אמריקה בטרנס: על הצדדים האפלים של תעשיית שינוי המין

זוג ישראלי חביב תפס את המושבים שלידי במטוס, שעוד מעט ימריא. הם העבירו ביניהם את בתם התינוקת, לחוצים להרגיע אותה שמא תפריע לנוסעים שמסביב. 

"תהיו נינוחים, ילדים לא מפריעים לי", אמרתי לאב. התברר שהוא ואשתו משתייכים לסצנת ההייטק של ניו יורק. התינוקת היתה בת ארבעה חודשים, ולכף רגלה הצמידו ההורים גרב אלקטרונית. "זו אפליקציה שבודקת את המצב שלה כמו לחץ דם, חמצן ודופק. היא גם מתריעה אם הילדה בוכה או התעוררה משינה. ככה אנחנו יודעים מה קורה איתה כל הזמן. בייביסיטר קבוע", הסביר הבחור.

כל זה היה לי חדש, אבל מרענן. מה שהיכה אותי בהלם היתה ההתרעה ששלחה הגרב יום קודם לכן. "קיבלנו בקשה לבחור את המגדר שלה - בן או בת או טרנס או אחר", סיפר הבחור. "התלבטנו אם לשתף פעולה, אבל היא בת ארבעה חודשים. זה נראה לנו מוגזם", הוסיף.

לבקשתי ולתדהמתי, הציג בפניי את ההודעה ככתבה וכלשונה. אלמלא ראיתיה בעיניי לא הייתי מאמין. אכן, הודעה שבה מוצע להורים לבחור את מגדר התינוק חודשים אחרי שנולד, והאפשרויות רבות מ"זכר" ו"נקבה".

אישה היא תמיד אישה?

ימים ספורים קודם לכן נתקלתי במקרה בסרט "מהי אישה?" ("?What is a Woman") שיצר העיתונאי האמריקני מאט וולש. המסמך המצולם חשף בפניי עולם שלא הכרתי ושאפשר לכנות אותו תעשיית הטרלול המגדרי ששוטפת את אמריקה.

חלקו הראשון של "מהי אישה?" בעיקר משעשע. וולש מציג בו שורה ארוכה של ראיונות עם רופאים, מומחים, הוגים ופוליטיקאים, שלא מסוגלים או לא רוצים או חוששים לענות על השאלה הפשוטה - "מהי אישה?".

כל אדם שפוי יאמר שאישה היא מי שיש לה איברים נשיים, כך היא נולדה וכך היא חיה. אבל השיח הפרוגרסיבי שהשתלט על אמריקה לא מאפשר להגיד את האמת הפשוטה הזו. עד כדי כך השיגעון מכה בידידתנו הגדולה, שיש מומחים שאומרים מפורשות: "כן, לאישה יכולים להיות איברי מין של גבר, ולגבר יכולים להיות איברי מין של אישה". כשוולש מעמת אותם בעדינות עם התזה המתוחכמת - הם מסתבכים, מתרגזים, תוקפים או נוטשים בעצבים את הראיון. "המלך עירום", תרתי משמע.

"חשוב לי להדגיש שאיני מבקרת את הטרנסג'נדרים עצמם אלא את מי שמחולל את תופעת הטרנסג'נדריות. הם שגורמים להיקפי סבל ולעוצמת סבל שקשה להעריך במילים. מה שקורה פה זו מגיפה"

עד לנקודה הזו הסרט אפילו מצחיק. אלא שבהמשך וולש שופך אור על החושך הזהותי שנעשה לדור הצעיר באמריקה. הוא מרכז עשרות תופעות קטנות, שבדרך כלל תופסות את שולי החדשות. למשל, בנים ש"מרגישים נשים" ולכן מתערטלים בשירותי התלמידות ואף תוקפים אותן, אך הנפגעות מושתקות; חמישה בתי חולים ומספר לא ידוע של קליניקות פרטיות שמבצעים ניתוחים לשינוי מין לילדים ברחבי אמריקה; נערות שנדחקות מתחרויות ספורט ויופי כי בנים ש"מרגישים בנות" משתתפים; אב קנדי שנשלח לכלא(!) כי התעקש לקרוא לבתו בת ה־14 "היא"; והמילה האחרונה: ילדים שבכיתה מייללים "מיאו" במקום להשיב על שאלות כי "גילו" שהם בכלל חתולים (למורים אסור להעיר להם).

הרגעים שוברי הלב של הסרט שמורים לסקוט (קלי) ניוג'נט, שעבר את הניתוח לשינוי המין מאישה לגבר. בקול שבור הוא מראה למצלמה את הצלקות בזרועו המעוותת ומבכה את חייו האבודים. "לא הזהירו אותי מההשלכות, אסור לדבר עליהן. אנחנו שוחטים דור שלם של ילדים כי אף אחד לא מעז לדבר", הוא מספר. אי אפשר שלא לבכות יחד איתו.

"זה יגיע אליכם"

בחיפושיו אחר מישהו שיסביר לו מה עובר על אמריקה הגיע וולש אל ד"ר מרים גרוסמן, פסיכיאטרית ילדים, נוער ומבוגרים, מהיחידות באמריקה שמעיזות לפתוח את הפה וללכת נגד הממסד. בעקבות וולש יצאתי גם אני לפגוש את גרוסמן בניו ג'רזי.

"אני הולכת להגיד לך דברים שלא קל לדבר עליהם. אתה תחשוב שאני מגזימה ואובר־דרמטית, אבל אני מבטיחה לך שלא", היא אומרת בקול שקט בפתיחת השיחה. "אני מדברת בכל יום עם הורים וילדים שהם קורבנות של התנועה הזו. חשוב לי להדגיש שאיני מבקרת את הטרנסג'נדרים עצמם, אלא את מי שמחולל את תופעת הטרנסג'נדריות. הם שגורמים להיקפי סבל ולעוצמת סבל שקשה להעריך במילים. אתה חייב לפרסם את הדברים האלה כי עכשיו זה קורה פה, ומהר מאוד זה יגיע אליכם".

מה קורה? מה התופעה?
"אני נמצאת בשדה של חינוך מיני ומגדר הרבה שנים. מה שקורה פה בשנים האחרונות זו מגיפה".

מגיפה?
"כן, יש פשוט מספרים עצומים של אנשים ומשפחות שמתמודדים עם מה שקורה. בעבר אלה היו מקרים נדירים. ב־35 שנות עבודה נתקלתי במקרה אחד. עד למה שמתחולל עכשיו היה ידוע שיש שתי קבוצות של אנשים שהתמודדו עם זהות מגדרית: האחת של ילדים צעירים מאוד, מגיל 3 והלאה, בדרך כלל בנים, שהיו אומרים 'אני רוצה להיות בת'. זו תופעה מוכרת שנלמדה. היה ידוע שרק צריך לחכות, ושבמרבית המקרים הם יחיו בנוח עם הגוף שלהם. בלי לקבל תרופות. רבים מהם יימשכו כבגירים לבני מינם. הקבוצה השנייה, הנדירה אף היא, היתה של מבוגרים, בדרך כלל גברים, שנהנו ללבוש בגדי נשים או להיראות כנשים. מה שנקרא 'דראג'.

"מה שיש בשנים האחרונות זו קבוצה שלישית, שהופיעה משום מקום, בעיקר של בני נוער שעם הגעתם לגיל ההתבגרות, בלי שמעולם אמרו זאת קודם, מודיעים: 'אני טרנסג'נדר, אני רוצה לשנות את המין שלי'. אין בידי נתונים מדויקים, אבל המספרים עצומים".

מה ההסבר לגל הזה?
"מי שהגה בשנות ה־60 את התיאוריה שהביולוגיה של האדם - הגוף שלו, הכרומוזומים שלו - נפרדים לחלוטין מהתחושה הסובייקטיבית שלו אם הוא זכר או נקבה היה רופא בשם ג'ון מוני. המחקר שלו היה כושל, ומבחינה מדעית הוכח שההפך הוא הנכון. אבל הרעיונות של מוני - שבהמשך גם התגלה כמי שהתעלל מינית בילדים - אומצו על ידי עולמות הרפואה, בריאות הנפש והפסיכיאטריה בארה"ב, ובהמשך גם במערכת החינוך. כיום, כבר מגיל גן, ילדים לומדים שהגוף שלהם לא בהכרח משקף את המגדר שלהם". היא מצטטת סקר שפורסם ב"ניו יורק טיימס", ולפיו יותר מ־60% מהנשאלים בגילי 30 ומעלה אמרו שהם מאמינים שהמין של האדם נקבע על פי המין הביולוגי שלו בלידה. לעומת זאת, 61% מהנשאלים בגילי 29-18 אמרו שהם מאמינים כי זהות מגדרית נבדלת ממין ביולוגי.

"השוני בין הקבוצה הצעירה למבוגרים נובע מהתפשטות האידיאולוגיה המגדרית. ילדים עד גיל 5 עברו אינדוקטרינציה בבתי הספר. התוצאה היא תופעה חברתית של נערים ונערות שרוצים לעשות את השינוי, ושלעיתים אפילו באים לעשות אותו יחד כטרנד קבוצתי. במקרים רבים אלה ילדים שנמצאים ממילא על הספקטרום האוטיסטי או סובלים מיחס חברתי לא טוב, כך שהצטרפות לטרנד נותנת להם את תשומת הלב שהם מייחלים לה.

"התופעה מקבלת סיקור ואהדה ברשתות החברתיות במספרים עצומים. אתה אולי תופתע, אבל ב־2007 היתה קליניקה אחת בכל רחבי ארה"ב שטיפלה בקטינים מתחת לגיל 18 שהתמודדו עם נושא של זהות מגדרית. היום, למיטב ידיעתי, יש כ־300. ועוד נתון - מספר ניתוחי כריתת החזה ממניע מגדרי הוכפל יותר מפי שלושה בשנים 2019-2016. אלה נתונים של אוניברסיטת וונדרבילט בנשוויל".

את רואה את הפיצוץ הזה אצלך?
"בוודאי. אני רואה את המקרים האלה יום־יום בעבודה שלי. אני רואה את הסבל של ההורים. הם נואשים, עד כדי אובדנות. אני רואה משפחות שמתפרקות, הורים שיודעים שמשהו לא בסדר עם הילד שלהם אך הם לא יכולים להגיד לילדים את הדבר האלמנטרי: 'ההכוונה שאתם מקבלים בבית הספר ומהמערכת הבריאותית אינה נכונה'. אני רואה נערות ונערים שנכנסים לתהליך של שינוי מין, ואין להם מושג מה זה אומר. הם לא מבינים את הסיכונים ולא מבינים שאולי לא תהיה להם אפשרות להביא ילדים לעולם, שלעולם לא יוכלו ליהנות מסיפוק מיני, שהם עלולים לעבור סדרה אינסופית של ניתוחים, שהגוף שלהם יחווה תופעות שהם לא מדמיינים".

תוכלי לספר לי על מקרים שאת טיפלת בהם?
"כן, אבל אני מזהירה אותך שאנחנו נדבר על מקרים והיבטים שלא נעים כלל לדון בהם בפומבי. לאחרונה הגיעה אלי צעירה בת 17 שרצתה לכרות לעצמה את החזה ולהפוך לבן. שוחחתי עם בני המשפחה ולמדתי שבתחילת גיל ההתבגרות הסבתא של אותה נערה נפטרה מסרטן השד אחרי ייסורים קשים, ושהיה ביניהן קשר חזק. נראה שהטראומה של צפייה בסבתה הגוססת השפיעה על האופן שבו היא תופסת את גוף האישה. שוחחתי איתה והמצב שלה השתפר. אבל תבין שהנערה הזו היתה בקלות יכולה להיות מטופלת בהורמונים ובניתוח לכריתת החזה, ובסופו של דבר אף היתה הופכת לעקרה".

אני אהיה פרקליט השטן, ואגיד שלטענתם המדע לצידם ושהניתוח הוא המענה לבעיה.
"לומר לילד או לילדה שהם יכולים להפוך את מינם - זה שקר. אין שום דבר חיובי או טוב או מחזק במסר הזה. אנחנו צריכים ללמד ילדים לחיות את המציאות, כי כאשר מתכחשים למציאות משלמים מחירים. אי אפשר לשנות את המין. לכל היותר מה שאפשר זה להפוך לפרסונה סינתטית מהמין השני, שהוא ככל הנראה לא מה שהם חולמים עליו.

"שנית, לנושא כל כך אינטימי ועדין, שקשור לעומק נפשו של הילד או הנער, לא יכול להיות פתרון גנרי, מעין נוסחת קסם שתפתור לכל אחד בקלות שכזו את הרגשות הפנימיים ביותר בגיל ההתבגרות, שידוע כתקופה מאתגרת לכל אדם. שלישית, התהליך הרפואי עצמו כל כך קשה, וכרוך בהשלכות כל כך קשות, אבל לעיתים קרובות הילדים וההורים אינם מודעים לתוצאות הבלתי הפיכות. הם גם נמנעים מלבחון את השאלה אם קטינים כשירים לקבל החלטות משנות חיים שכאלה על עצמם. בנוסף לכל, המדע לא לצידם. אין מחקרים שמצביעים על כך שהניתוחים האלה פותרים לאנשים את הבעיות. וההפך, יש אינספור נזקים".

כגון?
"הדבר הראשון הוא העובדה שמוליכים את הילד להאמין בדברים שאינם נכונים. שנית, צריך להבין שכל מקרה כזה הוא מורכב. בכל מקרה ומקרה עלינו לשוחח עם הילד, להבין מה עובר עליו ולתת לו מענה אישי שמתאים לו. במקום זאת אומרים לו 'ייתכן בהחלט שאתה בת הכלואה בגוף של בן', או 'זה שיש לך איברים של זכר, וזה שאמרו לאמא שלך בלידה שאתה בן - זה עניין מקרי־רנדומלי. לרופא או למיילדת אסור היה בכלל לומר את זה. הוא לא ידע מה המגדר שלך'. אמירות כאלה מערערות את נפש הילד, ואילו המחקר קבע מזמן שילד צריך יציבות. יציבות היא תנאי חיוני לגידול אנשים בריאים.

"יש פה שפה חדשה, שלפני עשר שנים לא היתה קיימת. למשל, צעיר בא אלי ואומר שיש לו חבר (FRIEND, באנגלית אין הבדל בשמות עצם של זכר ונקבה - א"כ) חדש, ואסור לי לשאול אם אותו חבר הוא בן או בת. לשיטת הצעירים של היום, עצם השאלה היא אפליה והכללה מגדריות. אתה מבין? עשו פה אינדוקטרינציה לדור שלם".

חוץ מהבדל בין מין למגדר, ומהאיסור לשאול אם הוא בן או בת, מה עוד כוללת השפה?
"המונח שהם משתמשים בו כלפי מי שמעלה תהייה לגבי זהותו המינית הוא 'טיפול מאשר מגדר'. פירושו של המונח הזה הוא שכל מה שהילד יגיד לנו בנוגע לזהותו, אנחנו כמטפלים צריכים לקבל ולאשר ולתת לו את היחס בהתאם. אבל הגישה הזו עצמה היא ניסוי בבני אדם, בגוף ובנפש שלהם, ואנשים משלמים מחיר גבוה מאוד על הניסויים הרפואיים האלה".

אין דרך חזרה

כדי לתקף את טענתה שמדובר בניסויים בבני אדם, גרוסמן מפנה אותי לדברים שאמרה לאחרונה ד"ר מרסי בווארס, גבר ביולוגי שעבר ניתוח המרה לאישה וכיום משמשת רופאה מובילה בתחום ניתוחי המין בארה"ב. לדברי בווארס, היא ושותפיה עובדים בשיטת ניסוי וטעייה: "לכל מי שנותח כילד וקיבל 'בלוקרס' (כדורים לדיכוי ההורמונים האחראים להתפתחות המינית - א"כ) לעולם לא יהיה טסטוסטרון (ההורמון המרכזי בהתפתחות המינית). כך שאיננו יודעים אם אי פעם הם יחושו סיפוק מיני... אני יודעת שתחושת קרבה ואינטימיות היא דבר חשוב, כך שהיעדרה הרים אצלי דגל אדום. אנו צריכים לפקוח עיניים ולדבר על זה... בואו נראה מה יקרה... יש פה שאלות שאין עליהן תשובה... האם אפשר למנוע את תהליכי ההתבגרות ולקבל תוצאות טובות כמבוגרים? כיצד נוכל להבטיח שתהיה להם תגובה מינית? אולי צריך להסיר את הבלוקרס בשלב מסוים? אולי טיפה לדחות לפה או לשם? אולי". אגב, בווארס ביקרה לפני כמה שנים בארץ כדי להדריך רופאים כאן כיצד לבצע את ניתוחי ההמרה.

בואי נחזור לתהליך הטיפולי שהם מציעים. מה קורה אחרי שאומרים לאותו ילד או נער "באמת ייתכן שאתה בת"?
"השלב השני הוא ה'בלוקרס', מלשון BLOCK. נותנים לילדים האלה 'בלוקרס'. אנחנו מדברים על ילדים בתחילת גיל העשרה לפעמים. כלומר, אם מדובר בבן שמבקש להפוך לבת הוא לא יגדל שרירים, לא שיער פנים ולא שיער ערווה, הקול שלו יישאר גבוה והעור יהיה חלק כמו אצל ילדים. הכי חשוב - האיברים הזכריים שלו לא יתפתחו והוא לא יפתח זרע. כל החיים. המשמעות היא שהוא לעולם לא יוכל להביא ילדים לעולם. את ההחלטה הגורלית הזו על חייו הוא מקבל לעיתים בתחילת שנות העשרה שלו. אם הוריו מתנגדים ומזהירים אותו, המערכת תגיד שהם לא מבינים ולא רוצים את טובתו - טענות שבני נוער בגיל ההתבגרות ממילא נוחים מאוד לקבל".

