר של המרכז הפולחני לשילה.
"על פי התיאור המקראי, באתרי הגִלגל עבר דור המדבר את ברית המילה אחרי חציית נהר הירדן, שם היה מחנהו של יהושע בן־נון בזמן מלחמות כיבוש הארץ, ושם פעלו הנביאים והשופטים - למשל, שם בוצעו שתי משיחותיו למלך של שאול, על ידי הנביא שמואל, בקרב כל העם. כלומר, האתרים האלה הם ראשית הפולחן של ישראל. הפרשנות המרתקת של זרטל לצורה הייחודית של מתחמים אלה - הביאה אותו גם לקרוא לספר בשמו".
על פי התרבות המצרית, דריכה ברגל משמעותה הכנעת האויבים תחת כף הרגל של המלך או האל. במקרא מופיעה המילה "רגל" 244 פעמים. אבל לרגל יש עוד משמעויות.
"נכון. בעלות על הקרקע, כאמור, סמל לקיום העם ודימוי המקדש לכף רגל. הספר מראה כי לכף הרגל משמעות תרבותית־רוחנית הרבה יותר גדולה ממה שנחשב קודם לכן, וחיבר אותה, על דרך ההשערה, למתאר הפיזי של אתרי המתחמים הייחודיים שהתגלו בשטח".
ומה בעצם הקשר בין הגִּלגל עצמו לצורת הרגליים שבאתרים השונים, ומדוע, ככל שאנחנו יודעים, מתחמים כאלה קיימים רק בארץ ישראל?
"הקשר הוא רעיוני־סימבולי. זרטל סבור שבוני המתחמים הבינו היטב את משמעותה של 'כף הרגל' בטקסט המקראי, ורצו להנציח את הרעיון הזה, כאשר הם בנו את אתרי הפולחן והכינוס שלהם, הגִלגלים. מכיוון שמדובר בקבוצה או בקבוצות של נוודים, בעלי ידע ויכולת מוגבלים מבחינה ארכיטקטונית, המתחמים השונים אינם זהים זה לזה, ולצד קווי מתאר משותפים, יש גם הבדלים בין המתחמים השונים - למשל, בחלקם יש דרך בנויה בקיר ההיקפי.
"במהלך המחקר ניסינו למצוא מקבילות ארכיטקטוניות למתחמים האלה. אחרי חיפוש מקיף בספרות הארכיאולוגית לא מצאנו מבנים דומים בכל המזרח הקרוב, ממצרים ועד איראן. נכון לידע הקיים כיום, אתרים אלה הם תופעה ייחודית לבקעת הירדן ולמזרח השומרון. זה בהחלט יוצא דופן, ותומך ברעיון שלא מדובר בבניית קיר המתחם לצורך פונקציונלי בלבד, אלא יש משמעות נוספת למתאר המתחמים".
מחקר השדה הארוך בעולם
מדובר במתחמים גדולים למדי. כיצד קרה שהם התגלו בשלב יחסית מאוחר בהיסטוריה?
"צריך להבין שהאזור כמעט לא נחקר ארכיאולוגית עד מלחמת ששת הימים. גם לאחר אותה המלחמה בוצע באזור סקר קצר בלבד. אותו סקר לא כלל הליכה קפדנית בשטח ותיעוד של כל האתרים העתיקים בו, אלא בעיקר מעבר מהיר על אתרים המופיעים כבר במפות, לצד איתור אקראי של אתרים בולטים נוספים.
"מאז אותו סקר לא בוצעו בבקעת הירדן ובמזרח השומרון מחקרים ארכיאולוגיים גדולים, למעט כמה חפירות הצלה לצורכי פיתוח או שימור אתרים, או חפירות מדעיות מצומצמות. באותו הזמן החלו כמה צוותים של ארכיאולוגים לבצע סקרים קפדניים יותר באזורים השונים של יהודה ושומרון. כך החל בשנת 1978 פרויקט סקר הר מנשה מיסודו של אדם זרטל, פרויקט שנמשך גם היום והוא מחקר השדה הארכיאולוגי שמשכו, ככל הנראה, הוא הארוך ביותר בעולם.
"הפרויקט כולל הליכה רגלית בכל השטח, כשמינית משטחה של מדינת ישראל – מכביש 6 במערב, נהר הירדן במזרח, עמקי יזרעאל ובית שאן בצפון וקו דמיוני בין שכם לים המלח בדרום. אנחנו מתעדים את כל האתרים שמתגלים במרחב של צפון ומזרח השומרון ושל בקעת הירדן. במסגרתו התגלו עד היום יותר מ־3,200 אתרים חדשים, ונכתבת מחדש ההיסטוריה של האזור. כך התגלו גם מתחמי כף הרגל".
יש חשיבות למיקום האתרים בנוף?
"שני מאפיינים חשובים המשותפים לכל האתרים קשורים למיקומם הטופוגרפי וליחסם לסביבתם הקרובה. המאפיין המפתיע הוא התעלמותם של בוני המתחמים מהטופוגרפיה של השטח שבו הם בנו את האתרים. בשונה ממתחמים אחרים, ששימשו למרעה ולאיסוף תוצרת חקלאית, קירות המתחמים בנויים בצורה שמתעלמת מיתרונות טבעיים שלרוב משמשים נדבך חשוב בבחירת מיקומי הקמת מבנים שונים, ובהם הגובה מעל הסביבה, לצורכי הגנה או תצפית; או שיפוע המדרון, לצורכי ניקוז טבעי.
"נראה שהבונים הקפידו יותר על המתאר החיצוני, ולא הקפידו להשתמש בטופוגרפיה כדי לנצל את יתרונותיה. עם זאת, בוני המתחמים השכילו לבנות את האתרים השונים סמוך ומתחת למדרון סלעי טבעי המאפשר אכלוס קהל רב וצפייה באירועים שונים המתרחשים בתוך המתחם עצמו. כך גם הבחינו בצורה טובה יותר בצורת כף הרגל, שנראית טוב יותר מאזורים גבוהים.
"המתחמים האחרים שהתגלו באותו תא השטח היו קטנים משמעותית ממתחמי כף הרגל, ושימשו ביתם של הנוודים בתקופות השונות, ובעיקר מכלאה להחזקת בעלי החיים שלהם. מתחמים אלה נבנו כמעט תמיד תוך התייחסות למיקום הטופוגרפי ולמדרון הטבעי. מכאן ניתן לשער שאותן קבוצות אנשים בנו מתחמים קטנים יותר לצורכי מגורים והחזקת בעלי חיים ברמת המשפחה הגרעינית, ומתחמים גדולים משמעותית לצורכי כינוס ופולחן. כל אחד ממתחמי כף הרגל מוקף קבוצה של מתחמים נוודיים משפחתיים כאלה".
מה למדתם מגילוי האתרים על אורח החיים באותה תקופה, ומה תוכנם החברתי־דתי של האתרים?
"אחד הנתונים המשמעותיים ביותר הוא שבתקופה הקודמת לתקופת הברזל 1 (תקופת הברונזה המאוחרת, המאות 15 עד 12 לפנה"ס לערך), היו בקעת הירדן ומזרח השומרון מצפון ליריחו אזור נטוש לחלוטין. רק במהלך תקופת הברזל 1 המרחב התמלא באתרים הנוודיים שתוארו לעיל. זוהי עובדה ארכיאולוגית שלא ניתן להתווכח עליה, המעידה על הגירה של קבוצת אנשים לאזור בתקופה הנידונה".
מי היו אותם אנשים?
"זאת פרשנות, אבל התנ"ך מספר לנו על הגירה של קבוצת אנשים, בני ישראל, לאזור הזה בדיוק באותה התקופה. הגם שחוקרים רבים לא רואים ריאליה מרובה בתיאורים הקדומים של האירועים במקרא, כאן יש דווקא תמיכה מסוימת בתיאור המקראי - בהיבט המיקום הגיאוגרפי של האירועים. עובדה נוספת היא שאורח החיים באותה התקופה בבקעת הירדן היה נוודי. כך מתואר בטקסט המקראי וכך משתקף בצורה מלאה בממצאים בשטח.
"בחינה של מתחמי כף הרגל עצמם מעלה כמה סממנים ארכיטקטוניים וסביבתיים היכולים ללמד אותנו עוד על אורח החיים. ראשית, בנייתם תחת מדרון טבעי המאפשר צפיית קהל רב, מחזקת את ההשערה שהם אכן שימשו לכינוס האנשים לצרכים שונים, אולי גם פולחן, כאמור. בכך הם מתאימים מאוד לתיאור ההתרחשויות באתרי הגלגל. לכך אפשר להוסיף את הדרך הבנויה המקיפה במלואה, או בחלקה, את האתר.
"ההקפה הפולחנית היא אחד מהמאפיינים התרבותיים המשתקפים היטב בתנ"ך ובמסורות רבות, כמו למשל בחג שמחת תורה. במתחם בארגמן נחפר גם מבנה עגול דמוי במה שיכול היה לשמש גם לצרכים טקסיים או פולחניים. רעיון נוסף הוא שהביטוי 'עלייה לרגל', שהפך מרכזי בתיאור המקראי עם מעבר מרכז הפולחן לירושלים והקמת בית המקדש, מקורו קדום יותר. האם ייתכן שמשמעות הביטוי נובעת מהעלייה למתחמי כף הרגל שבבקעה, ושהביטוי השתמר גם בתקופה מאוחרת יותר אך מהותו עברה שינוי? ייתכן".
מה עוד קבור כאן?
קיימים למעשה עוד שני גִלגלים שלא התגלו - גִלגל יריחו וגִלגל בנימין של שמואל. מה ההשערות שלכם לגביהם?
"כיום, אחרי שהשלמנו את הסקר הארכיאולוגי של בקעת הירדן לכל אורכה בואכה ים המלח, ניתן לענות לראשונה על שאלת חסרונם של חלק מהגִלגלים. צריך להבין שאנו סוקרים את השטח יותר מ־3,000 שנה אחרי שהאתרים האלה היו פעילים. במהלך הזמן הזה חלק מהשטח עבר פעילות חקלאית אינטנסיבית, שסביר מאוד שהרסה לגמרי אתרים ארכיאולוגיים רבים. נוסף על כך, בנייה של יישובים וכפרים במרחב גרמה גם היא להרס אתרים עתיקים.
"לכן, האפשרות הריאלית ביותר היא שהאתרים, בהנחה שהיו קיימים, לא שרדו את הפיתוח המודרני. אפשרות נוספת היא שלא מצאנו את האתרים בסקר, כי הם הוקמו בשטחים שאחרי מלחמת ששת הימים ומוקשו על ידי צה"ל. הדרך שלנו לנסות למזער את פערי הידע באזורים הממוקשים הוא שימוש בתצלומי אוויר ישנים וחדשים, וכן ביצוע סקרים באזורים שפונו ממוקשים, ועדיין ייתכן שמתחם נוסף קבור מתחת לשטחים הלא נגישים האלה".
ואולי, אפשרות נוספת היא שאתם לא מפרשים נכון את הטקסט המקראי.
"נכון. כאשר המקרא מתאר את חציית הירדן בקרבת יריחו או את הפעילות הנרחבת בגִלגל יריחו עצמו, מדוע אנו ממהרים להסיק שמדובר ביריחו המודרנית ובתל א־סולטן שהיה ליבה הקדום? האם ייתכן שהכוונה לתחום גיאוגרפי נרחב יותר - ערבות יריחו או אזור החורג מיריחו, ולאו דווקא העיר עצמה? בחפירות המרובות בתל המזוהה עם יריחו הקדומה לא התגלו כלל סימנים לכיבוש האלים והניסי המתואר בספר יהושע, ואף לא נחשף יישוב משמעותי מהתקופה שקדמה לכיבוש.
"לעומת זאת, על דרך ההשערה, אם אנו מתייחסים ליריחו כאזור גיאוגרפי ולא כנקודה בודדת בשטח, אז ישנם כמה מעברים על נהר הירדן המאפשרים מעבר ממזרח למערב, ואולי דווקא שם התקיימה החצייה הניסית המתוארת בספר יהושע. למשל, אחת המעבורות המרכזיות נמצאת בקרבת מתחם כף הרגל ליד ארגמן, ומשמשת גם כיום למעבר.
"נקודה משמעותית נוספת היא שכיום, אחרי השלמת הסקר הארכיאולוגי בבקעת הירדן, לא נמצאו כלל מועמדים מתאימים אחרים להיות אותם אתרי גִלגל. אמנם היעדר הממצא לא בהכרח מעיד על קיומם או אי קיומם של אתרים אלה, אך שוב נותרנו עם קבוצת המתחמים הזאת כאתרים היחידים המתאימים להיות הגִלגלים, עד שמחקר אחר יוכיח שאנו שוגים".
בינתיים לא נראה מחקר כזה באופק, אבל מעניין לשמוע – כמה זמן עוד צפוי הפרויקט להימשך?
"הפרויקט נמצא לקראת סיום. אנו מתמקדים כעת בהשלמת האזורים האחרונים בשומרון שטרם נחקרו לעומק, ובהשלמת הספרות המדעית של 50 שנות מחקר. נוסף על כך, אנו מבצעים חפירות מצומצמות נוספות בחלק ממתחמי כף הרגל, במטרה לענות על שאלות ספציפיות ולדייק יותר נושאים - כמו זמן הקמה ונטישה של מרכיבי האתרים השונים".
לסיום, אי אפשר שלא להזכיר את האירוע האחרון בשטח, שבו הרסו הפלשתינים את אחד האתרים ובנו עליו שכונת וילות. כיצד ממשיך פועלכם נוכח אירוע זה?
"הרס מתחם אל־עונוק בנחל תרצה הוא פגיעה קשה במורשת התרבותית של האזור. האתר נמצא בשטח B על פי הסכמי אוסלו, ומכאן אחריותה של הרשות הפלשתינית לשמור על האתר הזה בפרט, ועל אתרי העתיקות בתחומי אחריותה בכלל. לצערי, נראה שיש עוד דרך ארוכה עד שהם יממשו את המשילות שלהם בשטח, ובינתיים נפגעים אתרים רבים. אני מצר על כך ומתריע כאשר אני מזהה הרס עתיקות, אך בסופו של דבר אני ארכיאולוג ולא גורם פוליטי או ביטחוני. כולי תקווה שהגורמים האמונים על שמירת העתיקות יעמדו במשימתם וישמרו על המורשת של הארץ הזאת. אנחנו, אנשי סקר הר מנשה, בכל מקרה נמשיך בשלנו - תיעוד מלא של כל האתרים במרחב עד שהפרויקט יושלם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו