"אתה חי?", שאלתי את מנש שמואלי, רכז השטח של תנועת רגבים, כשנפגשנו בסיור ביישוב נעלה בבנימין בתחילת השבוע. יומיים קודם לכן, במהלך סיור שגרתי שערך בסמוך ליישוב קריית ארבע, בצד השני של יהודה ושומרון, פתחו לעברו מחבלים באש. בנס הקליעים פספסו את מטרתם, עוד אחד בסדרת ניסים בלתי נגמרת בשבועות האחרונים ביו"ש. מנש חייך ואמר, "בקטנה". אבל אין שום דבר "בקטנה" בסיטואציה שבה מצאו את עצמם תושבי יהודה ושומרון בחודשים האחרונים, ושמזכירה בצורה מטרידה ביותר את האירועים שהחלו את "אינתיפאדת אל־אקצא" לפני בדיוק 22 שנה. המילה נס, קבלו ספוילר, תחזור שוב ושוב בכתבה הזו, כי אלמלא ניסים, כבר מזמן היינו במציאות אחרת לגמרי.
שגרה, הזיה
בשבועות האחרונים פרצה מלחמה שקטה בכל רחבי יהודה ושומרון. אומנם, מבצע שובר גלים מתחולל כבר חודשים ארוכים בג'נין ובשכם, אך משהו השתנה בתקופה האחרונה. זה החל ביידויי אבנים מסיביים, חלקם כתגובה ישירה לפעילות צה"ל ואחרים ללא שום קשר. הרבה יותר זריקות אבנים לעומת מה שהתרחש קודם לכן, במצב ה"נורמלי", אם אפשר להגדיר זאת כך, באזור ה"ארכיאולוגי" בין קריית ארבע לכרמי צור, בצומת עזון ובכפרים פונדוק וחווארה בשומרון, ובתקוע הערבית במזרח גוש עציון. יום־יום, כמעט בלי הפסקה. תארו לכם מצב שבו אתם נוסעים בכביש רגוע, מוזיקה באוזניים, הילד הקטן במושב האחורי משחק בצעצוע כלשהו, ופתאום בום! בלוק במושב הקדמי או האחורי. זכוכיות, צרחות, בנס זה נגמר "רק בשריטות". מצב "קל מאוד" יגדירו זאת בכלי התקשורת, אם בכלל יתייחסו. בעודי מקליד את הכתבה קופצת הודעה בווטסאפ: "הצלה ללא גבולות יו"ש: זריקות אבנים בחווארה סמוך לצומת יצהר הגדול נזק שמשה. אין נפגעים". שגרה, הזיה.
יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון: "אם היו 20 פיגועי ירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב, מבצע חומת מגן 2 כבר היה בעיצומו, אבל כשיש פיגועים בעוטף עזה או ביו"ש זה כנראה עם רייטינג נמוך"
אחר כך, בשקט בשקט, החלו פיגועי הירי. כבר לפני כחודשיים החלה התפנית, בפיגוע הירי בקבר יוסף שבו נפצעו שלושה ישראלים, ביניהם מח"ט שומרון דאז סא"ל רועי צוויק, ומשם הלך המצב והידרדר: מארב מחבלים בסמוך לכפר ג'למה באירוע שבו נרצח קצין הנח"ל בר פלח, הפיגוע לעבר אוטובוס החיילים בבקעת הירדן, מטען חבלה שלא התפוצץ בתחנת הדלק בקדומים ועוד ועוד.
לצורך המחשה, רק בשבוע האחרון ירו מחבלים לעבר רכב ישראלי בסמוך לנגוהות בהר חברון ולעבר בתי היישוב קריית ארבע, כוכב יעקב והר ברכה. ביום שני האחרון נפצעו ארבעה ישראלים - שניים כתוצאה מירי מחבלים בסמוך לצומת בית פוריק ליד הר ברכה, ושניים נוספים, ובהם אישה בהיריון, מיידויי אבנים. המילה נס רלוונטית גם כאן - הקנה טיפה ימינה, האבן טיפה שמאלה, ואנחנו באירוע עם הרוגים חלילה. בפיגוע הירי הראשון, שהתרחש ליד הר ברכה, היו אלה מונית שהיתה בדרכה להביא תלמידי חינוך מיוחד ואוטובוס הסעות תלמידים ריק, ממוגן ירי, שספגו את האש. פוטנציאל הסיכון כאן עצום.
גם הנתונים מלמדים על הסלמה אדירה בשטח. בדו"ח הטרור החודשי של השב"כ עולה כי בחודש ספטמבר נהרגו שני בני אדם, לצד 14 פצועים. ההרוגים - בר פלח בסמוך למעבר ג'למה ושולמית רחל עובדיה, בת 85, בחולון. הרוצח במקרה השני - מחבל תושב קלקיליה.
אם שוטרים בעלי תושייה לא היו מזהים את המחבל ביפו שהיה חמוש בכבדות, ספטמבר היה נגמר בהרוגים רבים נוספים. אם המחבלים לא היו מפספסים את מנש שמואלי, הוא לא היה כאן כדי לספר. אם נהג המונית שמעון סבג היה חוטף כדור בגבו במקום שריטה בלבד, אולי על האנדרטה שמוצבת במקום הפיגוע, לזכרם של הרב איתם ונעמה הנקין שנרצחו שם שבע שנים בדיוק קודם לכן, היה נחקק שם נוסף. ארבעה נפצעו בחודש שעבר בפיגוע הירי בבקעת הירדן, שבו הצליחו להשתלט על האוטובוס לפני שהתהפך, ארבעה נפצעו בפיגוע השלכת מטען בבנימין, אדם נוסף נפצע בפיגוע ירי בסמוך לכפר עינאבוס. רשימת מכולת, חיים שלמים.
המספרים גם הם מפחידים. 53 יידויי מטעני צינור, 34 אירועי ירי מנשק קל, 139 אירועי יידויי בקבוקי תבערה, ארבעה פיגועי דריסה, ארבעה פיגועי דקירה, ומאות זריקות אבנים שאף אחד לא באמת מצליח לעקוב אחרי מספרן. לצורך השוואה, בכל 2020 התרחשו על פי השב"כ ביהודה ושומרון ובירושלים 56 פיגועים משמעותיים. ב־2016, שכללה חלק מגל הסכינים, התרחשו 119 פיגועים משמעותיים. צריך להבין כי גם בתוך יהודה ושומרון התושבים לא תמיד מודעים להיקף הפיגועים וניסיונות הרצח של ישראלים על ידי מחבלים. "אני מחפשת פירוט של מקרי הטרור שהיו בראש השנה", פנתה אלי לפני שבוע תושבת, ולאחר ששלחתי לה מקבץ שכלל עשרות אירועים, היא השיבה בארבע מילים נדהמות: "וואו, תקשיב, זה מטורף".
דין יו"ש כדין דיזנגוף
יונתן הרשלג, תושב ביתר עילית, נכנס במוצאי שבת האחרונה לכפר חוסאן כדי להוציא את המשאית של בנו מתיקון. בשנים האחרונות, בצל הרגיעה היחסית, הדבר הפך לשגרה - ישראלים נכנסים לכפרים כדי לתקן מכוניות או לעשות קניות ועולם כמנהגו נוהג, אבל את התושבים ביו"ש אף אחד לא עדכן שהמציאות השתנתה.
"רגעים אחרי שנכנסנו לפאתי הכפר, זינקו עלינו עשרות צעירים עם פנים מכוסות ואבנים בשתי הידיים. הבן שלי ביצע פרסה מהירה, אבל חלק מהאבנים כבר פגעו. אני ישבתי בכיסא ליד הנהג והאבן פגעה בראשי. זה היה מפחיד מאוד. נסענו ישר לבית החולים שערי צדק בירושלים. עשו לי חמישה תפרים בראש. לא ידעתי שזה בעייתי להיכנס לכפר הזה, עכשיו כבר לא אכנס יותר".
"היינו עלולים להיות עכשיו בעשרות הלוויות", אומר בתסכול אסף מינצר, ראש מועצת אלקנה. ביום שני האחרון התכנסו בראש העין ביוזמת מועצת יש"ע, מול ביתו של שר הביטחון, רוב ראשי הרשויות ביהודה ושומרון, בדרישה כפולה - להתחיל במה שהגדירו כ"מבצע חומת מגן 2", בסיסמה שהיוותה את חוד החנית באינתיפאדה השנייה, ושמלמדת יותר מכל על הלך הרוח כרגע ביו"ש - "תנו לצה"ל לנצח".
"הדבר היחיד שהפריד בין אוטובוס של ילדים שחוטים והרוגים לבין המצב שלנו היום זה ניסי־ניסים. אתמול אוטובוס של ילדים קיבל קליעים, אתמול הסעה של ילדי חינוך מיוחד במונית ספגה ירי, והמזל הוא שזה רק היה הנהגים. ה'מזל' במירכאות הוא שאחרי ההפגנה בשומרון 'רק' חייל נפצע ברגלו ולא כל הילדים וכל המבוגרים שהיו שם. מתישהו המזל הזה ייגמר, ואנחנו לא יכולים לשחק במזל הזה. אסור לסמוך על הנס. כולנו מאוחדים במאבק, שאינו רק של השומרון, אלא גם של ראש העין, תל אביב, כל מדינת ישראל. צריך להבין שאם זה יעבור אותנו, השכפ"ץ של המדינה, זה יגיע לכל מדינת ישראל, ואז נאבד את הכל".
"אני רוצה לומר דבר קשה", החריף את הטון יוסי דגן, ראש מועצת שומרון. "אם היו 20 פיגועי ירי בדיזנגוף בתל אביב, מבצע חומת מגן 2 כבר היה בעיצומו. הממשלה הזו מפקירה את ביטחון אזרחיה, גם ביהודה ושומרון וגם בשאר חלקי מדינת ישראל. אני אומר את זה בצער גדול, אבל כשיש פיגועים בעוטף עזה או ביו"ש זה כנראה עם רייטינג נמוך.
"אני רוצה לומר לכל אותם אנשים שחושבים שהפיגועים בעוטף עזה או ביו"ש זה פחות רייטינג ממקומות אחרים: לפני שבועיים תפסו מחבל שהגיע מצפון השומרון - המקום שבו עקרתם את היישובים - עם רובה בכיכר השעון ביפו. לפני שבועיים זה היה בתל אביב ועכשיו זה בשומרון. אם הממשלה לא תתעשת ולא תעצור את גל הטרור הזה ולא תצא למבצע חומת מגן 2, יהיה כאן חלילה גל טרור בכל מדינת ישראל. אני אומר לממשלה, תתעשתו עכשיו, תעשו עכשיו את מה שתעשו חלילה אחרי 20 הלוויות. אנחנו כאן כי אנחנו חוששים מהלוויות לא רק ביהודה ושומרון אלא בכל מדינת ישראל", הוסיף דגן.
שהצבא יחליף דיסקט
ביום ראשון האחרון, לאחר שני פיגועי הירי בשומרון, הגיע מפקד אוגדת איו"ש, אבי בלוט, לשיחה עם תושבים מהאזור בבית הכנסת באלון מורה. הוא התייצב מול התושבים הזועמים וניסה לשכנע אותם שצה"ל שולט במרחב. "אני אחראי לביטחון ולתחושת הביטחון, ואני לא מוגבל בפעילויות שיש ברשותי לעשות", אמר להם.
ראשי המועצות לא השתכנעו מהאמירות הללו. "התחושה שעולה מצד הצבא זה שהם ב־110 אחוזי פעילות, אבל מישהו צריך להחליף דיסקט ולהבין שהמציאות השתנתה", אמר לי בכיר ביו"ש. לצה"ל יש שמות קוד רבים לפעילות החבלנית העוינת בשנים האחרונות - טרור בודדים, חוליה מקומית ואלף ואחת הגדרות אחרות, אך התושבים ביו"ש סוברים שהדבר מרדים את השטח. "במקום לקרוא לזה בשמו - אינתיפאדה, מלחמה - הם מגדירים את זה בשמות ומתייגים את זה. מה אכפת לי שמדובר בחוליה מקומית? החוליה הזו חמושה ומסוכנת".
השיטה שבה משתמשים בצה"ל בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, במבצע "שובר גלים", היא פשוטה - פעילות עוצמתית והתקפית ביותר באזורי הסיכון, בעיקר ג'נין ושכם, ושמירה על חיים נורמטיביים בשאר חלקי יו"ש. בשגרה זה עובד בגדול - המחבלים עסוקים בפגישה האחרונה בחייהם עם לוחמי הימ"ס, דובדבן או סיירת גולני, ויתר הבלתי מעורבים, ישראלים ופלשתינים כאחד, יכולים להמשיך בחייהם עד כמה שאפשר כרגיל. שיטה זו הובילה לכך שבזמן שבג'נין יש קרבות על סף מבצע רחב היקף, בטול כרם רגוע יחסית. הפרות הסדר של הפלשתינים ביהודה ושומרון מסתכמות במספרים קטנים ולא באלפים על גבי אלפים.
הבעיה, אומרים הבכירים ביהודה ושומרון, היא שבזמן שבצה"ל מנסים להכיל את האירועים, בפועל החלה כבר הזליגה החוצה, ולראיה פיגועי הירי האחרונים. בזמן שבצה"ל, הם אומרים, מנסים להכיל את האירועים בתוך ג'נין, בפועל הכבישים בשומרון הופכים למלכודת מוות אפשרית עבור התושבים. לכן, הם קוראים להחזיר בין היתר את האמצעים שבהם עשו שימוש באינתיפאדה השנייה - מחסומים בתוך יהודה ושומרון, ולא רק במעברים לתוך הקו הירוק כפי שקורה כיום, וחסימת דרכי עפר שבאמצעותן המחבלים נמלטים לתוך שטחי הרשות הפלשתינית.
אין חיילים בעומק השטח
חושך כבד שרר על הרי שכם ביום שני כשהתושבים יצאו מבתיהם והחלו את דרכם לכבישים שסובבים את העיר הפלשתינית. בבוקר לאחר שני פיגועי הירי לעבר ישראלים, החליטו התושבים על דעת עצמם שאינם יכולים עוד. הגיע הזמן לפעולה. בשעה ארבע וחצי, בעוד הנהגים הפלשתינים החלו את דרכם לעבודה, חסמו התושבים הישראלים את היציאות מהעיר הגדולה.
"הגענו בשעה 4:30, שעת השיא של יציאת התושבים משכם ליום עבודתם, לכל הכניסות לעיר, וחסמנו אותן במשך שעתיים – ליד יצהר, ליד איתמר וליד שבי שומרון, כאקט מחאתי. הערבים צריכים לדעת שלא נוכל לקבל בשוויון נפש את התגברות האירועים, וכך גם מערכת הביטחון", אומר פנחס מיכאלי, תושב איתמר, ממובילי המחאות שהתרחשו גם ביום למחרת. "היום מחבל יכול לצאת עם נשק או מטען מהבית ולנוע בחופשיות על כל הכבישים ביו"ש, ליד טרמפיאדות או יישובים, בלי לפגוש חייל או מחסום. הדרישה שלנו ברורה – בידוק לכל רכב, שנהיה בטוחים שאין מחבל. הדם של תושבי השומרון לא פחות סמוק משל תושבי ראש העין, ובדיוק כפי שיש מחסום לפני ראש העין, כך צריך מחסום לפני היישובים הישראלים".
מיכאלי עצמו לא היה בפגישה עם תא"ל בלוט, מכיוון שהיה בהכנות לקראת החסימות, אך נציגי יישובי גב ההר שהיו בפגישה שדיווחו על הפגישה סיפרו שלא הפסיד דבר. "לצערנו לא היו שם חידושים. הצבא לא הראה נכונות לשנות את הפרדיגמה. היה ביום ראשון פיגוע ירי לעבר אוטובוס ממרחק של קילומטר, מהר שנמצא מול הכביש. התפיסה הביטחונית מחייבת שיהיו חיילים בכיפות הסובבות לאחר מכן, אך בערב היה עוד פיגוע באותו אזור במתווה דומה. אין חיילים בעומק השטח, אין כוחות בשטחים שסובבים אותנו ושנמצאים בשליטה פלשתינית. אנחנו עסוקים במגננה ולא במתקפה".
המפגינים הגיעו במשך יומיים לכבישים וחסמו אותם כמחאה עממית. "לא פחדנו", משיב מיכאלי לשאלה המתבקשת. "אלו הכבישים שבהם אנחנו נוסעים. אלו החיים שלנו, ואם לא נעשה את זה נחייה ביחד. אנחנו עשינו את המחאה כדי שאנשים לא יצטרכו לפחד בכביש, כדי שכל מי שמגיע אלינו ידע שהכבישים בטוחים. המסר שלנו ברור – כשלנו אין שגרה לאוייב לא תהיה שגרה. מי שצריך לשנות את התנהלותו הם אלו שנותנים מחסה לטרור".
בלי קבר יוסף
יום כיפור, שחל ביום שלישי בערב, הקפיא את תמונת המצב בקרב הישראלים, שבאזור זה הינם ברובם המוחלט דתיים. מיכאלי אומר שלמרות המתיחות הביטחונית, לא היה חשש כבד ביו"ש לקראת החג. "ברוך השם החיים כאן שמחים ושגרת החיים ממשיכה. אין שינוי בהתנהלות היום יומית, אך כן יש דרישה ברורה לשנות את המציאות הביטחונית, כדי שלא יהיה מצב חלילה שנלך להלוויות במקום לחגיגות".
למרות ששגרת החיים נמשכת בסך הכל למרות האירועים, בעידוד ברור ומופגן של כוחות הביטחון שמבקשים להבדיל בין העימות בערים הפלשתיניות לבין השגרה בכבישי ויישובי יו"ש, היה השבוע שינוי אחד, שאומנם נעשה בשיתוף עם מועצת שומרון אך הוא סמלי ביותר. לראשונה מזה זמן רב הוחלט לבטל את כניסת המתפללים לקבר יוסף, שהייתה אמורה להיות ביום שני האחרון. לאחר ששמועות נפוצו לפיה הכניסות בוטלו עד להודעה חדשה, הבהירו במועצה כי מדובר בדחייה בלבד, אך לא ניתן להתעלם מהתאריך הסמלי. הכניסה אמורה הייתה להיות ב-3 באוקטובר, יומיים בלבד לאחר ציון 22 שנים להפקרת מדחת יוסף בשכם, באחד מהאירועים שפתחו את האינתיפאדה השנייה.
ביום חמישי שבתו כל הרשויות ביהודה ושומרון, ורבים מהעובדים של המועצות הגיעו להפגין מול ביתו של שר הביטחון בני גנץ. זהו אקט נוסף של מחאה מצד תושבי יו"ש, שמבקשים להפר את שגרת החיים על מנת להראות לאזרחי ישראל כולם מה הם עוברים.
"אנחנו לא נהיה מופקרים בשטח ולא נהיה כברווזים במטווח", אומר ראש מועצת יש"ע וראש מועצת גוש עציון שלמה נאמן. "יש צורך בפעולה מיידית, לכתר את הכפרים, לסגור את הפוגעים בבתים שלהם. שירעבו ללחם. הם לא יקבלו חיים שגרתיים כשהילדים שלנו לא יכולים לנסוע בבטחה לבית הספר או שאנחנו לא יכולים לנסוע בשלווה לעבודה. הם מוותרים על הים שלנו ללבנון, והופכים את יהודה ושומרון לדרום לבנון. הדבר הזה לא בא בחשבון. לא נשתוק, נשבש את החיים. אם ממשלת ישראל לא תשחרר את ידיו של צה"ל, נהיה במקום של להגן על חיי תושבינו. אנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה".
"דמם של תושבי יהודה ושומרון לא פחות סמוק מדמם של תושבי תל אביב או תושבי ראש העין", אומר גם חננאל דוראני, ראש מועצת קדומים. "צריך להתייחס לכל פיגוע כזה כאילו הרג אזרח או אוטובוס של ילדים. אם היה קורה אירוע כזה בראש העין, כל המדינה היתה על הרגליים וצה"ל היה כבר מזמן בתוך הערים הפלשתיניות. אנו חשים שאנחנו מופקרים. עוד פיגוע ועוד פיגוע. את ההפקרות הזו צריך להפסיק. אין לנו שום טענה כלפי צה"ל או השב"כ, הם יודעים את העבודה. הם לילה־לילה עושים עבודת קודש. אבל צריך שינוי פרדיגמה. להפסיק לתחזק את הרשות הפלשתינית שמעודדת טרור, ולומר לצה"ל לצאת לנצח. לא להגיב לפיגועים אלא ליזום, להיכנס. עשור היה כאן שקט יחסי, אין שום סיבה שנחזור למראות טרום חומת מגן. אם חזרנו אליהם, נחזור לחומת מגן. ניכנס למנהרות החיים ונגמור את חייהם".
ישנן כרגע עשרות התרעות לפיגועים מיידיים ביהודה ושומרון, ובצה"ל עושים לילות כימים בניסיון לעצור את המפגעים. הבעיה היא שייתכן שאנו כבר בעולם אחר, שבו לא מספיק לבצע פעולה כירורגית ויש צורך בקבלת החלטה מדינית לפעול באופן מסיבי ומשמעותי בהרבה, וזו הדרישה של התושבים ביו"ש. כרגע, לפחות, לא נראה שאנו בסיומו של האירוע, ובוגרי האינתיפאדה הקודמת חשים שהרע עוד לפנינו. "זה מזכיר את התקופה ההיא, ומפחיד אותנו מאוד", מספר אסף, תושב השומרון. "היום זה השכן שלנו מיישוב סמוך שחטף כדור ברכב, ומחר זה יהיה אנחנו. אנחנו חוששים שאנו בפתחה של אינתיפאדה חדשה, ואף אחד לא מוכן להתעורר ולפעול בקנה המידה הנדרש כדי לעצור את זה. אנחנו בסכנת חיים. מישהו חייב לפעול - ומהר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו