המלחמה באוקראינה: אולי סין יכולה

שולחים צעצועים. העולם אינו אוהב מלחמות ארוכות. אילו התקיימה מלחמת שלושים השנים בימינו - היה סיומה, ב־1648, זוכה לידיעה קטנה בעמוד 7. הנשיא וולודימיר זלנסקי עדיין מקפיד ללבוש חולצות חאקי, ואינו מחליף אותן גם לפגישות מדיניות חשובות ביותר, אבל זה כבר לא מרשים. רוסיה מכרסמת בשטחי המזרח והדרום של אוקראינה, והעולם השלים.

אי־השלמה פירושה מלחמה. אולי מלחמת עולם. מי יודע כמה אנשים עלולים למצוא את מותם במלחמה גרעינית? את זה עוד לא ניסו, ומי שינסה עלול להיות מהרס העולם. מי ייקח זאת על אחריותו? ערים שלמות נהרסות בידי רוסיה. קשה להאמין שזה קורה עכשיו, וכאן (כמעט). אנחנו מזדהים. שולחים צעצועים לילדים, והאנשים הטובים הממונים על הסיוע אומרים שכבר יש מספיק צעצועים. אנחנו עשינו את שלנו.

העולם לא יבוא להציל את אוקראינה. הסנקציות הפכו בומרנג. יוקר המחיה המביא לאינפלציה מוציא אנשים לרחובות, ולא רק בסרי לנקה. גם אם אוקראינה מוכנה להילחם עד טיפת דמה האחרונה, העולם מוכן להרבה פחות מכך. אוקראינה לא תנצח את רוסיה, גם אם נאט"ו תספק לה נשק מתוחכם ורב יותר. הזמנתה להתחיל בתהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי לא תביא להפסקת האש. הנשיא־השחקן־היהודי רשאי להחליף חולצה ולאתר מתווך מנוסה המסוגל לשים קץ להקזת הדם המתמשכת. עד יעבור זעם. עד שיהיה לרוסיה מנהיג אחר. עד שלנאט"ו יהיה אומץ לצרף גם את אוקראינה לשורות הברית. סין, המהלכת על בהונותיה במהלך המשבר הנוכחי, עשויה, אולי, למלא את תפקיד המתווך.

אם כולם מסכימים. אף שהסכסוך הישראלי־פלשתיני תפס מקום שולי למדי בשיחות הנשיא ביידן בישראל, מסתמן, בתום ביקורו, קונצנזוס שלא היה כאן שנים ארוכות באשר לפתרונו. ביידן עצמו הקפיד לחזור על כך שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד לעימות המתמשך שנים רבות כל כך. הוא מצא ביאיר לפיד ראש ממשלה ישראלי שלא יכול היה להסכים איתו יותר, ואשר הטעים כי רק הקמתה של מדינה פלשתינית תוכל להבטיח את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

בביקורו בסעודיה שבו מארחיו של הנשיא האמריקני על מחויבותה המתמשכת של ארצם למימוש פתרון שתי המדינות, וליוזמה הסעודית אשר הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית עומדת במרכזה.

רק לפני חודש היה בישראל ראש ממשלה ששלל בכל תוקף מדינה פלשתינית ולא היה מוכן לראות את פניו של הנשיא הפלשתיני. רק לפני שנה וחצי היה בארה"ב נשיא שהיה אדיש לשאלה אם פתרון הסכסוך שלנו יהיה במסגרת מדינה אחת או שתיים. רק לפני שבוע עדיין לא היתה הידברות כלשהי בין נשיא ארה"ב ויורש העצר הסעודי.

אפשר, כמובן, לומר שמדובר במס שפתיים של כולם. שכולם מבינים שזה לא יכול לקרות עכשיו. זו ממשלת מעבר בישראל, שאינה יכולה לקבל החלטות דרמטיות ובעלות השפעה על עתידה של המדינה, זה נשיא אמריקני חלש ולא פופולרי העלול לאבד את הרוב של מפלגתו בשני בתי הקונגרס, וזה נסיך סעודי ציני, שהדבר האחרון שמעניין אותו באמת הוא גורל הפלשתינים. אבל מי שמאמין שבלי גבול מוסכם אין לישראל תקנה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובלי הקמתה של מדינה פלשתינית לא יממשו הפלשתינים את זכותם להגדרה עצמית - צריך לפנות להנהגה הסעודית, להציע לה את ההזדמנות הייחודית שנוצרה, ולקדם את תוכניתה־שלה: לקיים מדיניות דילוגים, להזמין את הצדדים השונים לפגישת מנהיגים, ולא להותיר את הרעיון המעשי היחיד שיכול לשנות הכל, כאיזו תפילה שאומר אדם פעמים אחדות ביום, וכבר אינו שם לב לאמירתו שלו.