ערב יום כיפור יורד על ניו יורק, וממתחם האימונים של הברוקלין נטס יוצאים שני שחקנים עייפים אחרי אימון מפרך של כמעט שלוש שעות. יש להם ארבע שעות עד לכניסת החג בארה"ב, והם שותים משקאות אנרגיה כדי להתכונן לצום.
הראשון הוא בן שרף, כדורסלן בן 19 שגדל בגן יאשיה שבעמק חפר והפך הקיץ לישראלי הרביעי שמגיע ל־NBA, ליגת הכדורסל הטובה בעולם.
שרף, בהישג ספורטיבי עצום, נבחר על ידי ברוקלין בבחירה ה־26 בסיבוב הראשון של הדראפט, אבל אף אחד לא יכול היה להאמין שמייד אחריו, בבחירה ה־27, אותה קבוצה תבחר גם בדני וולף בן ה־21, כדורסלן יהודי־אמריקני שגדל בארה"ב ובקיץ 2023 הצטרף לנבחרת העתודה של ישראל - שהציבה אותו באור הזרקורים וסייעה לו לסלול את דרכו לליגה של הגדולים.
מי שיראה אותם מהצד עשוי לחשוב שהם מכירים זה את זה כבר שנים, אבל האמת היא שמלבד אימון אחד משותף בנבחרת ישראל, הם מעולם לא נפגשו עד לקיץ האחרון, שהפך אותם לבעלי גורל משותף ולחברים קרובים.
"הראיון בעברית?" שואל וולף בצחוק, ומספר ששרף מלמד אותו כל הזמן מילים חדשות. "אנחנו מסיימים פה כל אימון גוססים, אז בקושי יש זמן לבלות אחרי זה ביחד", הוא מוסיף, ומזכיר לשרף שאתמול הוא הבריז ממשחק בייסבול שתכננו ללכת אליו יחד כי "היה לו רחוק מדי".
"לנהוג שעה וחצי בשביל משחק של שלוש שעות זה יותר מדי", עונה שרף בחיוך.
המפגש הראשון שלהם מחוץ לישראל היה לגמרי מקרי, במסעדה בניו יורק. "ישבתי לאכול עם המשפחה שלי ויצאתי רגע החוצה כדי לדבר בטלפון עם עיתונאי", נזכר וולף. "הוא סיפר לי שבן בדרך לאותו מקום, ואז פתאום אני רואה אותו יושב שני שולחנות לידי", שניהם צוחקים.
"דני מאוד עוזר לי להשתלב בארה"ב", אומר שרף, "יש לו פה הרבה קרובי משפחה וחברים, והוא מכיר את העיר ממש טוב וחשף אותי להרבה מקומות. פגשתי גם את ההורים שלו ועוד כמה בני משפחה".
"צפה בדראפט בתחתונים"
בניגוד לשרף, שצפה בדראפט מהבית מכיוון שבחר להתמודד עם קבוצתו בעונה החולפת אולם הגרמנית על תואר האליפות המקומית, עבור וולף הלילה ההוא היה מלא רגשות ותהפוכות.
מדובר באירוע יוקרתי שבו 30 קבוצות הליגה יכולות לבחור שחקנים צעירים וחופשיים מחוזה שרוצים להצטרף אליהן, והשחקן הצעיר הגיע אליו מלווה באמו טינה, שענדה את סיכת החטופים, ובאביו ג'ו, שחקן כדורסל בעברו. היהודי, שמתנשא לגובה של 2.13 מ', סומן כמי שעשוי להיבחר גבוה יחסית, וכשראה איך הוא צונח בתחזיות עד למקום ה־27 כמעט פרץ בבכי מול המצלמות והקהל הרב בברקליס סנטר בברוקלין, שבו נערך האירוע.
"ציפיתי למשהו אחר, זאת האמת", הוא מודה כעת לראשונה, "קבוצות העדיפו לקחת שחקנים אחרים לפניי, אבל זה כבר עבר מבחינתי. אחרי הכל, אי אפשר להגדיר בחירה בסיבוב הראשון של הדראפט כחוויה קשה. לשמוע את אדם סילבר (קומישינר ה־NBA, נ"ד) קורא בשם שלך זה תמיד תוצאה של הרבה עבודה קשה".
שרף הצנוע מקשיב לוולף וקצת מובך מהסיטואציה - בכל זאת, הוא נלקח לפניו כנגד כל הסיכויים. "אתה לא חושב בכלל על מי שייבחר לפניך או אחריך", אומר הרכז הישראלי, "אתה רק רוצה לשמוע את השם שלך. אחרי שקבוצה בוחרת בך, כלום לא מעניין יותר. לא המקום שנבחרת בו, לא כמה תרוויח, רק איך תשחק. אני מרגיש שהמאמנים פה נותנים לכל אחד אותה הזדמנות".
כמו וולף, גם שרף מגיע ממשפחה של כדורסל. הוריו, ידיד ואלה, שיחקו בעברם, וגם אחיו הצעיר ברי ממשיך את המסורת במחלקת הנוער של עמק חפר. לאור סיפורו של חברו לקבוצה, הוא מודה שקצת נהנה מהעובדה שצפה בדראפט הרחק מהמצלמות. "עד לבחירה ה־15 אח שלי בכלל צפה באירוע בבית בתחתונים", הוא צוחק, "אני חושב שדווקא בצורה כזו אתה יכול לתת לרגשות שלך לצאת החוצה בצורה אמיתית. נהניתי מהעובדה שהייתי רק עם המשפחה".
"להרגיש ברמה הנדרשת"
שני השחקנים אמנם העתיקו את מרכז חייהם לארה"ב בגלל המעבר ל־NBA, אבל בניגוד לעומרי כספי, לגל מקל ולדני אבדיה, ששיחקו ושגרו בערים אפורות כמו ממפיס, ניו אורלינס ופורטלנד - הם נחתו בתפוח הגדול, מרכז העניינים של העולם, וגם העיר עם הקהילה היהודית הכי גדולה בעולם.
"קיבלתי כל כך הרבה הזמנות לארוחות שבת", מספר שרף, "הקהילה היהודית כאן בניו יורק קיבלה אותי מדהים". גם וולף, שגדל בארה"ב, מרגיש את החיבוק היהודי־ישראלי. "כולם רוצים לעזור ולתמוך. יש לי פה גם משפחה וחברים, אז זה בכלל מדהים".
ובכל זאת, שנתיים אחרי פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר ועם המעבר שלו לגרמניה וממנה לארה"ב, שרף התמודד עם דאגה לחברים ולבן דודו, שלחם בעזה.
"זו תקופה מפחידה", אמר בראיון ל"ישראל היום" בעבר, שבו סיפר שהיה שולח הודעות לקרוביו ונלחץ כשראה רק וי אחד בווטסאפ.
וולף אמנם לא נולד בישראל, אבל גדל בבית יהודי שומר מסורת באילינוי והוא מקפיד על שמירת כשרות, חוגג את החגים, ואפילו חגג בר מצווה בכותל המערבי עם אחיו.
בתקופת המלחמה, כששיחק באוניברסיטאות ייל ומישיגן מליגת המכללות, סיפר שנאלץ להתמודד עם הפגנות אנטי־ישראליות במשחקי הקבוצה. "כבר כילד ההורים שלי הסבירו לי שיהיו אנשים שלא יאהבו אותי", סיפר בראיון בארה"ב באותה תקופה, "זה כל הזמן סביבי, אבל למדתי להתעלם".
אתם חווים אנטישמיות או אנטי־ישראליות גם עכשיו בניו יורק?
"זה אפילו לא מתקרב אלי", מבהיר שרף, וחברו וולף מסביר: "בליגה הזאת כל אחד מגיע מרקע אחר. זה ארגון גלובלי וקוסמופוליטי. יש פה שחקנים מרחבי העולם, והיופי הוא שמתעסקים רק בדבר אחד - כדורסל".
וולף ושרף הם חלק מהיסטוריה שעשתה ברוקלין בדראפט 2025 - כשבחרה לא פחות מחמישה שחקנים בסיבוב הראשון. כלומר, בעונה שתחל עוד החודש, היא תצטרך לשלב בסגל שלה המון שחקנים צעירים וחדשים.
המאמן הספרדי ג'ורדי פרננדס והמנהל המקצועי כבר הבהירו שחלק מהרוקיז, שחקני השנה הראשונה, ישחקו בחלק מהזמן בקבוצת הפיתוח, שמתמודדת בליגה הרבה פחות נוצצת שנקראת ה־G League ושמטרתה להשאיר שחקנים שנדחקים מהרוטציה ב־NBA בכושר ולהיות מקפצה לשחקנים שלא הצליחו להשיג חוזה מובטח.
"זה מפחיד אתכם?" אני שואל את השניים, והם מסמנים מייד "לא" עם הראש. "לא באמת דיברו איתנו על זה", אומר וולף, אבל גם מכיר במציאות. "ככה זה ב־NBA, אתה יכול לשחק משחק אחד בליגת הפיתוח ואז עשרה משחקים בקבוצה הראשית. הכל סובב סביב המטרות שהצוות והקבוצה מציבים לך. לא אגיד מה הן, כי זה צריך להישאר בתוך המועדון - אבל כל אחד יודע בדיוק מה מצפים ממנו".
העובדה שיש בקבוצה הרבה שחקנים חדשים מייצרת יריבות או דווקא מחברת ביניכם ובין כולם?
שרף: "אנחנו קבוצה מאוד צעירה באופן כללי והאווירה אצלנו טובה מאוד. מובן שכולם תחרותיים, אבל אני מרגיש שזה בגבולות הטעם הטוב".
וולף: "כל אחד משחק בשביל משהו. יש שחקנים שרק שואפים להיות חלק מהסגל, יש כאלה ששואפים להתקדם ברוטציה, יש כאלה שרוצים להיות בחמישייה. כל אחד בסיטואציה אחרת. אני חושב שהגדולה היא להיות טוב יותר בכל יום ולהרוויח את מקומך".
אתם כבר מרגישים שחקני NBA?
שרף: "אני חושב שהצוות המקצועי של הקבוצה מאוד עוזר לנו להרגיש כאלה. השבוע האחרון היה טוב מאוד עבור כולנו וגרם לנו להרגיש ברמה הנדרשת".
וולף: "ככל שהעונה תתקדם ונהיה בעמדה טובה, כך ההרגשה הזו תתחזק. כשאתה כאן אתה מרגיש שייך, אבל מובן שחובת ההוכחה עליך. עד כה ההרגשה מדהימה, אני לא יכול לחכות להתחיל כבר".
"הכי מוכנים"
שרף אמנם רק בן 19, אבל זו תהיה העונה הרביעית שלו כשחקן בוגרים. כבר בגיל 16, במדי אליצור נתניה, הפך לאחד השחקנים המקצועיים הכי צעירים בהיסטוריה של ישראל, ובאותה עונה נבחר גם לשחקן השישי המצטיין וגם לתגלית העונה של הליגה הלאומית. אחר כך עבר לעירוני קריית אתא, ושם שיחק לראשונה בליגת העל, וממנה יצא לאירופה כשחתם באולם מגרמניה, קבוצה שמתמחה בפיתוח שחקנים וכבר ייצאה לא מעט כישרונות ל־NBA. במדי אולם שיחק שרף ביורוקאפ והגיע לסדרת הגמר של הליגה הגרמנית. שם היה במרחק נגיעה מהתואר, אך אולם הפסידה לבסוף 3:2 לבאיירן מינכן בסדרה דרמטית.
