נעבור את הקיץ ואחר כך נראה

את ההחלטה לפרוש מהפוליטיקה קיבל נפתלי בנט כבר ביממה שאחרי החלטתו לפזר את הכנסת ולהעביר את המושכות ליאיר לפיד. מפגש הפעילים בכנסת ביום שני ערער אצלו מעט את הביטחון. בנט נמצא בעיצומו של הקרב על הנרטיב, איך ייזכר כראש ממשלה.

בכך הוא משקיע את כל מרצו (וכספי המימון של מפלגתו). הקריאה הנרגשת של הפעילים שלא לפרוש הבהירה לו שאולי יצליח יותר במשימתו זו דווקא מבפנים, כראש מפלגה, אולי כשר בכיר בממשלה הבאה. אבל אז התעשת. מהסקרים הבין שקומץ הפעילים בכנסת לא ממש משקף את הלך הרוח בחוץ. גם הפנים החמוצות מסביבתו הקרובה של לפיד עשו את שלהן.

המסר ממקורביו של לפיד היה חד ודי כואב. ההתמודדות שלו בראשות ימינה תסכן את הגוש כולו אם לא יעבור בבחירות את אחוז החסימה. זה עוד היה המסר הרך. הקשה יותר היה שהם פשוט לא סומכים עליו שיישאר נאמן לגוש ולא יחזור לזרועות בנימין נתניהו. בנט קלט את המסר והבין שאין לו מה להשהות את החלטתו.

מי שעוד ניסתה עד הרגע האחרון לשדל את בנט להישאר היא איילת שקד. בנט היה יכול להיות כרטיס הכניסה שלה לכנסת הבאה. כעת היא יורשת את ימינה אבל לא בטוח שהיא יודעת מה בדיוק לעשות איתה. את אחוז החסימה תתקשה לעבור לבדה, ואופציות לחבירה - אין כל כך. בימין הדלת סגורה בפניה בגלל תחזוק הממשלה וניסיונותיה הבלתי פוסקים להאריך את ימיה. בשמאל חושדים שבהזדמנות הראשונה שתהיה לה תעדיף לחבור לנתניהו, ולא ששים להתחבר איתה.

בקרב בינה לבין מתן כהנא, המועמד המועדף על בנט לרשת את מקומו, ניצחה שקד בקרב, אבל כנראה הפסידה במערכה. בעוד היא תגשש את דרכה באפלה, ימצא כהנא מקום בטוח באחת מרשימות המועמדים לכנסת, כנראה כחול לבן או תקווה חדשה (בין בני גנץ וגדעון סער מגעים מתקדמים לאיחוד רשימות).

למרות האפשרויות המוגבלות, מייד כשקיבלה את תפקיד יו"ר המפלגה החלה שקד לנסות לייצב את הספינה ולמנוע קריסה. ברור לה שיהיו כאלה שיעזבו. דמות המפתח מבחינתה, שאותה תנסה להחזיק יחד איתה, הוא אביר קארה. שקד יודעת שיכתשו אותה מכל הכיוונים: מימין על הנטישה הגדולה והקמת הממשלה, ומשמאל על כך שאינה פוסלת ישיבה עם נתניהו. קארה יביא לה, להערכתה, את כל אלה שבאמצע. אלה שמתעניינים יותר בחיים עצמם, ביוקר המחיה, בתנאי העובדים והעצמאים, ופחות בפוליטיקה.

שקד מתכוונת לפנות גם לחברי הציונות הדתית. לחלק המרכזי שבהם, שלא מתחבר בקלות לבן גביר ולסמוטריץ'. היא יודעת שיש לה הרבה עבודה, והכעס גדול. כחלק ממאמצי הפיוס תנסה להסביר להם שהממשלה לא היתה כל כך רעה, ולא שמאלנית כפי שהם חושבים.

אמנות ניהול הגוש

לפיד לא עשה הכנות מרובות לקראת כניסתו לתפקיד ראש הממשלה - בכל זאת, ממשלת מעבר לא יכולה לעשות יותר מדי. אבל הוא רואה בכך הזדמנות שנוצרה עבורו כדי להתרכז במשימה כמעט בלעדית בחודשים הקרובים: להרגיל את הציבור לצירוף המילים "ראש הממשלה יאיר לפיד". בכך יעסוק יומם ולילה כל חודשי הקמפיין.

לכן הוא מתעקש על מערכת בחירות כמה שיותר ארוכה. לפיד יעסוק בתדמיתו יותר מכל דבר אחר. בסביבתו אומרים שהנושא המדיני יהיה הפלטפורמה המרכזית לכך. החל מביקור הנשיא ביידן בתחילת הקמפיין, ועד לנאום בעצרת הכללית של האו"ם בסופו. באמצע מתכוון לפיד לפגוש מנהיגים ושועי עולם, להרבות בטיסות מדיניות ולגרום לתקשורת הישראלית להרבות בעיסוק בו, ולאו דווקא בהקשר פוליטי.

לפיד לא מוכן לחזור על הטעות של קודמו ולא יאפשר לאנשי הביטחון ומשרד ראש הממשלה להפוך את ביתו הפרטי ברמת אביב למבצר מאובטח. להערכתו, הגוש שבראשו הוא עומד - יציב, ואין סכנה אמיתית שאחת ממפלגותיו לא תעבור את אחוז החסימה. כולל מרצ. אם ימינה לא תתמודד בסוף, ותקווה חדשה תתאחד עם כחול לבן, יהיה רגוע בארבעת חודשים הקרובים. החשש היחיד הוא התחזקות יתר של מרב מיכאלי. לפיד היה רוצה לשמור אותה בגודלה הנוכחי ולא יותר, כדי שלא תגרום לו לצרות בהמשך.

הקמפיין של לפיד יתנהל מטבע הדברים מעמדת ראש הגוש, אולם לא מן הנמנע שלא יהיה שחקן יחידי בזירה הזאת. האיחוד של גנץ וסער עשוי להיות משמעותי בהקשר הזה. בסקרים הפנימיים שנערכו במפלגות אלה התברר כי המרחק בין רשימה מאוחדת כזאת לבין יש עתיד לא כל כך גדול ואולי ניתן לסגירה. אם יחליט גדי איזנקוט להצטרף למפקדו לשעבר, יעלו מניותיה של כחול לבן אפילו יותר.

אבל לא רק מספר המנדטים הוא שחשוב, כפי שנכחו כולם לדעת בממשלה היוצאת, אלא האפשרויות שעומדות על הפרק אחרי הבחירות. ולגנץ, כך נראה, יש יותר אפשרויות מלפיד, בעיקר בגזרת החרדים.

עברנו במקרה לומר שלום

גם נתניהו רגוע. כששני המתחרים רגועים, אחד מהם לוקה בהערכת חסר. כנראה רק אחרי הבחירות נדע מי.

עוד לפני הבחירות ותוצאותיהן יכול נתניהו לסמן לעצמו וי גדול. אפילו ענק. ההישג בהפלת הממשלה בתוך שנת כהונה אחת הוא חסר תקדים. הוא ויריב לוין התגלו פעם נוספת כצוות הפוליטי החד והמשופשף ביותר במרחב הפוליטי בישראל. בעבודה נחושה, לא פעם מפרכת ומתישה, הצליחו לפרק את החומה שנבנתה מולם אבן אחרי אבן. את זאת עשו לא רק נגד רצונם העז של הממשלה לשרוד ושל הפוליטיקאים להישאר על הגלגל, אלא גם נגד חלק מהתקשורת, שגיבתה את הממשלה והמשיכה לתקוף את נתניהו אף שכבר ירד מהשלטון.

מהסקרים והמחקרים שיש בידי נתניהו, קיים סיכוי לא מבוטל שאחת המפלגות מהצד השני לא תעבור. בעיקר ימינה או תקווה חדשה, או שתיהן אם ירוצו בנפרד. המצביעים שלהן פריכים מדי ונטולי זהות. גם לסער וגם לשקד אין בייס, ונתניהו סבור שבקמפיין מדויק אפשר יהיה להוריד אותם על הברכיים.

עיקר הדגש מבחינתו יהיה הפעם על הבאת המצביעים לקלפיות. בליכוד משוכנעים שכ־300 אלף מצביעי ליכוד ומפלגות הימין נשארו בבית בבחירות הקודמות ויפעלו בכל כוחם להוציא אותם מהאדישות. במטה הליכוד סבורים כי סכנת הקמת ממשלת שמאל, שהפכה מוחשית עם הקמת הממשלה שהדיחה את נתניהו, תסייע להם במשימתם.

המסר העיקרי יהיה המשותפת ("ממשלה עם בל"ד", אמרו השבוע כל בכירי הליכוד בראיונות). אם בלוק נתניהו יישאר שלם, אחרי ששרד ארבע מערכות בחירות, האפשרות היחידה של הצד השני להרכיב קואליציה אכן תהיה עם המשותפת.

רק שלא בטוח שהגוש אכן יישאר שלם כשהיה. החוליה החלשה היא, שוב, יהדות התורה. במפלגה החרדית האשכנזית רק מחכים להזדמנות הראשונה שתהיה להם לעזוב את נתניהו ולחזור לעמדת לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית, פוזיציה שבה היו עשרות שנים. אם הבלוק לא יקבל 61 מנדטים תהיה זו הזדמנות פז עבורם. בני גנץ כבר מחכה להם עם זרועות פתוחות.

הנחת העבודה של גנץ היא שאם נתניהו לא יקבל 61, יהפוך הוא למועמד לראשות הממשלה בציר עוקף לפיד בסיוע החרדים. ביהדות התורה מבטיחים שיביאו את ש"ס וינסו לעשות הכל גם כדי להביא את הליכוד, כמובן כשגנץ ראשון ברוטציה. לפיד היה מתקשה להיפטר מליברמן ומרצ. לגנץ לא תהיה בעיה עם זה. אין לו שום מחויבות כלפיהם.

בינתיים נכנסו חברי הכנסת של הליכוד למצב פריימריז. חברי המרכז שוטפים את הכנסת בימים האחרונים, והם יודעים למה. זה בדיוק הזמן להוציא מחברי הכנסת את כל ההבטחות וההתחייבויות. זה רוצה שימנו את הבן שלו בתפקיד בלשכת השר, וזה רוצה להריץ את האחיין במחוז דן. כולם עובדים על כולם, מפזרים הבטחות ללא שום כיסוי. היומנים מתחילים להתמלא בחוגי בית, חתונות, בר מצוות ולהבדיל ניחומי אבלים, וגם רשימות החיסול מתחילות להיכתב.

אריאל נחום, פעיל ליכוד ידוע מפתח תקווה, ערך בסוף השבוע שעבר חנוכת בית. בימי שגרה היו באים אליו אולי 20 איש. אבל כשריח הפריימריז באוויר, מצא את עצמו מתמודד עם קרוב למאה. גם ישראל כץ, אמיר אוחנה, שלמה קרעי, גלית דיסטל אטבריאן, צחי הנגבי וח"כ לשעבר שולי מועלם, ש"עברו במקרה בסביבה", באו להגיד שלום. וכמובן, איך לא, התחככו בהנאה עם הפעילים ונאמו את נאומי הבחירות הראשונים שלהם.

עד שייצא עשן

הדרמה הפוליטית בכנסת מתגמדת לעומת הטלטלה שעברה על אחת ממפלגות התחתית, שתנסה גם הפעם את מזלה לצלוח לראשונה את אחוז החסימה - עלה ירוק.

זה החל כאשר מנכ"ל המפלגה משנת 2015, עו"ד דקל עוזר, אמור היה להתמנות ליו"ר הרשימה במקומו של מייסד המפלגה בועז וכטל. אחרי שווכטל התמהמה בתשובתו, שלח לו עוזר הודעה בניסיון לזרז אותו. המענה הפתיע אותו: "המפלגה צריכה להיות שייכת ל 'רק לא בלוק ימין'. אני חייב להיות מעורב/מחליט במצע הפוליטי ובהחלטות מהותיות. לא הקמתי את המפלגה כדי להצטרף לימין הפשיסטי הישראלי אפילו אם זה בא על חשבון הלגליזציה", כתב וכטל, "אני צריך לראות בחוזה ממך (אם תיבחר ליו"ר) ומחברי הרשימה שאתה תציג לי ואני אראיין ואאשר, או לא, התחייבות לא להצביע לימין לבלוק. במידה שיפרו הבטחה זו הם מיידית מסולקים מהרשימה ומחויבים (לפני ההצבעה) להתפטר מהכנסת. אם אין התחייבות חוזית כזו ממך ומכל מי שייבחר לשמונת המקומות הראשונים - לא נוכל להתקדם. החזרה של הימין לשלטון יותר מאיימת על עתיד המדינה ולא עומדת שווה בשווה עם הלגליזציה".

עוזר ניסה למחות. הוא בכלל עם נטיות ימניות. בפעם הקודמת שיתף פעולה עם משה פייגלין. אבל וכטל היה נחרץ. "לא תהיה יו"ר אם אתה והרשימה לא מתחייבים לא להצביע עם הימין... תעשן משהו ותרגיע. אתה לחוץ מדי".

בשלב הזה עוזר איבד את הסבלנות: "לא מתחייב לשום דבר. כל עוד אני היו"ר, עד 30 ימים אחרי הבחירות או עד שאני לא חבר כנסת מטעם עלה ירוק, לפי המאוחר, אני מחליט הכל. אתה יכול להתקשר, אני תמיד אענה ואתייחס, אבל אני מחליט". וכטל התעצבן: "תגיד, אתה בסדר בראש? אתה רוצה שחמומי מוח מהימין שלך יהרגו מישהו אצלנו?".

עוזר, המחזיק לטענתו ברוב מקרב חברי הנהלת המפלגה, כתב לו בתגובה: "רק שתדע שאני שוקל להדיח אותך. לא רציתי לעשות מהלך משפטי אבל אתה לא מתאים להיות בעלה ירוק. משפטית אני ואתה חברי הנהלה, ואני קול מכריע. אני רציתי לעשות את הכל בהסכמה אבל עכשיו אני מגלה שאתה סוכן מרצ או חד"ש".

וכטל: "היחסים בינינו נגמרו. תקים לך מפלגה. אם אתה חושב שאתה מאיים עלי עם שפת הביבים שלך טעית בגדול. אתה מודח מכל תפקידיך במפלגה".

עוזר, ששימש יועץ משפטי למפלגת העבודה, לא התרגש: "אתה מודח מהמפלגה. אוציא לך החלטה רשמית בהקדם האפשרי. זה גוף ציבורי של צרכני וצרכניות הקנביס, לא שלך. אתה לוקח גוף ציבורי ומפר אמונים בצורה הבוטה ביותר הנתפסת. אתה בניגוד עניינים מוחלט, אני לא אהיה מופתע אם אתה חבר מרצ".

דקות אחר כך הוציא הודעה מטעם המפלגה כי מייסד עלה ירוק וכטל הודח. עכשיו השאלה היא אם תקוות ה־61 של נתניהו תגיע מהמקום הכי לא צפוי של
המערכת.