למה גברים כבר לא מתחילים עם נשים - ואיך לשנות את זה

אם יש משהו שמבאס בעולם ההכרויות - שלא תמיד קל להודות בו, זה שגברים כבר כמעט לא מתחילים עם נשים. אם פעם היינו יכולות לשבת בבר, בית קפה או אפילו ב"על האש" אצל חברה - ומישהו היה ניגש ופותח שיחה, היום במקרה הטוב הוא יחפש אותך באפליקציה. במקרה הפחות - הוא פשוט לא הרים את הראש מהטלפון כדי לראות אותך מלכתחילה.

כדי להבין איך המצב כל כך הידרדר - והאם בכלל יש דרך חזרה, דיברתי עם המאמנת הזוגית, הדר זוהר.

"יש עוד גברים שמתחילים", אומרת הדר באופטימיות. "אבל אין ספק שזה קורה הרבה פחות מפעם. והאמת? זה לא קשור רק לגברים. זה קשור גם לנשים, וגם לעולם שהשתנה לגמרי".

אז אנחנו לא יכולות להאשים רק אותם. ניסיתי. אבל נראה שהעולם הדיגיטלי הצליח לשנות את כולנו. 

"פעם אנשים היו מכירים דרך חברים, בצבא, בלימודים, בשכונה. היום הכול הרבה יותר מבודד. אנשים עובדים מול מסכים, חיים עם אוזניות, וממעטים ליצור קשר אנושי ספונטני".

והמספרים באמת מראים שינוי חד. לפי נתונים שזוהר מצטטת, יותר ממחצית מהרווקים בגילאי 25 עד 40 מדווחים שהם בכלל לא ניגשים לנשים במציאות - עלייה משמעותית לעומת העשור הקודם.

"גברים מפחדים להיתפס כמטרידים"

הגענו לנקודה רגישה. כי לצד השינויים החשובים שקרו בשנים האחרונות סביב מהפכת מי־טו והשיח על הטרדות מיניות - הדינמיקה בין נשים לגברים השתנתה לחלוטין.

"הרבה גברים נהיו מאוד זהירים. הם אומרים לי שהם פשוט לא יודעים אם זה בסדר לגשת", מספרת זוהר. "הם מפחדים להביך את עצמם, להידחות מול אנשים, או להיתפס כמטרידים. הם לא תמיד יודעים איפה עובר הגבול בין מחמאה לבין משהו שייתפס כפולשני".

מה שמחזיר אותנו שוב אל המסך.

"באפליקציות יש סוג של אישור מראש", היא מסבירה. "אם היה מאץ’ - אז לפחות ברור שיש עניין בסיסי. במציאות אין את הביטחון הזה".

במילים אחרות: הרבה יותר קל לשלוח הודעה מאשר לגשת למישהי ברחוב ולהסתכן בדחייה בזמן אמת.

אבל גם נשים משדרות: "אל תתקרבו אליי"

כמו שכבר הבנו, האחריות לא נופלת רק על גברים. "נשים מתלוננות שלא מתחילים איתן, אבל הרבה פעמים הן משדרות בדיוק את ההפך - אל תתקרבו אליי".

בין אם זו שפת גוף סגורה, מבט שלא עוזב את הטלפון, אוזניות, הימנעות מקשר עין או אנרגיה לחוצה ומרוחקת - המסר עובר.

"אם אני רוצה שייגשו אליי, אני צריכה להיות נגישה", היא אומרת. "זה לא אומר להתחיל עם כל גבר ברחוב, אלא פשוט לשדר פתיחות בסיסית. חיוך קטן, קשר עין, נוכחות פחות סגורה".

לדבריה (וגם אני יכולה להעיד), הרבה נשים פיתחו עם השנים סוג של שריון - ובצדק.

"נשים חוו הטרדות, דחיות, גברים לא נעימים, אז הן מגנות על עצמן. הבעיה היא שהשריון הזה לא מסנן רק את מי שלא מתאים - אלא גם אנשים שכן יכלו להתאים".

איבדנו את היכולת לפלרטט?

למעשה, התחושה היא שאנחנו פשוט פחות יודעים לתקשר.

"אנשים היום לא יודעים לעשות סמול טוק", היא אומרת. "לא יוצרים קשר עין, לא מחייכים, לא מפלרטטים בצורה טבעית כמו פעם".

לדבריה, גם הדור שגדל על טיקטוק ואפליקציות היכרויות מתקשה יותר להתמודד עם אי־ודאות ודחייה.

"אנשים התרגלו לתקשורת דרך מסך. במציאות הכול מרגיש הרבה יותר חשוף".

וזה לא בהכרח קשור לחוסר ביטחון. "יש אנשים כריזמטיים ומצליחים, שבאמת לא יודעים איך לגשת היום. הם מרגישים שאין קוד ברור למה מותר ומה אסור".

אז מה אפשר לעשות?

החדשות הטובות הן שאפשר עוד לתקן. זה לא אומר שצריך לשנן טכניקות התחלה מתוחכמות - אלא דווקא בחזרה לאנושיות בסיסית.

"תפסיקו לחפש משפטי פתיחה", אומרת זוהר. "פשוט תהיו אנושיים. להגיד 'היי', לחייך, לייצר רגע קטן של קשר".

וגם כאן, חשוב לזכור שהשינוי צריך להגיע משני הצדדים.

"נשים יכולות להיות קצת יותר פתוחות ונגישות, וגברים צריכים להיות קצת יותר אמיצים. בסוף, שני הצדדים פועלים מתוך פחד - לא מתוך חוסר רצון לאהבה".

ואם ניקח את זה לצעד פרקטי אחד קטן, היא מציעה להתחיל ממשהו פשוט: "תחייכו פעם אחת ביום למישהו ברחוב. תיצרו קשר עין. תתרגלו נוכחות אנושית בלי מסך באמצע".

כי כנראה שהבעיה האמיתית של עולם הדייטינג היום - זה לא שאין רצון להכיר, אלא ששכחנו איך עושים את זה מחוץ למסך.

אז דווקא בתקופה שבה הכול נהיה מהיר, "מתקדם" ודיגיטלי יותר, אולי הדבר הכי רדיקלי שאפשר לעשות הוא פשוט להרים רגע את העיניים מהטלפון, להסתכל על מישהו - ולהגיד "היי".