גרושתו של חנן בן ארי: "היום הטראומתי בחיי"
הדסה בן ארי חושפת את הרגעים הקשים שעיצבו את חייה ואת הסיבה לעצירת כתיבת ספרה • היא גם חושפת מדוע גנזה את הספר שכתבה ועל השיר הראשון שכתבה ביום רצח רבין
,עודכן
0השמעה
הדסה בן ארי- גרושתו שלחנן בן ארי, בוחרת לחשוף את הצדדים המורכבים והפחות זוהרים של חייה המקצועיים והאישיים. בסרטון שהעלתה היום לרשתות החברתיות, היא מדברת על הכתיבה ככלי להתמודדות עם טראומה, על הספר שנגנז ועל הרגעים שעיצבו אותה עוד כילדה בכיתה ב'.
"היום הטראומטי ביותר בחיי"
בן ארי פותחת את דבריה בציטוט מתוך ספר שכתבה לפני שמונה שנים, העוסק בדמותו של דורי. "דורי ואני זו אהבה שאין לה סוף", היא מצטטת, ומתארת כיצד החלה להרגיש את האהבה הזו ביום שבו הוא נעלם - יום שהיא מגדירה כטראומטי ביותר בחייה. הספר, שעוסק בילדה שיודעת מראש שאחיה ימות, נעצר בשלבים מתקדמים כיוון שבן ארי הרגישה שהיא "לא מבינה מספיק את הדמויות ואת הקונפליקטים שלהן לעומק".
למרות העצירה הממושכת, בן ארי מבהירה כי אין בכוונתה לוותר על היצירה. היא מתכננת לחזור לכתב היד ולהוציאו לאור, מתוך הבנה שהזמן שעבר והניסיון שצברה יאפשרו לה להשלים את המלאכה בצורה מדויקת יותר.
View this post on Instagram
געגוע ככוח מניע וטכניקת עבודה
כשנשאלה על המילה האהובה עליה, בחרה בן ארי ב"געגוע" (Longing). היא מסבירה את הבחירה באורך המילה באנגלית, שמתארת תחושה מתמשכת שאינה נגמרת. מבחינתה, הכתיבה אינה מסתמכת על "סערה רגשית" רגעית, אלא על טכניקה ומשמעת עצמית. היא חושפת כיצד היא עובדת: פותחת שלוש אפשרויות, בוחרת אחת וכותבת חמש שורות, גם כשהלב אינו "בתדר פתוח".
בן ארי מבקרת את התפיסה הרומנטית של הכתיבה ומדגישה את הצד הטכני והעמלני. היא מתארת מצבים בהם היא עורכת את עצמה במשך שעות, מוחקת ומשכתבת עד שהתוצאה משביעה את רצונה. "לכולנו יש מחסומי כתיבה", היא קובעת, ומציעה להשתמש בכלים מקצועיים במקום להמתין להשראה שעלולה לא לבוא.
מהרצח בכיכר ועד לסדנת הכתיבה בפרדס חנה
הזיקה של בן ארי לכתיבה החלה כבר בילדותה. היא משחזרת את הרגע שבו, כילדה בכיתה ב', צפתה בטלוויזיה בדיווחים על רצח יצחק רבין. באותו ערב עלתה לחדרה וכתבה את השיר הראשון שלה. העצה שלה ל"הדסה הילדה" ולכל מי שעוסק בכתיבה היא פשוט להמשיך לכתוב - ביומנים, ברשתות החברתיות או בכל פלטפורמה אחרת.
כיום, בן ארי מתרגמת את הניסיון שלה לסדנת כתיבה בשם "רעב", המיועדת לאנשים המחפשים "לחלום מחדש". הסדנה, שמתקיימת בביתה בפרדס חנה, מבקשת להעניק למשתתפים את הכלים הטכניים והרגשיים שפיתחה לאורך השנים. היא מסכמת את הקשר שלה לטבע - לים, לשדות ולטיולים עם החמור - כגורם שפותח אותה, אך מדגישה שוב שהבסיס להכל הוא ההתמדה היומיומית מול הדף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו