הסופרת והיוצרת הדסה בן ארי, גרושתו של הזמר חנן בן ארי, ממשיכה לבסס את מעמדה כקול ייחודי ועצמאי בעולם התרבות. בשעות האחרונות שיתפה בן ארי את עוקביה באינסטגרם ברגשותיה לגבי הדרך החדשה שהיא סוללת לעצמה, תקופה המאופיינת בהתחלות חדשות ומפגשים מרגשים עם קוראיה.
על רקע תיעוד של רימונים בשלים בטבע, בחרה בן ארי לפתוח את הלב ולספר על התהליך הפנימי המעצים שהיא עוברת. "משהו חדש קורה בחיים שלי, אני עוד לא יודעת לתת לו שם", כתבה בגילוי לב למאות עוקביה, כשהיא מתארת את השינוי שממלא את ימיה.
היוצרת ביקשה להודות לקהל המלווה אותה ומגיב למילותיה בצורה יומיומית, קשר שהפך עבורה לעוגן משמעותי. "מפגשים יום יומיים אתכם שקוראים את המילים שלי, תדעו שאתם מחזירים לי אור", הוסיפה בהתרגשות רבה, "תודה לכם על המילים".
"על הריק ועל המלא בחברים שלנו"
בן ארי התייחסה בסטורי גם למורכבות של מערכות יחסים וחברות בחיים, נושאים שמעסיקים אותה רבות גם בפן המקצועי. "על הריק ועל המלא בחברים שלנו אפשר לכתוב ספרים שלמים", ציינה, אך מיהרה להדגיש את החשיבות של חיבור אמיתי ובלתי אמצעי: "בסוף אין כמו מפגש אישי".
ההתפתחות הזו מגיעה בהמשך לפעילותה הענפה של בן ארי בביתה שבפרדס חנה, שם היא מתרגמת את חוויותיה האישיות לכלים מקצועיים. לאחרונה היא מובילה בהצלחה סדנת כתיבה מיוחדת בשם "רעב", המיועדת לאנשים שמחפשים "לחלום מחדש" דרך הדף הכתוב.
באותה הזדמנות, שיתפה בן ארי באומץ גם בצדדים הפחות זוהרים של היצירה, ואף חזרה ליום הטראומטי בחייה - היום שבו עצרה את כתיבת ספרה המובטח. היא סיפרה כי הזיקה שלה למילים החלה כבר בכיתה ב', כשהדיווחים על רצח רבין גרמו לה לעלות לחדרה ולכתוב את שירה הראשון.
השפה האוניברסלית של הגעגוע
לצד העבודה על טכניקות כתיבה, בן ארי מוכרת בזכות המסרים החשופים שלה שנוגעים בדת, מסורת ורגש. רק לאחרונה, לכבוד יום ירושלים, היא הבהירה את השקפת עולמה לגבי החיבור לעיר הבירה וחשפה באומץ: "אם לא הייתי דתייה - זה מה שהייתי עושה: קעקוע של חומות העיר".
באותו פוסט נוקב, הסבירה בן ארי כי "לדתיים אין בעלות על געגוע - געגוע הוא שפה אוניברסלית". היא שיתפה ברגע מטלטל שבו השמיעה לילדיה בחניית בית הספר את הקלטת שחרור הכותל, ומצאה את עצמה מנגבת את הדמעות בשעה שבע וחצי בבוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו