תרופות ההרזיה ממשפחת GLP-1, כמו אוזמפיק, וגובי ומונג'רו, כבר מזמן הפכו להרבה יותר מטיפול בסוכרת ובהשמנת יתר. הן שינו את תעשיית התרופות, השפיעו על שוק המזון - וכעת מחקר חדש מצביע על כך שהן עשויות להיות קשורות גם לשינויים בקריירה ובחיי הזוגיות.
ניתוח כלכלי חדש, בהובלת פרופ' רבקה דיימונד מאוניברסיטת הרווארד, מצא כי נשים שנטלו את התרופות היו בעלות סיכוי גבוה יותר להיכנס לשוק העבודה ולהתחיל מערכת יחסים במהלך 18 חודשי המעקב. עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר תצפיתי, ולכן הוא מצביע על קשר סטטיסטי בלבד - ולא על סיבתיות.
המחקר, שזכה לסיקור ב-Financial Times וב-The Hill, עקב אחר נשים במשך כשנה וחצי מתחילת הטיפול. בקרב נשים שלא עבדו בתחילת המחקר נרשמה עלייה של 27% בשיעור הכניסה לעבודה. בקרב נשים רווקות נמצא כי הסיכוי להינשא או לעבור להתגורר עם בן או בת זוג עלה בכמעט שליש.
במקביל, הכנסת משק הבית שלהן גדלה בכ-10% בממוצע - בעיקר בעקבות כניסה לעבודה או הצטרפות של בן או בת זוג למשק הבית.
ההשפעה בולטת בעיקר במפגשים ראשונים
לצד הנתונים הללו, המחקר מצא גם מגבלות ברורות. בקרב נשים שכבר היו נשואות או מועסקות בתחילת הטיפול, לא נרשם שינוי משמעותי בשכר האישי, וגם שביעות הרצון הכללית מהחיים לא השתנתה באופן מובהק.
לדברי פרופ' דיימונד, הירידה במשקל משפיעה בעיקר במצבים שבהם לרושם הראשוני יש משמעות רבה - למשל בראיון עבודה או בדייט ראשון. לעומת זאת, במקומות עבודה קיימים או במערכות יחסים מבוססות, שבהם ההיכרות כבר קיימת, למשקל יש השפעה קטנה בהרבה.
"קנס המשקל" שנשים משלמות
המחקר מתחבר לשורה של עבודות קודמות שהצביעו על מה שמכונה "קנס המשקל" - אפליה כלפי נשים בעלות עודף משקל בשוק העבודה ובתחום הזוגיות.
לפי נתונים מארצות הברית, שיעור ההשמנה בקרב נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך גבוה משמעותית לעומת נשים מהמעמד הגבוה, בעוד שאצל גברים כמעט לא קיים פער דומה. מחקרים קודמים אף מצאו שנשים בעלות עודף משקל נוטות להרוויח פחות, בעיקר בתפקידים הכרוכים במגע עם קהל - תופעה שכמעט ואינה נצפית אצל גברים.
איך התרופות פועלות?
תרופות ממשפחת GLP-1 מחקות הורמון טבעי המופרש במעי לאחר האכילה. הן מגבירות את תחושת השובע, מאטות את קצב התרוקנות הקיבה ומסייעות באיזון רמות הסוכר בדם. הן פותחו במקור לטיפול בסוכרת מסוג 2, אך בהמשך התברר כי הן יעילות מאוד גם לטיפול בהשמנת יתר.
לא זמינות לכולם
למרות הפופולריות הגדלה, התרופות עדיין אינן נגישות לכלל האוכלוסייה. במחקר של דיימונד כ-40% מהנשים שילמו על הטיפול מכיסן, בעלות חציונית של כ-275 דולר בחודש (כ-1,000 שקלים).
גם בבריטניה נמצא כי השימוש בתרופות נפוץ יותר באזורים מבוססים, אף ששיעורי ההשמנה גבוהים דווקא באזורים מוחלשים. בנוסף, נשים משתמשות בתרופות בשיעורים גבוהים משמעותית מגברים.
החוקרים מסכמים כי יהיה צורך במחקרים ארוכי טווח כדי לבחון האם השינויים שנצפו מחזיקים לאורך שנים, והאם הם אכן משפיעים על איכות החיים. לדבריהם, בשלב זה ניתן לומר שהמחקר מצביע על קשר בין השימוש בתרופות לבין שינויים מסוימים בשוק העבודה ובחיי הזוגיות - אך עדיין לא ניתן לקבוע שהתרופות עצמן הן שגרמו להם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו