בחרנו בתאי עבד לרשימת ה-21 עד 21 שלנו בזכות הכישרון האדיר שלו, המסע המטורף שעבר והדרך בה הוא מייצג את ישראל בכבוד בעולם. הוא כדורגלן מבריק שעבד קשה מגיל 12 כדי להגיע למקום שבו הוא נמצא היום ולהוות דוגמה והשראה לשחקנים צעירים נוספים.
הכדורגלן תאי עבד (20) מתגורר כבר 4 שנים בהולנד, שם הוא משחק בקבוצה פ.ס.וו איינדהובן. הוא התחיל את דרכו בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב, משם עבר להפועל תל אביב, וכבר בגיל 16.5 חתם בקבוצה מהולנד, ושם הוא מתגורר עד עכשיו.
בעונה החולפת הוא שיחק כ-34 משחקים בקבוצת הבת של המועדון - יונג פ.ס.וו איינדהובן, שמשחקת בליגת המשנה בהולנד וכבש 14 שערים לצד 2 בישולים. בראיון חשוף ל"מעריב לנוער" הוא מספר על המעבר בגיל צעיר למדינה זרה, הלחץ בכדורגל והקשיים בגולה בזמן מלחמה.
איזו מין ילדות הייתה לך?
״מאז שאני זוכר את עצמי אני עם כדור. תודה לבורא עולם, יש לי משפחה מדהימה שתומכת. אני זוכר רק דברים טובים ותמיד אני זוכר את עצמי עם חלום מול העיניים. מה שאני בעיקר זוכר מהילדות זה את כל ההתרוצצויות של ההורים שלי ממגרש למגרש״.
הצלחת לשלב את הכדורגל עם הלימודים בתיכון?
״את האמת, אמא שלי החליטה שאיתי פחות חשוב לה הציונים ויותר חשובה לה דרך ארץ. היא אמרה ׳תעשה מה שאתה יכול׳. הייתי כל כולי בכדורגל. אני באמת לא מבין איך הם הסכימו לי, כי בדרך כלל כל הורה ׳נורמלי׳ היה אומר ׳תישאר בבית ספר, ואחר הצהריים תלך לאימונים׳ - אבל הם תמכו בי ברמה מטורפת״.
איך היה לעשות את הצעד המשמעותי ולעבור לגור במדינה אחרת?
״זה קשה לעזוב את החברים והמשפחה, אבל זה היה החלום שלי מגיל קטן וכל כך חיכיתי לרגע הזה ככה שלא התבאסתי. פשוט הלכתי אל החלום שלי עם חיוך״.
איך היו הימים הראשונים בהולנד לבד?
״האמת שהייתה תחושה גם של חלום שמתגשם, וגם של ׳איך אני הולך להסתדר עכשיו׳? לא ידעתי את השפה ולא הכרתי את התרבות, השחקנים פתאום סביבי הרבה יותר טוב והכל היה יותר קשה. ערן זהבי היה איתי שם והוא מאוד מאוד עזר לי להתאקלם, המשפחה שלו הייתה מדהימה ושאבתי ממנו השראה כך שלא הייתי ממש לבד״.
עבדת קשה כדי להגשים את החלום… אתה מרגיש אולי שפספסת קצת את הילדות שלך בדרך?
״גם כשהייתי בארץ יכולת לראות את החברים יוצאים למסיבות ונהנים, ולי יום למחרת יש אימון אז אני לא יוצא. כן, יש לי חסך מבחינה הזאת של מה שנער מתבגר עושה, אבל אני מאמין שזה ישתלם לגמרי״…
עבד מגיע ממשפחה שאוהבת כדורגל וגם הוציאה כמה שחקנים מקצועיים: ״אח שלי ואבא שלי היו כדורגלנים. דוד שלי, היה שחקן בעבר, אז זה משהו שגדלתי איתו. עם הזמן ראיתי שאני שחקן טוב ואבא שלי לקח אותי והדריך אותי״.
יצא לך להרגיש שההורים שלך מצפים ל ׳יותר מדי׳?
״תמיד היו ציפיות, אני חי עם זה מגיל קטן. אם זה לכבוש כל משחק עם שלישיה או להיות השחקן הכי טוב במשחק, זה תמיד משהו שאבא היה מצפה… אבל זה לא שדחפו אותי - זה היה החלום שלי וברגע שהוא ראה את זה הוא נתן לי את הכלים״.
איך נראה יום שגרתי בחייך?
״בדרך כלל אני באימונים מ-9:00-16:00, אוכל ארוחת בוקר ועושה אימון מגרש עם כל הקבוצה, יורד לחדר כושר ועושה שם אימון קצר, אוכל ארוחת צהריים ונח ואז חוזר לעוד אימון טכניקה. בזמן הפנוי שלי אני אוהב לעשות פייסטיים עם חברים או לשחק בסוני, ולפעמים אני נפגשים עם חברים פה מהולנד״.
איך אתה מתמודד עם הלחץ לפני שאתה עולה למגרש?
״באיזשהו שלב למדתי ממאמן מנטלי שלחץ זה דבר טוב, ואם למשל כואבת לי הבטן זה אומר שהגוף רק מכין אותי למשחק… אני פשוט מנסה כמה שיותר להנות, עוצם את העיניים ומדמיין מהלכים למשחק״.
על החוויה של המשחק עצמו עבד מספר שהוא חושב בעיקר על לחשוב קדימה: ״כמה שיותר להיות רעב, כמה שיותר לסכן את השער. כרגע מה שמחפשים בחו"ל ומה שמשלמים עליו כסף זה על הגולים והבישולים, אז הרעיון הוא להיות כמה שיותר ׳מסוכן׳. אם אני רואה שהכדור מגיע לאגף השמאלי למישהו שיכול להרים את הכדור לתוך הרחבה - אני אתן ספרינט ואהיה שם. זה מה שבראש שלי בכל שנייה ושנייה״.
במה המנטליות במשחק שונה מבארץ?
״בעיקרון זה אני נגד עצמי, זו המנטליות שיש לי כרגע. לדחוף את עצמי ולתת את ה-100% שלי, להיות יותר טוב משהייתי אתמול. בארץ המשפחה יכולה לדחוף אותך, יש לך את הסביבה שלך, השפה שלך, כל הביטחון שבעולם״…
מה לדעתך ההישג הכי גדול שלך בקריירה עד היום?
״האמת, להיות שמח זה הדבר הכי חשוב שיש. להיות שמח ולהגיד תודה על מה שיש לך. ההצלחה הגדולה תהיה להיות בריאל מדריד ולכבוש גודל בליגת האלופות״.
עוד מוסיף עבד בנושא: ״קריירה בכדורגל זה ריצת מרתון, זה לא ׳למי יש שנה טוב יותר׳. אני שם לעצמי את המטרה הכי רחוקה שיש״.
ברגעים של קושי, מה מחזיק אותך ודוחף אותך קדימה?
״המשפחה שלי תמיד יודעת לראות את הרגעים הקשים, והם תמיד מאחוריי עוד לפני שאני מזהה את זה. בעצם הפכתי בגיל 16 וחצי להיות החבר הכי טוב של עצמי, ולא מעניין אותי דעות של אחרים ומה יגידו. זה מה שאני גם יכול להגיד לכל הכדורגלנים הצעירים בארץ - תהיו החברים הכי טובים של עצמך, אל תתנו לאף אחד לעצור אתכם״.
בהסתכלות אחורה על מה שעברת, יש משהו שהיית עושה אחרת?
״לא. אין משהו שהייתי עושה אחרת… מה שצריך לקרות קורה, אני באמת שמח על הכל״.
איך אתה מרגיש את המלחמה בתור ישראל שגר באירופה?
״המדינה כל כך חשובה שלי, ומאז המלחמה אני מדבר עם הקהילה היהודית שיש בהולנד ועושה הרצאות על מה שקורה אצלינו בישראל, כולל הסברה להולנדים. היו לנו שיחות אחרי אימונים שהייתי מושיב את כולם בחדר ההלבשה ואומר ׳תשמעו, זה המצב כרגע׳. ראו אותנו בעין פחות יפה בהולנד, אבל החברים שלי, אחרי שהסברתי להם, התחילו להבין ורצו לדעת עוד. אני הכי גאה במדינה שלי בעולם״.
האם יצא לך לחוות אנטישמיות?
״תמיד במשחקים צועקים לי 'Free Palestine' או 'Go back to your country’. אבל האמת? זו חגיגה אחרי גול לרוץ לאותו אוהד שצעק את זה ולהתגרות בו בחזרה. זה רק נותן לי דרייב שהם מנסים להוריד אותי למטה״.
אם הייתה יכול לתת טיפ לבני ובנות נוער בתחילת הדרך שחולמים על קריירה כמו שלך, מה הוא היה?
״תעבדו הכי קשה שיש. הכל אפשרי בחיים גם כשנראה שלא אפשרי. תחייכו, תעבדו קשה, ואם תאמינו חזק - החלום יתגשם בסוף״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו