"רצתה להישאר צעירה לנצח": ההנצחה המיוחדת של "המלכה של נחל עוז"

כשהחל ירי הפצמ"רים ב-7 באוקטובר 2023, יצאה סמ"ר שיראל חיים-פור לחמ"ל על אף שלא הייתה במשמרת. משם, הוציאה התראות לעוטף ועזרה להציל חיים של רבים. לאחר שלא הצליחו לפרוץ לחמ"ל, המחבלים הציתו אותו. חלק מהחיילים נמלטו דרך חלון ושרדו, והאחרים נמצאו רק לאחר שכבו הלהבות. בראיון עם בת דודתה של שיראל, שרה בתאל גלאי, היא סיפרה לנו על האור שהפיצה ועל אירוע ההנצחה המיוחד לזכרה.

אלה שלושה שבועות שבהם שאתה חושב על כל תרחיש אפשרי…פתחנו חמ"ל בבית, אספנו עדויות מבנות שניצלו - עד שהגיעה הבשורה הנוראית

"שיראל הייתה בן אדם מאוד מיוחד. היא הייתה החברה הכי טובה שיש. חברה, בת דודה, אחות - באמת הכל לכולם" גלאי פתחה והוסיפה: "היא תמיד הראתה איזה בן אדם היא הייתה דרך המעשים שלה. היא עזרה להרבה אנשים להגשים את החלומות שלהם. אם היא הייתה רואה מישהו שצריך עזרה, היא לא הייתה חושבת פעמיים. הייתה לה חוכמת חיים רחבה מאוד. היא הצטיינה בכל דבר שעשתה" אומרת גלאי. חודש לפני נפילתה, קיבלה שיראל תעודת הצטיינות ממפקד החטיבה.

מה שיראל אהבה?

"היא ידעה ליהנות מהחיים - אהבה טיפוח, איפור, מסעדות ובתי מלון. היא גם אהבה ללמוד שפות חדשות ונרשמה לקורס ערבית מורחב שהיה אמור להתחיל אחרי השחרור שלה… היא גם התעניינה מאוד במצב במדינה. תמיד רצתה לדעת הכל - הייתה חוקרת ומתעמקת בעניינים אקטואליים, רואה חדשות".

היא הייתה נשארת עוד 12 שעות בחמ"ל כדי שחברה שלה תלך לאכול או לנוח. תמיד ראתה את האחר לפני עצמה

השבת השחורה

"כשהתחילו האזעקות, היא הייתה בחדר המגורים עם חברה טובה. כשהבינה את המצב, שיראל החליטה לרוץ לחמ"ל. היא הייתה בפיג'מה וכפכפים. חברה שלה ניסתה לעצור אותה, החזיקה לה את היד ואמרה לה לא ללכת, אבל שיראל אמרה שהיא לא מפקירה את הבנות בחמ"ל, שחררה את היד ורצה לשם". בגבורה בלתי נתפשת, הסמב"צית בת ה-20 הצליחה להגיע לחמ"ל והוציאה דיווחים שהצילו חיים של רבים. "ממה שסיפרו לנו, ברגע שהיא נכנסה - כולם נרגעו. היא מיד התחילה לטפל במצב, להרגיע, להגיד שיהיה בסדר. לצערי, זה לא נגמר כך".

בשלב מסוים נותק הקשר עם החיילות, ו-21 יום גורלה של שיראל היה לוט בערפל. על אותם ימים, גלאי מספרת: "אלה שלושה שבועות שבהם שאתה חושב על כל תרחיש אפשרי - שהיא חטופה, ברחה או מסתתרת. אין מחשבה שלא עוברת בראש. פתחנו חמ"ל בבית, אספנו עדויות מבנות שניצלו, סרטונים, תמונות – עד שהגיעה הבשורה הנוראית".

"המלכה של נחל עוז"

"גם כשלא קרה כלום, היא הייתה ערנית" גלאי מעידה על שיראל ומסבירה "היא עשתה הכל בדיוק לפי הנהלים. לפעמים חיילים, אחרי תקופה, מתחילים לעגל פינות. היא לא זזה ימינה או שמאלה ממה שלימדו אותה. החברות שלה העריצו אותה על המסירות, על האחריות, ועל האדם שהיא הייתה. היא הייתה נשארת עוד 12 שעות בחמ"ל כדי שחברה שלה תלך לאכול או לנוח. תמיד ראתה את האחר לפני עצמה. היא לא ויתרה לעצמה". בדרך זו, בקרב חברותיה דבק בשיראל הכינוי הראוי ביותר: "המלכה של נחל עוז".

שיראל שאהבה תות

קטיף התותים שארגנו המשפחה וחבריה של שיראל לא נבחר בשרירותיות, אלא שזה היה אחד מהמאכלים האהובים עליה - במיוחד עם שוקולד וקפצת: "היא חיכתה לחורף כדי ללכת ל'מקס ברנר' ולאכול פונדו עם תותים. היא חיה על זה. היא גם אהבה מאוד קטיפים, והייתה לוקחת אותי לכל מיני מקומות לקטוף תותים ופירות נוספים".

הרעיון לאירוע הקטיף הגיע מחברה של שיראל, דנה, כפי שגלאי סיפרה: "באחד מימי ההולדת אחד של דנה לא היה לה מי שיחגוג איתה, ושיראל הביאה את כל החברים שלה. הן חגגו יחד ואכלו תותים עם קצפת ושוקולד. מאז, בכל שנה ביום ההולדת של דנה, אנחנו נוסעות לאותו מקום, יושבות באותו הספסל ואוכלות לזכרה - זאת המזכרת שלנו ממנה".

למה את הכי מתגעגעת?

"החיסרון שלה מורגש בכל נשימה, אבל יותר מהכל - אני מתגעגעת לזה שהיא הייתה רואה אותי בלי מילים. היא ידעה בדיוק מה להגיד כדי להרים אותי ולגרום לי לחייך. היא תמיד האמינה בי. בזכותה הלכתי להיות שוטרת. הייתי שוטרת שנה וחצי וזכיתי לעמוד מולה במדים ולהצדיע לה. היום אני כבר לא בתפקיד בגלל פוסט-טראומה, אבל עצם זה שהגשמתי את החלום - זה בזכותה".

לנצח בת 20

"לקוראים אני רוצה לומר לא לחשוב יותר מדי - פשוט לעשות את מה שאתם אוהבים. תלמדו משיראל להסתכל על האחר, לשאוף למצוינות, לתת 100% בכל דבר. אנחנו נעשה הכל כדי שיכירו אותה, זה כל כך חשוב לנו. מה שהיא עשתה באותו יום - לא כל אחד היה יכול. אני לא בטוחה שאני הייתי מסוגלת לזה, אפילו שהייתי לוחמת. היא הייתה מוכנה לעשות הכול בשביל המדינה, בשביל להציל אנשים, בשביל תפקיד שהיא כל כך האמינה בו - ועכשיו, היא לנצח תישאר בת 20". 

לקטיף, שנערך ב-20 בפברואר, הגיעו מאות אנשים מרחבי הארץ. צעירים ומבוגרים, חברים, מכרים ואזרחים שביקשו לכבד את זכרה של שיראל - כולם התכנסו יחד.

במקום הוקמה פינת זיכרון, ובה תעודות ההצטיינות של שיראל, ספר עם הקדשות שכתבו חבריה, מדבקות ופתקים עם משפטים, תחביבים ודברים שאפיינו אותה. לצד אלה ניצב שולחן ארוך ועליו מזרקות שוקולד, קצפת ומתוקים נוספים שאהבה במיוחד. באירוע הורגש השילוב בין כאב עמוק לבין הרצון להמשיך לספר את סיפורה של שיראל ולהאיר את דמותה.

מי שעוד הגיעה לאירוע היא השחקנית שירן סנדל, אותה שיראל העריצה בילודתה כשאהבה לצפות ב"גאליס". כעת, סנדל באה לחלוק כבוד והתרגשה מהסיפורים של ההורים על שיראל.