הטובים והלא-נכונים

בכירי הממשלה אימצו מנהג חדש: אם אין מי שיחמיא לי - אעשה זאת בעצמי, ואם אפשר אז על ספידים • אבל התעופה העצמית הזו בעיקר מביכה, וחושפת את האמת הכואבת

כאשר יאיר גולן אמר השבוע שצריך לשמור על הממשלה כדי "לאפשר לנו להמשיך לגאול את ישראל מהמחלה הממארת שנקראת בנימין נתניהו" - לא זזה שערה משערות ראשי. הרי זה רק יאיר והשטויות שלו. אחרי שהציבור הנאור ציווה אותנו להתפעל מנאום התהליכים שלו, הבנו היטב שכל מה שיאמר גולן הוא בגדר פולקלור.

עוד יאיר, הפעם לפיד, גם הוא כבר לא מרגש במופעי האיבה שלו. בשנת 2020 התראיין לתוכנית של אופירה וברקו ואמר: "ראש הממשלה מתעסק בדברים עברייניים. אני מסתכל על הנהר הזה שמציף את הזוהמה(...) נתניהו פשוט הביא גועל למערכת הישראלית ברמות שאי אפשר לתאר(...) אני אומר לעצמי כל הזמן דבר אחד - אנחנו משאירים את העולם לחארות? אלה שמביאים את הגועל ינצחו?". מאז, ברוך השם, עוד ידו נטויה וגם אליו, ברוך השם, התרגלנו.

נכון, הופתענו קמעא כאשר בנט האשים את האופוזיציה ותומכיה בהיותם "מכונת רעל רועשת וקטלנית של נתניהו", וכמו כן ב"שריפת אסמים" ו"גן פלגנות" ושאר חיות משק שימושיות, אבל לעומת ההפתעה של עריקת ימינה לממשלת שמאל - האפקט קצת מתגמד.

המחנה הלאומי למוד סבל, שכן ידוע שאפשר ואף רצוי לומר עליו ועל מנהיגיו הכל, עוד מימי ז'בוטינסקי עליו השלום, מהרגע שבו התברר שהציונות היא לא רק תנועה לאומית, אלא גם פוליטית, ושגם ל"נהרות הזוהמה" יש זכות הצבעה. זו דרכו של עולם, וכמו שכתב דודו טסה: "בסוף מתרגלים להכל".

ולא זו בלבד שמתרגלים, אלא חשים חרדה קיומית אם איזה שר או חבר כנסת מהמחנה הנכון לא מקלל אותנו פעמיים ביום. ולא, זה שמיכל שיר קוראת לח"כים של הליכוד "שמחה שעזבתי אתכם, חבורת חלאות" זה לא נחשב. היא כולה נורבגית במפלגה של ארבעה חברי כנסת. אנחנו הרי התחלנו עם בן־גוריון שקרא לז'בוטינסקי "ולדימיר היטלר". כשבגין נאם אחרי הירי על אלטלנה, אמר עליו בן־גוריון: "בדיוק נאום כנאומיו של היטלר. נאום היסטרי וצעקני". לא זו בלבד שבן־גוריון הטביע את אלטלנה, הוא אף הצהיר שהתותח שירה עליה ראוי להיות מוצב בבית המקדש. זה רף גבוה מאוד. לכן אנחנו מרגישים שחסר לנו משהו, עד ששר האוצר ליברמן מתגייס ומכנה את אנשי הליכוד "חבורת טפילים", ואז אנחנו נרגעים.

למרבה הצער, לאחרונה החליטו חברי ממשלת הריפוי לשלוח את ידם גם בסוגה אמנותית חדשה, ככל הנראה בגלל מצבה העגום של הקואליציה: התחילו לדבר חיובי. אבל ממש חיובי. על עצמם.
"זו ממשלה מצוינת", העיד לפיד על עיסתו. "שינינו את עצמנו, כי כך מתחיל המסע, ואז שינינו אנשים סביבנו, ואז שינינו את המרחב הפוליטי הישראלי, ואז שינינו את המדינה כולה!" נאם לפעילי יש עתיד, "הקמנו ממשלה שפויה, של אנשים טובים נורמלים, שקמים לעבוד בבוקר והולכים לעשות טוב לעם ישראל ולאזרחי ישראל". למען הסר ספק, הבהיר לפיד לפעילים, "אתם הפכתם את המרכז לתנועה הפוליטית החשובה בישראל". אמנם לא התנועה הגדולה ביותר, ולא בטוח שמרכז, בהתחשב בשותפות עם רע"מ ובהתחשב בעובדה שלפיד הצהיר שאין לו בעיה לשבת עם הרשימה המשותפת בקואליציה - אבל בהחלט חשובה. "באנו לשנות! באנו לשנים!" צירף לפיד כיתוב לתמונת חברי יש עתיד ביום שבו לא הצליחו להעביר את תקנות יו"ש.

נתניהו, לפי בנט, הוא כמו "שאול בערוב ימיו". זו לפחות ירידה על הימין ואיתה אפשר לחיות. עם בנט כדוד המלך - פחות

מילא לפיד. הוא אמן שכתב ספרים ותסריטים. אפשר לסלוח לו על השימוש החופשי שהוא עושה במילים, וגם על המגלומניה. אבל נפתלי בנט? כשהוא מהלל את עצמו במו פיו, הנפש הימנית מתחילה לרטוט מייסורים. תקלל אותנו נפתלי, ונגמור עם זה. אבל הוא בשלו. "כל מי שישר עם עצמו, יודה שזו ממשלה מהטובות שידעה המדינה", כתב. "ממשלת הצלה לאומית", הצהיר. מיאיר לפיד הוא ממליץ "ללמוד שיעור במידות". "הישג אדיר של הממשלה הזאת", בירך את עצמו סתם ככה ביום חול.

על הקמת הממשלה עם רע"מ התגאה: "ההחלטה הקשה ביותר והציונית ביותר בחיי". בפלטפורמה החביבה על פוליטיקאים מהזרם הרל"בי, אופירה וברקו, אמר: "אני היחיד עם אינטגריטי פה", ואז שוב השווה את עצמו, לא בפעם הראשונה או היחידה, לדוד המלך, מקור השראתו. בעיקר הקטע שבו שאול המלך מתנכל לו. נתניהו, על פי בנט, הוא כמו "שאול בערוב ימיו". אבל זו לפחות ירידה על הימין, ואיתה אפשר לחיות. עם בנט כדוד המלך - לא ממש.

אנשים כועסים הם לפחות אותנטיים. עם כל הוולגריות והשטנה בהפגנות בלפור או בנאומי לפיד ובנט - אין אדם שפוי ונורמלי שלא מבין כעס, שנאה ותסכול. אבל מופעי הנרקיסיזם הללו, שמתרחשים עם אותו קצף על השפתיים, עם אותו וריד נפוח בצוואר - אלה שורטים באוזן כמו ציפורן על לוח. איזה בן אדם שפוי ונורמלי יעמוד מול קהל ויחמיא לעצמו בצעקות? אורי זוהר ז"ל, לפני שחזר בתשובה, נהג לשאול: "תגידו - אני יפה?" ולא לזעוק: "אני יפה!!! תגידו שאני יפה!!!"

בנט ולפיד, במיוחד בימים אלה, יודעים שהממשלה אולי מצוינת על הנייר, אבל במציאות היא לא נהנית מתמיכה ציבורית שהולמת את יופיה ואת חשיבותה. ייתכן שאין להם מושג שהתשבחות הצווחניות שהם מרעיפים על עצמם מזכירות רווקה לא כל כך יפה ולא בת 16, שמתעקשת בתוקף שהיא מרילין מונרו ושמי שלא מציע לה נישואים הוא עיוור וטיפש.

בשירו "מסביב למדורה" כתב נתן אלתרמן על הפלמ"ח: "מה נשיר עליהם, מה נשיר? הם עושים זאת יפה מאיתנו". במצעד הגאווה נשא יאיר לפיד נאום שהעיד על צדקת השורה הזאת. "אנחנו מנצחים מפני שאנחנו הטובים", זעק. אף אחד לא ישבח אותו כפי שהוא משבח את עצמו. מול ביטחון עצמי כזה ראוי להעיר בנימוס: אתם בדיוק כמו כולם. לא כל כך טובים ולא כל כך מנצחים. עכשיו תחזרו לקלל. אתם עושים זאת יפה מאיתנו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר