מחקר חדש שפורסם בכתב העת Menopause של האגודה האמריקנית לגיל המעבר מגלה נתון מדאיג: כמעט אחת מכל שלוש נשים שאובחנו עם כשל שחלתי מוקדם (POI), כלומר חוותה את גיל המעבר לפני גיל 40, חווה תסמיני דיכאון.
אבל הממצא המפתיע ביותר? הגורמים המרכזיים לדיכאון אינם קשורים דווקא לרמות ההורמונים או לטיפול ההורמונלי, אלא לגורמים פסיכו-חברתיים כמו חוסר תמיכה רגשית, אבל על אובדן פוריות וחומרת התסמינים של גיל המעבר.
למה זה כל כך קשה?
כשל שחלתי מוקדם מתרחש כאשר פעילות השחלות מפסיקה לפני גיל 40, ומוביל להשלכות פיזיות, פסיכולוגיות וחברתיות משמעותיות. נשים עם POI סובלות ממחסור באסטרוגן, אשר גורם לתסמינים כמו גלי חום, יובש נרתיקי, ירידה בצפיפות העצם ועלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם.
החוקרים אספו נתונים מכ-350 נשים עם כשל שחלתי מוקדם כדי לזהות משתנים הקשורים לתסמיני דיכאון. מהנתונים עולה כי 29.9% מהמשתתפות סבלו מדיכאון - נתון גבוה משמעותית מהאוכלוסייה הכללית.
הפתעה: הורמונים זה לא הכל
התוצאות היו מפתיעות. נשים שדיווחו על תסמינים חמורים של גיל המעבר או שהיו צעירות יותר בעת האבחון נמצאו כבעלות סבירות גבוהה יותר לסבול מדיכאון. אך הגורם המשמעותי ביותר היה אבל הקשור לאובדן הפוריות המוקדם.
אובדן הפוריות הבלתי צפוי מוביל לתחושות של אובדן שליטה, שינוי בתפקידי חיים, פגיעה במטרות עתידיות וסטיגמה חברתית. בנוסף, נשים שחוו חוסר בתמיכה רגשית היו בסיכון גבוה יותר לדיכאון.
הממצא המפתיע ביותר: לא נמצאו הבדלים בתסמיני הדיכאון בין נשים שקיבלו טיפול הורמונלי לנשים שלא קיבלו. זה מחזק את ההבנה שהתמונה הנפשית אינה תלויה רק בהורמונים.
גנטיקה מול טראומה רגשית
נתון מעניין נוסף: כשל שחלתי ממקור גנטי נקשר דווקא לשיעורים נמוכים יותר של תסמיני דיכאון. תוצאה זו מתיישבת עם ממצאים קודמים על כך שכאשר יש הסבר גנטי ברור למצב, הוא מוביל לפחות תחושות של דיכאון מאשר כאשר הסיבה אינה ברורה.
למרות שתסמיני גיל המעבר החמורים באופן כללי כן היו קשורים לדיכאון, גלי חום והזעות לילה לא נמצאו כקשורים ישירות להפרעות במצב הרוח.
מה אומרים המומחים?
"השכיחות הגבוהה של תסמיני דיכאון בקרב נשים עם כשל שחלתי מוקדם מדגישה את החשיבות של סקר שגרתי באוכלוסייה הפגיעה הזו," אמרה ד"ר מוניקה כריסמס, סגנית המנהלת הרפואית של האגודה לגיל המעבר, לפי אתר Science Daily.
"למרות שטיפול הורמונלי נחשב לטיפול סטנדרטי עבור נשים עם POI לצורך התמודדות עם תסמיני גיל המעבר וטיפול מונע, הוא אינו הטיפול הראשוני להפרעות במצב הרוח".
החוקרים מדגישים את הצורך בטיפול כוללני הכולל מענה גם להיבטים הנפשיים, לצד הפיזיים, של גיל המעבר בגיל מוקדם. "הטיפול בבריאות הנפש באמצעים מבוססי ראיות צריך להיות חלק מכל תוכנית טיפול לנשים עם POI", הדגישה ד"ר כריסמס.
מטא-אנליזה עדכנית מצאה יחס סיכויים של 3.3 לדיכאון ו-4.9 לחרדה בקרב נשים עם POI בהשוואה לנשים ללא המצב. העלייה בסיכון ברורה נוכח ההתמודדות המשולבת עם אובדן פוריות ותסמיני מחסור באסטרוגן.
התקווה: לא כל הנשים סובלות באותה מידה
חשוב לזכור: לא כל הנשים עם POI סובלות מדיכאון, או באותה רמה של דיכאון. הממצאים מדגישים את הצורך בטיפול מקיף, מוקדם ואישי, הכולל תמיכה נפשית ועזרה בהתמודדות עם האתגרים הייחודיים של גיל מעבר מוקדם.
המסר הברור: כשמדובר בגיל מעבר מוקדם, הטיפול החייב להיות רב-ממדי - לא רק הורמונלי, אלא גם רגשי וחברתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו