עברו כבר שנתיים וחצי מאז שיהונתן גרוסמן (14) התחיל ליצור תוכן ברשתות החברתיות, ובינתיים הוא הספיק להגיע לכ- 250,000 עוקבים ברשתות ולסמן וי על יעדים שיוצרי תוכן גדולים ממנו בגיל חולמים עליהם במשך שנים. הכל התחיל עם מיקרופון ממותג ורצון גדול לספק תוכן איכותי, רגיש ומבדר לקהל העוקבים שלו ולציבור הישראלי בכלל - והיום הוא דואג להשתמש בכוח שבידיים שלו כדי להעלות מודעות לסוגיות חשובות, וגם כדי להעלות את המורל: ״פגשתי חיילים, מתנדבים, ניצולי שואה, חטופים שחזרו מהשבי ובאמת שאני משתדל להגיע ולפגוש את כולם ולהעלות חיוך על פנים של אנשים".
איך היית מגדיר את התוכן שלך ברשתות?
"אני מראיין. לאחרונה אני מעלה בתוכן שלי בעיקר את נושא החרמות- הגעתי לבתים של ילדים, שמעתי את הסיפור שלהם, את מה שהם עברו ושיתפתי. אנחנו בשנת 2026, זה לא הגיוני שילד ישב לבד בהפסקה ושאין לו אף אחד לשחק איתו. צריך לעצור את התופעה הזאת".
מהרגע שהתחלת להעלות ראיונות ברשתות, הפרסום הגיע די מהר. בתחילת הדרך, האמנת שזה יגיע לסדר גודל כזה?
"לא האמנתי, לא. ממש לא האמנתי. זה היה שבוע לפני המלחמה, ואז התחילה המלחמה ולא ידענו מה לעשות מבחינת התוכן אז החלטנו שאנחנו באים במטרה להעלות את המורל ולשמח אנשים ויצאנו למחנה יהודה".
כשגרוסמן אומר 'אנחנו' הוא מתכוון לעצמו ולהורים שלו, שהם חלק בלתי נפרד מהמסע: "הם תומכים בי ואיתי בכל צעד".
למרות שרוב האנשים רואים את גרוסמן בתור יוצר תוכן, אחד מהחלומות הגדולים שלו הוא להתפרסם כשחקן: "עשיתי הרבה אודישנים והגעתי כבר להרבה מאצ'ים. זה קרוב, אני מרגיש את זה. לשמוע 'לא' בהתחלה זה לגיטימי וזה קורה לכולם, גם לשחקנים הגדולים ביותר. אני מקבל את זה ויודע שה'כן' שלי יבוא מתישהו. אני לא נותן לזה להוריד אותי, כי זה יפגע בי בהמשך".
בתור נער בן 14, גרוסמן מדבר בצורה בוגרת על ההתמודדות אל מול התעשייה הקשוחה, יצירת התוכן והגשמת החלומות שלו בתחום המשחק. הוא מסביר שמבחינתו אסור לוותר בשום תחום וזה המסר שלו לכל בני הנוער - לא להרים ידיים: "לא פשוט ליצור תוכן. מהצד השני רואים סרטון של 2 דקות, אבל מאחוריו יש כל כך הרבה דברים: מחשבה, טייקים, פקשושים ועוד המון. פעם אחת יצאנו לראיין במשך 3 שעות ובגלל בעיה טכנית כל התוכן נמחק. זה קורה".
איך הסביבה שלך הגיבה לפרסום?
"החברים שלומדים איתי בהתחלה התלהבו ועכשיו הם כבר רגילים. גם אני התרגלתי למצב, למשל אם בהתחלה הייתי חושש לגשת לראיין מישהו- היום זה מרגיש לי טבעי".
בנוסף ליצירת התוכן והעשייה החברתית בגזרת החרמות, גרוסמן הוא שגריר בעמותת Make A Wish שמגשימה חלומות לילדים ובני נוער שחולים במחלות מסכנות חיים. החיבור בינו לבין העמותה החל כשהוא פנה אליהם בפשטות באינסטגרם בבקשה לעזור: "המטרה של העמותה הזו מדהימה. ילדים ונערים עם מחלות מסכנות חיים עוברים משהו מאוד לא פשוט ולדעתי צריך לעזור להם להגשים את החלומות שלהם. אנחנו מתכננים יחד אירוע גדול בו אוכל לשמח אותם כמה שיותר".
בהסתכלות על השנה החולפת, מה היה רגע השיא שלך?
"פגשתי כל כך הרבה אנשים מעניינים ושמעתי כל כך הרבה סיפורים מדהימים שקשה לי לבחור".
מנגד, מה היה הרגע הכי קשה?
"לכל אחד יש רגעים פחות טובים, אבל אני מעדיף לעבור הלאה ולא לחשוב על אותם הרגעים. יש לפעמים תגובות לא טובות וזה מבאס, אבל אני בוחר להתעלם ולהמשיך הלאה".
כמו רוב יוצרי התוכן, גם יהונתן נתקל בתגובות רעות, בין היתר סרטון שנהיה ויראלי לאחרונה בו יוצרת תוכן אחרת מבקרת את הקונספט של ״לצלם בחורות בביקיני״, ככל הנראה בהתייחסות לראיונות שעורך יהונתן גרוסמן בין היתר בחוף הים. גרוסמן מצדו משתדל כמה שיותר לראות את הצד החיובי ולא לתת לזה להשפיע עליו: "יש גם תגובות טובות ואני בוחר לשמוח מהן ולהתעלם מהתגובות הרעות. כנראה שאם מישהו הגיב תגובה רעה אז זה כי רע לו באותו רגע או שקרה משהו".
מה היעד שלך לשנה הקרובה?
"אני מקווה להתקבל לסדרה. חשבנו גם על רעיון מגניב לפודקאסט שאני לא אפרט עליו יותר מדי- אבל אני חושב שזה עומד להיות משהו מטורף."
מה החלום הכי גדול שלך?
"אני מקווה להגיע להוליווד. אם היה בא אליי ג'יני ונותן לי משאלה אחת, הייתי מבקש שכולם יהיו בריאים".
איזה מסר חשוב לך להעביר לבני ובנות נוער ששואבים ממך השראה?
"תמצאו את מה שאתם באמת אוהבים ואת מה שאתם הכי טובים בו ואל תוותרו, בחיים אל תוותרו על החלומות שלכם״.
