במהלך היום, רבות מאיתנו מוצאות את עצמן גוללות בין סטוריז, פוסטים וסרטונים. לפעמים זו הפוגה מתבקשת, ולפעמים זו בריחה לא מודעת. אבל כששואלים את השאלה הפשוטה - איך זה משפיע עליי? לא תמיד יש לנו תשובה ברורה.
כמה זמן אנחנו מבלות ברשתות?
לפי סקר עדכני של Pew Research, כ־75% מהנשים בגילאי 30 עד 49 משתמשות במדיה החברתית מדי יום, וחלקן מבלות שם בממוצע של שעתיים עד שלוש שעות ביום, גם אם לא תמיד ברצף.
זהו פרק זמן משמעותי, שלעיתים ממלא צורך רגשי או חברתי אך פעמים רבות גם מותיר תחושת ריקנות, מתח או חוסר ערך.
מה אומרים המחקרים?
מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על קשר בין שימוש אינטנסיבי במדיה החברתית לבין עלייה בתסמיני דיכאון, חרדה, ירידה בביטחון עצמי, תחושת בדידות, ואף שינויים בהרגלי אכילה ועלייה במשקל.
עם זאת, מחקר חדש מאוניברסיטת בריטיש קולומביה מציע גישה שונה: לא בהכרח לצמצם את זמן המסך, אלא לבדוק איך אפשר להשתמש ברשתות בצורה שתשפר את איכות החיים.
המחקר: מה באמת עוזר?
החוקרת פרופ’ מיקאמי וצוותה גייסו 393 צעירים בגילאי 17–29 שסבלו מתסמינים נפשיים, וחילקו אותם לשלוש קבוצות:
• קבוצה אחת המשיכה להשתמש ברשתות כרגיל
• קבוצה שנייה הפסיקה לחלוטין
• קבוצה שלישית קיבלה ליווי ללמידת שימוש מודע ומבוקר במדיה החברתית
לאורך שישה שבועות נבדקו דפוסי השימוש, מדדים רגשיים, תחושת בדידות, חרדה ודימוי עצמי.
הממצאים:
• שתי הקבוצות שהתערבה להן השגרה (הפסקה מוחלטת או הדרכה) שיפרו את בריאותן הנפשית
• הקבוצה שקיבלה הדרכה - דיווחה על פחות השוואות לאחרים, פחות בדידות ופחות תחושת FOMO
• הקבוצה שהפסיקה לחלוטין את השימוש – חוותה ירידה בתסמיני חרדה ודיכאון, אך לא הפחיתה את תחושת הבדידות
ולמה זה חשוב?
הממצא הזה מדגיש נקודה מהותית: הימנעות מוחלטת יכולה להפחית גירויים שליליים, אבל לא בהכרח מחזקת תחושת שייכות או חיבור. לעומת זאת, שימוש מודע לא רק הפחית רגשות שליליים, אלא גם שיפר את תחושת המעורבות עם מה שנצרך.
כשאנחנו בוחרות באופן פעיל למה להיחשף, למה להגיב ומה לשתף אנחנו בונות חוויית שימוש אחרת.
אז מה בדיוק עשו המשתתפים שלמדו לגלול אחרת?
הם לא הפסיקו להשתמש ברשתות, אלא שינו את האופן שבו הם עושים את זה. הנה 4 ההנחיות שהם קיבלו (עם רעיונות איך אפשר ליישם את זה גם אצלנו):
1. זיהוי אישי – מתי השימוש תורם לי, ומתי הוא פוגע בי. המשתתפים התבקשו לשים לב איך הם מרגישים במהלך ולאחר הגלילה - לזהות רגעים של השראה לעומת רגעים של השוואה או ריקנות, ולנהל יומן מעקב קצר.
איך ליישם ביומיום: שימי לב לרגע שבו את מרגישה מותשת או חסרת מצב רוח אחרי גלילה – זו אינדיקציה שהתכנים לא מחזקים אותך, אלא עושים בדיוק ההפך.
2. הבנת עריכה – הפיד הוא לא תמונת מציאות. פוסטים באינסטגרם הם תוצאה של בחירה, עריכה וסינון - לא שיקוף של חיי היום־יום. גם מי שנראית שלמה וזוהרת, לא מראה את כל הרגעים מהיום שלה.
איך ליישם ביומיום: בכל פעם שאת תופסת את עצמך משווה - שאלי: מה אני לא רואה? רק השאלה הזו יכולה להזכיר לך שמדובר בחלק מהתמונה בלבד.
3. סינון אקטיבי – לבחור מי נכנס לי לפיד. הם התבקשו לבדוק אילו חשבונות מעוררים בהם מתח, תסכול או השוואה – ולבצע unfollow או mute בהתאם.
איך ליישם ביומיום: עשי “ניקיון פיד” אחת לחודש. עברי על החשבונות המרכזיים שלך – ושאלי אם הם גורמים לך לצאת בתחושה טובה יותר, או בדיוק להיפך.
4. מעורבות פעילה – לא רק לצרוך, גם להגיב. במקום גלילה פסיבית, המשתתפים התבקשו ליזום תקשורת. אם תוכן מסוים עשה להם טוב, הם התבקשו להשאיר תגובה, לייק, או לשתף - כחלק מבניית מעורבות פעילה עם מה שצורכים.
איך ליישם ביומיום: אם ראית סטורי שהשפיע עלייך או פוסט שעורר בך השראה - תגיבי, תכתבי או תעבירי הלאה. כל מה שמחזיר את האלמנט האנושי
לסיכום
רשתות חברתיות לא חייבות להיות מקור לרעש, השוואות או עומס רגשי. כשהשימוש בהן נעשה מתוך מודעות - הן יכולות להפוך למקום של חיבור, השראה והזדהות.
הן אולי לא תמיד משקפות מציאות אבל כן משפיעות עליה. והשאלה האמיתית היא לא כמה זמן אנחנו שם אלא מה אנחנו בוחרות להכניס פנימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו