מי רוצה מדינה פלשתינית

מושג התעתועים"מדינה פלשתינית"חזר לשיח הבינלאומי במלוא העוצמה. פוליטיקאים, עסקני ארגונים בינלאומיים וסתם פובליציסטים חוזרים על צמד המילים בעקשנות של שמאן, הזורק לחלל האוויר את הלחש העקר שירש מאבותיו.

כפי שהלחש עובד רק בדמיון, כך רעיון "המדינה הפלשתינית" לא יכול לפתור שום בעיה, רק להחריף את הבעיות הקיימות. שלושה עשורים של ניסיונות לפייס את הפלשתינים על ידי מתן שלטון עצמי, הכתירו את הגישה ככישלון גמור. למעשה, בכל פעם שישראל עשתה צעד בכיוון הזה, הצד השני ניצל אותו להסלמת המלחמה נגד המדינה היהודית ולהגברת האיום עליה, עד שב־7 באוקטובר נגלו לעיני כל ממדי האיום.

כשישראל נתנה לאש"ף אוטונומיה ביש"ע, קיבלנוגל טרורשלא ידענו כמותו. כשישראל נסוגה מהערים הערביות ביו"ש, הפכה כל אחת מהן לעיר טרור. כשישראל יצאה לגמרי מעזה, קיבלנו ברצועה מעין־מדינה, שהנחיתה עלינו מכה חסרת תקדים. אילו לאויבינו היתה מדינה של ממש, בעלת מנגנונים ויכולות שהמבנה המדינתי יכול להעניק, לא היינו מסוגלים לקום אחרי מכה כמו זו שהנחיתו עלינו.

העובדה ש"כל העולם מסכים" למשהו, אינה מעידה על נכונות הדבר. יתרה מזאת, העולם משלם מחירים כבדים על טעויות שנעשו רק כי "כל העולם הסכים". לפני מלחמת העולם השנייה היתה הסכמה גורפת שהדרך הנכונה לטפל בגרמניה הנאצית היא לפייס אותה, והמחיר על כך הגיע לעשרות מיליוני קורבנות

מה המסקנה של כל בר דעת משורה של מכות שספגנו בעקבות אימוץ של גישה מוטעית? לזנוח אותה לאנחות, ולא לחזור אליה לעולם, כמובן!

אז איך זה שכל העולם, ואף ידידינו בתוכו, דורשים מישראל הקמת "מדינה פלשתינית"? את התשובה לשאלה נתן השבוע בלי משים שר ההגנה של בריטניה, גרנט שאפס. לצד האכזבה מהתנגדות ראש הממשלה נתניהו ל"מדינה פלשתינית", שאפס חשף את "הנימוק" מאחורי מסע הלחצים על המדינה היהודית להסכים לצעד האובדני. "כל העולם הסכים שפתרון שתי המדינות הוא הדרך הטובה ביותר", אמר, ולא יסף.

הבנתם? גם מצדדי רעיון האבסורד לחזק את אויבי ישראל ביכולות של מדינה (כאילו החימוש של מעין-מדינות בעזה ובדרום לבנון אינו מספיק), אינם מסוגלים להביא לו תימוכין מושכלים, ומסתפקים באמירה מוזרה שכך חושבים כולם. ליתר דיוק - כולם, חוץ מישראל, הקורבן המיועד.

העובדה ש"כל העולם מסכים" למשהו, אינה מעידה על נכונות הדבר. יתרה מזאת, העולם משלם מחירים כבדים על טעויות שנעשו רק כי "כל העולם הסכים". לפני מלחמת העולם השנייה היתה הסכמה גורפת שהדרך הנכונה לטפל בגרמניה הנאצית היא לפייס אותה, והמחיר על כך הגיע לעשרות מיליוני קורבנות. בהמשך "כל העולם הסכים" שתופעת האסלאם הקיצוני מצריכה הבנה וליטוף, והמחיר של הטעות הזאת ממשיך להאמיר; רק לפני שנתיים "כל העולם הסכים" שהפייסנות תעזור מול רוסיה - טעות שעליה המדינה של שאפס מכה היום על חטא.

היו אנשים שראו את הסכנות האלה, אך אחרים השתיקו אותם, כי "כל העולם הסכים". בן ארצו וקודמו הדגול של שאפס,ווינסטון צ'רצ'יל, כבר אבחן את המחלה כשאמר "מדי פעם אנשים נתקלים באמת, אך רובם תופסים את עצמם וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה". אחרי 7 באוקטובר לישראל אין פריבילגיה למהר לדרכה כאילו דבר לא קרה.