בשבוע שעבר הגישו פרקליטי שאול ואיריס אלוביץ' לבית המשפט בקשה לביטול המשפט מטעמי הגנה מן הצדק. הגנה מן הצדק מתבקשת כאשר מוסדות המדינה נהגו באופן כזה שבין אם הנאשם זכאי או אשם - כבר אי אפשר לטעון שזכה למשפט הוגן. ומשפט מוטה אינו משפט.
על פני 222 עמודים מונה הסנגור ז'ק חן את המקרים שבהם לדעתו פגעו הפרקליטות והמשטרה בזכויותיהם של הנאשמים והעדים בתיק, היטו את ההליך המשפטי ואף עברו על החוק. חן מאשים את הפרקליטות ב"ראיית מנהרה" - חתירה עיקשת למסקנה אחת ויחידה, שנראה כי נקבעה מראש, קרי: נתניהו אשם, עכשיו נראה במה. התעלמות מפרשנויות אחרות לפעולות שביצעו הנאשמים, העדים ועדי המדינה; הדלפות חוזרות ונשנות לתקשורת (עבירה פלילית שאיש לא נחקר בגינה ומטבע הדברים לא הועמד לדין), העלמת ראיות מזכות מההגנה - נגד כל אלה כבר הוגשו בקשות והוגשו עתירות, הטענות נמצאו נכונות, אך המשפט נמשך כסדרו.
בעיני מי שעוקבים אחר המשפט ממרחק בטוח של סלון ביתם - אלה עניינים משפטיים שנתונים לפרשנות כזו או אחרת. האם אישור בכתב מיועמ"ש הכרחי לפתיחת חקירה נגד ראש ממשלה, כפי שמתחייב מחוק יסוד, או שמא זה עניין טכני זניח? הו, כבר נערכו דיונים בנושא, חלקם בבית המשפט עצמו. כבר ידוע לשופטי נתניהו שהחקירה החלה ללא אישור כלל ונמשכה ללא אישור בכתב, אך המשפט מתנהל כרגיל, ונראה שאיש אינו סבור שהעובדה שהמשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש עברו על החוק היא סיבה להפסיק אותו.
כאשר מדברים על מוסדות מדינה, נשכחת מלב העובדה שהם מורכבים מבני אדם על כל פגמיהם ועמדותיהם הפוליטיות. מערכת אכיפת החוק נהנית במיוחד ממעמד נישא יותר מאשר, נגיד, "משרד החינוך", וביתר שאת מאשר הסוגה האנושית שנקראת "נאשמים". אלה ממילא כבר נחשדים על ידי הציבור מעצם זימונם לחקירה. העובדה שגם להם יש זכויות שהן חלק יסודי ממערכת המשפט - יכולה להיתפס כמטרד. במיוחד כאשר הפרה מכוונת של זכויות נאשמים משרתת מטרה נעלה יותר. למשל, חשיפת רשת טרור. למשל, הפללת ראש ממשלה.
כאשר עצרה המשטרה את בני הזוג אלוביץ', היא לא רק חילטה את כל חשבונות הבנק שלהם, אלא גם רוקנה את ביתם מחפצי אמנות ומתכשיטים שנמצאו בו, כולל תכשיטים ושעונים שענדו השניים. את איריס אלוביץ' פירקו מטבעת הנישואים ומהעגילים. שתי משאיות ושמאית אמנות הוזמנו כדי לקחת את יצירות האמנות מביתם. כל אלה במסגרת יוזמה נחושה - ולא חוקית - של המשטרה, אולי גם של הפרקליטות.
האלוביצ'ים עתרו לבג"ץ, שלא התלהב מהמהלך המשטרתי. "התקשיתי להבין אם מדובר בפרקטיקה הנוהגת על ידי המשטרה", כתב השופט יצחק עמית, "אם אכן כך - יש להפסיקה לאלתר". האם עלה בדעת השופטים להעמיד לדין את השוטרים והפרקליטים שעברו על החוק? לאאאאא. אפשר להסתפק בדבריו החמורים של השופט עמית, ולהגיד תודה.
מכל ההתנכלויות והעבירות לכאורה שביצעו המשטרה והפרקליטות בבואן להרשיע את נתניהו, המחרידה ביותר היא מסכת עינויי הגוף והנפש שעבר עד המדינה ניר חפץ. כמו הימנים אלוביץ' ופילבר, חפץ היה קורבן לשיטות חקירה שאילן ישועה, הדס קליין ונוני מוזס היו פטורים מהן. היו מי שקיבלו מראש הנחת רל"ב.
חפץ נחקר במשך שעות ארוכות מדי יום ואז נלקח לבתי מעצר בכל רחבי הארץ, כדי לעייף אותו עוד יותר. אחד מתאי המעצר שרץ פשפשים. חפץ התכסה בשלפוחיות והתגרד ללא הרף. תחנוניו לטיפול רפואי נדחו. החוקר, בלהיטותו להשיג עדות מפלילה נגד נתניהו, שאל: "שווה לך את כל הגירודים האלה והבלאגן הזה והסבל הזה והחוסר שינה הזה?". אחרי כמה ימים כאלה נרדם חפץ בחדר החקירות. אחד החוקרים הציע לתת לו לישון, או לעשות הפסקה של יום בחקירה. מפקדו דחה את הבקשה.
בשבוע הראשון הורעב. החוקרים סיפקו לו בצהריים כריך ממכונה וקפה שחור. בערב כמה פרוסות לחם אחיד, וקופסה קטנה של ממרח, בלי צלחת ובלי סכו"ם. הרעב, העייפות וההשפלה העבירו את חפץ על דעתו. כשקיבל ממתקים וחטיפים - אגר אותם בנעליו. כשהתלונן על תנאי מעצרו, כינה אותו השוטר "חוצפן".
לבד מההתעללות הפיזית, ספג חפץ גם "תרגיל חקירה" שנועד להפעיל עליו לחץ נפשי להעיד נגד נתניהו. התרגיל נבזי כל כך, שרוב פרטיו אסורים בפרסום. לצורך התרגיל גייסה המשטרה מישהי שלא נחשדה בכל עבירה שהיא, אך החוקרים השתמשו בה כדי לאיים על חפץ.
"הולכת לנחות עליך פה פצצה שתזעזע את עולמך, ואני לא ציני ואני לא צוחק, ואני באמת חושב שכדאי לך לשקול את דרכך מחדש", איים החוקר יניב פלג, והתרברב גם באמצעי איסוף המידע של המשטרה. אחד מהם חוסה תחת צו איסור הפרסום, מעניין למה; שהרי צווי האזנה חוקיים לא אמורים להיות אסורים בפרסום, והשאלה מהו האמצעי המסתורי, ומדוע הוטל עליו איפול - ראויה לתשובה.
על חקירת המקורבת אנחנו יודעים, כי התבצע אצלה חיפוש שלא כדין. כדי להשיג את צו החיפוש האשימה אותה המשטרה בלקיחת שוחד, בשיבוש מהלכי חקירה, במבצע בצוותא ובהלבנת הון. אלא שהיא לא נחקרה באזהרה, ונשאלה אך ורק שאלות אישיות בנוגע לטיב קשריה עם חפץ. בבית המשפט הודו החוקרים שחלק מהשאלות היו מיותרות, השופטים גם הם תהו על חקירתה ועל הסיבות לה - אלא שגם על אלה חל צו איסור הפרסום, וביקורתם הארוכה של השופטים על חקירתה הושחרה כולה.
הפרת זכויות האדם בתיק 4000 נדחקה לשולי הדיון התקשורתי. זיהום ההליך המשפטי הונח בצד כתוצר לוואי של אג'נדה חשובה יותר: סילוקו של נתניהו מהחיים הפוליטיים. האנשים שיצאו לרחובות בדרישה בלתי פוסקת להעמיד לדין את המושחת, האנשים שנאמו, וכתבו, והוקיעו, והדליפו, וקיללו, והטיפו מוסר, והתריעו מפני דיקטטורה - חיים בשלום עם חקירות בנוסח השטאזי ומשפט ברוח סובייטית. החרטוטים על טוהר מידות, איכות שלטון וקץ הדמוקרטיה היו מסווה למטרה האמיתית: תא מעצר שורץ פשפשים לכל מי שיעמוד בדרכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו