למה הגוף מתעקש שלא תרדו במשקל?

במשך עשורים נאמר לנו שירידה במשקל היא עניין של משמעת עצמית: לאכול פחות, להתאמן יותר. אבל המדע המודרני מוכיח שזה פשוט לא כך.

עבור בני האדם הקדומים, שומן גוף היה חבל הצלה: מעט מדי ממנו עלול היה להוביל לרעב, יותר מדי - להאט אותך ולסכן את חייך. עם הזמן, הגוף האנושי פיתח מנגנונים ביולוגיים מתוחכמים במיוחד להגנה על מאגרי האנרגיה שלו, מנגנונים שמוטמעים עמוק במוח. אבל בעולם שבו המזון זמין בכל פינה והתנועה הפכה לאופציונלית, אותם מנגנונים שהצילו אותנו בעבר הם אלה שמקשים עלינו היום לרדת במשקל.

כאשר אדם יורד במשקל, הגוף מגיב כאילו נשקפת סכנה להישרדות. הורמוני הרעב מזנקים, החשק לאוכל מתגבר, וההוצאה האנרגטית של הגוף יורדת. אלו התאמות אבולוציוניות שנועדו לייעל אגירה ושימוש באנרגיה בתקופות של מחסור. אלא שבעולם המודרני, עם מזון זול, עתיר קלוריות ואורח חיים יושבני, ההתאמות הללו עלולות להפוך לבעיה של ממש.

במחקר שנערך לאחרונה מצאו שגם למוח יש מנגנונים חזקים במיוחד להגנה על משקל הגוף, והוא אף מסוגל, במובן מסוים, "לזכור" מה היה המשקל הקודם שלנו. אצל אבותינו הקדומים, המשמעות הייתה שאם ירדו במשקל בתקופה קשה, הגוף ידע לחזור למשקל הרגיל כששוב היה שפע.

אצל בני אדם בני זמננו, המשמעות שונה לחלוטין: המוח והגוף זוכרים גם עלייה במשקל עודף, ומתייחסים אליה כאילו ההישרדות שלנו תלויה בכך. בפועל, ברגע שהגוף היה כבד יותר, המוח מתחיל להגן על אותו משקל גבוה כעל הנורמה החדשה.

היכולת הזו של הגוף "לזכור" משקל גבוה מסבירה מדוע רבים כל כך מעלים שוב במשקל לאחר דיאטה. אבל כפי שמראה המחקר, העלייה הזו אינה תוצאה של חוסר משמעת, אלא של ביולוגיה שעושה בדיוק את מה שהתפתחה לעשות: להגן מפני ירידה במשקל.

פתרון ברמת החברה כולה

כמובן, השמנה אינה רק בעיה אישית, אלא תופעה חברתית רחבה שדורשת מענה מערכתי. מחקרים מצביעים על שורה של צעדי מניעה שיכולים לחולל שינוי: השקעה בארוחות בריאות יותר בבתי הספר, צמצום שיווק מזון אולטרה-מעובד לילדים, תכנון שכונות שמעודדות הליכה ורכיבה על אופניים במקום נסיעה ברכב, ואחידות בגודל מנות במסעדות.

מדענים מתמקדים גם בשלבי חיים מוקדמים במיוחד - מההריון ועד גיל שבע, שבהם מערכת ויסות המשקל של הילד גמישה במיוחד. מחקרים מראים שמה שהורים אוכלים, אופן ההאכלה של תינוקות, והרגלי חיים מוקדמים - כולם משפיעים על הדרך שבה המוח שולט בתיאבון ובאגירת שומן שנים קדימה.

אם אתם מנסים לרדת במשקל, יש עדיין צעדים שיכולים לעזור, בעיקר כאלה שמתמקדים פחות בדיאטות קיצוניות ויותר בהרגלים בני־קיימא שתומכים בבריאות הכללית. שינה מספקת, למשל, מסייעת לוויסות התיאבון, ופעילות גופנית קבועה, אפילו הליכה, יכולה לשפר את רמות הסוכר בדם ואת בריאות הלב.

בשורה התחתונה, השמנה אינה כישלון אישי אלא מצב ביולוגי שמעוצב בידי המוח, הגנים והסביבה שבה אנו חיים. החדשות הטובות הן שהתקדמות במדעי המוח ובפרמקולוגיה פותחת אפשרויות טיפול חדשות, ושאסטרטגיות מניעה חכמות יכולות לשנות את המציאות עבור הדורות הבאים.

אז אם ניסיתם לרדת במשקל והתקשתם לשמור עליו - דעו שאתם לא לבד, וזה לא באשמתכם. המוח הוא יריב עיקש במיוחד. אבל בעזרת מדע, רפואה ומדיניות ציבורית חכמה יותר - אפשר לשנות את כללי המשחק.