בעשור הראשון של שנות ה־2000 היו שבועות האמונים לרעיון המדינה הפלשתינית פריט חובה בשיח הבינלאומי. כל מדינאי מתחיל - בין אם האמין ברעיון ובין אם לא - נדרש לפאר ולרומם אותו, כדי לא להיחשב לעוף מוזר. לקראת שנות ה־20 של המאה הנוכחית המערכת הבינלאומית כבר גילתה סימנים של שחרור מכבלי הקונספציה.
הפיחות היחסי הזה בחשיבותה של הסוגיה הפלשתינית נזקף למדיניות ממשלות נתניהו בעשור האחרון. אבל לא רק. "תרמו" לו גם מלחמות האזרחים בתימן ובסוריה, הופעת דאעש ועליית הטרור האסלאמיסטי, שסיפקו "הוכחה" לכך שהסכסוך הישראלי־פלשתיני הוא לא הגורם לאלימות במזרח התיכון. התנהגות הפלשתינים, מהסתה ועד טרור, חיזקה את הספק בדבר היותם פרטנר, והסכמי אברהם המחישו את האופציה להגיע לנורמליזציה ולשלום מבלי שישראל תידרש לסגת.
המגמה הזו נמשכה גם לאחר שנתניהו חדל מלכהן. אולי מכוחה של אינרציה, ואולי בזכות ההכרה של קברניטי ממשלת לפיד־בנט שהחייאת הסוגיה הפלשתינית לא תוסיף להם נקודות בציבור הישראלי, שלמד דבר או שניים על תוצאות הדמים של הוויתורים לפלשתינים. אלא שהתמונה מתחילה להשתנות, ומתגברים הסימנים המבשרים על החזרה בכוח של הנושא הפלשתיני למרכז השולחן. מרכז השולחן על מלא.
ד"ר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר ומי שכיהן בשלהי שנות ה־90 כשגריר ישראל באו"ם, מציע להפנות תשומת לב מיוחדת ליוזמות המתבשלות בארגון שמוכר לו היטב מתפקידו בעבר. "יש סיבה להיות ערניים כל הזמן בנושאים האלה, במיוחד בהקשר של ארגון האומות המאוחדות, משום שמדובר בזירה שבה הפגיעות של ישראל בתחום הדיפלומטי בולטת יותר", אומר ד"ר גולד. "בשנים האחרונות היחסים שלנו השתפרו עם כל העולם.
היחסים עם מדינות אירופה ועם האיחוד האירופי השתפרו, היחסים עם מדינות ערב ועם מדינות אסלאמיות השתפרו, וכך גם היחסים עם רוסיה ועם ידידיה. אך האו"ם נותר בגדר אתגר קשה. אם אני הייתי בצד השני והייתי צריך לתכנן מהלך נגד ישראל במערכת הבינלאומית, הייתי מתמקד באפשרויות של יוזמות באו"ם".
חוזרים לאו"ם
זה בדיוק מה שהפלשתינים ותומכיהם מנסים לעשות בעת האחרונה. סימן אזהרה ראשון הופיע באופק בסוף מאי 2021, כאשר מועצת זכויות האדם של האו"ם, הידועה לשמצה בשל הרוחות האנטי־ישראליות השולטות בה באין מפריע, הקימה "ועדת חקירה בינלאומית עצמאית מתמשכת" נגד ישראל.
"הלכה למעשה, זאת אינקוויזיציה חדשה, שמטרתה היחידה היא לפגוע בחברה אחת באו"ם - מדינת ישראל", מסביר הלל נוייר, מנכ"ל ארגון UN Watch, שמנטר את הפעילות של הארגונים הבינלאומיים, והאו"ם בראשם, וחושף את המגמות האנטי־ישראליות הפושות בהם. "בראש הוועדה הועמדה נאווי פילאי, אשר כנציבת זכויות האדם של האו"ם בעבר היתה אחראית להקמת ועדות נגד ישראל ולפרסום דו"ח גולדסטון, ובדומה לה גם יתר חברי הוועדה מוטים נגד ישראל".
אחרי שחבר הוועדה מילון קוטארי נתן בראיון לתקשורת דרור לדעותיו האנטישמיות, UN Watch ניסחה הצעת החלטה לפיזור ועדת החקירה. נוייר יודע שלהצעתו אין סיכוי לעבור, אך הוא מסרב לשתוק נוכח הפרה בוטה כל כך של כללי ההתנהלות בארגון שמתיימר לשמש דוגמה לאחרים.
"אנחנו מתעדים את ההטיה נגד ישראל, שהוועדה נגועה בה מן היסוד", מסביר נוייר. "גרמנו ל־20 מדינות, ובהן מדינות שמעולם לא יצאו נגד מומחי האו"ם, לגנות בצורה זו או אחרת - מי באופן נחרץ ומי במרומז - את ההתבטאויות האנטישמיות של קוטארי. אפילו מזכ"ל האו"ם נאלץ להוציא הצהרה בעניין הזה, וכתוצאה מכך התוקף של הוועדה ושל אמירותיה נפגע. התקנות של האו"ם מאוד ברורות ומחייבות את נציגי הארגון להיות נטולי פניות. בפועל, חברי הוועדה נגועים במשוא פנים, הם כינו את ישראל 'מדינת אפרטהייד' ואין לצפות מהם להוציא מסקנות שאינן חד־צדדיות, לכן אנחנו דורשים להעביר אותם מתפקידיהם".
מה הנזק הפוטנציאלי שוועדת החקירה יכולה להסב לישראל?
"המנדט של הוועדה לא הוגבל. היא רשאית לעסוק בכל נושא שקשור לישראל, גם במלחמות העבר או בטענה שישראל היא הזרוע של הקולוניאליזם המופעל נגד ערבים כילידי המקום. הוועדה אמורה להגיש את הדו"חות שלה לפחות פעמיים בשנה. הדו"ח הראשון הוגש במוסדות האו"ם בז'נבה, והיה קצר יחסית. הדו"ח השני יוגש באוקטובר בניו יורק ויהיה תוקפני מאוד כלפי ישראל. דו"חות הוועדה צפויים לשחזר את דו"ח גולדסטון במטרה להדביק לישראל את הדימוי של 'מדינת אפרטהייד', לעשות לה דמוניזציה ולהעביר את הממצאים לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בהתאם, ההשלכות עבור ישראל תהיינה בשני מישורים: בהיבט התעמולתי שמה הטוב ייפגע ורבים יאמצו השקפה שלילית כלפיה; בהיבט המשפטי העדויות שוועדת החקירה תאסוף ישמשו את בית הדין הפלילי הבינלאומי בהנחת תשתית ראייתית נגד ישראל".
נוייר, כמו רבים נוספים, מוטרד מפעילות ועדת החקירה נגד ישראל, ובה בעת ממשיך במאבקיו האחרים. החזיתות לא חסרות, במיוחד בתחום של מימון הפעילות האנטי־ישראלית. ממשל ביידן, כזכור, ביטל את המדיניות של קודמו, דונלד טראמפ, לשלילת המימון האמריקני של אונר"א, אף שלא פחתו ההוכחות לניצול המימון להסתה נגד ישראל.
במקביל, תשע מדינות אירופיות (בלגיה, דנמרק, צרפת, גרמניה, אירלנד, הולנד, איטליה, שבדיה וספרד) הודיעו לפני כחודש וחצי שהן תמשכנה לממן שישה מלכ"רים פלשתיניים, אשר הוכרזו על ידי ישראל כארגוני טרור, אחרי שהשב"כ חשף את קשריהם לפעילות חבלנית. הלהט להחיות בכל מחיר את הסוגיה הפלשתינית גבר אפילו על העובדה שהמלכ"רים מזוהים עם החזית העממית לשחרור פלשתין, אשר הוגדרה כארגון טרור בידי האיחוד האירופי עצמו.
הכרה כמדינה, טייק 2
אולם ייתכן שסכנה אחרת, מיידית וגדולה יותר, כבר רובצת לפתחנו במסדרונות האו"ם. על פי ההצהרות הרשמיות של נציגי הרשות הפלשתינית הם מתכוונים - לראשונה מאז 2011 - להניע מחדש את המהלך להפיכת הרש"פ לחברה מלאה באו"ם.
כדי לזכות בהכרה כמדינה חברה צריכים הפלשתינים לזכות ב־9 קולות מתוך 15 החברות במועצת הביטחון של האו"ם, ולקוות שאף חברה קבועה במועצה לא תטיל וטו על ההחלטה, אם רוב כזה יושג.
ב־2011 הרשות הפלשתינית עמדה במרחק נגיעה מהיעד המספרי הנכסף, ורק עמדתה של בוסניה והרצגובינה, מדינה בעלת אוכלוסייה מוסלמית גדולה, מנעה מהם את ההישג. המבנה המדינתי המיוחד של בוסניה מחייב לקבל החלטות בנושאי חוץ בהסכמה של נציגי שלוש קבוצות האוכלוסייה המתגוררות בה (בוסנים מוסלמים, סרבים וקרואטים). נציג הסרבים בנשיאות המדינה, מילוראד דודיק, הטיל אז, לבקשת ישראל, וטו על ניסיון המוסלמים בארצו לתמוך במהלך הפלשתיני.
מאז 2011 הרשות הפלשתינית לא ניסתה ליזום שוב את החברות המלאה באו"ם, והחלטתה לחדש את המאמץ מסמנת שאחרי חילופי הממשל בוושינגטון ושידוד המערכות הפוליטי בישראל, היא מרגישה בנוח לקדם את השדרוג הבינלאומי שלה. כשראשי "המחנה הממלכתי" מדברים בגלוי על "צמצום" הסכסוך הישראלי־פלשתיני ועל שאיפתם למנוע מדינה דו־לאומית, הרנסנס הפלשתיני בזירה הבינלאומית מקבל פתאום חיזוק פנים־ישראלי.
עם זאת, נוייר משוכנע שקבלת רש"פ כמדינה חברה באו"ם לא תקרה בשלב הזה. "אופתע מאוד אם ארה"ב תתמוך במהלך", הוא משער בזהירות. "אף על פי שיש בממשל הנוכחי דמויות בעלות גישה ידידותית לרשות הפלשתינית, ארה"ב לא מתייחסת אל הרשות כאל מדינה. הרשות הפלשתינית עלולה בכל זאת ליזום מהלך שכזה, ולו רק כדי להביך את ארה"ב ואת מדינות המערב. נוסף על כך, לאבו מאזן יש אינטרס ברור לשדר פעלתנות מדינית נגד ישראל, כדי להראות לציבור שלו שבשעה שחמאס והג'יהאד האסלאמי יורים טילים על ישראל, גם הוא לא נח בצד ולא פוטר את עצמו מהמאבק נגד 'האויב הציוני'. עם זאת, אני סבור שארה"ב תפעל לחסום ניסיון כזה, וכך גם ההנהגה הנוכחית בבריטניה ואולי אף בצרפת. גם הפלשתינים צריכים להבין שמהלך כזה נועד לכישלון ועשוי רק להזיק להם, אלא שכולנו מכירים אותם - בעבר הם כבר ביצעו לא מעט מהלכים שרק הביכו אחרים והזיקו להם".
לדברי נוייר, חידוש המימון של אונר"א, שעליו החליט ביידן, אינו מעיד בהכרח על ההליכה האמריקנית לקראת הפלשתינים בסוגיות עומק, כמו הקבלה לאו"ם. בעיניו, זה מעין פיצוי, בבחינת אמירה אמריקנית "אנחנו לא נעשה צעדים פוליטיים לקראתכם, אז לפחות ניתן לכם כסף".
הלחץ הפרוגרסיבי
על פניו, המצב הפוליטי העדין בארה"ב (בחירות אמצע קדנציה בנובמבר הקרוב) ובישראל (ממשלת מעבר ובחירות ב־1 בנובמבר) עשוי להרתיע לעת עתה את הממשל הנוכחי מלשתף פעולה עם המאמץ הפלשתיני. למרות זאת, מציע ד"ר גולד לעקוב בקפידה אחרי זרמי עומק במפלגה הדמוקרטית, כדי להבין מי מטה בה את הכף.
"בחלק הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית יש אהדה מיוחדת לפלשתינים, כך שיש מקום לשים עין על מה שהם מבשלים", הוא אומר. "אנחנו זוכרים, למשל, כבר בשנה האחרונה את הדיבורים על פתיחת הקונסוליה האמריקנית בחלק המזרחי של בירת ישראל, כדי שתשמש מעין נציגות של ארה"ב לפלשתינים בירושלים, אף שהדבר הזה לגמרי מיותר, מכיוון שלאמריקנים יש שגרירות בעיר, והיא כוללת אגף בעל אחריות בנושא פלשתיני".
אולי הדבר מרמז שלממשל הדמוקרטי של ביידן יש עניין להוציא עכשיו מהנפטלין את העניין הפלשתיני?
"כל ממשל אמריקני ירצה להשקיע מאמץ בתהליך שיש לו סיכוי. צריך להבין שאם הפלשתינים יוזמים מהלך של שדרוג הרשות למעמד של מדינה חברה באו"ם, הם פוגעים בפרמטרים של התהליך המדיני. אין הוכחות שארה"ב רוצה היום למוטט את הפרמטרים הקיימים לטובת משהו שהם בעצמם לא בדקו. כרגע אין סימנים שלתהליך מדיני חדש עם פרמטרים חדשים יש סיכוי של ממש".
כך או כך, אבו מאזן כבר נתן פומבי לכוונתו להתקדם למעמד מדינה חברה באו"ם בפגישות שערך לאחרונה עם נשיא ארה"ב ביידן, נשיא צרפת מקרון ומלך ירדן עבדאללה. ככל הידוע, הוא לא שמע לאו נחרץ ממי מהם.
בונים על פרס ניחומים
אלא שגם אם לא יממש את מטרתו האופרטיבית, יש לעצם התנעת ההליך משמעות לגבי מיצובה מחדש של הסוגיה הפלשתינית על סדר יומה של הקהילה הבינלאומית. תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, בעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, מעריך שהפלשתינים יעשו הכל כדי להחזיר את עצמם לסדר היום וינצלו את הסיטואציה הנוכחית באופן שיאפשר להם להעצים את הפעילות נגד ישראל.
"הם קמים בבוקר כדי להיאבק בציונות, והולכים לישון בלילה כדי לחלום על המאבק בציונות", אומר קופרווסר. "לאבו מאזן יש אפילו ועידה שהוא מנהל למען קידום הנרטיב הפלשתיני, ששולל את קיומו של העם היהודי ומוחק את ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל. בזה עיקר עיסוקו, ואני מקווה שהמערכת הבינלאומית לא תיתן לידיו כלים נוספים למאבק שלו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ההישג הגדול בעיניהם יהיה לקבל הכרה בהם כבמדינה רגילה, ככל המדינות. ישראל צריכה לראות תסריט כזה בדאגה רבה, כי ביטחוננו מושתת על זה שיש לנו חופש פעולה ברחבי הרשות הפלשתינית, כדי לסכל טרור שהרשות מנסה להפעיל נגדנו. אם הם יהפכו למדינה, תתעורר השאלה האם אנחנו יכולים לשמור על חופש פעולה באזורים שבשליטתם".
כיצד תיראה המציאות של ההתעוררות מחדש של הסוגיה הפלשתינית? לקופרווסר אין ספק באשר לקושי שהיא תייצר עבור ישראל: "אם הם לא יצליחו באו"ם - ידרשו פיצוי וימצאו אוזן קשבת בממשל האמריקני. האמריקנים התרגלו לדרוש מישראל כל מיני צעדים לחיזוק הרשות הפלשתינית, 'כדי להרגיע את המסכנים', והפלשתינים הפכו את המסכנות לאבן שואבת בלתי נדלית על מנת לזכות בעוד ועוד הישגים. רק בביקור האחרון של ביידן נאלצה ישראל לתת להם כל מיני דברים כפיצוי, כביכול, על כך שהם לא במרכז הבמה, וכל זה כדי לרצות את האמריקנים. חלקם בעייתיים מבחינה ביטחונית עבור ישראל, כמו ההסכמה הישראלית להפעלה ברשות של טלפוניה מדור 4 ואישורי בנייה באזור C. האמריקנים כבר עשו חוכא ואטלולא מחוק טיילור פורס, שאוסר העברת כסף אמריקני לרשות הפלשתינית, אז במקום העברות ישירות הם מממנים גורמים אחרים שהרשות היתה אמורה לממן, ולרשות נשאר יותר כסף ל'שאהידים'. זה היגיון הפעולה האמריקני, רק כדי לפצות את הפלשתינים על דחיקתם ממרכז הבמה".
