בלי הפטיש, ת'ור הוא סתם אאוטסיידר יהיר

שנים אחרי שהנוקמים המקוריים התאחדו לראשונה על המסך, חזרנו אל הגיבורים שהתחילו הכל וניסינו להבין מה בכל זאת אנושי בהם

עומד בכל הציפיות. "הנוקמים: מלחמת האינסוף". צילום: יחצ

14 שנים עברו מאז שהנוקמים המקוריים התאחדו לראשונה על המסך וגרמו לנו להתאהב בעולם הקולנועי של מארוול אפילו יותר. גם אחרי עשרות גיבורים חדשים, יקומים מקבילים ונבלים בלתי נשכחים, דווקא השישה הראשונים הם אלה שעדיין נשארו חקוקים אצלנו בזיכרון.

לקראת “הנוקמים: יום הדין”, שצפוי להגיע אלינו בהמשך השנה, החלטנו לעצור רגע ולחזור לסרט הראשון מ-2012, ולנסות להבין מה בכוכבי הסרט הפך אותם לכל כך אנושיים על אף העל-טבעיות שלהם. מעבר לכוחות הנשקים או סצנות האקשן רצינו להבין - מה כל גיבור מסמל? ואיפה עוד בקולנוע ובטלוויזיה כבר פגשנו דמויות דומות, פשוט בלי כוחות על?

ת׳ור - האאוטסיידר שלומד להשתייך
ת׳ור, הלוא הוא כריס המסוורת', הוא אל חזק שמגיע מעולם אחר לגמרי. בתחילת הדרך הוא בטוח שהוא טוב יותר מבני האדם, ובעיקר לא באמת מרגיש שייך. דווקא המפגש עם כדור הארץ הוא זה שגורם לו להשתנות. עם הזמן, ת׳ור לומד שכוח אמיתי לא מגיע מתחושת עליונות, אלא מהיכולת לראות את עצמך כחלק מהעולם שסביבך. הוא אולי הגיע ממקום אחר, אבל בסופו של דבר בוחר להגן על המקום שבהתחלה בכלל לא הרגיש שייך אליו.

במובן הזה, הוא מזכיר את מגה מוח מהסרט “מגה מוח”: דמות שמרגישה שונה מכולם ומסתתרת מאחורי אגו גדול - ורק כשהיא לומדת לראות את עצמה אחרת - מצליחה להפוך לגיבורה אמיתית. אפשר לראות קו דומה גם אצל זוקו מ”אווטאר”, נסיך שמתחיל את הדרך בכעס וגאווה, ועובר מסע ארוך עד שהוא מבין מי הוא באמת.

איירון מן - המפונק שלמד לקחת אחריות
טוני סטארק, כלומר, רוברט דאוני ג'וניור, מתחיל את הדרך שלו כאדם עשיר, מבריק ומפונק. הוא חי בתוך עולם של כסף, טכנולוגיה וביטחון עצמי מוגזם, עד שהוא נחטף ונחשף מקרוב לנזקים שההמצאות שלו גרמו. החוויה הזאת שוברת אותו - אבל גם משנה אותו. איירון מן מייצג אדם שגדל בתוך בועה, ורק שהתעמת עם העולם האמיתי הבין שיש לו אחריות. 

אפשר להשוות אותו לאפי מ”משחקי הרעב”, שמגיעה מהקפיטול המפונק והמנותק, אבל כשהיא נחשפת למציאות הקשה וההישרדותית של המחוזות - משהו בה משתנה. כמו טוני, גם היא מבינה שהבועה שלה לא יכולה להישאר סגורה לנצח.

קפטן אמריקה - ה- underdog שהפך לגיבור
סטיב רוג׳רס הוא אולי הדוגמה הכי ברורה לכך שכוחות על לא יוצרים גיבור, אלא רק חושפים מי הוא באמת. עוד לפני הסרום, השרירים והמגן, סטיב היה אדם שלא ויתר. הוא היה חלש פיזית, לא התאים ללחימה, אבל לא הפסיק לרצות לעשות את הדבר הנכון - מתוך אמונה אמיתית שצריך להגן על מי שלא יכול להגן על עצמו.

דמות שמזכירה אותו היא לא אחרת מאשר מולאן! גם היא לא נתפשת תחילה כלוחמת, אבל היא בוחרת לצאת לקרב כדי להגן על המשפחה שלה ולעשות את הדבר הנכון. כמו סטיב, היא מוכיחה שאומץ לא מתחיל בכוח פיזי או במראה חיצוני - אלא בהחלטה לא לוותר, גם כשכולם מסביב בטוחים שאין לך סיכוי. 

     

הצגת פוסט זה באינסטגרם

           

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Cinematic Realms‎‏ (@‏‎cinematicrealms‎‏)‎‏

 הענק הירוק - הגיבור שמסתיר פנימיות אפלה
ברוס באנר, או 'הענק הירוק', או מארק רפאלו, הוא מדען מבריק שהופך למפלצת בעקבות ניסוי שהשתבש. הסיפור שלו הוא לא רק על אדם שהופך ליצור חזקומסוכן, אלא  על פחד מהצדדים האפלים שבתוכנו - הכעס, הפגיעות וכל מה שאנחנו מנסים להסתיר. ברוס מנסה לברוח מהענק הירוק שבתוכו, לשלוט בו ולדכא אותו - אבל עם הזמן הוא מבין שהענק הוא לא אויב אלא חלק ממנו. השאלה היא לא איך מעלימים את המפלצת - אלא איך לומדים לחיות לצידה. 

במובן הזה, הוא מזכיר מאוד את אלזה מ”לשבור את הקרח”. גם היא מפחדת מהכוח שלה, מסתירה אותו מהעולם ומתרחקת מהאנשים שהיא אוהבת כדי לא לפגוע בהם. רק כשהיא מפסיקה לראות בכוח שלה קללה, היא מצליחה להתחיל להבין מי היא באמת.

האלמנה השחורה - הגיבורה שצמחה מילדות הישרדותית
נטשה רומנוף, האלמנה השחורה אותה מגמלת סקרלט ג'והנסון, גדלה בסביבה קשוחה ואלימה שבה ניסו להפוך אותה לנשק. גם אחרי שהצטרפה לנוקמים, העבר שלה המשיך ללוות אותה דרך אשמה, פחד ורצון לתקן. הכוח של נטשה לא נמצא רק ביכולות הלחימה שלה, אלא בבחירה שלה להשתנות. היא לא מוחקת את העבר, אבל גם לא נותנת לו להיות הדבר היחיד שמגדיר אותה.

אפשר למצוא דמיון בינה לבין רפונזל מ”פלונטר”. היא אמנם ידידותית, ספונטנית ומלאה מספיק שמחת חיים בשביל יקום שלט - אבל גם היא גדלה בבידוד ותחת מניפולציות, עד שהעזה לצאת אל העולם ולגלות מי היא באמת. 


אז למה הם עדיין איתנו?
“הנוקמים” לא נשארו בזיכרון שלנו סתם. נכון, היו שם קרבות ענק, אפקטים מרשימים ורגעים קולנועיים בלתי נשכחים - אבל מתחת לכל זה היו דמויות שמייצגות דברים מאוד אנושיים: הרצון להשתייך, הפחד מהעבר, הכעס הפנימי שאנחנו מנסים לשלוט בו, הבחירה לקחת אחריות, האמונה בערכים וההבנה שגם אדם רגיל יכול לעשות שינוי משמעותי בעולם.

אולי זו הסיבה שגם היום, אחרי כל הגיבורים החדשים, אנחנו עדיין חוזרים אליהם - כי בתוך הקבוצה הקטנה הזאת כמעט כל אחד יכול למצוא משהו מעצמו. לא בגלל שאנחנו יודעים להרים פטיש, לעוף בחליפת ברזל או להפוך לענק ירוק - אלא בגלל שגם אנחנו, כמוהם, מנסים להבין מי אנחנו ומה אנחנו עושים עם הכוח שיש לנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר