זו המהפכה הגדולה ביותר בתולדות הרפואה, לפחות מאז גילוי האנטיביוטיקה שמרפאת זיהומים לפני כ־100 שנה. אבל יותר מזה, זו אחת המהפכות הגדולות בתולדות האנושות, כי ההשלכות הן לא רק רפואיות ובריאותיות, אלא גם מרחיקות לכת לכלכלה, למסחר, לתזונה, לתחבורה, לצרכנות, לתרבות ולאופנה. למעשה, המהפכה הזו משפיעה על כל תחומי החיים".
כך, לא פחות, מתארת ד"ר אסנת רזיאל את מהפכת התרופות למניעה ולטיפול בהשמנה - הידועות בכינוי (הלא מדויק) "זריקות הרזיה", תרופות שלפי ההערכות יש כבר כ־300 אלף ישראלים המטופלים באמצעותן.
כל מה שצריך לדעת על תרופות הרזיה // צילום: היום פלוס
ד"ר רזיאל יודעת על מה היא מדברת. היא מומחית בכירורגיה ובטיפול בהשמנה, ומנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר "אסיא מדיקל" בביה"ח אסותא ברמת החייל בתל אביב. מדובר ברופאה ישראלית בעלת ניסיון רב בתחום, שטיפלה כבר בעשרות אלפי ישראלים שסבלו מהשמנה כשהיתה אחת הכירורגיות הבולטות והעסוקות ביותר בארץ, ושביצעה כ־5,000 ניתוחים לקיצור קיבה.
לפני שנתיים, באופן יוצא דופן אצל כירורגים, היא החליטה לתלות את סכין המנתחים ולעבור לטפל בהשמנה רק באמצעות התרופות החדשות הללו. מאז היא הספיקה לטפל ביותר מ־5,000 ישראלים נוספים.
הדרמה הרפואית שמתארת ד"ר רזיאל היא כל כך גדולה, מאחר שהתרופות למניעת השמנה הן בעלות פוטנציאל עצום. במונחים מקומיים, למשל, מדובר ב־2-1.5 מיליון ישראלים הסובלים ממחלת ההשמנה, שיכולים לקבל טיפול באופן מתמשך ועקבי, ולמנוע גם שורה ארוכה של מחלות קשות אחרות שנגרמות בגלל ההשמנה. מעולם לא היה תקדים שבו תרופות ספציפיות יכולות לטפל בכל כך הרבה אנשים, כולל הצלת חייהם.
אך הדרמה הרפואית היא לא רק בגלל ההיקף הדרמטי של המטופלים הפוטנציאליים, והתקציב האסטרונומי עבור כל מי שיכולים היו לקבל את הטיפול, אלא גם משום שיש כאן למעשה אפשרות למהפכה בריאותית מהגדולות בתולדות הרפואה - אם התרופות הללו יינתנו בתקצוב ציבורי.
בעולם כולו משמעות הדבר היא מניעה או צמצום של כ־200 תסמונות, סיבוכים רפואיים ומחלות קשות וקטלניות שההשמנה גורמת, כולל כ־15 מחלות סרטן (ובהן סרטן השד, הלבלב והקיבה), לב וכלי דם, סוכרת, מחלות כבד ומעיים, מחלות נשימה ושינה, מחלות שלד ושריר, הפרעות הורמונליות ופוריות, סיבוכי היריון ולידה, אלצהיימר, דמנציה, ועוד.
"לא אופנה חולפת"
"בעשור האחרון חלה מהפכה דרמטית בטיפול בהשמנה", מסבירה ד"ר רזיאל. "תרופות חדשות שינו את האופן שבו רופאים ומטופלים מתייחסים להשמנה: לא ככישלון אישי ואישיותי של המטופלים, אלא כמחלה כרונית ביולוגית שניתן וצריך לטפל בה.
"ההערכה כיום היא שכ־250-300 אלף ישראלים משתמשים בתרופות לטיפול בהשמנה, ובהן אוזמפיק, וויגובי ומונג'רו, בין שדרך הביטוחים המשלימים בקופות החולים ובין שבמימון פרטי.
"מדובר בשיעור משמעותי ביחס לגודל האוכלוסייה, המעיד על שינוי תפיסתי עמוק. יותר ויותר ישראלים מבינים שטיפול תרופתי יכול להיות חלק לגיטימי, ולעיתים הכרחי, בתהליך כולל של ירידה במשקל ושיפור בריאותי. הנתון הזה משקף גם את עומק הבעיה - שיעורי השמנה גבוהים שאיתם מגיעה תחלואה בסוכרת, יתר לחץ דם וכבד שומני - ואז גוברת ההבנה ששינוי אורח חיים בלבד, חשוב ככל שיהיה, אינו תמיד מספיק".
לדבריה, "בארה"ב המספרים גדולים בהרבה. על פי הערכות עדכניות, 30-40 מיליון אמריקנים כבר משתמשים בתרופות לטיפול בהשמנה או בסוכרת עם אפקט ירידה במשקל. כלומר, 12%-15% מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב נחשפו או נחשפים לטיפול תרופתי מסוג זה. הנתונים הללו משקפים מגמה ברורה: התרופות אינן נחלתם של כוכבי הוליווד בלבד, אלא טיפול רפואי רחב היקף שנכנס בהדרגה לרפואה הראשונית, לרפואה הפנימית ולמרפאות ההשמנה".
למה הפער היחסי בין ישראל לארה"ב גדול כל כך?
"הפער נובע לא רק מההבדלים בגודל האוכלוסייה, אלא גם ממדיניות שונה. בארה"ב קיימת נגישות רבה יותר לשוק הפרטי, לצד קמפיינים ציבוריים רחבי היקף, השקעות עתק של חברות התרופות והכרה רשמית בהשמנה כמחלה.
"בישראל, לעומת זאת, עדיין קיימים חסמים רגולטוריים, כלכליים ותפיסתיים, אך המגמה ברורה והמספרים גדלים מדי שנה. חשוב להדגיש שהעלייה החדה בשימוש בתרופות אינה 'אופנה חולפת'. מדובר בשינוי עומק בתפיסת ההשמנה, בדומה למה שקרה בעבר בטיפול ביתר לחץ דם או בסוכרת.
"עם זאת, הטיפול התרופתי לא עומד לבדו. הצלחה ארוכת טווח תלויה בשילוב של תזונה מותאמת, פעילות גופנית, שינה, הפחתת לחץ וליווי רפואי מקצועי. הנתונים מארה"ב ומישראל מצביעים על אותו כיוון - יותר אנשים בוחרים כיום לקבל עזרה רפואית מבוססת מדע, ופחות מוכנים להמשיך להיאבק לבדם בהשמנה, כפי שהיה במשך עשרות שנים".
כאמור, השינוי אינו רק בריאותי, אלא גם תפיסתי. התרופות החדשות למניעת השמנה עשויות להפחית את ההפליה, האשמה וההאשמה שנפוצות במערכת הבריאות כלפי הסובלים מהשמנה, מתוך חשיבה כי הם אשמים במצבם הבריאותי והגופני.
לדברי ד"ר רזיאל, "אפשר לומר שלרופאים שנתנו טיפולים פחות יעילים למטופלים הסובלים מהשמנה יש כעת כלי טיפולי אפקטיבי שפותח דלתות. מטופלים שהיו כבר אצל אלף דיאטניות יכולים לקבל תרופה שמתחילה להשפיע באופן מהיר, וכשהם יורדים 5 ק"ג ואז 10 ומקבלים מחמאות מחברים ובמקום העבודה - מתפתחת אצלם מוטיבציה להמשיך הלאה. לכן, תפקידם של הרופאים הוא יותר לעטוף את המטופלים, ללוות אותם בטיפול התרופתי".
רזיאל צופה שהתרופות לטיפול בהשמנה יהפכו להיות הפופולריות והנפוצות ביותר בעולם המערבי: "על פי המחקרים והניסיון האמיתי בשטח, התרופות מצליחות לסייע ל־96% מהמטופלים, וזו הצלחה אדירה בהשוואה לתרופות בתחומים רפואיים אחרים.
"התרופות הללו יכולות לסייע לטיפוסים אנושיים שונים. למשל, מי שהמוח שלהם לא מקבל מספיק אותות על שובע וממשיכים לאכול עוד ועוד או לנשנש ללא הפסקה, או למי שמתמודדים עם תופעת האכילה הרגשית, שכולנו בישראל מכירים. כל רגש יכול להוביל לאכילה מופרזת - ראינו את זה בקורונה, וגם עכשיו במלחמה, עם עלייה ממוצעת של 12-15 ק"ג בקרב הישראלים".
"ברגע שמיליוני אנשים אוכלים פחות, בעיקר פחות נשנושים עתירי סוכר ושומן. חברות המזון והקמעונאות מתחילות להרגיש את זה בדוחות ובקופות, ומבצעות התאמות מואצות במוצרים, בגודל המנות ובשיווק"
רופאה פורצת דרך
ד"ר רזיאל (62) גדלה ברמת גן, למדה בתיכון בליך והתקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב במסגרת עתודה בצה"ל. היא עשתה את סבב הסטודנטים לרפואה בביה"ח איכילוב בתל אביב, את הסטאז' בביה"ח הממשלתי ברזילי באשקלון, ואת ההתמחות בכירורגיה בביה"ח וולפסון בחולון אצל ד"ר אילן חרוזי, מחלוצי הניתוחים הבריאטריים לקיצור קיבה בארץ. לאחר מכן היא עשתה השתלמות בארה"ב בניתוחי לפרוסקופיה וקיצור קיבה.
בזמן שירותה הצבאי היא היתה בין הרופאות המוטסות הראשונות בארץ ביחידת העילית של חיל האוויר 669, והיא גם הכירורגית הראשונה בארץ שהתמחתה בניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה - כשאז (ועד היום) הכירורגיה היתה תחום שנשלט במידה רבה בידי רופאים גברים. רזיאל חיה עם בת זוגה ("אשתי", כלשונה), האמנית הרב־תחומית רונית יניצקי.
לדברי רזיאל, "כירורגיה היא תחום תובעני, היררכי ולעיתים גברי מאוד, אבל הבחירה שלי בו לא נבעה מהרצון להיאבק או לשבור תקרות, אלא מאהבה עמוקה לדיוק, לעשייה משמעותית וליכולת להשפיע ברגעים קריטיים. כבר בתחילת הדרך נמשכתי למקצוענות, לחדשנות וללמידה מתמדת. זה תחום שמחייב אחריות, חשיבה חדה והתפתחות בלתי פוסקת, והוא דיבר אלי באופן טבעי".
לא קשה להיות אישה יחידה בתחום גברי כל כך?
"נכון, להיות אישה בתוך המרחב הזה לא תמיד היה פשוט. לא פעם הייתי האישה היחידה בחדר, בלי מודל נשי ברור להזדהות איתו. נדרשו עבודה מדויקת יותר, ביטחון, שקט ויכולת להישאר נאמנה לעצמי גם בסביבה שלא תמיד מדברת באותה השפה. עם השנים הבנתי שלא צריך לאמץ סגנון שאינו שלי. שאפשר להיות מקצוענית מאוד ואסרטיבית כשצריך, וגם קשובה, אנושית ובעלת נוכחות רגועה.
"הבחירה בכירורגיה בריאטרית היתה עבורי בחירה עמוקה, לא טכנית. זהו תחום שמשלב חדשנות כירורגית מתקדמת עם השפעה ישירה ומשמעותית על איכות החיים של אנשים. לאורך השנים ראיתי כיצד התערבות רפואית נכונה יכולה לאפשר למטופלים להגשים משאלות שעד אז נראו בלתי אפשריות, למשל לנוע בחופשיות, לנשום בקלות, לחזור לפעילות, להרגיש בבית בגוף שלהם.
"בריאטריה לא עוסקת רק במספר שעל המשקל, אלא גם ביכולת לחיות חיים מלאים יותר. עם הזמן גם הלכה והתחדדה אצלי ההבנה שהניתוח הוא רק חלק מהמסע, שכן השמנה היא מחלה מורכבת ורב־שכבתית שמחייבת ראייה רחבה. כך נפתח עבורי עולם מקצועי שלם, שמחבר בין כירורגיה, טיפול תרופתי מתקדם, אורח חיים וליווי רגשי. זהו תחום שמאפשר לא רק טיפול בגוף, אלא גם עבודה אמיתית עם האדם כולו".
כאמור, רזיאל ביצעה כבר כ־5,000 ניתוחי קיצור קיבה, והפכה לאחת הכירורגיות הבולטות בתחום - עד שלפני שנתיים, על רקע הירידה המתמשכת בביקוש לניתוחים, "אמרתי לעצמי שגיל 60 הוא הגיל המתאים לשינוי. אחרי כל כך הרבה שנים בתוך חדר הניתוח, כשהכיוון העולמי לטיפול בהשמנה הוא תרופתי, בניתי לעצמי את הקליניקה בכיוון הזה. למדתי המון, השתתפתי בהרבה כינוסים רפואיים בארץ ובעולם, וחשבתי לעצמי שלא אנתח עד גיל 200 - למרות שיש רופאים שממשיכים לנתח בגיל 90 ומגיעים לניתוח עם מקל ופיליפינית... אני לא רוצה להגיע לזה".
