רובנו כבר יודעים שגלילה בטלפון או צפייה בטלוויזיה בזמן האוכל היא לא בדיוק אכילה מודעת. אבל אם אי פעם הרגעתם את עצמכם במחשבה ש"אני עדיין אוכל/ת אותו דבר", מחקר חדש מציע שהתמונה מורכבת יותר - והסיבה לכך עשויה לשנות את האופן שבו אתם חושבים על זמן הארוחה.
מטא־אנליזה של 50 מחקרים, שפורסמה ב־The American Journal of Clinical Nutrition, מצאה שאכילה מוסחת לא משפיעה רק על כמות האוכל שאנחנו צורכים ברגע נתון - אלא גם מגדילה את הכמות שנאכל בארוחה הבאה. האפקט הזה הופיע בעקביות, בלי קשר לסוג ההסחה.
מה גילו החוקרים
החוקרים ניתחו נתונים מ־50 מחקרים שבדקו את הקשר בין אכילה מוסחת לצריכת מזון בקרב מבוגרים. מתוכם, 40 מחקרים בדקו כמה אנשים אכלו במהלך הארוחה עצמה, בעוד 10 מחקרים בחנו כמה אכלו לאחר מכן.
ההשפעה של הסחות דעת על כמות האוכל בזמן הארוחה תלויה מאוד בסוג ההסחה. הסחות פסיביות - כמו צפייה בטלוויזיה או האזנה לתוכן - נקשרו לעלייה בכמות האוכל שנאכלה. לעומת זאת, משימות שדורשות מאמץ קוגניטיבי (כמו משחק מאתגר או תרגיל מחשבתי) לא הובילו לאותה עלייה.
עם זאת, כשמדובר בארוחה הבאה, התמונה הייתה ברורה: אכילה תוך כדי הסחת דעת, מכל סוג, הובילה לצריכה גבוהה יותר של מזון בהמשך.
למה הסחות דעת משפיעות על הארוחה הבאה
אז למה אכילה מול הטלוויזיה בצהריים יכולה לגרום לכם לאכול יותר בערב?
לפי החוקרים, התשובה קשורה לזיכרון. כשאתם אוכלים תוך כדי הסחת דעת, המוח לא "מקודד" במלואו את חוויית האכילה - מה אכלתם, כמה אכלתם ועד כמה זה היה מספק. הזיכרון המוחלש הזה עלול לפגוע בתחושת השובע, ולהוביל לכך שתרגישו פחות מסופקים - ולכן תאכלו יותר בהמשך.
כדאי לזכור שגם כך, אותות רעב ושובע אינם תמיד קלים לפענוח. הסחות דעת מוסיפות שכבה נוספת של "רעש", שמקשה על הגוף להבין מה וכמה כבר נאכל.
לא כל הסחות הדעת נולדו שוות
נקודה מעניינת נוספת: לא כל סוגי ההסחות משפיעים על האכילה באותו אופן = לפחות לא בזמן אמת.
הסחות פסיביות, כמו צפייה בטלוויזיה או גלילה בטלפון, נוטות להוביל לאכילה מוגברת במהלך הארוחה עצמה. הסיבה לכך היא שהן דורשות מאמץ מחשבתי נמוך, ולכן מאפשרות לאכול "על אוטומט" בלי לשים לב לאותות השובע.
לעומת זאת, הסחות שדורשות ריכוז ומאמץ קוגניטיבי לא הובילו לעלייה בכמות האוכל בזמן הארוחה. ייתכן שהמאמץ המחשבתי מתחרה על הקשב - ומאט את קצב האכילה.
אבל הנה הנקודה המרכזית: גם אם הסחה "דורשת" לא גורמת לכם לאכול יותר עכשיו, היא עדיין פוגעת בקידוד הזיכרון של הארוחה - ולכן משפיעה על האכילה בהמשך.
אז מה לוקחים מזה?
המטרה היא לא לשאוף לארוחות מושלמות ושקטות בכל פעם שאתם מתיישבים לאכול. לפעמים ארוחת ערב היא גם ערב סרט - וזה חלק מהחיים.
אבל המחקר כן מציע סיבה טובה להביא קצת יותר נוכחות לארוחות, כשאפשר. לא מתוך גישה נוקשה, אלא כדי ליהנות יותר מהאוכל עצמו. כשאתם קשובים למה שאתם אוכלים, קל יותר להבחין בטעמים, להרגיש שובע - ולאפשר לגוף לווסת את התיאבון באופן טבעי.
איך לאכול קצת יותר במודעות — בלי לשנות הכול
כמה דרכים פשוטות וישימות:
התחילו מארוחה אחת: בחרו ארוחה אחת ביום (ארוחת בוקר היא לרוב הבחירה הקלה) ואכלו אותה בלי מסכים.
הפכו את זה לחברתי: אכילה עם אחרים - גם אם מדובר בארוחה רגועה עם כוס יין - ממקדת את הקשב ברגע עצמו. יש לזה משמעות.
עצרו רגע באמצע: עשו הפסקה קצרה במהלך הארוחה ושימו לב עד כמה אתם שבעים. גם רגע קטן של מודעות יכול לעזור.
וותרו על שלמות: יהיו ארוחות מוסחות - וזה בסדר. המטרה היא לא נוקשות, אלא מודעות הולכת וגדלה עם הזמן.
בסופו של דבר, לא רק מה שאתם אוכלים חשוב - אלא גם איך. תשומת לב קטנה יותר לארוחה יכולה לעזור לגוף לווסת את התיאבון טוב יותר, וגם להפוך את חוויית האכילה למהנה ומספקת יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו