פסיכותרפיסט מסביר: למה אנחנו נמשכים לדמויות אימה מהילדות שלנו?

לאחרונה יותר ויותר דמויות ילדות הופכות לנבלי סרטי אימה. היוצרים מציגים אותן בזווית שונה ומקווים שדווקא בגלל זה נבוא לראות. אמנם בגלל זכויות יוצרים מסוימות אנחנו רואים גרסה קצת שונה של הדמות, אך עדיין ההשפעה עלולה להיות קשה דווקא בגלל הקשר לילדות.

@gangsta_money1#childhood#horrormovies#slideshows#horrorchildhoodmovies#ourchildhoodisruined♬ i was only temporary - my head is empty

פו הדוב בגרסה מדממת במיוחד

"פו הדוב: דם ודבש" יצא בשנת 2023 ועוקב אחרי הדובי המוכר לאחר שכריסטופר עזב והוא נאלץ לחפש מקורות אוכל לא רגילים, מה שהוביל אותו ואת חבורתו להפוך לרוצחים ולשנוא כל דבר אנושי. הסרט קיבל ביקורות מעורבות, אך על דבר אחד כולם מסכימים - זה לא פו הדוב שלנו.

פו הדוב וחזרזיר מוצגים בדמות גברית מבוגרת, שנראית כאילו לובשת מסכה חצי ריאליסטית־חצי קריפית. דרכי הרצח שמוצגות בסרט, כיאה לסרט אימה, הן לא הרג רגיל אלא סצנות ברבריות וסוטות. חוץ מהקטעים הרצחניים, הקהל נחשף גם לרגע שמוסיף מעט "חינוך" לסרט ומחבר אותנו, הצופים, לדמויות "הרעות" – חברי ילדות שעוזבים ומפנים לך את הגב. דבר שרובנו, אם לא כולנו, יכולים להתחבר אליו.

פיטר פן חוזר - ומאבד את השפיות

לעומת זאת, הסרט "פיטר פן: הסיוט" שיצא השנה ומוגבל לגיל 18+ גרר קצת פחות ביקורת. הסרט עוקב אחרי פיטר, אדם מבוגר ולא בריא בראשו, שמאמין כי הוא עוזר לילדים להגיע לארץ לעולם לא, אך בכך פוגע לא רק בילדים אלא גם בכל מי שינסה לעמוד בדרכו.

גם כאן יש הרבה אלימות, אך חוץ מהשמות של הדמויות והמושגים שבהם הם משתמשים, אין קשר בין הסרט שעליו גדלנו לבין הסרט שאנחנו רואים כאן.

אף שהסרט על פיטר פן פחות קרוב למקור מאשר "פו הדוב" שמזכיר מאוד את הדמות המקורית, גם במקרה זה הביקורות נחלקו בין אלה שהתרגשו מיציאת הסרטים לבין אלה שלא רק שלא שמחו אלא גם הזדעזעו מהרעיון.

"הורסים את הילדות" או הזדמנות לראות אחרת?

אנשים רבים טענו שסרטים כאלה הורסים לצופים את הילדות. חלק טענו שכל עוד הילדות שלך הסתיימה אין סיבה שתיפגע, אך אחרים הגנו על הסרטים וטענו שאם הילדות שלך נהרסת מסרטים כאלה - ייתכן שהזיכרונות היו "שבריריים" עוד מלפני כן.

אומנם נכון, הסרטים הללו לא נועדו לילדים ובני נוער, אך כולנו יודעים שאנחנו לא תמיד מקשיבים להגבלות גיל וצופים גם בסרטים שלא מתאימים לנו. במקרה הזה ההגבלה קריטית במיוחד - דווקא בגלל הדמויות שעל המסך הגדול.

המומחה מסביר: למה זה מושך אותנו?

מרום אלטרוביץ' רון, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט, הסביר לנו שדמויות ילדות מעוצבות בהתאם לתפיסה הילדותית, אך כאשר אנחנו מתבגרים אנו מתחילים לראות את אותן הדמויות באופן מורכב יותר, עם צדדים נוספים - מה שמושך אותנו לראות את הסרטים.

״דמויות מוכרות מביאות מטבע הדברים יותר תשומת לב, וילד שגדל לנער יראה אותן פתאום באופן אחר, אלים או מפחיד יותר, ויכול להסתקרן״, הוא מסביר ומוסיף: ״זה גיל בו סף הריגוש עולה ותחומי העניין משתנים, ולכן נוער עשוי להימשך ולראות דווקא דמויות ילדות מוכרות באור אחר לגמרי ומזווית אחרת. אבל לחלק מהנוער הרואה דמות ילדות אהובה, אלימה ומאיימת, עשוי להיגרם קושי רב, אכזבה וכאב ואף דחייה קשה, היות ונלקח זיכרון ילדות מנחם״.

הדעות חלוקות, אך בסופו של דבר ההחלטה היא בידיים שלנו. לכן חשוב להבין את האזהרות מראש ולהחליט אם אנחנו באמת מוכנים לראות את הסרטים האלה.