למה אנשים טובים נשארים במערכות יחסים כואבות?

"מה אחת כמוה עושה עם הבחור הזה?", "איך דווקא הוא נפל עם אחת כזאת?", "כל כך מגיע לה יותר..."

כולנו מכירים את הסיפורים האלה, או אפילו חווינו אותם בעצמנו. מישהו או מישהי טובים מדי, כאלה שנותנים מעצמם, משקיעים, אוהבים, דואגים - ובסוף מוצאים את עצמם בזוגיות שלא רואה אותם ולא מכבדת את מי שהם.

קל לנו להסתכל מהצד ולא להבין איך זה יכול להיות, אבל מי שחווה את זה מקרוב יודע שזה הרבה יותר מורכב ממה שנדמה. דיברתי עם המטפלת הזוגית דלית שניידרמן, כדי להבין גם אני - למה זה בעצם קורה, וחשוב מזה - איך מתחילים לבחור אחרת?

"אנחנו לא נשארים שם כי אנחנו אוהבים את הכאב"

"אחד הדברים שהכי מפעילים אנשים הוא לראות מישהו שהם מכירים, אדם חכם, מצליח וטוב, עם כל כך הרבה מה לתת, שנשאר במערכת יחסים שפוגעת בו", אומרת שניידרמן. "אבל אנחנו לא נשארים שם כי אנחנו אוהבים את הכאב. אנחנו נשארים כי משהו בקשר הזה מוכר לנו. למדנו שאהבה נראית ככה, שלפעמים צריך להילחם עליה, לוותר על עצמנו בשבילה או לעבוד מאוד קשה כדי שיאהבו אותנו".

והתחושה הזאת, מתברר, יכולה להתחיל הרבה לפני שאנחנו בכלל נכנסים לזוגיות.

כי זה מוכר מהילדות

"החוויות שהיו לנו בילדות, האופן שבו אהבו אותנו והדרך שבה אנשים שהיו חשובים לנו התייחסו אלינו - כל אלה בונים אצלנו תפיסות מאוד עמוקות", מסבירה שניידרמן.

האם הרגשתי שאני צריכה להילחם על המקום שלי? האם למדתי לוותר על חלקים מעצמי כדי שיאהבו אותי? האם הבנתי שכדי להרגיש שמישהו חשוב לי רוצה אותי, אני צריכה לעשות משהו כדי לזכות באהבה שלו?

כשהמסרים האלה נטמעים בנו, אנחנו עלולים לקחת אותם איתנו גם למערכות היחסים הבוגרות שלנו. 

"וילד לא יכול פשוט לקום ולעזוב. אם אבא ואמא הם החיים שלי, והמוח שלי לומד שאם אני אעזוב אני אשאר לבד ולא יהיה לי כלום, אז אני אלמד לעשות הכול כדי להישאר בתוך המערכת הזאת".

וכך נוצר לפעמים חיבור עמוק בין אהבה לבין כאב.

"אנחנו לומדים שכדי שיאהבו אותנו אנחנו צריכים לוותר, להתאמץ ולהשתנות. ואם משהו לא עובד - המסקנה היא שהבעיה היא בי. אני לא מספיק טובה. אני צריכה לעשות יותר".

כי אנחנו מאשימים את עצמנו

וזה בדיוק מה שיכול לקרות בתוך מערכת יחסים שפוגעת בנו. במקום לעצור ולשאול למה האדם שמולי מתנהג אליי בצורה שפוגעת בי, אנחנו מתחילים לחפש מה לא בסדר אצלנו.

"אני אומרת לעצמי: ברור שהוא כעס עליי, כי איחרתי. ברור שהוא לא מדבר איתי, כי עשיתי משהו לא בסדר. אולי אם אני אשתנה, אם אני אעשה יותר, אם אני אבשל את מה שהוא אוהב, אם אני אתן יותר מעצמי - הוא יהיה מרוצה".

וככה אנחנו מתחילים לקחת אחריות גם על ההתנהגות של הצד השני.

"אם הוא כועס עליי כבר כמה שבועות, אני חושבת שאולי אני צריכה להתאמץ יותר. אולי לעשות יותר דברים שהוא אוהב, להיות יותר זמינה, לתת יותר מעצמי. ואז אני לא עוצרת ואומרת: רגע, כואב לי כי הוא מכאיב לי".

חשוב לשים לב שיש הבדל בין קשר שיש בו רגעים כואבים לבין מערכת יחסים שבה הכאב הפך לשגרה.

"אהבה היא לא סרט דיסני", מדגישה שניידרמן, "ברור שגם בזוגיות טובה יש רגעים קשים, ריבים ומשברים. אבל יש הבדל בין משהו שכואב לבין קשר שמכאיב לך שוב ושוב, שבו את מרגישה שלא רואים אותך, לא מכבדים אותך או שאת כל הזמן צריכה להוכיח שמגיע לך להיות אהובה".

כי אנחנו אמפתיים ורוצים "לתקן"

באופן קצת מפתיע, דווקא אנשים אמפתיים ורגישים עלולים למצוא את עצמם במלכודת הזאת.

"אנשים מאוד אמפתיים מסתכלים על האדם שמולם ואומרים: זה לא באמת באשמתו. הוא גדל בבית קשה, הוא עבר דברים, הוא פצוע. אני יכולה לעזור לו, אני יכולה לרפא אותו".

ואז במקום לשאול אם טוב לנו בקשר, אנחנו מתחילים לחשוב איך אנחנו יכולים לגרום לצד השני להרגיש טוב יותר.

"אני יודעת בדיוק מה לעשות כדי שהוא ירגיש מספיק טוב, ואז הוא גם יתנהג אליי טוב. אז אני מחבקת יותר, מכילה יותר, מוותרת יותר. אבל ככל שאני מכילה יותר, לפעמים המפלצת רק גדלה - ואז אני מרגישה שיש לי אפילו יותר אחריות".

אנחנו מתחילים לחשוב שיש לנו משהו לרפא. שאם רק נהיה מספיק אמפתיים, מכילים וסבלניים, נצליח לגרום לצד השני להשתנות. אבל בסופו של דבר, אנחנו עלולים ללכת לאיבוד בתוך הניסיון להציל את האדם שמולנו.

כי אנחנו מחכים שהטוב יחזור

סיבה נוספת שגורמת לנו להישאר היא התקווה. אנחנו זוכרים כמה טוב היה בהתחלה - את ההתאהבות, את הקרבה, את הרגעים שבהם הרגשנו שהאדם הזה הוא בדיוק מה שחיפשנו. ואז אנחנו מחכים שהוא יחזור להיות מי שהיה.

"אני לא נשארת בגלל הדברים שכואבים לי בהווה, אלא בגלל שאני זוכרת את תחילת הקשר. אני חושבת שאם אני רק אהיה מספיק טובה ואם אחכה בסבלנות, מה שהיה טוב בהתחלה יחזור".

במערכות יחסים מאוד לא יציבות יכולה להיווצר גם הדינמיקה המוכרת (והכואבת) של "פירורי אהבה".

"פתאום מגיע רגע קטן של קרבה ואהבה, ואני אומרת: הנה, זה חזר. הנה מה שהיה לנו. ואז שוב מגיע הכאב. ואז שוב יש רגע מתוק, ושוב נפילה".

והמעגל הזה יכול להיות חזק במיוחד אם הוא מוכר לנו מהעבר.

"אם גדלתי בתוך קשר שהיה לפעמים אוהב ולפעמים כואב, זה מה שמוכר לי. אני מחכה לפירור הבא של האהבה. השקט, לעומת זאת, יכול להרגיש לי זר ומאיים".

כי הכאוס מוכר לנו

"אם מערכת היחסים הראשונה שלי הייתה רעילה, יכול להיות שזה מה שלמדתי שקשר זוגי אמור להיות. אני לא יודעת איך נראה משהו אחר".

וזה לא חייב להתחיל בילדות. "זה יכול להיות גם קשר זוגי ראשון שהיה מאוד קשה. אם זה מה שחוויתי, יכול להיות שאחר כך אחפש שוב את אותו הדבר, כי זה מה שאני מכירה".

לכן מבחוץ אנחנו יכולים להסתכל ולשאול: מה היא עושה שם?

"אבל מבפנים, השקט בחוץ הרבה יותר מפחיד ממה שקורה בתוך הבית. האדם כבר יודע לשרוד בתוך הכאוס. הוא לא יודע איך נראים חיים אחרים".

כי אנחנו מפחדים להיות לבד

יש עוד סיבה מאוד חזקה שגורמת לאנשים להישאר: הקושי להיות לבד.

"לפעמים גדלנו עם המסר שזוגיות היא לתמיד. שאם תעזבי, אף אחד אחר לא ירצה אותך, שגם ככה כולם אותו דבר, שתישארי לבד ושלא תהיי כמו כולם".

המסרים האלה יכולים להפוך את עצם המחשבה על פרידה למפחידה הרבה יותר.

"יש לנו אמונה תרבותית וחברתית שעדיף להיות בזוגיות, לא משנה מה. שהזוגיות היא מה שהופך אותנו לשייכים. ואז הפחד לא להיות כמו כולם יכול להיות כל כך גדול, שאנחנו מעדיפים להישאר בתוך קשר שלא טוב לנו".

אבל לפעמים המחיר של להישאר גבוה מאוד. 

"אהבה אמורה להיות המקום הבטוח שלנו להסתובב בו בעולם. וכשהיא לא כזאת, היא יכולה לפגוע בדימוי ובערך העצמי שלנו. גם אם הגענו לקשר עם ערך עצמי גבוה, מערכת יחסים כזאת יכולה לפרק אותו".

אז איך מתחילים לבחור אחרת?

מתחילים לזהות את הדפוס

הצעד הראשון, לדברי שניידרמן, הוא לא בהכרח לעזוב. הוא להבין.

"אני פוגשת הרבה אנשים שמגיעים עם מערכת יחסים לא טובה ואומרים: יאללה, נתגרש ונמצא בן זוג אחר. אבל זה לא תמיד הפתרון. כי אם לא נעבוד על הדפוס שלנו, יכול להיות שגם בקשר הבא נבחר את אותו אדם, רק בתחפושת אחרת".

לכל אחד מאיתנו יכול להיות דפוס אחר שמשאיר אותנו בתוך קשר שלא טוב לנו.

"אחד נשאר כי הוא אמפתי בלי גבולות. אחר נשאר כי זה מה שהוא מכיר. מישהו אחר נשאר בגלל הפחד לא להיות שייך, ויש מי שנשאר בגלל התקווה שהאדם שמולו יחזור להיות כמו שהיה בהתחלה".

לכן השאלה הראשונה היא: מה הדפוס שלי? ומה הפצע שמניע אותו?

אז מה אני באמת צריכה?

אחרי שמבינים את הדפוס, מגיע השלב הבא: להבין מה אנחנו באמת צריכים בתוך זוגיות.

"רוב האנשים יודעים מה הם רוצים, אבל לא תמיד יודעים מה הם צריכים", אומרת שניידרמן.

אנחנו יכולים להגיד שאנחנו רוצים זוגיות, אבל מתחת לרצון הזה יכול להיות צורך עמוק הרבה יותר: להרגיש אהובים, בטוחים, רצויים, נראים ושייכים.

"אם אני יודעת, למשל, שכדי להרגיש אהובה אני צריכה ששלושה ערבים בשבוע יהיו קבועים עבור הזוגיות שלנו, זה צורך שאני צריכה להכיר בו".

ואז מגיע החלק הקשה באמת: להגיד אותו בקול.

"אם האדם שמולי לא יכול לתת לי את הדבר הזה, הוא לא בהכרח אדם רע. אבל יכול להיות שהוא פשוט לא מתאים לי. ואם אני יודעת שזה צורך אמיתי שלי, אני צריכה להיות מסוגלת להגיד: תודה שהיית אמיתי איתי, אבל זה לא מתאים לי".

וזה בדיוק ההבדל בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שאנחנו צריכים.

"אנחנו רוצים זוגיות, אבל זה לא אומר שכל זוגיות תגרום לנו להרגיש טוב, בטוחים, אהובים או שייכים. לפעמים אנחנו כל כך רוצים להיות בזוגיות, שאנחנו מוכנים לוותר על מה שאנחנו באמת צריכים כדי להישאר בה".

רגע לפני שאתם נשארים - תשאלו את עצמכם

אז אם משהו בכתבה הזאת מרגיש לכם מוכר, אולי שווה לעצור ולשאול:

• האם אני נשאר/ת מתוך פחד?
• האם אני דרוך/ה רוב הזמן בתוך הזוגיות?
• האם אני יכול/ה להיות אני, בלי מסכה ובלי לסנן את עצמי?
• האם אני מקריב/ה את עצמי שוב ושוב כדי לשמור על הקשר?
• האם אני שותק/ת, מוותר/ת תמיד, מנסה כל הזמן להשכין שלום או סולח/ת על דברים שלא באמת מקובלים עליי?
• האם אני מחכה שבן או בת הזוג שלי ישתנו כדי שסוף סוף יהיה לי טוב?
• ואולי השאלה החשובה מכולן: האם אני אוהב/ת את מי שאני בתוך הקשר הזה?

שינוי אמיתי לא תמיד מתחיל בהחלטה לעזוב. לפעמים הוא מתחיל ברגע שבו אנחנו מוכנים להסתכל על עצמנו בכנות, להבין מה אנחנו צריכים, להציב גבולות ולבדוק אם האדם שמולנו באמת מסוגל לפגוש אותנו שם.

"אנחנו לא חייבים להתחיל דווקא ביציאה הפיזית מהקשר", אומרת שניידרמן. "קודם כול צריך להבין את הדפוס, לבנות הרגלים חדשים, להציב גבולות ולבנות את עצמנו מחדש כך שהערך שלנו לא יהיה תלוי בבן או בת הזוג".

ואולי זה הדבר הכי חשוב לזכור: להיות אדם טוב לא אומר שצריך להמשיך להקריב את עצמנו כדי שהקשר יישאר. לפעמים הבחירה הכי טובה שאנחנו יכולים לעשות בשביל האהבה - היא קודם כול לא לאבד את עצמנו בתוכה.