מעבר לעובדה שהצטיין בכל אחת מהקבוצות האלה, שרף נחשב לא רק לעילוי - אלא גם לשחקן שניהל את הקריירה בצורה מושלמת וקיבל החלטות שקידמו אותו במהירות. את הפירות הוא קוטף כעת, כאשר המאמן פרננדס כבר הצהיר שבאימונים הראשונים של העונה הוא נראה כמו "אחד השחקנים החדשים הכי מוכנים ל־NBA".
אצל וולף המסע לליגה הטובה בעולם היה אחר לחלוטין. עד לפני קצת יותר משנה הוא היה שחקן ספק־מקצועני ולמד באוניברסיטת ייל, מוסד שמייצא בעיקר פרופסורים ופחות שחקני כדורסל. הפריצה הגיעה דווקא דרך המדים הלאומיים של נבחרת ישראל, לאחר שבאיגוד הכדורסל איתרו את שורשיו היהודיים והזמינו אותו לשחק במדי נבחרת העתודה באליפות אירופה עד גיל 20. הוא נעתר, רשם טורניר ענק והוביל את הנבחרת עד לגמר - שבו הפסידה לצרפת.
אגב, באותו טורניר השניים יכלו לשחק באופן עקרוני יחד מכיוון ששרף, שקטן מוולף בשני שנתונים, סומן כבר אז כמועמד לקפוץ קטגוריית גיל, אך באיגוד קיבלו החלטה מקצועית להשאיר אותו כשחקן המוביל של הנבחרת עד גיל 18.
"אני חושב שהרבה מההצלחה שלי הוא בזכות הטורניר בקיץ 2023", מודה וולף, "אני עדיין סופר קרוב לחלק מהשחקנים ולמאמן מהנבחרת הזו. הם מדברים איתי לעיתים קרובות".
גם שרף עלה על הרדאר של הסקאוטים ב־NBA בזכות טורניר יוצא מן הכלל באליפות אירופה עד גיל 18, שהתקיים בקיץ 2024. הוא הוביל את הנבחרת למקום הרביעי, הישג השיא שלה בכל הזמנים, סיים כמלך הסלים של הטורניר ונבחר ל־MVP שלו. "זה בוודאות היה טורניר שמאוד עזר לי", הוא בטוח.
"לשחק נגד אבדיה"
על פניו, בקיץ האחרון יכלו השניים להיות חלק אינטגרלי מסגל הנבחרת הבוגרת, שרשמה טורניר מוצלח באליפות אירופה והעפילה לשמינית הגמר, כולל ניצחון ענק על צרפת. אלא שמאז ומתמיד שחקנים שנבחרים בדראפט מחויבים לקבוצה שלהם בקיץ הראשון, והשניים נאלצו לצפות בחבריהם מהצד.
"לראות את נבחרת ישראל בטורניר כמו היורובסאסקט מהצד, כשאתה יודע שיכולת להיות על המגרש, זו תחושת פומו עצומה", אומר שרף, וחברו וולף מהנהן בהסכמה. "אני בטוח שבעתיד נהיה נבחרת עוד יותר טובה, עם דני וולף לצד דני אבדיה" הוא צוחק.
וולף, שעדיין לא שיחק במדי הנבחרת הבוגרת ועדיין לא קיבל אישור סופי להיחשב ישראלי ולא מתאזרח, מבהיר פעם אחר פעם שישמח להשתתף בה, אבל הוא גם לא מתכחש למציאות. "לכל קבוצת NBA יש את הרצונות שלה ואת הצורה שבה היא רוצה שייראה הקיץ של השחקנים שלה, אז נצטרך לראות איך הדברים מתפתחים", הוא אומר.
על דני אבדיה, הישראלי הבכיר בליגה הטובה בעולם, שרף מדבר בהערצה. "עומרי כספי הוא כמובן מי שסלל את הדרך, אבל מובן שדני הוא המוביל. אני מדבר ומתייעץ איתו הרבה כשיש לי שאלות, והוא תמיד עוזר".
גם וולף מתרשם מהיכולות של כוכב פורטלנד. "אני צופה בהרבה מהמשחקים שלו, ובכל פעם נדהם מחדש מהדברים שהוא עושה בליגה. דני הוא שחקן ייחודי, ולראות את ההתקדמות שהוא עשה זה מדהים. פגשתי אותו בליגת הקיץ בלאס וגאס, הוא בא למשחק הראשון שלנו וזה היה ממש מגניב. הוא לא רק שחקן מדהים, אלא גם בן אדם נהדר ואני מקווה שנשמור על קשר. ואני כמובן מאוד מחכה לשחק נגדו".
"מחכים ללברון ולהארדן"
חוץ מאשר נגד אבדיה ופורטלנד, צמד הישראלים עומד לשחק העונה נגד אינספור כוכבי על. "אני ממש מחכה לשחק נגד ג'יימס הארדן", מפתיע שרף, "זה שחקן שאני ממש אוהב". אבל עם כל הכבוד לכוכב של לוס אנג'לס קליפרס, שניהם מסכימים כי לחלוק את הפרקט עם לברון ג'יימס, אחד השחקנים הגדולים אי־פעם, עומד להיות רגע השיא.
בינתיים, הם ערכו השבוע את המשחק הראשון שלהם אי־פעם במדי ברוקלין נגד לא אחרת מהפועל ירושלים. הקבוצה, שבבעלות מתן אדלסון, הגיעה במיוחד לארה"ב למשחק הכנה שמשך אליו כ־14 אלף אוהדים, רובם ישראלים ויהודים, ונתן טעימה ראשונה לאווירה שמצפה השנה במשחקי ברוקלין, או אם תרצו, "הקבוצה הכי ישראלית ב־NBA".
שרף, שעלה בחמישייה של ברוקלין, קיבל הצהרת כוונות ואסמכתה מהמאמן הספרדי לכך שהנטס בונים עליו שיהיה שחקן משמעותי. הוא סיים עם 9 נקודות ו־6 אסיסטים ב־18 דקות, ורגע השיא היה סל יפה מתחת לסל אחרי אסיסט נהדר מוולף. הגבוה היהודי עלה לראשונה לפרקט באמצע הרבע השלישי, נראה טוב וסיים עם 5 נקודות, 5 אסיסטים ו־5 ריבאונדים ב־14 דקות.
שרף נותר על הפרקט דקות ארוכות אחרי הסיום ועבר אוהד־אוהד, הצטלם וחילק חתימות. "לשמוע את 'התקווה' במשחק הראשון זה סופר מרגש. חוויה מדהימה", אמר בסיום והבטיח: "אני ודני נעשה פה דברים יפים ביחד".
המשחק עצמו, אגב, לא היה באמת כוחות. ברוקלין הביסה את הקבוצה הישראלית 88:123. אז כבודה של הפועל ירושלים במקומו מונח, אבל המבחן האמיתי של השניים יחל בעוד כשבועיים, ב־22 באוקטובר, כשהנטס יפתחו את העונה באופן רשמי מול שארלוט הורנטס.
"אני חושב שעדיין קצת מוקדם להגדיר מה תהיה עונה מוצלחת עבורנו", אומר שרף, וגם וולף מאשר את התחושה, אבל שניהם בטוחים: "זו קבוצה צעירה ויש לנו סיכוי לשחק הרבה דקות".
"מה נאחל לכם?" אני שואל אותם רגע לפני שאנחנו נפרדים, ושניהם עונים "בריאות". עם כל הכבוד לכדורסל, הם יודעים מה באמת חשוב.
