"בעבר, הגבול בין החברה החרדית והחילונית היה דק. היום, הפחד לצאת בשאלה גדול והחומות גבוהות. המנגנונים מטורפים"

יאיר הס
מנכ"ל עמותת הלל, יוצאים בשאלה
למד עבודה סוציאלית וכלכלה באוניברסיטה העברית, עסק בהוראת מתמטיקה וניהל מסגרות לנוער ולילדים בסיכון

יאיר הס, יצאת בשאלה, כיום אתה מנהל אורח חיים חילוני, אבל במהלך הדרך בחרת לחזור בתשובה פעמיים. מדוע?

"גדלתי בקריית משה בירושלים, בחברה חרדית לאומית. אפשר לומר שתהליך החזרה בשאלה יצא לפועל כי לא האמנתי. כבר כילד אני זוכר שלא הצלחתי להתרכז בתפילה, וכשסיפרתי על כך לרב, הוא אמר שאם אני חושב את המילים - אני מתכוון אליהן. זה הרגיש שלא באמת ניסו להבין אותי.

"בסיום התיכון למדתי בישיבת הסדר ולאחר מכן התגייסתי במסלול הסדר, והגעתי ליחידת הקישור ללבנון. בצבא החלטתי שאני לא רוצה להיות עוד דתי. כשאבי שמע על כך, הוא אמר שאם זה המצב - אין לי מה לחזור הביתה. הבנתי שאם אני אכן מבצע את המהלך הזה - לא יהיה לי איפה לישון בלילה, כי אז היה קשה לקבל מעמד של חייל בודד בנסיבות האלה, ולכן החלטתי 'לחזור בתשובה', עד השחרור".

הוריך קנו את זה?
"כנראה שלא. וגם אני כבר לא הרגשתי בבית, ועם השחרור עברתי לגור בדירת שותפים. כעבור שנה, בערב יום כיפור, אבי הודיע לי שאני צריך לחזור בתשובה, וכשסירבתי, אמר: 'אני לא רוצה איתך יותר שום קשר'".

סיטואציה קשה.
"אני זוכר שיצאתי לחדר המדרגות ופרצתי בבכי. ואז התחיל נתק של כשנתיים, עד שאמי חלתה בסרטן. הבנתי שהיא בתקופה האחרונה בחייה ולא רציתי לפספס אותה. אמרתי למשפחה שלי שאני חוזר בתשובה. המפגשים איתה, במשך חודשיים, היו מדהימים. אחרי שהיא נפטרה התחלתי להתנדב בהלל, וכיום אני אפילו בקשר טוב עם המשפחה".

להלל הגעת כמתנדב ב־2006. הסיפורים שנתקלת בהם השתנו בחלוף השנים?
"בזמנו, הגבול בין החברה החרדית והחילונית היה דק יותר. או שהיית בחוץ או שהיית בפנים. הרבה אנשים התקשרו אלינו, יצאו מהבית והגיעו בתלבושת, שחור ולבן, וזהו. מתחילים חיים חדשים באותו רגע.

"היום, כדי למנוע את תופעת היציאה בשאלה שגדלה בצורה דרמטית, החברה החרדית מציעה לצעירים הרבה תוכניות בדרך: מסגרות נח"ל חרדי, אקדמיה לחרדים ומסגרות תעסוקה. המערכת עובדת קשה כדי לשמר אותך בפנים, ואתה בעצם יכול להוריד מעצמך כל מה שאתה עושה כחרדי, חוץ מהבגדים, ולהישאר בתוך המערכת. היום אנשים שפונים להלל מתבשלים זמן רב, ולכן גיל ההצטרפות להלל עלה ועומד בממוצע על 24-23".

"אני מזהה משבר אמונה"

אז מצד אחד יש יותר אפשרויות בחברה החרדית והם מתבשלים לאט יותר, ואילו מצד שני - בשנה וחצי האחרונות כמות החברים בהלל עלתה בכ־50 אחוזים. מה ההסבר לכך?
"גורם אחד קשור לגידול באוכלוסייה החרדית, ובפרט הגידול בשכבת הגיל של 30-20. יש כיום פיצוץ אוכלוסין בגילים שבין 20-10, ובכל שנה מגיעים לעשור של 30-20 הרבה יותר חרדים. בנוסף, בשביל לצאת בשאלה אתה צריך גם לא להאמין וגם שלא יהיה לך טוב. ההקצנה וההשתקה בכל הנוגע למיניות בחברה החרדית מביאה לבורות עצומה ולגידול בשיעור הפגיעות המיניות. זה גם משפיע על היקף היציאה. יש נשים שנישאו בגיל צעיר, חוו אלימות בקשר, ומחליטות לצאת בשאלה אחרי שהרבנים ניסו לשכנען להישאר בזוגיות אלימה. פתאום הן מחשבות מסלול מחדש ותוהות מה דעתן על המערכת הזאת. קיימת גם אלימות מובנית בחברה החרדית, למשל בחברה החסידית במאה שערים - אלימות היא חלק מוצהר מתהליך החינוך.

"מעבר לכך, קיים גידול באחוז היוצאים מתוך החברה החרדית, שמשויכת בחלקה לאנשים שמגיעים ממשפחות שחזרו בתשובה, וזאת בניגוד לגרעין החרדי שמקפיד להמשיך להתחתן אחד עם השני. לנכד או לנין של אדמו"ר, למשל, לצאת בשאלה זה חתיכת סיפור. הלחץ שם אדיר".

אתה מתכוון גם לאיומים, אלימות?
"מדובר בלחץ פסיכולוגי מטורף. כלומר, אותו חרדי שרוצה לצאת בשאלה שומע שדורות על גבי דורות במשפחתו היו כשרים ותמימים, והוא הראשון שישבור את המסורת. זה מערער. מעבר לכך, הוא מבין שבעצם יציאתו הוא עלול להרוס את שידוכי משפחתו.

"בחברה החסידית זה עניין של כבוד, ובחברה הליטאית זה גם עניין של כסף. לכל משפחה יש תג מחיר. אם אדם רוצה להתחתן עם מישהי ממשפחה מכובדת יותר, או שלמד בישיבה רצינית יותר, צריך לשלם יותר בחופה. ואם מישהו מהמשפחה שלך יצא בשאלה, אתה עלול לשלם יותר כדי שיתחתנו איתך. זה לחץ גדול והמנגנונים הם מטורפים".

אתה מתכוון למחנות החינוך מחדש בחו"ל?
"נכון. יש ישיבות בצרפת, בקפריסין, באנגליה, במקומות רבים. אתה נמצא שם בסוג של שטיפת מוח, איך לך ממש לאן לברוח, ואחרי שנתיים אתה חוזר ישירות לחופה".

הצורך במחנות החינוך מחדש הוא, בין היתר, פועל יוצא של רשת האינטרנט.
"האינטרנט קיים בחברה החרדית הרבה יותר, וזה מגדיל את שיעורי היציאה בשאלה. גם הקורונה היוותה זעזוע בכל הקשור לרשת, כי היא נדרשה כדי לתקשר. אבל לדעתי, מה שבאמת מפחיד באינטרנט זה לא הפורנו, אלא ויקיפדיה. זה מה שבאמת משבש את ההטפה החרדית".

מה עוד עשתה הקורונה להיקף היוצאים בשאלה?
"אני מזהה בחברה החרדית משבר אמונה בעקבות הקורונה, ואחוזי התמותה הגדולים שבאו בעקבותיה. אצל רבים מהחרדים התעוררו תהיות בעקבות המגיפה, וזה כמובן קשור לגידול בהיקף היוצאים בשאלה".

גם לנתק יש משמעות

מה קורה בתקופת החגים בקרב היוצאים בשאלה? הלחץ המשפחתי בוודאי נותן את אותותיו.
"ראש השנה ויום כיפור הם תקופה של הטפת מוסר, הצפה ברגשות אשמה וחזרה בתשובה. מייצרים דרמה גדולה שכוללת פחד אמיתי מיום הדין, ומגיעה לשיא ביום כיפור. לאחר מכן יוצאים לחופשת סוכות, חוזרים לבתים ואז מתחיל זמן חורף, שבו המתיחות נרגעת ואנשים יוצאים בשאלה. תקופת החגים היא אינה פשוטה, ולכן, בין היתר, אנחנו מחזיקים במיזם קהילות הלל ברחבי הארץ בשיתוף ובמימון משרד הרווחה והביטחון החברתי. הסניפים שלנו בירושלים ובתל אביב נמצאים בקשר עם כ־1,500 איש כל אחד, והסניף בחיפה עם כ־400 איש. קהילות נוספות הוקמו לאחרונה בגליל ובבאר שבע".

אחרי היציאה בשאלה, אנחנו עדיין עדים לתופעות של "שבעה" מצד המשפחה?
"ברוב המקרים מדובר במשל אלגורי. ייתכן שנראה קריעת בגד, אולי 'ישיבה' של כמה שעות ואמירות מסוג 'אתה מת בשבילי', אבל לא שבעה של ממש. יש גם הורים שמתעלמים מילדיהם, וזה הסיפור הכי כואב. אחד הדברים שמשפיעים בצורה דרמטית על מצבו הנפשי ועל יכולותיו של היוצא בשאלה הוא איך התרחש הנתק מהמשפחה. יש הורים שכן ישמרו על קשר מחוץ לשכונת המגורים, אבל בשורה התחתונה, כיום אנחנו בקשר עם יותר מ־3,000 יוצאים בשאלה, כאמור, שמתוכם לפחות 50 אחוזים לא יהיו בראש השנה אצל ההורים".

יש לכם הרבה מתנדבים לשם כך.
"יש לנו מתנדבים ששמחים להציע אירוח בראש השנה, אבל ליוצא בשאלה זה לא פתרון מוצלח".

למה?
"כי עבור רבים, לראות משפחה מאושרת - לא מקל את הכאב. מה שמסייע יותר הוא להיות ביחד עם חברים, יוצאים בשאלה, שמתמודדים עם קשיים דומים לשלך".

"לא למדינת הלכה"

כדוגמה, ציינת קודם הורים שישמרו על קשר עם ילדיהם מחוץ לשכונת המגורים. עד כמה זה פשוט עבור חייל בודד לחזור לביקור בשכונת מגוריו?
"חיילים, למשל, יצטרכו בחלק גדול מהשכונות החרדיות הסגורות להוריד את המדים לפני שהם מתקרבים הביתה. בחלק מהמקומות יש הסתה פרועה. נתלות כרזות נגד חיילים חרדים, 'החרד"קים'. הם מתוארים כחזירים שמחטטים בפח, חלקן ממש כרזות אנטישמיות. הרבנים שותקים, ולתוך ההסתה הזאת גדל ילד חרדי".

ההסתה הזאת גם יוצרת יותר "טרנס יוצאים" - אותם אנשים שאיבדו את האמונה, אבל עדיין חיים בחברה החרדית ומציגים חזות חרדית?
"להערכתי, יש עשרות אלפים שחיים בתוך החברה החרדית, מקיימים מה שצריך כלפי חוץ, אך לא מאמינים. חיים בשקר. הפחד לצאת הוא גדול והחומות מאוד גבוהות, וחלק מהמאמץ הוא להוכיח שאנשים שיוצאים בשאלה לא מצליחים. זו גם הסיבה שאסור לקרוא בחברה החרדית עיתונים חילוניים, כי שם אפשר למצוא את הסיפורים על האנשים שיצאו בשאלה והצליחו.

"בתקשורת החרדית אסור לכתוב 'עמותת הלל'. כשהשתתפתי בכנסת בדיונים בנושא הטלפון הכשר - ב'המודיע' כתבו שראש ארגון שמד הגיע לדבר. בדרך כלל אנחנו נקראים 'כת הלל', ויש אגדות שלמות על מה אנשי 'הכת' יעשו כדי להוציא אדם מהחברה החרדית. יש אפילו אזהרות לא לעלות על טרמפים חילוניים, כי ייתכן שהנהגים הם מ'כת הלל'. אבל במקומות שבהם אנחנו פעילים, כל נער חרדי יודע עלינו".

זה נשמע, כפי שאמרת, שהחומות בחברה החרדית גבוהות ושההשתלבות קשה. רק מוקדם יותר השנה פורסם דו"ח של משרד הרווחה והביטחון החברתי, ולפיו היוצאים בשאלה מתמודדים עם גורמי סיכון רבים, כמו בדידות, היעדר השכלה ועורף משפחתי, וסיכונים חברתיים ואישיים נוספים. מה אפשר לעשות כדי לסייע להם?
"יציאה בשאלה היא מסע הגיבור. אני זוכר שבילדותי התווכחתי עם חבריי בתלמוד תורה אם תל אביב היא מחוץ לעיר או מחוץ לארץ. אז הפערים גדולים, וזה מביא לכך שבקרב היוצאים בשאלה קיים שיעור גבוה של בדידות, שמביאה גם לדיכאון ולמחשבות אובדניות, משום שאנשים עסוקים בשאלות הנוגעות למהות החיים ולערכם. הם גם גדלו באווירה שבה לחיים אין ערך ללא קיום מצוות. אגב, ביחס לשיעור המדווחים על דיכאון ומחשבות אובדניות - אחוז ההתאבדויות נמוך יחסית. אנחנו מתמודדים עם אובדנות, אבל לשמחתי ברוב מוחלט של המקרים העיסוק שלנו הוא באנשים שבוחרים בחיים. אני חושב שבניגוד לחברה החרדית, אנחנו מדברים על נושא ההתאבדויות כדי שאנשים יידעו שהם יכולים לבוא ולדבר על התחושות שלהם.

"באשר לאופני הסיוע, המרכזים הקהילתיים שלנו הם כתובת לכך, ומשם אנחנו מפנים לגורמים מתאימים. אנחנו מקימים עכשיו מערך של בתי הלל שמבוסס על הבוגרים שלנו. כל בוגר שלנו שגר באשדוד, למשל, או בכל מקום אחר שבו אין מרכז קהילתי של הלל, יכול להקים בית הלל מביתו, לארח יוצאים בשאלה ולקיים עימם קשר באזור מגוריו. בנוסף, המענה לבדידות הוא באמצעות 1,200 מתנדבים בהלל, שנמצאים בכל מקום בארץ, וזאת לצד קהילה תומכת ומסייעת".

לסיום, אני מוכרח לשאול אותך: אתה לא מרגיש שבתפקידך אתה עושה עוול מסוים לדת היהודית, למסורת של מדינת ישראל? בעצם יציאת היהודים האלה בשאלה, אנחנו מאבדים חלק מהבסיס המסורתי, הרוחני והדתי של עם ישראל.
"צטט אותי בבקשה: אני חושב שאין שום דבר רוחני בחרדיות. העיסוק האובססיבי בקיום טכניקות פולחן הוא הדבר הכי פחות רוחני שיכול להיות. העולם היהודי האמיתי, הרוחניות היהודית האמיתית, נמצאים ביהדות המסורתית, ביהדות החילונית, לא ביהדות החרדית.

"האובססיה האינסופית על פרטי לבוש, היא היהדות? עצוב לחשוב כך. אין שום דבר יהודי בלומר 'אני לא אעבוד ואפרנס את ילדיי'. זה לא דבר יהודי. אני סבור שהחברה החרדית, בחלקה, היא התלבשות של רוחות רעות על היהדות. אז לשאלתך, אני לא מרגיש שאני עושה משהו פחות יהודי מכל אדם חרדי אחר. כיהודי, אני לא חושב שצריך לקרוא את ספרי החוק שנכתבו לפני 2,500 שנה ולפעול לפיהם. אני חושב שזה לא דבר יהודי".

יש מי שמקשיב לתזה שלך? רק השבוע היינו עדים לסערה סביב לימודי הליבה לחרדים, כשבמרכזה ההחלטה כי מוסדות חינוך שלא מלמדים מקצועות ליבה יתוקצבו על ידי המדינה.
"האדמו"ר מבעלז רצה שחסידיו ילמדו חשבון ואנגלית בתלמודי התורה, כי הוא יודע שרבים מהם עובדים ויעבדו בעתיד. הוא גם יודע שבעולם העבודה החדש, בלי חשבון ואנגלית אין להם סיכוי. אז הרבי רוצה והחסידים רוצים. מי הרס את זה השבוע? הפוליטיקאים. הפוליטיקאים צריכים את הציבור החרדי חסר ישע. כפי שרואים מהקמפיין של ש"ס, הפוליטיקאים החרדים מרוויחים הכי הרבה כשהמצביעים שלהם רעבים.

"היהדות האמיתית היא לא לבנות פה מדינת הלכה. באופן אישי, אני מלא פליאה כשאני לומד פיזיקה, ביולוגיה, מתמטיקה. אני לא מבין איך אפשר למנוע מילדים את התמונות שהפיק טלסקופ החלל החדש של נאס"א. אלה ערכים אוניברסליים ונפלאים, לא רק יהודיים, ומבחינתי - לחסום אנשים מלראות אותם, מלראות את העולם, זה פשוט אסון וזה לא יהודי".

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il