ונניח שהוא רוצה להמשיך בתהליך ולעבור ניתוח, מה קורה אז?
"אלה דברים מחרידים, ואיני יודעת עד כמה פלסטית להיות. כדי להפוך בן לבת כורתים לו את האשכים, ולעיתים קרובות זה יוצר בעיות קשות במתן שתן, דלקות חוזרות ואינספור ניתוחים ל'תיקון' הבעיות.

"נער שמקבל כדורים לדיכוי הורמונלי, איבריו הזכריים לא יתפתחו והוא לא יפתח זרע - הוא לעולם לא יוכל להביא ילדים לעולם. אם הוריו מתנגדים ומזהירים אותו, המערכת תגיד שהם לא רוצים בטובתו"

"כדי לבנות לאישה איבר זכרי לוקחים חתיכות עור מהזרועות וממקומות נוספים בגוף, מה שמשאיר צלקות איומות. היות שמדובר בזרוע, שעליה צומחות שערות, אזי בתוך האיבר שנבנה צומחות לפעמים לאותם מנותחים שערות בִּפְנים, בתוך האיבר - זה גורם לזיהומים ולסבל בל יתואר. מובן שגם אלה וגם אלה צריכים כל החיים לקחת כדורים שמדכאים את המין הביולוגי שלהם. את כל הדברים האלה - או שלא אומרים כלל, או שאומרים באופן מינימליסטי לילדים האומללים האלה ולמשפחתם".

הם טוענים שהניתוחים לשינוי מין מצילי חיים, כי אחרת אותם נערים ונערות יתאבדו.
"ככל הידוע, ההפך הוא הנכון, כי אין מחקרים על נטיות אובדניות בקרב צעירים שעברו את הניתוח. מנגד, שיעורי ההתאבדות בקרב בגירים שעברו את הניתוחים גבוהים עד פי 19 מאשר בכלל האוכלוסייה".

אגב, מחקרים אחרים מצאו כי בוגרים טרנסים שנותחו מועדים פי 4.9 לבצע ניסיון התאבדות. שיעורי האובדנות בקרב טרנסים שעשו שינוי מגבר לאישה, ומקבלים טיפול הורמונלי, גבוהים ב־51% יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. כמו כן, 129 מטופלים שהוסבו מגבר לאישה דיווחו על 281 סיבוכים שדרשו 142 תיקונים. מחקר אחר מצא 70% של סיבוכים בניתוח בניית "פין". מחקר נוסף מדווח על 64% של סיבוכים הקשורים למערכת השתן, ועוד.

החשד של גרוסמן ושל אחרים הוא שאינטרסים כלכליים ואג'נדה פרוגרסיבית קיצונית הם שעומדים מאחורי גל הטרנסג'נדריות ששוטף את אמריקה. על פי הנחה זו, חברות התרופות מקדמות את בלבול המינים, משום שכך נוצרת תלות של המונים במוצרים שלהן, ולכל החיים.

"זה לא קורה בכל מקום במערב. בלונדון סגרו מרפאה לטיפול בבעיות מגדר בשל חשד למתן טיפולים לא ראויים לילדים. שבדיה, פינלנד, ניו זילנד ועוד מדינות לא נותנות עוד את ה'בלוקרס', משום שאין מידע מחקרי שהשימוש בהם בטוח. צריך לזכור שמלכתחילה הבלוקרס כלל לא פותחו לצורך הפיכת מגדר".

בטרם אנו נפרדים גרוסמן מציידת אותי בספרים שחיברה, ובהם "מה אתם מלמדים את הילדים שלי?", וגם מקשרת אותי לכמה נשים בישראל שמנסות לבלום את השיטפון. רק שתיים מהן - רוני ססובר ואליקס אהרון - מוכנות להזדהות בשמן. היתר מבקשות לשמור על אנונימיות.

כפי שצפתה גרוסמן, הגל אכן מגיע לישראל. שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, פרסמה לאחרונה הנחיות הנוגעות לתלמידים טרנסג'נדרים. בתמצית נקבע כי יש לנהוג בתלמיד על פי המגדר המוצהר שלו, ובכלל זה בנוגע ללינה משותפת, לנגישות לחדרי שירותים, לשיעורי ספורט, וכן הלאה. ההורים, על פי ההנחיות החדשות, לא בהכרח יהיו חלק מהתהליך. ראש הממשלה היוצא, יאיר לפיד, בירך על הצעד.

גרוסמן: "הדבר הכי חשוב שאנשים בישראל צריכים לדעת הוא שמקדמי האג'נדה פונים לילדים במכוון ומתוך מחשבה ארוכת טווח. כשההורים מגלים ששטפו את המוח לילדים, זה כבר מאוחר מדי. לכן אני אומרת לכל מי שקורא אותנו: שמרו על הילדים".