מו"מ בשיטת "תחזיקו אותי"

משפט אחד במסיבת העיתונאים שכינס איתמר בן גביר השבוע לימד שכברת הדרך שיעברו הוא ובצלאל סמוטריץ' עוד ארוכה ומפותלת. "אני מקווה שסמוטריץ' יתעשת", אמר בן גביר בכפר המכביה. אבל מי שבאמת מחליט לרוץ לבד לא קורא לצד השני להתעשת, אלא מתנתק ממנו וממשיך הלאה.

בשבועות האחרונים מוצפים השניים בעשרות־אלפי הודעות וסמסים של אנשי ימין, כיפות סרוגות וגם שחורות, שמפצירים בהם לשים את כל האגו והשיקולים האחרים בצד וללכת יחד למען שלמות המחנה. אמנם, בכל הסקרים שבדקו מה קורה בריצה נפרדת שתי המפלגות עוברות, נכון לעכשיו, את אחוז החסימה, אולם אין לדעת מה יקרה ברגע האמת.

אם אחת מהן תיפול - מחנה הימין כולו יחטוף. טראומת 1,400 הקולות שהיו חסרים למפלגת הימין החדש, שבגללה לא קמה ממשלת ימין והביאה לרצף מערכות בחירות בזו אחר זו, עוד מפעמת חזק בקרב פעילי המפלגות וראשיהן.

הפגיעה בימין ניכרת כבר כעת. במקום לתקוף את מפלגות השמאל, את המחנה הממלכתי ואת איילת שקד, הפנו בימים האחרונים סמוטריץ' ובן גביר את החרבות זה כנגד זה. אם ירוצו בנפרד, ייאלצו הצדדים להמשיך בהתקוטטות עד לרגע פתיחת הקלפיות. מדובר במשאבים, בכסף ובאנרגיות שינותבו למלחמה הצדדית הזאת, על חשבון מטרת־העל - לשוב לשלטון באמצעות 61 מנדטים של מפלגות ימין־חרדים.

ה"בליים־גיים" שמנהלים השניים הגיע לשיא השבוע, במסיבת העיתונאים של בן גביר, כשהאשים את סמוטריץ' בהכשלה מכוונת של המו"מ. סמוטריץ', בתגובה חריפה, קבע שבן גביר לא עשה דבר למען הפריפריה שבשמה הוא מדבר עכשיו, אלא העדיף להתקוטט כל היום וכל הלילה עם אחמד טיבי.

בן גביר טוען שסמוטריץ' החליט שאין לו צורך בעוצמה יהודית במקום משמעותי ברשימה, והוא מעוניין בו ובחבריו כסותמי חורים - נציג או שניים במקומות ריאליים, ובכל היתר חבריו שמתמודדים בפריימריז שיתקיימו בשבוע הבא. אנחנו לא אינסטלטורים שסותמים חורים, הוא קובע. בן גביר שולל מכל וכל כי הוא זה שמכשיל את המו"מ רק בגלל שהחליט לרוץ לבד, ורותם את לוח הזמנים לחיזוק טענתו.

לדבריו, סמוטריץ' לא רצה מלכתחילה לנהל איתו מו"מ כל עוד הפריימריז בציונות הדתית לא מאחוריו. אחרי שאילץ אותו לשבת ולדבר עוד קודם, הניעו השניים מו"מ שכלל פגישות, שיחות טלפון והודעות, אולם סמוטריץ' חזר בו פעם אחר פעם מהסיכומים.

השיא היה, לדבריו, באותה הצעה נדיבה שפורסמה בחדשות 12. בן גביר אומר כי הסכים להוריד את ייצוג מפלגתו מהמחצית אותה דרש, אבל אז סמוטריץ' חזר בו לגבי המקום השביעי ברשימה. על פי ההצעה, המקום מיועד למועמד מטעם עוצמה יהודית שיהיה מוסכם גם על סמוטריץ'. למקום זה ייעד בן גביר את אלמוג כהן, פעיל מפלגתי מבאר שבע.

יממה בלבד אחרי אותה הצעה נדיבה, כך אומר בן גביר, חזר בו סמוטריץ' ודרש להציב במקום ה־7 ברשימה את משה סעדה, ראש מח"ש לשעבר שעלה לכותרות במלחמתו נגד בכירי הפרקליטות והמפכ"ל לשעבר. איך הוא מעביר לי הצעה שבה המקום השביעי מיועד לי ואז קובע לי את מי אני אשבץ שם? - זעם בן גביר.

ויש גם את המתקפה על רקע גזעני. בן גביר האשים את סמוטריץ' בכך שהוא לא רוצה את אלמוג כהן, פעיל להחזרת הריבונות היהודית בנגב, בגלל שהינו "מסורתי מהפריפריה". לדבריו, סמוטריץ' מעוניין ב"ציונות דתית קלאסית, כדי לתת פייט לאיילת שקד והבית היהודי".

סעדה מי?

לסמוטריץ', איך לא, גרסה שונה לגמרי לגבי לוח הזמנים של השתלשלות העניינים. לדבריו, מי שגמלה בליבו ההחלטה לרוץ לבד הוא בן גביר.

"אכן, לא רציתי לנהל מו"מ לפני הפריימריז, זה נכון", הוא מודה, "חשבתי שהכי נכון יהיה שכל הציונות הדתית, כולל עוצמה יהודית, הבית היהודי ונועם, יתפקדו למנגנון מפלגתי אחד. אפילו הייתי מוכן לוותר על המפלגה שלי ולפתוח מסגרת אחרת כדי שלא יהיו טענות. רציתי למנוע את כל ההסכמים והמיזוגים שקורים כל פעם לפני הבחירות ולהכניס את כל הציונות הדתית על גווניה הרבים למסגרת אחת מאוחדת. לצערי זה לא קרה, והיום אנחנו שוב באותה סיטואציה - שיש את הציונות הדתית, ויש את עוצמה יהודית, את נועם ואת הבית היהודי-מפד"ל".

לדברי סמוטריץ', אחרי סירובו של בן גביר להצטרף למפקד, ביקש ממנו לדחות את המגעים ביניהם לאחרי הפריימריז. בן גביר סירב. "ידעתי שמו"מ בינינו יתנהל, כמו תמיד, עד הרגע האחרון, לכן הייתי סבור שכדאי גם להתחיל אותו כמה שיותר מאוחר. להתרכז עכשיו במפקד ובפריימריז, ובינתיים לתקוף יחד את השמאל ואת הממשלה היוצאת, ורק לאחר מכן לשבת ולדבר ולסגור. בן גביר סירב. הוא דרש מו"מ מיידי. לא אהבתי את זה אבל הסכמתי. מהר מאוד הבנתי שהוא משחק איתי. לא באמת מתקדם. מנהל הכל ברעש גדול בתקשורת". בציונות הדתית טוענים שמי שהדליף לתקשורת את ההצעה הנדיבה שהעבירו לו הוא בן גביר עצמו.

סמוטריץ' מתעקש כי לא חזר בו מההצעה לגבי מספר 7 ברשימה, אבל טוען שעל פי ההצעה מדובר במועמד מוסכם ולא בעסקן מפלגתי לא מוכר. ואיך השתרבב שמו של סעדה למשבצת זו? סמוטריץ' אומר שזו בכלל לא היתה יוזמה שלו.

"באו אלי עם השם הזה, שלמען האמת אין לי היכרות רבה איתו וכל שאני יודע עליו זה מה ששמעתי ממנו בראיונות שהעניק בתקשורת. אמרתי שאני מוכן, כי באמת מדובר בשם שעשוי להביא ערך מוסף בראייה הכוללת. לא אמרתי שאני נעול דווקא עליו, ואין לי בעיה שיביאו שמות אחרים ונדון בהם, אבל הרעיון של המקום השביעי הוא שהמועמד יהיה בהסכמה, ולא פעיל מפלגתי".

בכירים המעורים במו"מ אמרו כי סמוטריץ' רוצה את בן גביר קטן גם מתוך מחשבה על העתיד, הרגע שבו נתניהו עשוי להרכיב קואליציה ולהחליט איזו מפלגה לצרף. לדבריהם, סמוטריץ' חושש כי במידה שהמפלגה המאוחדת לא תניב את התוצאה המצופה ותסיים אחרי הבחירות עם שבעה מנדטים, בן גביר יעדיף להישאר באופוזיציה, או שנתניהו יעדיף להשאיר אותו שם, ולכן הוא צריך לדאוג שעוצמה יהודית תקבל כמה שפחות ייצוג ברשימה.

לעומת זאת, הם אומרים, אם תהיה הצלחה בבחירות והרשימה תקבל 10 מנדטים, או־אז הייצוג יהיה שווה כי הוכח שבן גביר אכן הצליח להביא מספר מנדטים גדול. לכן הוא מתעקש לתת לעוצמה את המקומות התשיעי והעשירי.

"צריכים להבין", אומרים הבכירים, "לסמוטריץ' יש מוסדות לדאוג להם, בתי ספר, ישיבות. הוא לא יכול להרשות לעצמו ישיבה באופוזיציה במידה שתהיה אפשרות לממשלת ימין. לעומת זאת, לבן גביר אין שום דבר לדאוג לו והוא יכול להמשיך להיות באופוזיציה, ואולי הוא אפילו מעוניין בכך, אי אפשר באמת לדעת".  

השד העדתי, בקטנה

בניגוד למפלגות אחרות, הפריימריז בציונות הדתית מתנהלים על מי מנוחות. אבל כל זה רק מעל לפני השטח. תחתיו מתגלים תדרוכים והשמצות, שקשה לעקוב אחר המקורות שלהם ומי עומד מאחורי איזה מסר. בכל יום מועברים עשרות הודעות בקבוצות ווטסאפ בהן חברים 24 אלף מתפקדי המפלגה נגד המועמדים, בעיקר הבולטים שבהם. גם השד העדתי הוצא מהבקבוק לקראת ההצבעה ביום שלישי.

אחרי שבן גביר האשים את סמוטריץ' שהוא מעוניין ברשימה "לבנה", ולכן פסל את אלמוג כהן והפיץ סרטון שלו עצמו שבו הוא נראה אורז ליום העבודה מרק קובה בקופסה, זלגה המתיחות הבין־עדתית גם לתוך הציונות הדתית והמועמדים בפריימריז. על הכוונת: אופיר סופר, שהיה מנכ"ל המפלגה והיום ח"כ מטעמה, היחידי ממוצא מזרחי.

המסר שעבר בין הפעילים האשים את סופר בחוסר מחויבות להתיישבות ביהודה ושומרון ובהתעסקות־יתר בענייני פריפריה, חברה וכלכלה, שאינם הדגלים שאותם אמורה לדעתם להניף מפלגת הימין הדתית. סופר מחובר לשטח המפלגתי וערך מפקד גדול, יחד עם זאת אין לדעת מה יצביעו אפילו מתפקדיו שלו.

מי שחוטפת מהצד השני היא אורית סטרוק. גם היא ערכה מפקד, והחיבור שלה להתיישבות אינו שנוי במחלוקת. יחד עם זאת, טוענים יריביה, בנושאים אלה אין בכלל הבדל בינה לבין יו"ר המפלגה סמוטריץ'. נוכחותה לא תביא את הגיוון הדרוש להצלחה. כנ"ל, לדבריהם, גם לגבי צבי סוכות שעובד קשה בשטח.

שמחה רוטמן לא ערך מפקד משמעותי ואינו מחובר לשטח כמו שני חברי הכנסת הנוספים, אבל הנושא המשפטי, שנראה שיהיה מרכזי ומשמעותי במערכת הבחירות, יושב עליו חזק. השבוע הוזמן למעלה אדומים לפאנל על מערכת המשפט בהיכל ישיבה חרדית־ספרדית השייכת באופן מובהק למוסדות ש"ס.

לצידו ישב ח"כ משה ארבל, מי שהיה אמור להיות בן בית במקום. אבל בעוד שארבל נזהר בלשונו והתבטא ברפיון כנגד המערכת המשפטית, ייתכן שבהוראת אריה דרעי, שגורלו הפוליטי עוד תלוי ועומד בבית המשפט, רוטמן תקף וביקר אותה בלשון חדה כהרגלו.

בסוף האירוע הריע הקהל לרוטמן, אחדים ניגשו אליו ואמרו לו שהנושא המשפטי בוער בהם יותר מכל דבר אחר. כמותם יש רבים.

לא כולם מדברים על שלום

ביום שלישי ילכו גם 20 אלף מתפקדי מרצ לקלפיות (הווירטואליות) ויבחרו את יו"ר המפלגה ומועמדיה לכנסת. בניגוד לעבר, נראה כי בבחירות הפעם נפרץ הסכר של מתקפות אישיות והכפשות שהמפלגה לא ידעה זמן רב, אם בכלל. נדמה שההתנגדות של מנגנון המפלגה ובכיריה למועמדותו של יאיר גולן אינה פוליטית גרידא, אלא כזו המלווה בתחושת שאט נפש.

הם לא רק רואים בו אדם שאינו ראוי להיות מנהיג המפלגה, אלא אף כמי שאינו ראוי להיות חבר בה. נראה שעצם נוכחותו שם מטרידה אותם. הם אלה שהלכו לקושש מועמד או מועמדת כששמעו שהוא מתכוון להתמודד, מצאו את זהבה גלאון, לחצו עליה והעמידו אותה מולו, זה בכלל לא היה רעיון שלה.

בעין ימנית ממוצעת גולן עלול להיחשב שמאלני ככל השמאלנים. אבל בעין שמאלית, גולן ממש לא כמו כולם. אצל גלאון אשליות מתוקות על שלום וגלובליזציה ללא עמים וללא גבולות הן חלק מהדיבור. הכיבוש אשם בכל. עם הערבים צריכים לדבר ולעשות שלום, ועוד פטפוטי סרק ערבים לאוזן.

גולן, לעומת זאת, בא עם תוכניות. צריך להיפרד, צריך גדר, צריך צבא חזק וסידורי ביטחון. ישראל צריכה לסגת מיו"ש אבל גם הערבים יצטרכו לוותר. אלה לא דיבורים שפעילי מרצ, ובעיקר הבכירים שבהם, מורגלים לשמוע בשנים האחרונות.

גלאון מבינה את נפש בוחריה ומשחקת על הסנטימנט הזה עד הסוף. היא מכנה את גולן "גנרל" ומלבה בחדווה את תחושת הדחייה והקביעה כי מדובר בנטע זר. גולן מבין את מצבו אבל אין לו כוונה לפרוש. בעוד שגלאון בחרה להציב את מועמדותה לראשות המפלגה בלבד ולא לרשימה לכנסת, גולן היה רוצה למצוא בכנסת פרס ניחומים. אלא שהעובדה שהבחירות במפלגה לתפקיד היו"ר ולרשימה נערכות באותו יום עשויה להביא לכך שגולן ימצא עצמו בחוץ לגמרי. בסביבתו טוענים שזה לא מקרי. √