תחקיר צה"ל חושף לראשונה את סיפור הגבורה של כיתת הכוננות של קיבוץ רעים, שבו שישה חברי כיתת כוננות בלבד התייצבו מול כ-80 מחבלים חמושים בכבדות, ובמשך שעות ארוכות הגנו על יישובם עד להגעת כוחות צה"ל. "צה"ל כשל בהגנה על תושבי רעים", נקבע בתחקיר, ובו צויין במיוחד ערך הערבות ההדדית בקיבוץ, שבו תוך כדי ניסיונות של מחבלים לבצע טבח יצאו תושבים להציל את שכניהם ולכבות את בתיהם שעלו באש. בשעות הצהריים המוקדמות נכנסו לקיבוץ לוחמי היחידה הרב מימדית. סיפורם נחשף לראשונה במלואו לפני כשבועיים במוסף "שישבת".
קיבוץ רעים ממוקם 5.2 ק"מ מהגבול עם עזה, באזור שאליו נכנסו מאות מחבלים ב-7 באוקטובר, בשל מיקומו – בסמוך מאוד לאוגדת עזה ובצמוד לכביש 232. בבוקר 7 באוקטובר היו בקיבוץ כמעט כל התושבים, 440 במספר, ובתוכם שמונה חברי כיתת כוננות. שבעה תושבים נרצחו בשבת השחורה, מתוכם שני תאילנדים. חמישה נחטפו, ארבע מתוכם תאילנדים, שהוחזרו בעסקת החטופים הראשונה. בנוסף נהרגו בקיבוץ ובמרחב סביבו 15 לוחמים ושוטרים. הכוח שאמור היה להגן על הקיבוץ, גדוד 51, מעולם לא הגיע למקום בשל הקרבות על הגבול, במוצבים ובקיבוצים סמוכי גדר.
כיתת הכוננות שהובלה על ידי הרבש"ץ הראל אורן קיבלה את האימונים הסטנדרטיים והמועטים ביותר, אך עברה אימונים משלימים על ידי אורן. ביולי 2023 תרגיל של בידוד, כיתור ופריצה לבית מבוצר, יוזמה של המח"ט, אסף חממי ז"ל. היא מנתה 12 לוחמים בסך הכל, עשרה מהם חמושים בשל בעיות טכניות ושמונה היו בקיבוץ בבוקר הטבח. בניגוד לכיתות אחרות, בשל דרישת הרבש"ץ, הנשקים היו בבתי התושבים בכספות שנרכשו על ידי הקיבוץ. בנוסף, היו להם שכפ"צים קרמיים, קסדות ואפילו מכשירי קשר. כל אלו, לצד יוזמה וחתירה למגע, הצילו את הקיבוץ מטבח נורא כפי שהיה בקיבוצים סמוכים.
בשעה 6:29 הופעלו האזעקות בקיבוץ רעים, כמו במרחב כולו, אף שבדיעבד התברר שלא היו נפילות בתוך הקיבוץ. "כיתת כוננות להיות מוכנים ליציאה", מדווח אורן בקשר. "נשמע ירי ברחבי מדינת ישראל, לא ברור אם זו חדירה או לא. לא ברור מה המצב כרגע, מחכים לעדכונים". 45 דקות מאוחר יותר, בשעה 7:15, מוביל גיא שמחי ז"ל, לוחם סיירת צנחנים במילואים, 43 מבלים ממסיבת הנובה, לתוך הקיבוץ, שם הוא פוגש את חברו ר', מיחידת מגלן, שמתגורר במקום. הם מובילים אותם לתוך שכונת הצעירים שנמצאת בצד הצפוני של הקיבוץ ומכניסים אותם לשני מבנים - בממ"ד אחד נמצאים 12 צעירים, 17 נוספים בממ"ד שני, וארבעה מתחבאים בבית הכנסת.
עשר דקות מאוחר יותר מחליטה כיתת הכוננות לעלות לנקודה גבוהה על מנת לתצפת על צומת רעים, מזהים רכבים ומבינים שהאירוע מתקרב. בשעה 7:28 מתעדת מצלמת הרכב של אניטה שגב ז"ל את המחבלים, שהגיעו מאל בורייג' וחאן יונס, יורים בה למוות. המחבלים יורים במספר רכבים נוספים, רוצחים ישראלים ומבצעים חסימה על הציר. אנשי כיתת הכוננות, שישה במספר, מתפצלים לצמדים בשלושה מתוך ארבעת השערים – השער הראשי, שער בית העלמין והשער האחורי.
כמאה מחבלים מגיעים למרחב. בשעה 7:51 מגיעים 15 מחבלים לשער האחורי. הם לא מצליחים לפתוח את השער וחודרים רגלית, אך בכניסה ממתינים להם הראל וחבר כיתת כוננות נוסף שיורים עליהם והורגים אחד. המחבלים, שלא ציפו להתנגדות, נסוגים אחורה ומתארגנים מחדש.
בשעה 7:55 נכנסים 40 מחבלים דרך השער הקדמי ועשרים נוספים מתעכבים על מנת לטבוח בעשרות צעירים שנמלטו מהנובה למיגונית ולשיחים באזור.
המחבלים שחודרים דרך הכניסה הראשית נתקלים ברב פקד סטניסלב שיקמן, קצין ימ"מ שהיה בדרכו לאוגדת עזה, הורגים אותו ולוקחים את רכבו. לאחר מכן הם פותחים את השער הצהוב על מנת לאפשר לחבריהם, חמושים בכבדות, להיכנס לקיבוץ באמצעות טנדרים. בסרטון ניתן לראות מרחוק מחבלים זורקים רימון ראשון לתוך אחת המיגוניות בצומת רעים.
המחבלים נכנסים במאסות לקיבוץ, מצויידים היטב עם כמות גדולה של אמצעי לחימה ברכבם. בין השעה 8:01 לשעה 8:30 יבצעו את כל הרציחות והחטיפות של אזרחים בקיבוץ. עמית גבאי ז"ל נרצח בביתו שבשכונת הצעירים. אסף פבר ז"ל נחטף אך נאבק במחבלים ונרצח על הדשא בכניסה לקיבוץ. ורדה הרמתי ז"ל נרצחת בביתה.
המחבלים חודרים לבית של דביר קרפ ז"ל שבו הוא מתגורר עם בת זוגו, סתיו קימחי ז"ל ורוצחים את שניהם. שני הילדים נותרים ללא פגע, כשהמחבלים כותבים על הקיר בשפתון "אל קסאם לא רוצחים ילדים". דריה, בת ה-10, מתכתבת עם אמה: אבא ודריה נרצחו, הצילו". ההתכתבות מופצת לקיבוץ וחברים בקיבוץ הלכו לשמור על הילדים שנותרו בממ"ד.
המחבלים ממשיכים במסע הרצח והחטיפה. הם יורים בליאם אור נסאר בבטנו וחוטפים אותו. במקביל הם חוטפים ממגורי התאילנדים שישה עובדים זרים אך כשהם מגיעים לרכב הם מגיעים שאין להם מקום ומוציאים להורג שניים מהם – פאטי קיאדטיסאק וקונסרי פונגסטורן. החמישה האחרים, ישראלי וארבה תאילנדים, מובלים לעזה ברכב, והוחזרו בעסקת החטופים הראשונה. את התיעוד של החטיפה, לכיוון מחנות המרכז, רואים התושבים בסרטון בשעות הצהריים, כשהמחבלים עדיין בקיבוץ.
בשעה 8:08 מכניס גיא שמחי עם חברו ר' 11 מבלים לממ"ד ולאחר מכן יוצאים עם נשק אחד בלבד על מנת לתצפת. הם מזהים את המחבלים נכנסים ור' נשמע אומר בסרטון "שמחי, הם פה. המחבלים פה". השניים נכנסים לחדר ומחכים למחבלים. האחרונים זורקים רימון הלם פנימה ונכנסים. גיא שמחי קופץ על אחד מהם בידיים חשופות ומנסה לחנוק אותו. ר' יורה בו ומחסל מחבל נוסף.
המחבלים זורקים רימונים לתוך הבית, והמחסנית של ר' מתרוקנת. השניים יוצאים מחלון האמבטיה. ר' מצליח לעלות לגג, שמחי יוצא ונהרג. הבית עולה באש ועל כן המחבלים עוזבים את המקום, אך בנס הממ"ד לא נפגע ו-11 המבלים שנמצאים בתוכו שורדים.
כיתת הכוננות מבינים את חומרת המצב ומתארגנים למגננה. הראל וחבר כוננות נוסף עזבו את עמדתם בשער האחורי והתמקמו כשהם חוצצים בגופם בין שכונת הצעירים לשכונה המרכזית של הקיבוץ שבו רוב התושבים. שני חברי כוננות נוספים, שתצפתו על שער בית העלמין, חצצו גם הם בין הקיבוץ למחבלים, כשהם נעים מצד לצד ומנצלים את יתרון המגן כדי לשכנע את המחבלים שיש מולם כוח גדול יותר. המחבלים נסוגים לאחור.
בתחקיר נכתב כי בזכות מאמציהם, הצליחו חברי כיתת הכוננות לבלום את המחבלים מלהגיע לשכונות העיקריות, שבהן התגוררו רוב תושבי הקיבוץ. בשעה 9:00 מגיעה קבוצה של 20 מחבלים לתוך הקיבוץ דרך שער בית העלמין. הם החלו לשרוף עצים ענקיים ויצרו קו אש של עצים, מכוניות ומספר בתים. חברי כיתת הכוננות רצו למקום, כדי להגן על השכונה שבה רוב התושבים. חרף האש שחסמה את נתיבי הירי, ירו הישראלים לעבר המחבלים וגרמו להם לסגת אחורה לכביש 234. הם לא הצליחו להרוג אפילו אזרח אחד כתוצאה מהפעילות הנחושה של חברי כיתת הכוננות.
בשעה 9:47 מצטרפים כוחות תגבור ראשונים, גם אם מעטים, ללחימה. חבר כיתת כוננות נוסף, שיצא באותו בוקר לעבודה, חזר עם ארבעה שוטרים, שסייעו למנוע מהמחבלים להגיע לשכונת המגורים העיקרית. תושבי הקיבוץ בינתיים גילו אומץ עצום ויצאו לכבות את הבתים הבוערים של חבריהם וסייעו להם להיחלץ ולהגיע לממ"דים שלהם. בשעה 10:00 ביצעו המחבלים, שהתחבאו בפרדס, מתקפה נוספת נגד חברי כיתת הכוננות, אך אלו, יחד עם השוטרים, הצליחו להרתיע אותם. המחבלים איגפו את השטח, לכיוון שכונת הצעירים.
במקביל לקרבות בקיבוץ, התנהלו קרבות עזים על כביש 234 הסמוך. המחבלים נעו על הכביש וירו על כל מה שזז. רכבי משטרה של יס"מ נגב ורכב קרקל מוגן ירי ניסו להגיע לאזור אך ספגו אש כבדה. ניצב משנה ג'יאר דוידוב ז"ל, מפקד תחנת רהט, זיהה מחבל מנסה לעצור אותו ודרס אותו, אך אז הרכב נתקע וספג אש ממארב המחבלים. השוטרים פרקו ונלחמו במחבלים, אך אלו הצליחו להרוג את דוידוב.
מאחורי רכב הקרקל נסע רכב של גדוד הגנה אווירית, שלא היה מוגן, והיה בדרכו למשגר כיפת ברזל שהיה בסמוך לקיבוץ עלומים. בטלפון אמרה סרן סהר סעודיין ז"ל לאמה "אנחנו בסדר, נוסעים מאחורי רכב משטרה", אך המכונית ספגה אש תופת והיא נהרגה עם שני חייליה, סמל בנימין גבריאל יונה ז"ל וסמל נתיב קוצרו ז"ל. שני שוטרים נוספים, רס"מ אוריאל אברהם ז"ל ורס"מ אלכסיי בודובסקי ז"ל מיס"ם נגב, נהרגים גם הם בלחימה על הגדר של קיבוץ רעים, מדללים עוד ועוד את כוחות האויב שמבקשים להיכנס. שלושה לוחמי כיתת הכוננות יורים והורגים מחבלים על הגדר, ומחלצים ארבעה צעירים מהנובה דרך חור ניקוז לתוך הקיבוץ.
ב-11:41 התחילה נקודת מפנה בקרב, כשהכוח הראשון של צה"ל הגיע לקיבוץ, לוחמי היחידה הרב מימדית בפיקודו של אל"מ רועי יוסף לוי ז"ל. הוא ולוחמיו היו אמורים להגיע לאזור מסיבת הנובה, אך כששמעו מהשוטרים בשער על הלחימה בקיבוץ, החליטו להיכנס. לוי מקבל את האחריות על הקיבוץ ואומר "אני המפקד". בסרטון נראים לוחמי כיתת הכוננות משחררים אנחת רווחה, "אנחנו איתכם, יאללה, תנו להם בראש!".
פלוגה של חטיבת ביסל"ח מגיעה לכביש 234. הם מחסלים את כל המחבלים בהתקפה, מחלצים נערה מתא מטען בדרך לחטיפה. אנשי כיתת הכוננות עם היחידה הרב מימדית יחד עם כוחות אגוז, סיירת מטכ"ל, יס"מ נגב ויחידת מצדה הודפים את המחבלים, ואלו מתבצרים בארבעה בתים בשכונת הצעירים. ר', חברו של גיא שמחי, מתגלה על הגג ומצביע כלפי מטה, מסביר ש-11 מהמבלים נמצאים בתוך הממ"ד. הלוחמים סוברים בתחילה כי יש מחבלים במבנה אך זה מתגלה כריק.
עורך התחקיר, מפקד בסיס פלמחים תא"ל יגאל דדון, ציין בתחקיר כי גבורת המפקדים ניכרה בכל שלב ושלב בלחימה. "הם צעדו בראש ומצאו את מותם. מדובר במימוש האתוס של צה"ל בכל מלחמות ישראל – אחריי". ללחימה הצטרפו בהמשך גם שישה קציני גולני שהיו בלימודים, הגיעו לדרום ביוזמתם כשהם חמושים באקדחים. השישה נשלחו לכיוון הנובה וספגו אש כבדה, ולאחר שהצליחו בדרך נס להיחלץ מגיא ההריגה נכנסו לקיבוץ.
המפגש בין רעות קרפ לילדיה דריה ולביא מקיבוץ רעים, שנשארו בחיים לאחר שאביהם דביר ובת זוגו סתיו נרצחו
לוי שולח את מפקד סיירת מטכ"ל בשטח, סרן אוריאל בן משה ז"ל, למארב וכוח של היחידה הרב מימדית בפיקודו של סרן יותם בן בסט ז"ל מאגף את אחד המבנים. בבית מס' 1 הם מחלצים צעירה ובן בסט נפצע אנושות. בפעם הראשונה, והיחידה, ביום זה, נפצע לוחם כיתת הכוננות בגבו. מיד לאחר מכן לוי עצמו, שמתכונן להסתער על בתים 5 ו-6, נהרג מאש מטווח קצר – קליע שפגע מעל האפוד הקרמי שלו.
רס"ן א', מלוחמי גולני, נפצע בידו ומחליט לפנות את הפצועים ברכב סיאט איביזה שלו. בדרך הוא נפגע באפו, אך נכנס לרכב ואוסף את הפצועים בהסתערות. את סיפורו הבלתי יאמן ניתן לקרוא בכתבה שפורסמה ב"ישראל היום" לפני כשבועיים. רס"ן מוטי שמיר ז"ל רץ אחרי א' אך נורה ונהרג. מפקד תחנת שגב שלום, נצ"ם יצחק בזוקשווילי ז"ל מנסה להסתער על בית מס' 1 אך נפגע מטיל אר-פי-ג'י ונהרג. בלחימה נהרג גם רס"ב יקיר בלוכמן ז"ל. במהלך ההסתערות על בית מס' 4 יד עם קלצ'ניקוב יוצאת מחלון הממ"ד ומהירי נהרג סגן אדיר גאורי מסיירת מטכ"ל.
כוחות ממשיכים לזרום למקום, ביניהם מח"ט כפיר שתופס פיקוד על הגזרה, מפקד אוגדה 98 תא"ל (דאז) דן גולדפוס. וכוח של 93 לוחמי סיירת צנחנים במילואים שמגיעים במסוקים. הסתערות על בית 1 מובילה למוות של חמישה מחבלים. שניים שבורחים נהרגים גם הם. חלק מהבית עולה באש. מאוחר יותר נמצאו בו גופות של מחבלים.
בית מס' 4 הוא הבית היחיד שנשאר עם מחבלים. רס"ן בן משה מפעיל כוח אש משמעותי ולקראת אור אחרון של היום מחליטים בסיירת מטכ"ל להסתער פנימה. בן משה נפצע אנוש ומאוחר יותר מת מפצעיו. לבסוף מחליטים הכוחות להכניס טנק שמגיע מאזור מסיבת הנובה. אז מתברר כי בחלק אחד של המבנה מתבצר אזרח שמנותק קשר. לכן הם יורים בזווית שלא תפגע בו. גם שופל שמופעל לאחר מכן עושה הכל כדי לא להרוג את האזרח.
שני מחבלים בורחים מהבית וחודרים לביתו של אחד מחברי כיתת הכוננות. חבריו יחד עם לוחמי מילואים מסתערים לתוך הבית, כשהוא בממ"ד, והורגים אותם. זוהי הלחימה האחרונה של אותו הלילה. האזרח בבית 4ב' ספג קליע באמצע הלילה לאחר שהוציא יד מהחלון, וחולץ בבוקר למחרת. אף שהקיבוץ נסרק, ביום שלישי ה-10 באוקטובר, יוצא מחבל מהשיחים בסמוך ללוחמי בה"ד 1 כשהוא חמוש סכין – ומחוסל.
בקיבוץ רעים ובסביבתו נמצאו 49 גופות של מחבלים, 22 מתוכן בשכונת הצעירים. מחבלים נוספים שנפצעו חולצו על ידי חבריהם במהלך הקרבות.
"בחג שמחת תורה צה"ל כשל במשימתו להגן על תושבי קיבוץ רעים, כישלון שגרם לגדיעת חיים כה רבים ולכאב גדול בקרב משפחות רבות. תחושת האחריות כבדה", נכתב בסיכום התחקיר. "לקיבוץ חדרו כ-80 מחבלים, תוך שהם רוצחים שבעה אזרחים, חוטפים חמישה אזרחים. בקרב נפלו תשעה חיילים ושישה שוטרים שנלחמו על הגנת הקיבוץ וסביבתו".
"לצד הפערים המובאים בתחקיר, יש לציין את גבורתם של תושבי הקיבוץ, שנלחמו על חייהם במשך שעות רבות, וכן את גבורתה הרבה של כיתת הכוננות, הראויים לכל ציון והערכה – התנהגות לתפארת וכן דוגמה ומופת לקהילתיות חזקה ולערבות הדדית". עורכי התחקיר מבהירים בפירוש – המרחק בין טבח למה שהתרחש היה כפסע – והוא נמנע אך ורק בזכות כיתת הכוננות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו