התאמות, שינויים בתגובה לשינויים - זו אולי המילה החשובה ביותר באימון בספורט המקצועני, בטח ברמה הגבוהה ביותר. Adjustments: אתה מתחיל סדרה מול קבוצה בלי ג׳ואל אמביד, וכשהוא חוזר לשחק, אתה עושה התאמות בהרכב, ברוטציה ובמיקום השחקנים.
התאמות, אתה רואה שפייטון פריצ׳רד ודריק ווייט מתקשים לייצר נקודות במשחק שוטף מול ההגנה של טייריס מקסי ווי ג'יי אדג׳קומב, ושג'יילן בראון קולע 21 אחוזים מהשלוש לאורך הסדרה - אתה מבצע שינוי. ולא במשחק השביעי.
בסופה של סדרה, המנצח היה ניק נרס על ג׳ו מאזולה, יותר מאשר פילדלפיה סיקסרס על בוסטון סלטיקס. מאזולה, שנשא את הקבוצה על כתפיו לאורך כל העונה והעביר אותה מהלך רוח של עונת טנקינג אבודה לעונה שאוהדיה שבורי לב היום על פספוס ההזדמנות להגיע לגמר, אותו מאזולה בעט בדלי שהוא עצמו מילא חלב. בעיטת וולה שסיימה לא רק את העונה הזאת של בוסטון, אלא אולי גם את הקדנציה שלו במדי התלתן, בטח כאשר בעלים חדש מקבל החלטות.
נס רפואי ושמו ג'ייסון טייטום
בוסטון נכנסה לסדרה הזאת עם נס רפואי מהלך - ג'ייסון טייטום, שנראה כמו עצמו רבע שעה לאחר שחזר מפציעת גיד אכילס קרועה; ועם בראון בעונת שיא בקריירה, וסוואגר של MVP. לאחר ה־1:3, השאלה הייתה אם בוסטון תחתוך את העניין בחמישה משחקים או תסתבך לשישה. זה נגמר בהדחה במשחק שביעי.
אפשר לדבר על דריק ווייט, שנתן את הסדרה החלשה ביותר שלו במדי הסלטיקס; על נאמיס קטה ולוקה גארזה - שני סנטרים שאין להם מה לחפש על המגרש בפלייאוף; על הטרייד של טריסטן ווצ׳ביץ׳ שהסתיים באפס דקות על המגרש במשחק ההדחה. אפשר לדבר על חוסר היכולת של בראון וטייטום להתחבר, ועל שפת הגוף של בראון, שהייתה חשדנית ומעט צוננת כלפי טייטום מאז שובו. אפשר לדבר על פריצ׳רד ושיירמן ששכחו את הידית בבית, ועל העובדה שלוק קורנט הולך לגמר המערב במקום לגמר המזרח, רק בגלל קמצנות של הבעלים החדש.
אפשר לדבר על הרבה דברים ועל הרבה סיבות שהובילו לקריסה המפוארת של בוסטון כבר בסיבוב הראשון; אבל הסיבה שהסלטיקס בבית אחרי סיבוב אחד היא הנוקאאוט המטלטל שעשה ניק נרס, מאמן פילדלפיה, למאזולה. מאזולה הוא מוטיבטור וגורו, שיודע להכניס רוח במועדון - אבל בכל מה שנוגע להתאמות, אין לו מה לחפש מול מאמנים ברמה של נרס.
השאלות שיצופו בקיץ
פעמיים התייצבה בוסטון בשנתיים האחרונות כפייבוריטית מהמזרח. פעמיים הודחה בסיבוב מוקדם. ופעמיים נראתה רע מאוד, בעיקר נעדרת פתרונות (לעלות עם רון הארפר לארבע דקות במשחק 7 ואז לקבור אותו בקצה הספסל? אז למה עלית איתו בכלל?), יצירתיות, גמישות ואפילו רוח קרב אמיתית. וזה כבר על המאמן, לא על השחקנים.
בקיץ שוב יצופו השאלות: האם בראון וטייטום יכולים לשחק באמת יחד? (בעיניי הגיע הזמן למקסם את הערך של בראון בטרייד הקיץ ולבנות מחדש סביב טייטום) האם בראד סטיבנס מסוגל לבנות קבוצה חדשה תחת בעלים חדש? אבל יש רק שאלה אחת חשובה להשיב עליה אם אתה ירוק הבוקר - האם אתה רוצה בהמשך העמידה של ג׳ו מאזולה על הקווים בבוסטון. ועד כמה שהדבר יישמע הזוי, מי שעשה את עבודת האימון הטובה ביותר בליגה בעונה הסדירה, מוכרח למצוא מקום עבודה אחר, מכיוון שבפלייאוף עשה את עבודת האימון הגרועה ביותר, ובהפרש, משאר עמיתיו.
ובפלייאוף נקבעים גורלות. ובפלייאוף נחתכים הגרונות. והסלטיקס יצטרכו לעשות התאמות. וההתאמה הראשונה תהיה מהלך אמיץ של החלפת מאזולה במאמן שמסוגל להבין בזמן אמת שהמשחק נעלם לו מתחת לאף, בזמן שהוא ישן על הספסל ואוהדי הסלטיקס סובלים מסיוטים.
