הכי עתיק, הכי נוצץ, הכי קרבי: ארונות הקודש הכי מיוחדים בישראל

ארון אחד - 350 אמנים
ארון הקודש בישיבת "עטרת שלמה"
שדרות היובל, בקצה רח' שולמית אלוני, ראשון לציון,
הוקם בשנה האחרונה

בחודשים האחרונים נחנך בישיבה ארון הקודש העצום, ושם מציינים כי הוא הגדול בעולם. מבט חטוף בממדיו של הארון בהחלט יכול לחזק את הטענה הזו - הארון מתפרש על פני 120 מ"ר, אורכו כ־20 מטרים והוא נישא לגובה של 6.5 מטרים.

על פי הישיבה, במהלך שלוש השנים שבהן נבנה הארון היו מעורבים ביצירתו 350 אמנים מ־12 מדינות שונות. הוא יוצר בהודו והובא ארצה דרך הים והאוויר גם יחד. כך, למשל, החדר שמאחסן את ספרי התורה נבנה על ידי אמנים הודים, וכך גם הפרוכת העוטה את פתח החדר. עוד מחו"ל הגיעה גדר הנחושת ששוקלת כארבע טונות, ושיוצרה בגרמניה. בצידי חדר הקודש חנוכיות זהב עצומות שמשקלן עשרות קילוגרמים ומדרגות משיש, בפתחו המזוזה שהוכתרה בתור "הקטנה בעולם" (2.7x2.7 ס"מ) ובתוכו נברשת מפוארת וסמל לוחות הברית. בסך הכל, הארון מכיל יותר משתי טונות כסף טהור (מה שהופך אותו לכלי הכסף הגדול בעולם), וכן חלקים מוזהבים שכוסו בזהב טהור, 24 קראט. סכום ההשקעה בפרויקט אינו חד־משמעי ונאמד בעשרות מיליוני שקלים - והכל בזכות תורם אנונימי שמימן זאת.

אוהל תקומה: הארון ששרד את הטבח
ארון הקודש בבית הכנסת בבסיס רעים
מחנה רעים, הוקם לפני כעשור

כ־60 מחבלים תקפו בבוקר 7 באוקטובר 2023 את מחנה רעים שבעוטף עזה, שהוא בסיס האם של אוגדת עזה. באותו הבוקר מחצית מהמחבלים הצליחו לחדור אל הבסיס, כדי לפגוע במערך הפיקוד והשליטה בו, למקסם את ההרס ואת הטבח ולחטוף חיילים שנמצאו בו. לצד קרבות מול חיילי צה"ל, המחבלים השחיתו מתקנים שונים בבסיס, ובכללם חולל גם בית הכנסת. לדברי רב האוגדה, בית הכנסת היה המקום הראשון שאליו הגיעו המחבלים במהלך הפשיטה. חמישה חיילי צה"ל נפלו במקום, ואזרח נוסף נרצח.

אחרי שבית הכנסת חולל בידי המרצחים, התברר שבדרך נס ארון הקודש שבו לא נפגע כלל. עם זאת, מצבו של המבנה לא אפשר קיום תפילה בו, וחיילי הבסיס התפללו באוהל לבן ייעודי שהוצב מחוצה לו. בית הכנסת עבר שיפוץ שהושלם לפני חודשים מספר, וארון הקודש שבו הוא למעשה אותו ארון ששרד את 7 באוקטובר. לצידו, אגב, תפילה ממוסגרת לשלום חיילי צה"ל בצורת מפת ישראל, שטרם הספיקה להיתלות. ביום רביעי האחרון נחנך בית הכנסת במחנה, ולדברי רב האוגדה, לצד השמחה שבהקמתו הוא לעד יישאר תזכורת ללוחמים ולמפקדים שנפלו בקרב על המחנה, כסמל לצמיחה מתוך השבר.

לשיפוץ בית הכנסת במחנה רעים נרתמו אגודת ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF), בתרומה ייעודית של משפחת שאפל היקרה (אשר הקימו במקור את בית הכנסת לפני 15 שנה), ובביצוע האגודה למען החייל.

הכי עתיק: בעיטור פרחי לוטוס

בית הכנסת של קהילת
יוצאי קוצ'ין
רח' הלוטוס, מושב נבטים,
מתוארך לסוף המאה ה־16

בית הכנסת בנבטים - המשמש גם מוזיאון ומרכז להנצחת מורשת יהדות קוצ'ין - כולל חלקים מקוריים שהובאו ארצה מבית הכנסת טקמבאגום שבעיר ארנקולם. אחרי עליית הקהילה היהודית ארצה, ביקשו בשנות ה־70 יהודי קוצ'ין לבנות בית כנסת במושב, ובשל העובדה שבמולדתם לא נותר מי שישמור על בתי הכנסת - החליטו להסליק את חלקיו של אחד מהם ארצה. במסגרת המבצע הועלו הבימה וארון הקודש (המכונים "תיבה" ו"היכל"), נברשות שונות, ואף חלקים מהגג שעליו עיטורי פרחים. גם הצבעים בבית הכנסת מקוריים בחלקם.

ההיכל עצמו עשוי עץ טיק, ובו מגולפים פרחי לוטוס (מסמליה של הודו, המבטאים טהרה ושלמות), שושנים, ענבים ומאפיינים נוספים המשלבים בין התרבות היהודית לתרבות ההודית. בגלל ההשפעה ההודית המקומית, בהחלט ניתן למצוא במקום דמיון ליצירות בכנסיות שונות, בייחוד לאור העובדה שהגילופים יוצרו על ידי המקומיים בקוצ'ין. בעבר היו בהיכל ספרים מיוחדים, אך עם השנים חלקם אבד. על ספרי התורה שבארון שרשראות הנקראות "טאלי", המעוצבות בצורת חצי ירח. על פי המסורת בעבר, בשמחת תורה היו המתפללים מחברים לארון מבנה מפואר בשם "מנארה", שאליו היו מוציאים את ספרי התורה כך שיוצגו לכל, כחלק מחגיגות היום.

עמודי יכין ובועז

ארון הקודש בבית הכנסת האיטלקי של קונליאנו ונטו
מוזיאון יהדות איטליה,
רח' הלל 25, ירושלים,
מתוארך לתחילת המאה ה־18

מאז המאה ה־16 ישבו יהודים בעיירה שמצפון לוונציה, קונליאנו ונטו, ושם הקימו בית כנסת ששימש את הקהילה. בשנת 1701 הקימה הקהילה בית כנסת אחר, שאליו הועבר ארון הקודש הקודם, שהוקדש לרב הקהילה נתן אוטולנגו שנפטר בשנת 1615. ארון הקודש היה עשוי עץ מגולף מצופה עלי זהב, ומשני צדדיו הוצבו עמודים מעוטרים המדמים את יכין ובועז - העמודים שניצבו בפתח בית המקדש הראשון. עוד עוטר הארון במוטיבים שנחשבים מאוחרים יותר, דוגמת גילופים מתפתלים וגמלון שבור, מה שיצר בפועל שילוב מרהיב בין סגנון הבארוק לרוקוקו. עם מעבר היהודים לערים מפותחות יותר נזנח בית הכנסת אט־אט, והתפילות הקבועות שבו הופסקו לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשל כך ביקשה העירייה להרוס את הגטו היהודי, שבו המבנה המרהיב. ראשי הקהילה היהודית באיטליה ובישראל ביקשו להציל את בית הכנסת והצליחו להעבירו לירושלים. אחרי ששוחזר, נחנך בית הכנסת בשנת 1952, והוא עודנו משמש את קהילת יהודי יוצאי איטליה בסופי שבוע, בחגים ובמועדים.

הכי קרוב לקודש הקודשים

ארון הקודש בבית הכנסת "שערי תשובה"
מנהרות הכותל המערבי, ירושלים, הוקם לפני כעשור

במנהרות הכותל שוכן בית כנסת יוצא דופן בעיצובו ובמיקומו, שנמצא ממש מול קודש הקודשים המקראי, שהיה החדר הקדוש ביותר בבית המקדש. בקדמת בית הכנסת, ששוכן על עמודים כדי לאפשר מעבר מבקרים מתחתיו, ניצב ארון קודש מרהיב בצורה לא סטנדרטית, בוודאי לא כזו שאנו מדמיינים למשמע המילה "ארון".

העיצוב של היכל התפילה משלב אמנות מרהיבה שגולת הכותרת שלה היא ארון קודש שעוצב בצורת כדור, המסמל את כדור הארץ. הארון עשוי פיסול מתכתי המרכיב את אותיות "שמע ישראל", "אנא בכוח" ושיר השירים, ובקצהו העליון מיתמר פיסול בצורת להבה, המדמה את הסנה הבוער מספר שמות. בתוך הארון מונחים שני ספרי תורה.

מאיטליה לבני ברק

ארון הקודש בישיבת פוניבז'
ישיבת פוניבז', רח' רבי אבא גרוסברד 7, בני ברק, מתוארך לשנת 1635

באופן מעניין, מקורו של ארון הקודש המפואר שמוצב בבית המדרש המרכזי בישיבה הליטאית הוא בכלל באיטליה. הארון נבנה בשנת 1635 בעיר מנטובה, והוא שימש במשך כ־300 שנה את בית הכנסת "סקואולה גראנדה איטליאנה" של הקהילה היהודית בעיר. הארון מעוצב בסגנון בארוק, עשוי עץ מצופה עלי זהב ובעל עיטורים צפופים ועמודים מסולסלים שניצבים לצד דלתותיו. בשונה מארונות אחרים, לא מופיע עליו סמל לוחות הברית המקראיים, וכן חסרה לו פרוכת - מה שמעצים את מראהו וחושף את הדר הזהב והתורה במלואם.

לישיבה עצמה היסטוריה ענפה, אולם בארץ היא הוקמה מחדש בסוף שנת 1943 על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, שעמד בראשה בליטא עוד לפני השואה. האגדה מספרת כי הארון אמור היה להגיע לישיבה אחרת, שדחתה אותו, עד שהרב כהנמן ביקש לאמץ את הארון לישיבה החדשה־ישנה כסמל לתקומה מתוך החורבן ויזם את הבאתו של הארון ארצה, במבצע שנוהל על ידי ד"ר שלמה אומברטו נכון (שעסק גם בהבאת ארון הקודש של בית הכנסת האיטלקי בירושלים).

ידידות בין־דתית

ארון הקודש בבית הכנסת בושאייף
רח' השלושה, מושב זיתן,
הוקם בתחילת שנות ה־70, שופץ ב־2006

בית הכנסת שבמושב זיתן הוא העתק מדויק של בית הכנסת "צלאת בושאייף", ששימש את הקהילה היהודית בכפר זליטן בלוב. עם עלייתם של בני הקהילה ארצה והקמת המושב, הם ביקשו להקים בית כנסת מפואר כמו זה ששימש אותם בלוב. למעשה, המסורת הטריפוליטאית מספרת כי את בית הכנסת המקורי בזליטן הקימה צדיקה אלמנה ועשירה, שביקשה להנציח את בעלה המנוח במבנה שיהיה המרשים ביותר בצפון אפריקה. בזכות תפארתו, בית הכנסת אכן הפך למוקד עלייה לרגל ליהודים וללא־יהודים גם יחד, והיהודים הגיעו אליו בייחוד בהילולת סוכות ובל"ג בעומר - מנהג שממשיך להתקיים במושב עד היום. בשנת 1867 נשרף בית הכנסת, ושלוש שנים לאחר מכן הורה הסולטאן העות'מאני על תושבי זליטן המוסלמים לממן את בנייתו מחדש. בשנת 2006 שופץ בישראל הארון עטוי הפרוכת, וכיום הוא מאופיין בצבעים רכים יחסית, ומעליו ולצידיו איורים צבעוניים של המנורה, בית המקדש וחומות ירושלים. בתוך הארון עצמו כמה ספרי תורה מהודרים.

כולו שיש

ארון הקודש רג'ו אמיליה בבית הכנסת המרכזי בקריית שמואל
רח' תורה ועבודה 14, חיפה, הוקם ב־1756, שנת התקט"ז

ארון הקודש המפעים נוצר באמצע המאה ה־18 ועמד בבית הכנסת של הקהילה היהודית בעיר רג'ו אמיליה באיטליה. עם הרחבת זכויות היהודים גם בית הכנסת שופץ, אולם מייד לאחר מכן יהודי הקהילה החלו לנדוד לאזורים מרכזיים, דבר שהוביל לדעיכתה. וכאילו לא די בכך, במהלך מלחמת העולם השנייה ניזוק בית הכנסת בשל הפצצה אווירית. זו גם היתה תקופת השפל שלו, שבמהלכה נותר עזוב ואף שימש מחסן, על רקע ארון הקודש המפואר. בכלל, הארון נחשב לאחד מהנדירים ביותר שהגיעו מאיטליה, בייחוד בזכות העובדה שהוא עשוי ברובו שיש מסוג קררה - בשונה מארונות העשויים עץ ומצופים זהב או כסף. הוא מתנשא לגובה של יותר משישה מטרים ורוחבו כמעט שלושה מטרים וחצי, והוא ניצב על ארבע מדרגות מעוגלות העשויות שיש. את חזיתו של הארון מעטרים שני עמודים קורינתיים מאסיביים, ומעליו שלט המשלב את המילה "שירו" (516 בגימטריה), המרמזת על השנה העברית שבה הוקם הארון (התקט"ז = 5,516). בצידיו לוחות זיכרון המנציחים את הקהילה היהודית ואת בית הכנסת המחודש, לאחר השיפוץ ההיסטורי.

לקראת שנות ה־60 הועלה הארון לארץ, אחרי שפורק וחולק לכ־40 ארגזים שונים. הוא הורכב בבית הכנסת בקריית שמואל, שהצליח להכיל את גובהו, ונותר שם עד ימינו.

זכר לחורבן

ארון הקודש בבית הכנסת העתיק בפקיעין
פקיעין העתיקה, הוקם ב־1873, שנת התרל"ג, שופץ כמה פעמים מאז

על פי המסורת, בית הכנסת ניצב במקום ששימש בית מדרשו של התנא רבי יהושע בן חנניה (מאות 2-1 לספירה). במהלך מאות השנים שלאחר מכן פעל במקום בית כנסת ששופץ מפעם לפעם, עד שניזוק בצורה קשה ברעידת אדמה שאירעה בגליל בשנת 1837. בית הכנסת, שעומד היום במקומו, נבנה מחדש על חורבות בית הכנסת הקדום במימונו של יהודי מביירות בשנת 1873. בית הכנסת שופץ גם בשנות ה־30 של המאה הקודמת על ידי מורה הקהילה, שעיטר את דלתות ארון הקודש (שהספיקו להתחלף), וכן יצר את הלוח שמעליו. גם בשנת 1950 הוא שופץ, וכן בשנים 2017-2015.

בשיפוץ האחרון הוחזרו הדלתות המקוריות משנות ה־30, שהוחלפו. בארון הקודש הקיים כיום שני ספרי תורה עתיקים בני 180 ו־300 שנה, לצד שני ספרי תורה חדשים. גם בבית הכנסת עצמו מונכחת המורשת העשירה של המקום, ובקירותיו מוטמעים שני לוחות אבן שהובאו על ידי מייסדי הקהילה מירושלים כשהם הפוכים, לזכר חורבן בית המקדש. הלוחות מעוטרים בתבליטים יהודיים, אחד מהם מציג את עבודת המקדש ואת המנורה, והאחר מציג שער מפואר המזוהה כדגם של ארון קודש, ייצוג של גומחת ארון הקודש הקדום במקום. גם המדרגות לארון הקודש וחלק מהרצפה הם שריד קדום, שנותר עד ימינו.

חסין מים ועמיד בתנאי שטח

ארון תורה שדה
אזורי הלחימה שבהם פועלים כוחות צה"ל,
הוכנס לשימוש בשנה האחרונה

היצירתיות בשיאה: מלחמת חרבות ברזל וגזרות הלחימה הרבות אילצו את חיל הרבנות הצבאית למצוא פתרונות פרקטיים ו"כשרים" לסוגיות הלכתיות שונות שהתעוררו אצל החיילים והחיילות בצה"ל - כאלה שבצבא טרם התמודדו עימן. כך, לפני חודשים מספר יצרו מנשא טקטי לספר תורה, שמהווה מעין "פק"ל" שהלוחמים בשטח יכולים לשאת על גבם ומשמש בפועל "ארון תורה שדה", שעומד בסטנדרטים ההלכתיים שאושרו בחיל עצמו.

לאחרונה חברו ארגון ידידי צה״ל בארה״ב (FIDF) ויחד למען החייל מקסיקו עם הרבנות הצבאית הראשית והאגודה למען החייל, ותרמו מאות מנשאים לספרי תורה בשווי כמיליון ש"ח.
המנשא הטקטי פותח במיוחד עבור הלוחמים השוהים בשטח: הוא קומפקטי ונייד, מותאם אורתופדית לגב כך שיוכלו לשאת אותו לאורך זמן ממושך, חסין מים ועמיד בתנאי שטח שונים. המנשא מאפשר גלילת ספר תורה בתוכו, והוא כולל ברכות, אצבע לקריאה בספר התורה והנחיות הלכתיות ללוחמים וללוחמות בשטח.