מהפך טיפולי
ואכן, המהפך יוצא הדופן והחריג שעשתה ד"ר רזיאל בעבודתה בקרב רופאים תואם ומשקף את המהפך שעברו גם הטיפולים בהשמנה. כפי שנחשף ב"ישראל היום", על פי נתונים פנימיים של חברות התרופות, בעשור האחרון חלה עלייה מטאורית של 1,233% במספר הישראלים שמקבלים בקביעות את התרופות לטיפול ולמניעה של השמנה ("זריקות ההרזיה"). כלומר, ב־2014 השתמשו בתרופות אלה כ־15 אלף ישראלים, וכעבור עשור קפץ המספר ליותר מ־200 אלף - פי 13 יותר מהעשור שקדם לו.
על פי נתונים אלה, ב־2014 עמד שיעור השימוש בתרופות אלה על 0.2% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל, וב־2024 על 2.7% - 27 ישראלים מכל 1,000 המטופלים בתרופה. בקרב חולי הסוכרת הזינוק בשימוש בתרופות דרמטי עוד יותר - מ־2.5% מכלל החולים ב־2014 לכ־28% בשנת 2024.
התרופות, ובהן אוזמפיק, וויגובי ומונג'רו, מדמות את פעילות ההורמון GLP-1, המופרש מהמעי בתגובה לאכילה. הן משפיעות על איזון הסוכר באמצעות הגברת הפרשת אינסולין מדויקת ומבוססת רמות גלוקוז, לצד השפעה מוחית ישירה על מרכזי הרעב והשובע, האטת התרוקנות הקיבה וצמצום הצריכה הקלורית.
לפי מחקרים, התרופות הללו משפיעות גם על מניעת מחלות נוספות, כולל עיכוב ההתקדמות של מחלת כליות, הפחתת הסיכון למחלות לב, שיפור תפקוד הכבד (במיוחד במצב של כבד שומני) והשפעה מגינה מפני מחלות ניווניות של המוח, כמו דמנציה, אלצהיימר ופרקינסון.
נתונים אלה הם תמונת הראי של הנתונים הפנימיים של משרד הבריאות, שנחשפו גם הם ב"ישראל היום", ושלפיהם בעשור האחרון חלה ירידה עקבית, משמעותית ומתמשכת בכמות הישראלים שעוברים ניתוחים בריאטריים (קיצור קיבה) - ניתוחים שמקטינים את נפח הקיבה ובכך מביאים לירידה בתיאבון ובמשקל.
רופאים בכירים מעריכים כי הסיבה המרכזית לירידה המתמשכת בכמות הניתוחים היא המעבר של עשרות אלפי ישראלים לקבלת זריקות לטיפול ולמניעה של השמנה, וכי הדבר ממחיש שינוי היסטורי בטיפול באחת מהמחלות השכיחות והקשות ביותר בישראל ובעולם המערבי.
על פי נתונים פנימיים של משרד הבריאות, בעשור האחרון ירד מספר הניתוחים הבריאטריים בישראל מ־9,070 בשנת 2014 ל־5,935 בשנת 2023 - צניחה של 34.6%, בעוד האוכלוסייה בישראל גדלה משמעותית בעשור זה, וכך גם מספר הישראלים הסובלים ממחלת ההשמנה. על פי נתונים לא רשמיים ולא סופיים, ב־2024 התבצעו בישראל כ־6,800 ניתוחים לקיצור קיבה.
עוד על פי נתוני משרד הבריאות, כ־1,000 מהניתוחים לקיצור קיבה המתקיימים מדי שנה בישראל הם ניתוחים חוזרים, כלומר מטופלים שעברו ניתוח אחד שהסתבך, או שחזרו למשקלם העודף הקודם, ובעקבות זאת עברו ניתוח חוזר. בחלק מהמקרים מדובר אף בניתוח שלישי אצל אותו מטופל.
הנתונים בישראל דומים למגמות בארה"ב ובאירופה, שם מדובר בירידה של עד 30% בשיעור הניתוחים, במקביל לעלייה של מאות אחוזים בשימוש בתרופות החדשות למניעת השמנה. לפי ההערכות, בארה"ב לבדה יש כ־16 מיליון אמריקנים שמטופלים בזריקות למניעת השמנה, שיכולות להביא לירידה של 22%-15% במשקל ושמביאות גם לשיפור במדדים בריאותיים, מה שמונע סוכרת ומחלות לב.
"הטיפול התרופתי לא עומד לבדו. הצלחה ארוכת טווח תלויה בשילוב של תזונה מותאמת, פעילות גופנית ושינה. הנתונים מארה"ב ומישראל מצביעים על כך שאנשים בוחרים לקבל עזרה ולא להיאבק לבדם בהשמנה, כפי שהיה במשך עשרות שנים"
תרופות זה לא מספיק
ארגון הבריאות העולמי מתייחס להשמנה כאל אחת המחלות הכרוניות השכיחות והמורכבות בעולם. הופעת התרופות המתקדמות ממשפחת ה־GLP-1 שינתה את מפת האפשרויות הטיפוליות, והציתה גל של תקווה, עניין ציבורי - וגם מחלוקת. בתוך השיח הזה, ארגון הבריאות העולמי פרסם עמדה ברורה, אך זהירה: התרופות הן כלי חשוב, אך אינן הפתרון היחיד. ההצלחה תלויה גם במסגרת טיפולית רחבה ומתמשכת.
לדברי ד"ר רזיאל, "אחת מהסוגיות המרכזיות שמעלה ארגון הבריאות העולמי היא הדאגה מפערי נגישות לתרופות. כשרק אוכלוסיות מסוימות יכולות להרשות לעצמן טיפול מתמשך נוצר אי־שוויון בריאותי שמערכות הציבור אמורות למנוע. לדעתי, המסר צריך להיות ברור: אם משלבים תרופות - חייבים לבנות מודל שירות שמבטיח נגישות, רצף טיפולי ותמיכה לאורך זמן.
"לטעמי, המסרים החשובים ביותר הם שההשמנה אינה בעיית משמעת אישית, ושהתרופות אינן קיצור דרך. ההשמנה היא מחלה מורכבת, הדורשת טיפול רב־תחומי, רציף ומכבד. אמנם התרופות החדישות הן פריצת דרך משמעותית, אך רק כשהן נטועות במערכת טיפולית שלמה הן יכולות לממש את הפוטנציאל שלהן ולשנות את חיי האנושות כולה.
"הדרמה הרפואית המתקבלת עם השימוש ההמוני בתרופות כמו אוזמפיק, וויגובי ומונג'רו, המשנות את תחושת הרעב, את העדפות הטעם ואת כמות המזון בצלחת, מתרחשת ברגע שמיליוני אנשים אוכלים פחות, בעיקר פחות נשנושים עתירי סוכר ושומן. חברות המזון והקמעונאות מתחילות להרגיש את זה בדוחות ובקופות, ומבצעות התאמות מואצות במוצרים, בגודל המנות ובשיווק.
"מחקרים מבוססי רכישות בפועל כבר מראים ירידה מדידה בהוצאות על מזון במשקי בית שבהם יש משתמשים בתרופות הללו, והתחזיות הן שהשימוש המוגבר בתרופות יביא לשינויים עולמיים עצומים בצריכה, בחקלאות, במסחר, במסעדנות, באופנה, בתרבות, ועוד".
מה אנחנו לא יודעים?
לדברי רזיאל, "אחת מהשאלות החוזרות והכנות ביותר שעולות כיום בקליניקה היא לא על ירידה במשקל, אלא על מה עלול להתגלות על התרופות הללו בעוד עשר שנים. ברור שזהו חשש לגיטימי, ושאלה רפואית עמוקה שמגיעה ממקום של רצון להבין, ולא להיסחף אחרי טרנד".
ומה עונים?
"שהתשובה מורכבת. כאמור, התרופות לירידה במשקל מבוססות על מנגנון הורמונלי שנקרא GLP-1, הורמון טבעי שמופרש בגוף שלנו אחרי אכילה. אנלוגים של ההורמון הזה נמצאים בשימוש ברפואת הסוכרת כבר יותר מ־15 שנה, אבל מה שחדש יחסית הוא השימוש הרחב בהם לטיפול בהשמנה, במינונים גבוהים יותר ולאורך זמן, גם באנשים שאינם סוכרתיים. כלומר, המנגנון מוכר, אך האוכלוסייה וההיקף חדשים.
"כיום יש גם מחקרים גדולים, כולל מחקרי תוצאה לבביים עם מעקב של חמש עד שמונה שנים, שמראים לא רק ירידה במשקל אלא גם ירידה בסיכון לאירועי לב, לצד שיפור במדדי הסוכר, לחץ הדם והשומנים. תופעות הלוואי השכיחות מוכרות, ממופות ומנוהלות היטב, וגם תופעות נדירות יותר נמצאות במעקב מתמיד, עם מערכות דיווח בינלאומיות שמזהות אותות חריגים בזמן אמת".
אז מה חסר במחקר הרפואי?
"עדיין אין מחקר של 30 שנה, ואין נתונים על שימוש רציף מגיל צעיר מאוד ועד זקנה. כמו כן, עדיין אין תשובות מוחלטות לשאלה מה קורה אחרי הפסקה ארוכת טווח אצל כל אדם, וזו נקודה חשובה. ברפואה כמעט אף תרופה כרונית לא 'יודעת' מראש מה יקרה בעוד עשרות שנים.
"אגב, גם תרופות ללחץ דם, לכולסטרול או לדיכאון נכנסו לשימוש הרבה לפני שהיה להן מעקב של חצי מאה. הרפואה לא עוסקת באפס סיכון, אלא באיזון סיכונים. השמנה היא מחלה כרונית עם סיכון מוכח - סוכרת, מחלות לב, שבץ, סרטן, פגיעה במפרקים, דום נשימה בשינה ותוחלת חיים קצרה יותר. להערכתי, כששוקלים טיפול, השאלה אינה אם ייתכן סיכון עתידי, אלא מהו הסיכון הידוע של לא לטפל מול הסיכון המשוער של הטיפול".
ומה לגבי החשש לגבי הצורך לקבל למעשה את התרופה לכל החיים, אחרת המשקל הגבוה ובעיית ההשמנה יחזרו?
"זהו פחד רגשי עמוק, ולא רק רפואי. עבור רבים תרופה נתפסת ככישלון אישי או כתלות, אבל חשוב לזכור שאנחנו לא שואלים אדם עם יתר לחץ דם למה הוא 'צריך' כדור כל החיים.
"אצל חלק גדול מהאנשים השמנה היא גם מצב ביולוגי, ולא רק התנהגותי. יש אנשים שמגיעים למשקל יציב, משנים אורח חיים ויכולים להפחית מינון או להפסיק לחלוטין עם התרופה, ויש כאלה שזקוקים לטיפול מתמשך. אין תשובה אחת שמתאימה לכולם.
"תרופות ההרזיה המבוססות GLP-1 שינו את שיח ההשמנה מן היסוד. מה שהחל כטיפול לסוכרת הפך בתוך שנים ספורות לאחד מהכלים המשמעותיים ביותר ברפואת ההשמנה, עם השפעה עמוקה לא רק על המשקל, אלא גם על הבריאות המטבולית, על הדימוי העצמי ועל הנפש. אבל לצד ההתלהבות הציבורית, שכללה כוכבים הוליוודיים שהציגו ירידה דרמטית במשקל וסיקור תקשורתי צבעוני, עולות גם שאלות מהותיות שדורשות תשובות רציניות ומעמיקות".
למשל?
"אחת מההתפתחויות המסקרנות ביותר היא ההחלטה של חברות התרופות לפתח גרסה פומית (נטילה דרך הפה), כדור הרזיה, נוסף על עט ההזרקה. זה קורה מסיבה ברורה - לא כולם מרגישים בנוח עם זריקות. חלק חוששים ממחטים, אחרים מתקשים לקבל את הרעיון של טיפול קבוע בהזרקה, ויש גם מי שמרגישים שזריקה מגדירה אותם 'חולים'.
"הכדור נועד להנגיש את הטיפול לאוכלוסייה רחבה יותר, להפחית חסמים פסיכולוגיים ולהפוך את ההתמדה לקלה יותר. עם זאת, חשוב להבין שכדור אינו בהכרח 'קל' יותר לגוף. ספיגה דרך מערכת העיכול, מינונים שונים ורגישות אישית עשויים להשפיע על יעילות הטיפול ועל תופעות הלוואי. הכדור אינו פתרון קסם, אלא אופציה נוספת בארגז הכלים, שדורשת התאמה אישית".
מהן תופעות הלוואי שפחות מדברים עליהן?
"רוב השיח הציבורי מתמקד בבחילות, בהקאות או בעצירות, ואלה אכן התופעות השכיחות בתחילת הטיפול, אבל ברוב המקרים הן ניתנות לשליטה באמצעות התאמת מינון, קצב עלייה איטי והדרכה תזונתית נכונה. אבל יש גם תופעות פחות מדוברות, כמו עייפות, ירידה בתיאבון עד כדי קושי לאכול, רתיעה ממזונות מסוימים, צרבות ולעיתים תחושת חולשה כללית. אצל חלק קטן מהמטופלים נצפית גם ירידה במסת שריר, אם לא מקפידים על חלבון ועל אימוני כוח.
"מעבר לכך, קיימות תופעות נדירות יותר שדורשות מעקב רפואי, כמו החמרה באבני מרה, שינויים בקצב הלב או תלונות על תפקוד מערכת העיכול העליונה. לכן, הטיפול בתרופות הוא תהליך רפואי לכל דבר".
"ההיבט הנפשי של תרופות ההרזיה הוא מרתק. ירידה במשקל משנה את היחסים עם אוכל, עם הגוף ועם הסביבה. אצל חלק מהמטופלים עולות תחושות של אשמה, תלות או פחד מהפסקת התרופה. אצל אחרים ראיתי דווקא עלייה בביטחון העצמי ובמוטיבציה לשינוי אורח החיים"
בארה"ב מדווחים על כך שאנשים שרזו עם התרופות החדשות קיבלו "אוזמפיק פייס" - מעין רזון מוזר בפרצוף הנראה חולני.
"זה כינוי לא פורמלי המתאר שינויים במראה הפנים שיכולים להופיע עקב ירידה מהירה במשקל, במיוחד אצל אנשים שמשתמשים בתרופות ממשפחת ה־GLP-1. אחרי ירידה מהירה במשקל הגוף מאבד גם מהשומן התת־עורי בפנים, שמעניק לעור מגע רך, נפח ותמיכה. כששומן כזה יורד מהר, העור לא תמיד חוזר למקומו מייד, מה שיכול להוביל למראה של לחיים פחות מלאות, עור שקוע ולא מתוח ולעיתים קמטים מודגשים. לא מדובר בתופעה רפואית שמתרחשת בגלל התרופה בפני עצמה, אלא בגלל הירידה המהירה במשקל".
ומה קורה לנפש?
"כאן טמון אחד ההיבטים המרתקים והמורכבים ביותר. ירידה במשקל משנה את היחסים עם אוכל, עם הגוף ועם הסביבה. יש מי שחווים הקלה עצומה, שחרור מרעב תמידי ושקט פנימי, ואחרים מגלים בלבול - מי אני בלי האוכל? מה ממלא את המקום הרגשי שהתפנה אצלי? אצל חלק מהמטופלים שלי עולות תחושות של אשמה, תלות או פחד מהפסקת התרופה. אצל אחרים ראיתי דווקא עלייה בביטחון העצמי ובמוטיבציה לשינוי אורח החיים. לכן, טיפול תרופתי חייב להיות מלווה בהתייחסות פסיכולוגית ורגשית, ולא להסתפק במספר שעל המשקל. התרופה לא מחליפה עבודה נפשית ורגשית פנימית - היא מאפשרת אותה.
"כשהציבור רואה סלבריטאים כמו סרינה וויליאמס, אופרה ווינפרי או קים קרדשיאן מדברים בגלוי על שימוש באוזמפיק, השיח נע בין השראה לקנאה, בין ביקורת לסטיגמה. חשוב לזכור שהשמנה אינה כשל מוסרי, אלא מצב רפואי מורכב. התרופות אינן קיצור דרך לעצלנים, אלא טיפול רפואי למי שזקוקים לו.
"תרופות ההרזיה החדשות הן מהפכה. הן חזקות, יעילות ומשנות חיים, אך אינן חפות משאלות, מחששות ומאתגרים. הזריקה, הכדור והנפש כרוכים זה בזה. הדרך הנכונה היא רפואה מותאמת אישית, ליווי רפואי צמוד ושיח פתוח, שמכבד גם את ההתלהבות - וגם את הפחדים".
